הפועל לגגל, דהיינו, לחפש מלה כזו או אחרת במנוע החיפוש גוגל, הפך זה מכבר למלה בשפה האנגלית. אף שהמלה עדיין אינה מקובלת רשמית בעברית (מצבו של אתר האינטרנט של האקדמיה ללשון יכול לתת רמז להסבר אפשרי לכך), הרי שאין מתאים מגיגול כדי לפתוח כתבה על אודות גוגל. ובכן, נכון לרגע זה (אמצע אפריל 2006), מתוך עשר התוצאות הראשונות המתקבלות עת מקלידים "גוגל ישראל" במנוע החיפוש גוגל, רק שלוש מתייחסות במישרין לעובדה המרעישה ביותר הקשורה לצמד המלים המבוקש – לכך שב־20 בפברואר, אחרי חצי שנה של הכנות וארבע שנים של פעילות מרחוק, חנכה ענקית האינטרנט גוגל את הסניף הישראלי שלה.
הרכב התוצאות הוא כדלקמן: ארבע תוצאות שייכות לגוגל עצמה ומפנות לשירותים שונים שמספקת החברה. שלוש תוצאות מפנות לאתרים העוסקים ב"קידום אתרים", כלומר, מתן שירותי תכנות שיעזרו לאתר החפץ בכך להופיע במקום טוב יותר בתוצאות החיפוש בגוגל. שלוש התוצאות הנותרות עוסקות בגוגל־ישראל: כתבות ב"הארץ" וב־ynet ומכתב פתוח למנכ"ל גוגל־ישראל המתפרסם באתר שיווקי.
אלא שלמעשה גם התוצאות העוסקות ב"קידום אתרים" – שירות שיווקי שנולד מתוך המודל הפרסומי שמציעה גוגל – נוגעות לכניסת גוגל לישראל. ההשלכות המיידיות של כניסת גוגל לשוק הישראלי הן על שוק הפרסום האינטרנטי, ואף שכבר הספיקה להודיע על פתיחתם העתידית של שני מרכזי פיתוח בארץ, הרי שהסניף שגוגל פתחה בפועל בארץ עוסק בשיווק ומכירות.
גם התוצאה האחרונה בדף החיפוש שלנו קשורה למאורע החגיגי: היא מפנה לשירות הראשון מבית גוגל־ישראל – גוגל־ניוז. אם המודל הפרסומי של גוגל מאיים לשנות סדרי עולם במנהגי הפרסום בעיתונות האינטרנטית (ובעקבות כך אולי גם בזו המודפסת), הרי שיישום האלגוריתם הגוגלי במשימת עריכת החדשות מאיים לשנות את אופן צריכת החדשות של הגולש הישראלי.
איור: אופיר שרר
גוגל ושוק הפרסום - ללמוד להגיד "אד־וורד" ו"אד־סנס"
נראה כי המניע הראשוני לפתיחת הסניף הישראלי של גוגל הוא זיהוי הפוטנציאל בתחום הפרסום באינטרנט בישראל. פרסום במנועי חיפוש הוא עיקרו של המודל העסקי של גוגל, ובעוד שבארצות־הברית ובאנגליה נתח השוק שלו עומד על 40%-50%, בישראל הוא עומד על 15% בלבד. גם נתח כלל הפרסום המקוון בעוגת הפרסום הארצית – רק כחמישה אחוזים – מעיד על אפשרויות צמיחה משמעותיות.
