עיקרי הפסיקה

ערעור אזרחי 94 / 2173

Tele Event Ltd.
נגד
1. ערוצי זהב ושות'
2. תבל תישדורת בינלאומית לישראל בע"מ
3. גוונים טלויזיה בכבלים בע"מ
4. מערכת תקשורת בכבלים (סי.אס.אמ.) בע"מ
5. אי.סי.אס. מערכות כבלים ישראל בע"מ
6. The All England Lawn Tennis & Croquet Club Wimbeldon
(משיב פורמאלי)

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[2.8.2001]
לפני השופטים א' מצא, ט' שטרסברג-כהן, י' טירקל

המערערת, חברה זרה העוסקת ברכישת זכויות שידור והפצתן ברחבי העולם, רכשה מהחברה הגרמנית UFA את זכויות השידור של אירועי טורניר הטניס בווימבלדון בשנים 1993-1989. המשיבות 5-1 (להלן – המשיבות) היו בזמנים הרלוונטיים לתביעה בעלות זיכיונות לשדר שידורי טלוויזיה בכבלים, בהתאם לפרק ב1 לחוק הבזק, תשמ"ב-1982, ומכוח זה עסקו בהפעלת רשתות טלוויזיה בכבלים באזורים שונים בישראל. המשיבות נהגו לקלוט שידוריהן של רשתות טלוויזיה זרות באמצעות לווייני תקשורת ולהעבירם למנויי הכבלים בישראל, וכן הועברו מהן למנויי הכבלים בישראל, כעניין שבשיגרה, גם שידורים מאירועי טורניר וימבלדון.
בעקבות זאת הגישה המערערת תביעה למתן פסק-דין שיצהיר על היותה הבעלים הבלעדי של זכויות השידור הטלוויזיוניות של טורניר וימבלדון בתחומי מדינת ישראל בשנים 1993-1989, והאוסר על כל גורם שלא קיבל הרשאה מפורשת לכך מאת המערערת, לשדר בישראל, או להעביר אליה, שידור של אירועי הטורניר. תביעתה נדחתה. מכאן הערעור.

בית-המשפט העליון פסק:
א. (1) אירוע ספורט אינו כשיר להיות נושא לזכות יוצרים מפני שהכרה בשיטות משחק ובביצועי ספורטאים במהלך אירוע ספורט כנושא לזכות יוצרים מוגנת תמנע חיקוי על-ידי ספורטאים מתחרים ותסכל את ההתקדמות הספורטיבית. טעמים אלה אינם תופסים בהפקה טלוויזיונית של אירוע ספורט, ולו גם כזאת המועברת בשידור חי. ככל שמתקיימים התנאים להכרה בהפקה כזאת כ"יצירה דרמטית", כמשמעה בסעיף 35(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 שהגדרתה כוללת "יצירה ראינועית", קרי: כל יצירה הנעשית על-ידי פרוצס הדומה לצילומי ראינוע תקום לבעליה זכות יוצרים מוגנת (540ו – 541א, 542ה).
(2) "יצירה" צריכה להיות פרי כישרון והשקעת מאמץ של המחבר, המקנים לה אופי שונה מאופי החומרים שמהם עוצבה. רעיון גרידא – אפילו הוא חדשני ויוצא-דופן – אינו "יצירה", וחוק זכות יוצרים אינו מגן עליו. החוק מעניק הגנה לא לרעיון בתורת שכזה, אלא ליצירה שבגדרה מובא הוא לידי ביטוי. אף הפקתם הטלוויזיונית של אירועי טורניר וימבלדון ראויה להיות מוכרת כיצירה מוגנת. בהפקת השידורים מושקעים כישרון ומאמץ. "התוצר הסופי" המוצג לעיני צופי הטלוויזיה שונה מהחומרים השונים שמהם עוצב: המשחקים, הראיונות וההקלטות של משחקי העבר (544ה, ז).
(3) על "יצירה" להיות "מקורית" (original). דרישה זו, המהווה תנאי להכרה ביצירה כבת-הגנה, אמנם נשמטה מן התרגום העברי של חוק זכות יוצרים האנגלי, אך ככלל, ביחס לנושא זה נדרשה הפסיקה לנוסחו האנגלי. כדי שיצירה תיחשב ל"מקורית" אין היא חייבת להיות חדשנית, אלא די בכך שלא תהיה מועתקת מיצירה אחרת ושמקורה יהיה ביוצרה. פשטות היצירה בלבד לא תמנע ממנה הכרה, אלא אם הפשטות היא קיצונית. מידת הכישרון וההשקעה הנדרשות הינן מינימליות, ולפיכך המאמץ והכישרון הכרוכים בליקוטו, בסידורו ובעריכתו של נושא קיים יכולים להספיק. במקרה דנן, בפירוט רכיבי התהליך שבו מופקים הצילומים, ולאור המיומנות המקצועית הנדרשת בהפקות מסוג זה, יש משום הוכחה מספקת כי בשידורי הטורניר יש מידה לא מבוטלת של מקוריות וביטוי אישי (546א – ב, ד).
(4) סעיף 35(1) לחוק זכות יוצרים כורך את ההכרה ביצירה דרמטית בקיומו של קיבוע "בכתב או בדרך אחרת". בבסיס דרישת הקיבוע מונח יסוד פרקטי מובהק: בהיעדר דרישה לרישום פורמאלי של זכות יוצרים מאפשרת דרישת הקיבוע להבטיח ודאות באשר למהות היצירה המוגנת ולהיווכח בנקל בעצם קיומה. הקלטת השידורים מאירועי הטורניר, במקביל להעברתם בשידור חי, מקיימת את דרישת הקיבוע
(546ו – 547א).

