ראש הממשלה אהוד אולמרט (צילום: פלאש 90)
מחלה חיידקית חסרת מרפא
אהוד אולמרט מככב הבוקר בכל הכותרות הראשיות, אך בעוד שהכותרות ב"מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום" עוסקות בהמלצה הצפויה של המשטרה להגיש נגדו כתב אישום, ב"ידיעות אחרונות" מספקים הבוקר את "גרסת הבן", וההמלצה הצפויה של המשטרה נדחקת לכותרת הגג לידיעה ראשית זו.
טובה צימוקי היא שמביאה באופן בלעדי את גרסת הבן, או לפחות כמה מסמכים מגרסה זו, שאותם מסר שאול אולמרט בעת חקירתו במשטרה (למי ששכח נזכיר כי בני משפחתו של אולמרט נחקרו על המידה שבה היו מעורבים או ידעו על התשלומים הכפולים ששולמו לכאורה למימון טיסות המשפחה לחו"ל).
מדובר בשלושה מכתבים הנראים כאי-מיילים, נשמעים כאי-מיילים ומריחים כאי-מיילים, אבל "ידיעות אחרונות" אינו בוחר להציגם בשום תואר מפולפל שכזה, אלא קורא להם בפשטות "מייל", "מייל נוסף" ו"מייל שלישי". נראה כי הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, אין ספק באשר לאותנטיות שלהם. מתוך המיילים, ששניים מהם נכתבו על-ידי רייצ'ל ריסבי-רז, האחראית על נסיעות ראש הממשלה, עולה כי אולמרט הבן "היה משוכנע שהוא מממן את טיסותיו בעצמו או באמצעות נקודות נוסע מתמיד", לשון הידיעה.
אבל לא רק הבן יוצא זכאי בשלושת המיילים המתפרסמים. גם החשד שראש הממשלה ידע וכיוון את מעשי המרמה בפרשה זו מתערער למקרא המיילים שכתבה האחראית על נסיעותיו. בכל העיתונים, יש להדגיש, נכתב הבוקר כי חקירת פרשת ראשונטורס, היא פרשת הנסיעות לחו"ל, מכילה את העדויות החזקות ביותר נגד ראש הממשלה. והנה, דווקא הבוקר, מגיעים לידיה של צימוקי המסמכים הללו, הנוגעים ישירות לחשדות בפרשה. "אני עצוב ומזועזע שחומרי חקירה הגיעו אליכם", אומר לצימוקי שאול אולמרט, ומוסיף: "אני לא מוכן להתייחס".
מכל מקום, פרסום המיילים הללו אינו אמור לשנות את החלטת המשטרה בעניין הגשת כתב אישום. "ההחלטה צפויה להתפרסם הערב", כותב איציק סבן ב"ישראל היום", אך מסייג – "אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון". ב"ידיעות אחרונות" משרטטים לוח זמנים שלפיו "ההחלטה הסופית בתיק תתקבל רק לקראת ראשית שנת 2009".
שניהם צודקים, כמובן, מה שרק מדגיש עד כמה המערכת הדמוקרטית, הבנויה על איזונים ובלמים, הולמת את צורכי התקשורת הרבה יותר מדיקטטורה. במקום שתהליכים, כגון הדחה של ראש ממשלה מכהן, יתרחשו בבת אחת ויספקו כותרות ראשיות ליום או יומיים, הם נפרשים על פני חודשים ארוכים, כך שכלי התקשורת יכולים פעם אחר פעם להתייחס להתפתחויות ותתי-התפתחויות בפרשה, כאילו הנה-הנה מגיע ובא היום הדרמטי מכל.
עד שיוגש כתב אישום נגד אולמרט, אם יוגש, יעבור עוד זמן רב, ובינתיים ראש הממשלה ממשיך לכהן ולקבל החלטות. דן מרגלית, שכותב הבוקר טור פרשנות ל"ישראל היום" על המהלכים שמוביל ראש הממשלה בשלהי חייו הפוליטיים, מצליח להימנע מהניסוחים החריפים שמאפיינים את כתיבתו על חברו לשעבר, אבל רק עד לשורות האחרונות בטקסט. שם הוא כותב כך: "התנהגותו בלתי אחראית. כאותו אדם אשר לקה במחלה חיידקית חסרת מרפא, ובכעסו על החברה והעולם והחוק, הוא נוקם בכולם בנסותו להדביק בה את סביבתו".
בריאות לייט
אם במקרה נקלעתם בימים האחרונים לרחוב עזה בירושלים, הסתובבתם ליד בית ראש הממשלה ואתם חוששים כי נדבקתם במחלה חיידקית חסרת מרפא, מומלץ להניח בצד את קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" ולקרוא במקומו את מוסף הבריאות של העיתון, היוצא הבוקר תחת שם חדש – "זמנים בריאים" [עורכת: נאוה כהן], שם הקורץ למוסף האופנה של העיתון, "זמנים מודרניים".