עם פרוס המילניום, היחס בין עלות קמפיין פרסומי בטלוויזיה לקמפיין דומה ברשת האינטרנט בישראל עמד על יותר מפי 15. "המלה אינטרנט פשוט לא הופיעה בממצאי איגוד המפרסמים", כתבה אז לילך סיגן ב"ידיעות אחרונות", וקבעה כי אחד הגורמים לכך הוא "העדר גורם אובייקטיבי המקובל על כל השחקנים בשוק שימדוד את רמת החשיפה לאתרי האינטרנט השונים". הכתבת אף העידה על המפרסם הישראלי שהוא "רחוק מלהיות טיפש – הוא רוצה לדעת בדיוק על מה הוא משלם. אם הוא קונה שטח פרסום באמצעי תקשורת כלשהו, הוא ירצה לדעת בדיוק כמה אנשים ייחשפו לאותו אמצעי תקשורת, ובהתאם לכך לקבוע את המחיר". שש שנים אחר־כך פועל בשוק הפרסום באינטרנט גורם אובייקטיבי, אולם בדומה לנעשה בטלוויזיה ובעיתונים, המדידה היא עדיין של חשיפה בלבד; והמפרסם? ובכן, יש הטוענים שאז כמו היום – הוא קרוב מאוד להיות טיפש, או לפחות פראייר.
אבל לא נקדים את המאוחר. בשנים שבאו לאחר מכן להטו החיפושים אחר אמצעי מדידה שייתן למפרסמים באינטרנט מושג על איכות הפרסום שלהם, ולאתרים ולמשרדי הפרסום כלי לתמחר את שטחי המודעות שלהם. שלל חברות מחקר התחרו על מדידת הרייטיניג האינטרנטי, רובן התבססו על סקרים חצי־שנתיים בקרב קבוצות מדגם קטנות יחסית. החסרונות היו בולטים: מטרתם הראשית של הסקרים היתה בדיקה של מגמות והרגלי גלישה, ולא מציאת נתונים מדויקים על שימוש באינטרנט. הנתונים נאספו באמצעות כלים חיצוניים (ראיונות טלפוניים או אישיים), ולא על־ידי מעקב אחר גולשים באינטרנט, וההשוואה היתה לא בין אתרים בודדים, אלא בין קבוצות אתרים בבעלות דומה.
לבסוף, המדד המקובל שנמצא היה סקר ה־TIM. בדומה לסקר ה־TGI בעיתונות המודפסת והפיפל־מטר בטלוויזיה, מה שנמדד היה חשיפה ולא שימוש, והמדידה היתה מדגמית בלבד (כך, למשל, סקר TIM משנת 2004, שהכריז כי גוגל "עקפה" לראשונה את וואלה בחשיפה לגולשים, כלל בסך־הכל מדגם של 849 משתמשי אינטרנט בני 13 ומעלה מקרב האוכלוסייה היהודית בישראל). אף שבידי האתרים המסחריים היו נתונים מדויקים על כניסות גולשים, הם הלכו בדרכם של עיתוני הדפוס, השומרים על נתוני התפוצה והמכירה שלהם בסוד.
לא רק זאת, אלא שהפער בין נתוני החשיפה המדגמיים שמספק סקר כמו סקר TIM ובין הנתונים המלאים בולט במיוחד במדיום האינטרנטי: אם נשווה בין עיתון מודפס לעיתון און־ליין, הרי שבעוד שמנהלי העיתון המודפס יכולים לדעת כמה עותקים של העיתון שלהם הודפסו וכמה נמכרו, בעלים של עיתון און־ליין יודעים לא רק כמה קוראים צפו בעיתון שלהם, אלא גם באיזה דף ובמשך כמה זמן. נתונים אלה אינם מועברים למפרסמים ולא משמשים בתמחור שטחי הפרסום. למעשה, למרות נתוני הסקר, המפרסמים עדיין רחוקים מלדעת מה היחס בין עלות הפרסום להצלחתו, או לנצל את המידע הסטטיסטי שמאפשר האינטרנט. מודל הפרסום של גוגל אמור לענות על הבעיה הזו.
שיטת הפרסום של גוגל מתחלקת לשניים: האד־וורד, מודעה המופיעה בדפי מנוע החיפוש עצמו כל אימת שגולש מקליד מלה מוגדרת מראש, ואד־סנס, פרסום באתרים חיצוניים לגוגל. בעלי אתרים המצטרפים לתוכנית זו מקצים באתר מקום למודעות שימוקמו לפי האלגוריתם של גוגל, ומקבלים חלק מההכנסות שגבתה גוגל מהמפרסם כל אימת שגולש מקליק על המודעה.