ב. (1) שידורי הטלוויזיה בכבלים נחלקים לשתי קטגוריות עיקריות: "שידורים עצמיים", שאותם מפיקות זכייניות הכבלים או שהן רוכשות אותם ממפיקים אחרים, ו"שידורים משניים", המופקים על-ידי רשתות טלוויזיה שונות ומועברים ברשתות הכבלים. השידורים ה"משניים" כוללים "שידורי חובה", שמקורם ברדיו ובערוצי הטלוויזיה הפועלים בישראל ושעל הזכייניות מוטלת חובה להעבירם, ושידורים שמקורם מחוץ לישראל, הנקלטים באמצעות לוויינים, ושהזכייניות הורשו להעבירם למנוייהן
(547ז – 548א).
(2) לצד החובה לשדר קובע חוק הבזק בסעיף 6כה אילו הם "שידורים אסורים". הסעיף כולל בסעיף קטן (5) שידורים שיש בהם משום הפרת זכות יוצרים או זכות מבצעים על-פי כל דין (548ג, ו).

ג. (1) זכות ההפצה, לרבות הפצת שידורים, היא במהותה זכות חוזית, אולם לעניין הזכאות לתבוע סעד בעילה של הפרת זכות יוצרים, מעמדו של בעל רישיון לעשות שימוש בלעדי בזכות היוצרים אינו בהכרח זהה למעמדו של מפיץ בלעדי של מוצרים או שירותים אחרים. על-פי סעיף 5(2) לחוק זכויות יוצרים יכולים בעל זכות היוצרים או בא-כוחו המורשה כהלכה להעביר את זכותו או ליתן רישיון להשתמש בה
(555ז – 556ג).
(2) הפסיקה הכירה בזכותו של בעל רישיון שנרכש בתמורה להגיש תביעה בעילת הפרה אם גם בעליה החוקי של זכות היוצרים צורף כצד לתביעתו. במקרה דנן מועדון וימבלדון – בעליה החוקי של זכות היוצרים בשידורים – צורף לתביעת המערערת כמשיב פורמאלי. אמנם, את רישיון ההפצה הבלעדית של שידורי הטורניר בישראל רכשה המערערת לא ממועדון וימבלדון אלא מאת UFA, אולם זו רכשה ממועדון וימבלדון את זכויות השידור הבלעדיות של טורניר וימבלדון באירופה (כולל ישראל) בשנים 1993-1989, והיא אשר העניקה למערערת רישיון לשימוש בלעדי בזכויותיה בישראל. UFA הייתה מוסמכת להעניק למערערת רישיון זה, וניתן לייחס את פעולתה זו להיותה "בא כחו המורשה כהלכה" של מועדון וימבלדון, כמשמעו בסעיף 5(2) סיפה לחוק זכות יוצרים (558ב – ג, ו – ז).

ד. מן הטעמים המפורטים לעיל יש להעניק למערערת פסק-דין הצהרתי הקובע כי מכוח הרישיון שהוענק לה הייתה לה בשנים 1993-1989 זכות בלעדית בזכויות השידור הטלוויזיוניות של אירועי טורניר הטניס וימבלדון בתחומי מדינת ישראל, וכי בהעבירן את שידורי הטורניר ללא הרשאה מפורשת לכך הפרו המשיבות את זכויותיה של המערערת (560א – ב).

ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' גורן) מיום 27.2.1994 בה"פ 931/92. הערעור נתקבל.

אמנון עברון – בשם המערערת;
ראובן בכר – בשם המשיבות 5-1;
מיכאל צלרמאייר – בשם המשיב 6.

לקריאת פסק הדין המלא