אמנם אין במוסף כל ידיעה או כתבה על הפתרון למחלות חיידקיות חסרות מרפא, אך עצם הקריאה בו עשויה לגרום לכם להרגיש טוב יותר עם עצמכם, וזאת מפני שהמוסף עמוס בכתבות פנאי, צרכנות וטיפים המותחים את המלה "בריאות" מעבר לכל מה שמספקים כיום קופות-החולים.
במדור הפותח, "גזור ושמור – עצות ורעיונות לחיים בריאים יותר" [שיר-לי גולן], ניתן למצוא טיפים לחיים בריאים. טיפ מס' 4, למשל, מיועד לאנשים שנקלעו למצב הבא: "כאב הגב הטורדני חלף, ואתם רוצים לחזור לפעילות". לפי טיפ זה, "יש להימנע משחיית פרפר מיד עם החזרה לפעילות".
אך למה להיטפל לקטנות כשאפשר להיטפל לגדולות. בעוד טיפ בריאות זה מוצנע יחסית, תיבה גדולה המודגשת ברקע אפור מבקשת לעזור לקורא לדעת "איך לבחור דגני בוקר בריאים". תיבת צרכנות זו משתלבת היטב במוסף, המכיל מידע צרכני רב. במובנים רבים, מדובר למעשה במוסף צרכנות שמייחד את עצמו לתעשיית הבריאות. כך, נוסף לדגני בוקר, יש מדור מיוחד בשם "בדוק" [חמוטל דגני], הסוקר "מוצרים חדשים על המדף", והכתבה הפותחת [ד"ר איתי גל] עוסקת בבחינה צרכנית של מוצרי "לייט".
לשם השוואה, בכפולת עמודי הבריאות המופיעים הבוקר בעיתון "הארץ" אין ולו ידיעה או כתבה צרכנית אחת.
"כלכליסט" - בראש הפרסומות העצמיות
כפולת האמצע של "כלכליסט", העיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות", מוקדשת הבוקר לפרסום עצמי. לרוחב הכפולה כולה מודפס תצלום פנורמי של תל-אביב, כשבחזיתו שלושת מגדלי המשרדים של מרכז עזריאלי. המגדל העגול מבין שלושתם נראה כגיליון מגולגל של "כלכליסט", וניכר בו כי הוא גבוה מעט יותר משני המגדלים האחרים, המשולש והמרובע. האם זו דרכה המרומזת של מודעת הפרסומת [אלדר חומסקי & ורשבסקי] לשכנע אותנו כי העיתון "כלכליסט" עולה על מתחריו "דה-מרקר" ו"גלובס"? לפי הטקסט המצורף לפרסומת, נראה שכן.
הפרסומת נועדה לסכם חצי שנה לעיתון, חצי שנה של "מאות סקופים, מאות ראיונות עם קברניטי המשק ותחקירים מקיפים על פני מגוון מדורים מרתקים".
לפי הפרסומת, לאחר חצי שנה יש "עיתון אחד המתמקם בראש עיתוני הכלכלה". מה משמעות הביטוי "עיתון אחד המתמקם בראש עיתוני הכלכלה"? האם תפוצתו של "כלכליסט" רחבה יותר מזו של מתחריו? האם בסקרי דעת קהל בקרב חברי קהילת העסקים שמו נזכר כנקרא יותר, אמין יותר, איכותי יותר? האם זכה בפרס רשמי מטעם אגודת העיתונאים או כל גוף אחר שיעיד על הצלחתו? מובן שלא. הפרסומת משתמשת בלשון חסרת משמעות ברורה דווקא מפני שכל הדברים הללו טרם התרחשו. באותה מידה היתה יכולה הפרסומת לטעון, למשל, שהעיתון "כלכליסט" "מחבר את ישראל לכלכלה".
ענייני תקשורת
במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווחת גילי איזיקוביץ על נוהל חדש שמגבשת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ולפיו תוגבל יכולת הערעור של זכייניות ערוץ 2 ו-10 על החלטות מנכ"ל הרשות. כיום, כך נמסר, הזכייניות מערערות על כל החלטה שמתקבלת נגדן, וכך דוחות את ביצוע ההחלטות בחודשים רבים, ואף זוכות עקב כך להקלות.
פרופ' יצחק כ"ץ, "ידידו של המפכ"ל זה חמישים שנה", כותב הבוקר בעמודי הדעות של "ישראל היום" תחת תת-המדור "קוראים כותבים". כ"ץ כותב על המסע התקשורתי שהתנהל בשבוע שעבר נגד המפכ"ל, בעקבות החלטתו לסיים את שירותו של ניצב אורי בר-לב במשטרה, ומתייחס בדבריו "לבן כספית ולאחרים". "אין זה נאה לכתוב דברים שאינם מבוססים ואולי שקריים", כותב כ"ץ, ומכנה את בר-לב "דוגמן", "מי שהתדמית הציבורית שלו נבנית באמצעות התקשורת המלטפת והמחבקת" ו"שוטר טוב, אך גם גולם תקשורתי".