החידוש המיידי בשיטת הפרסום של גוגל הוא מצד הגולש: לא עוד סרטי פלאש רעשניים או אפילו מודעות צבע צעקניות; המודעות של גוגל הן מודעות טקסט בצבע אחיד, בדומה למודעות לוח. המודעות גם מגיעות לגולש בהתאם למלה שהקיש הוא עצמו במנוע החיפוש, שיטה שהופכת את המודעה הקטנה והלא המרשימה לכלי פרסומי אפקטיבי יותר מכל הבאנרים האקראיים השולטים על דפי הבית של האתרים הגדולים. אבל מודל הפרסום של גוגל מציע חידוש משמעותי לא פחות גם למפרסם: מדידה של תוצאות הפרסום. המפרסמים בגוגל לא משלמים לפי "זוגות עיניים" מדומיינים שצפו במודעה שלהם, אלא לפי מספר הלקוחות שהגיעו לאתר שלהם דרך המודעה, או רכשו מוצר בפועל.
האיום של גוגל הוא כפול: גם על אתרי האינטרנט הישראליים הגדולים, המחלקים ביניהם את רוב עוגת הפרסום, וגם על משרדי הפרסום האינטראקטיביים, הגובים עמלות גבוהות מן המפרסמים על התיווך בינם ובין האתרים. לכאורה, אין למפרסם סיבה לקנות מספר מודעות מצומצם בדף הבית של "וואלה" אם באותו מחיר ניתן לקנות דרך גוגל מספר מודעות גדול הרבה יותר בהמוני אתרים קטנים, הקשורים באופן כזה או אחר למוצר הנדון, ולשלם רק אם הקליקו על המודעה שלו. כך ייאלצו האתרים הגדולים להתחלק בתקציבי הפרסום עם כלל האתרים ברשת, אתרים שבמציאות הנקבעת לפי סקרים, כאילו אינם קיימים ("וואלה" הקדימה תרופה למכה כשיצרה לפני כמה חודשים את וואלה־נטוורק, רשת אתרים פרטיים ש"וואלה" משמשת סוכן מודעות שלה, בדומה לשירות אד־סנס). משרד הפרסום הופך גם הוא מיותר, שכן למפרסמים בגוגל אין צורך ב"קריאייטיב" ובקופירייטרים, ולגוגל אין צורך בתיווך בינה ובין המפרסמים. את ההשלכה הזו של חדירת גוגל לשוק מקומי הרגישו כבר משרדי פרסום ברחבי העולם, עת גוגל פנתה ללקוחותיהם מעל ראשיהם כדי למכור להם אד־וורדס באופן ישיר. גם השחקן החדש שנוצר כתוצאת לוואי מפעילות גוגל – משרדי קידום האתרים המציעים לשפר את הדירוג במנוע החיפוש – מאיים לנגוס בחלקם של משרדי הפרסום. ובינתיים גוגל כבר הכריזה כי גובה העמלות הנהוג בשוק אינו נראה לה.
אלא שגם בשיטת הפרסום הגוגלית יש כשלים. המרכזי שבהם הוא כנראה זה המכונה "הונאת הקליק" (Click Fraud). "קליקים מזויפים" או "קליקים מאיכות נמוכה", כפי שקוראים להם בגוגל, הם קליקים שמקליקים מתחרים על מודעות – לפעמים באמצעות תוכנות מיוחדות – כדי לחייב את המפרסמים בתשלום. הונאות ההקלקה גררו תביעה ייצוגית של מפרסמים בדרום ארצות־הברית, שטענו בין השאר כי גוגל מרוויחה מהונאות ההקלקה ולכן אינה פועלת למיגורן. התביעה הסתיימה בהסדר פשרה שבו התחייבה גוגל לשלם 90 מיליון דולר – בצורת זיכויים למודעות.
