מ-1948, עת הוקמה תחנת הרדיו קול-ישראל, ועד 1956 שידר הרדיו הציבורי תוכניות יומיות בשפה הערבית. ב-1956, לאחר מלחמת סיני, החליטה הממשלה כי יש צורך אסטרטגי בייסודה של תחנת רדיו שתשדר שידורי תעמולה בערבית לארצות ערב. ההחלטה הובילה להקמתה של רשת ד' (בעבר: "קול-ישראל בערבית") – תחנת רדיו ישראלית בשפה הערבית, שקהל היעד שלה הוא ערביי ארצות ערב, אזרחיה הערבים של ישראל והמהגרים היהודים שעלו מארצות ערב.

רשת ד' פועלת מתוקף חוק רשות השידור. החוק מצהיר על מחויבותה של רשות השידור לאזרחים הערבים, וקובע כי אחת ממטרותיו של השידור הציבורי היא: "לקיים שידורים בשפה הערבית לצרכיה של האוכלוסייה הדוברת ערבית ושידורים לקידום ההבנה והשלום עם המדינות השכנות, בהתאם למגמות היסוד של המדינה". כמו כן קובע החוק כי על גופי השידור הציבורי, ובכללם רשת ד', להעניק מרחב ביטוי להשקפות ולדעות החורגות מהזרם המרכזי ולספק לצרכניהם מידע מהימן.

עם זאת, מאז הקמתה מוטל ספק בעמידתה של רשת ד' בסטנדרטים העיתונאיים שלהם היא מחויבת. מחקר שפירסם מרכז אעלם לתקשורת במאי 2005 מעלה כי אף שרשת ד' היא תחנת הרדיו עם שיעורי ההאזנה הגבוהים ביותר בקרב אזרחי ישראל הערבים (24.7% מקרב הנשאלים), מאזיניה אינם מייחסים לשידוריה אמינות רבה. בחוברת של האגודה לזכויות האזרח בישראל בנושא הדרה, דימוי שלילי ואי-שוויון בתקשורת הישראלית, שפורסמה ב-2002, טען עסאם אבו-ריא כי מחלקת החדשות של רשת ד' מעולם לא חשפה שחיתות או מחדל של גוף שלטוני או ממסדי. לדבריו, מרבית עובדי התחנה הם יהודים, ואלו מבין העורכים והכתבים שאינם יהודים הם דרוזים יוצאי צבא. גם השפה הערבית שבפי השדרנים, טוען אבו-ריא, נוקתה מסממניה הפוליטיים הערביים ועושה שימוש במונחים ושמות "יהודיים" לתיאור מקומות גיאוגרפיים עם זיקה פלסטינית. בספטמבר 2006 חשף כתב "הארץ" אסף כרמל כי העורך הדרוזי היחיד שעבד באותה העת ברשת ד' יצא לחופשה ארוכה ללא תשלום, וכי בחדר החדשות של רשת ד' מועסקים עורכים יהודים בלבד.

עם זאת, ברשות השידור טוענים כי החל משנות השבעים של המאה העשרים "צומצם ברשת ד' היקף שידורי ההסברה והתעמולה וגדל היקף שידורי החדשות, האקטואליה, הבידור, הדת, הספורט והמידע". ב-1995, בעקבות הסכם אוסלו, הורתה שרת התקשורת דאז שולמית אלוני להפסיק את שידורי התעמולה, אולם מהתבטאויות שרי הממשלה בתקשורת עולה כי שידורי התעמולה לחו"ל ברשת ד' המשיכו עד 2004, עת נסגרו המשדרים רבי-העוצמה ששימשו את התחנה.

בספטמבר 1996 מינה ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ועדה בראשות ארנון צוקרמן, שבחנה מחדש את המבנה הארגוני של רשות השידור. שנה לאחר מכן, בדצמבר 1997, הגישה ועדת צוקרמן את מסקנותיה, ובהן קבעה, בין היתר, כי אם ברצונה של הממשלה לשדר תכנים "ממשלתיים" למדינות השכנות, עליה לממנם באמצעות כספים ממשלתיים, ולא באמצעות כספי האגרה, המיועדים למימון תכנים ציבוריים. "אין הצדקה למימון באגרה של השידורים מחוץ לגבולות ישראל", נכתב בדו"ח. "אם המדינה מעוניינת לקיים שידורים אלה, היא צריכה לשאת מתקציביה בחלק מעלות רשת ד'". בסופו של דבר גנז נתניהו את דו"ח צוקרמן, ומסקנותיו לא יושמו.

בשנת 2000 פתחו תושביו של היישוב צורן שבשרון במאבק לפירוק תחנת האנטנות הלל של רשות השידור, בטענה שהקרינה שפולטות האנטנות מסכנת אותם. בנובמבר 2004, לאחר כחמש שנים של מאבק, שבמהלכן הושבתה התחנה לתקופות קצרות והופחתה עוצמת השידורים, פורקו האנטנות. בעקבות עלויות ההקמה הגבוהות של תחנת שידור רדיו בגלים קצרים, ששידוריה יוכלו להיקלט מחוץ לגבולות ישראל, לא הוקמה תחנת שידור חלופית לתחנת הלל, ומאז 2004 נקלטים שידורי רשת ד' בתחומי ישראל בלבד.

את שידורי רשת ד' ניתן לקלוט בתדרים הבאים:

צפת: 99.3 FM
חיפה: 92.4FM
ירושלים: 90.3 FM, 104.8 FM
תל-אביב: 90.3 FM
באר-שבע: 93.3 FM, 94.4 FM

שדרנים

• אחמד עבידאת
• איאד חרב
• אימאן אל-קאסם
• אסעד עטאר
• באסם מנצור
• גמיל בכריה
• וליד יוסף
• חסן אבו-זאיד
• יאסר עטילה
• נוואף נבואני
• עומר זידאני
• קייס כבהא
• ראיד עאמר
• רסלאן אבראהים

רשת ד' ב"העין השביעית"

"מגיע לנו", מאת דן כספי, גיליון מס' 39

קישורים

אתר רשת ד'

אתר קול-ישראל

"'והגר אשר בקרבך' – חקיקת התקשורת וזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל במבט מבקר", מחקר מאת ד"ר עמית שכטר

"בחדר החדשות של קול-ישראל בערבית אין עורכים ערבים", מאת אסף כרמל, "הארץ", 18.9.2006

"מחקר: האזרחים הערבים לא מאמינים בתקשורת הישראלית", אתר "מחסום", 18.5.2005

סקירה מקיפה של מאבק תושבי צורן באנטנות של רשות השידור, אתר נענע, 7.11.2002

סיום מאבקם של תושבי צורן באנטנות של רשות השידור, צפריר רינת, אתר "הארץ", 27.11.2003