הפרק הראשון של תוכנית הטלוויזיה "הפוליגרף" שודר זה לא מכבר (9.7), וספג קיתונות ביקורת מוצדקות. המבקרים התייחסו בעיקר לאיכותה הירודה של התוכנית, שהצליחה לדרדר את שידורי הפריים-טיים לתהומות חדשות ומעוררות השתאות. בלי להפחית מחשיבותן של ביקורות אלו, כדאי לומר משהו גם על איכותה המדעית של התוכנית, המבוססת כל כולה על הנחות שקריות בדבר יכולתו של מכשיר הפוליגרף ("מכונת אמת") לגלות שקרים.

המתמודדים ב"פוליגרף" עשויים לזכות בסכומי כסף נאים (עד מיליון שקלים) בתנאי שישיבו אמת לשאלות שמציג המנחה, גדי סוקניק. כיצד קובעת ההפקה אם התשובות אמיתיות או שקריות? לפני הצילומים נשאל כל מתמודד כמה עשרות שאלות בעודו מחובר למכונת פוליגרף, והתוצאות המתקבלות בבדיקה (ושאינן ניתנות לנבדק) משמשות כדי להכריע אם שיקר או דיבר אמת במהלך התוכנית עצמה.

התוכנית מניחה אפוא שבדיקות הפוליגרף הן בדיקות מדויקות, המסוגלות לחשוף את נבכי נשמתו של הנבדק, ממש כשם שאפו המתארך של פינוקיו חשף את שקריו לעין כל. האפשרות שבדיקת פוליגרף עשויה להיות שגויה אינה עומדת כלל על הפרק ואינה מוצגת לקהל הצופים. פסיקתו של המכשיר נתפסת כמלה האחרונה (בה"א הידיעה), ככל הנראה על בסיס ההנחה שבדיקת הפוליגרף מצטיינת במאה אחוזי הצלחה.

אלא שהאמת היא שמכשירי פוליגרף אינם מדויקים כלל. בקהילה המדעית מתנהלים ויכוחים רבים בנוגע למהימנותן של הבדיקות הנערכות באמצעות פוליגרף, ורבים מאוד סבורים כי שיעורי ההצלחה שלהן אינם עולים על אלו של קריאה בכף היד או של הטלת מטבע.

אחרים, אופטימים או זהירים יותר, מוכנים להסכים כי לבדיקות הפוליגרף יש שיעורי הצלחה משמעותיים מבחינה סטטיסטית, לפחות בהקשרים מסוימים (ובתנאי שהן מבוצעות כהלכה). איש – להוציא כמובן את בעלי מכוני הפוליגרף ואת המומחים העוסקים בבדיקות – אינו טוען כי שיעורי ההצלחה הללו אפילו מתקרבים למאה אחוזים. סקר שנערך לפני שנים אחדות בקרב החברים באגודת הפסיכולוגים האמריקאית (APA) העלה כי רובם סבורים כי בדיקות פוליגרף אינן מדויקות כלל.

ב-2002 פירסמו חוקרים מהמועצה האמריקאית למחקר דו"ח מקיף שסקר את המחקרים שנערכו עד אז על מהימנותם של מכשירי פוליגרף. הדו"ח קובע בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי בדיקות הפוליגרף אינן מהימנות במידה מתקבלת על הדעת, וכי לא רצוי להשתמש בהן למטרת מיון עובדים, בייחוד לא כשמדובר בסוכנויות המודיעין האמריקאיות (כגון ה-FBI וה-CIA). עוד קבע הדו"ח כי בדיקות הפוליגרף מחשידות רבים שהם חפים מפשע לחלוטין.

אלו הן מסקנות כבדות משקל, משום שבארצות-הברית נעשה שימוש נרחב ביותר במכשירי פוליגרף, לא רק על ידי קהילת המודיעין, אלא גם בשירות הציבורי ובמגזר הפרטי. משרד האנרגיה האמריקאי (למשל) עורך כאלפיים בדיקות פוליגרף מדי שנה. זהו מצב שערורייתי, וקשה להעריך את מספרם של האנשים התמימים הנפגעים שלא בצדק מתוצאות הבדיקות.

כמו כן קבעו מחברי הדו"ח שרוב המחקרים שנערכו בתחום זה היו ירודים ביותר מבחינה מתודולוגית, וכי לא ניתן להסתמך על המסקנות העולות מהם. כדי לדעת עד כמה מהימנותו של הפוליגרף מדויקת יידרשו עוד מחקרים רבים מאוד.