אבל העובדה שגוגל אינה מספקת למפרסמים מידע על היקף תופעת הקליקים המזויפים, הכספים הנחסכים על־ידי גילוי של קליקים מזויפים כאלו או האמצעים הננקטים נגד שיטת ההונאה הזו הם חלק מבעיה גדולה יותר: אף שמודל הפרסום של גוגל מבטיח למפרסם מידע מהימן יותר מזה שמציע לו כל סקר, גם גוגל לא מספקת למפרסם שום מידע ייחודי על זהותם של מי שמקליקים על המודעה שלו.
גוגל והעיתונות - והרי עיקר החדשות: גוגל־ניוז
הסתבכויות משפטיות ליוו את גוגל גם בתחום השני שבו כניסתה לישראל חוללה מהפכה: שוק החדשות. בסוף 2004 נפל דבר בשוק האינטרנט הישראלי. על־פי סקר TIM, הדיחה גוגל את וואלה ממעמד הבכורה שלה באינטרנט הישראלי (62% חשיפה מול 57.4%, לעומת 55.5% מול 54.9% לטובת "וואלה" בסקר הקודם). ynet שמרה על המקום השלישי (41.9%). שנתיים אחר־כך, שלושת האתרים האלה יהיו מעורבים בהתכתשות שסופה טרם נראה, והכל סביב אתר המכיל אך ורק כותרות של ידיעות חדשותיות.
גרסה ישראלית של גוגל פועלת ברשת כבר ארבע שנים. גרסה זו הציעה ממשק עברי ויכולת חיפוש בעברית, אולם שירותים רבים אחרים היו זמינים רק בממשק אנגלי או לא זמינים כלל לגולש הישראלי. עם ההשקה הרשמית של הסניף הישראלי של גוגל, הכריזה החברה כי שירותים רבים יתורגמו לעברית והבטיחה כי "צפויות הפתעות". הזמן שהקציבו בגוגל ל"גיור" שירותים שונים עמד על 18 חודשים. לכן, עלייתו לאוויר של אתר גוגל־ניוז כעבור פחות מחודש באה בהפתעה לאתרי החדשות הישראליים הגדולים. "וואלה", הפורטל הגדול בארץ, ששואב את תוכני החדשות מספקים חיצוניים (בעיקר ערוץ 10 ועיתוני קבוצת "הארץ"), מיהר להגיש לגוגל מכתב התובע מן החברה שלא להשתמש בתוכני החדשות של וואלה בגוגל־ניוז: "ליקוט של ידיעות חדשותיות מאתרים מובילים בישראל היא חציית גבולות ופגיעה חמורה בזכויות היוצרים", כתב מנכ"ל וואלה. "בטוחני ששאר האתרים המובילים בישראל לא ייתנו יד לפגיעה בקניינם וידרשו מגוגל שלא להשתמש בתכניהם".
גוגל ענתה מיד כי כל חברה הרוצה להסיר את תכניה מגוגל־ניוז יכולה לעשות זאת בעצמה ללא שיהוי. למעשה, מנהלי וואלה לא היו צריכים להטריח את עורכי־דינם בניסוח מכתב משפטי כלשהו, והיו יכולים פשוט לחסום את האתר בפני מנוע הסריקה של גוגל־ניוז. עצם כתיבת המכתב, עיתוי שליחתו והעובדה שהופץ במקביל לכלי התקשורת מסמנים את המשך ההתנהלות בין האתר הישראלי לגוגל: כך, למשל, ynet, אתר החדשות החזק בארץ, הצטרף בתחילה לוואלה בדרישה להסיר את תכניו מגוגל־ניוז, אך חזר בו לאחר כחודש. אותה תקופת זמן לקחה לוואלה כדי להכריז על שירות חדשות מבוסס RSS, שיציע שירות דומה לזה של גוגל־ניוז.