בישראל, הנחשבת מעצמת פוליגרף בזכות עצמה, נעשה שימוש נרחב במכשיר לצרכים שונים (לשם מיון מועמדים למשרות ציבוריות ופרטיות ולמטרות אחרות), אם כי קשה לדעת מהו היקפו המדויק של שימוש זה. מכל מקום, נראה שהציבור הישראלי – כולל עיתונאים רבים – אינו ער לוויכוח המדעי הניטש בנוגע למהימנותן של בדיקות אלו.

רק לאחרונה התבשרנו שאחת המתלוננות בפרשת הנשיא קצב (א' מבית הנשיא) נבדקה באמצעות מכשיר פוליגרף ונמצאה דוברת אמת. רבים תמהו על שא' לא נשאלה אם יחסי המין שקיימה עם הנשיא לשעבר בוצעו בניגוד לרצונה – אבל דומה שאיש מבין העיתונאים שעסקו בפרשה לא טרח לפקפק בעצם מהימנותה של הבדיקה (מה שכמובן אינו מעיד דבר על אמיתות דבריה של המתלוננת).

נחזור לתוכנית: אפילו לשיטתם של מומחי הפוליגרף (הנוטים, כאמור, להגזים במהימנות הבדיקות הנערכות באמצעות המכשיר), אין לבדיקות הנערכות במסגרת תוכנית הטלוויזיה של רשת שום אמינות: רבות מהשאלות שעליהן נדרשים המתמודדים להשיב הן שאלות בלתי הוגנות, שאין שום דרך מדעית לבחון את אמיתותן.

שאלות המתייחסות לדיעות או לעמדות (בניגוד לעובדות) הן חסרות משמעות כשמדובר באמת ושקר, משום שלא ניתן להשיב עליהן תשובות חד-משמעיות, וממילא מובן שלא ניתן לבחון את אמיתותן של התשובות באמצעות מכשיר הפוליגרף. כך, למשל, שאל סוקניק את אחד המתמודדים, סגן-אלוף במיל' משה קידר, "האם אתה אדם מוסרי?". קידר (שהצהיר עוד לפני כן שבגד בנשותיו ושהתעלל בחיית המחמד של ארוסתו) ענה בחיוב ונמצא דובר אמת. אלא שאין שום משמעות "מדעית" לתוצאה שהעלה הפוליגרף בנוגע לתשובה זו, היות שהיא אינה ניתנת לאישוש או להפרכה אובייקטיביים.

נניח שנבקש לעמת את תשובתו של קידר עם העובדות; או-אז תעלה השאלה, מהן בכלל ה"עובדות" במקרה זה? מובן שלא מדובר בהתנהגותו של קידר, אלא בתפיסה העצמית שלו. קידר עצמו הדגיש, במענה לשאלה, "אני חושב שאני אדם מוסרי" – ומכאן שאף הוא הבין כי השאלה מתייחסת רק למתחולל בתוך ראשו. אלא שאין שום דרך לדעת מה באמת מתרחש במוחו של קידר, ומשום כך גם לא ניתן להשוות את תשובתו ל"מציאות האובייקטיבית". העובדה שקידר נמצא דובר אמת אינה מגלה דבר, ולאמיתו של דבר היא מקרית לחלוטין. זה נכון גם לגבי השאלה שנשאל קידר לקראת סוף התוכנית (את התשובה עליה ייֵדעו רק המזוכיסטים שיצפו בתוכנית הבאה של "הפוליגרף"), אם הוא סבור שהוא אב טוב לבתו. יענה קידר מה שיענה, התוצאה שהתקבלה בבדיקת הפוליגרף לא תעלה ולא תוריד, ולעולם לא נדע ולא נוכל לדעת אם המכשיר דייק או לא.

ולא רק אנחנו, אלא גם קידר עצמו לא יידע. כאמור, לשאלות מעין אלו אין תשובות ברורות, והן נוטות להיות עמומות ורב-משמעיות. האם אני אדם מוסרי? לא יודע. לא בטוח. לא תמיד. לפעמים כן. היום פחות ואתמול יותר. מי שסבור שמכשירי הפוליגרף עשויים לספק תשובות חד-משמעיות לשאלות שהן רב-משמעיות מעצם טבען מוליך את עצמו שולל. תוכנית הטלוויזיה החדשה והמצליחה (25% רייטינג) משתתפת בחדווה בגניבת דעת זו, להנאתם השלמה של הצופים בבית.