אף שגופים עיתונאיים ברחבי העולם כבר תבעו את גוגל־ניוז על הפרת זכויות יוצרים, היו מי שטענו כי רגישותה של וואלה לסוגיה הזו היא חד־צדדית, בהתחשב בעובדה שכבר לפני שנים העלתה וואלה לרשת שירות חדשות דומה לזה של גוגל־ניוז, או בהתחשב במשך הזמן שעבר עד שנזכרו בוואלה לציין כי תוכני האנציקלופדיה וואלפדיה שאובים מוויקיפדיה. לעומת היחס השלילי של וואלה (ובמידה מסוימת גם של ynet), האתרים nrg של "מעריב" ונענע מבית IDB דווקא קידמו בברכה את השירות החדש. אין בכך פלא אם נזכור כי טענת גוגל ששירות גוגל־ניוז רק מגביר את החשיפה לאתרי החדשות עצמם נכונה במיוחד (אם לא רק) לאתרים שהם השחקנים הקטנים והבינוניים בשוק.
ובעצם, מה הפריע לוואלה ול־ynet באתר החדש של גוגל, על העיצוב המינימליסטי והלא מאיים שלו? ובכן, בדיוק זה. איזה גולש לא יעדיף לחפש את החדשות שלו באתר נוח ונקי מפרסומות, ולהתחמק ממתקפת הבאנרים הצועקים והקופצים של האתרים הגדולים? גוגל־ניוז אמנם מציג כותרות בלבד, וכדי לקרוא את הידיעה במלואה יהיה על הגולש להיכנס ממילא לאתר החדשות הספציפי, אולם על־ידי שימוש בגוגל־ניוז ניתן לדלג על דף הבית של האתרים הגדולים, דף שהביקור התכוף בו הוא חלק חשוב בבניית מודל הפרסום באתרים אלו.
אלא שביקורת על האתר החדש באה לא רק מצד האתרים, אלא גם מצד הגולשים: אירועים פעוטים זוכים לככב בכותרות הראשיות, ידיעות עולות באיחור מזעזע ובכלל, האלגוריתם של גוגל־ניוז נקט קו מערכתי עצמאי מאוד. כך, למשל, זכו ידיעות מאתר חדשות חב"ד וארגון מגדלי הפרחים וצמחי הנוי להופיע לצד, ואף לפני, ידיעות מ־ynet ומ"הארץ". חמור מכך, ידיעות שמקורן באתרי ממשלה והודעות יחצנות זכו להופיע כידיעות חדשותיות לכל דבר (מובן שלמרבה הצער, מגמה כזו נעשית מקובלת יותר ויותר גם בעיתונות שעורכיה בשר ודם). אף שבטווח הרחוק שבירת הייררכיות מעין זו יכולה, אולי, ליצור "סדר עולמי חדש" ולקדם מקורות תוכן מהימנים שהיו קטנים מכדי לקבל חשיפה ראויה, הרי שבינתיים התוצאה היא מגוחכת למדי, גם אם באתר האוהדים של מ.ס. אשדוד מרוצים מהחשיפה הפתאומית.
גם קצב העדכון של גוגל־ניוז ורמתו אינם מספקים. דוגמה לכך יכול לשמש יום הבחירות. בשעה שבה תוצאות המדגם היו כבר ידועות ואתר גוגל־ניוז העולמי הציב את הכותרת על נצחון קדימה בראש העמוד, בגוגל־ניוז הישראלי העדיפו לפרסם כותרת על זיהום אוויר במושב קדימה.
יש שאמרו שלשירות כמו גוגל־ניוז לא היה מקום בארץ מלכתחילה. אף שמדובר במדינה אוהבת חדשות שבה ציבור צמא אקטואליה, הרי שמספר מקורות התוכן המקוונים הגדולים אינו עולה על עשרה בספירה האופטימית ביותר. הטענה של אנשי גוגל שהם סורקים למעלה ממאה מקורות מידע (בעברית!) היא לכן בעלת משמעות מפוקפקת. גולשים שהתגייסו למשימה (גוגל עצמה סירבה לגלות את שמות המקורות שמהם היא שואבת את התכנים לגוגל־ניוז, בטענה המשונה כי מדובר בסוד מקצועי) אכן הצליחו למצוא למעלה ממאה מקורות, אולם רובם אתרים איזוטריים, לא מהימנים או בעלי אינטרס. מיעוט המקורות יוצר גם בעיה לאלגוריתם המיועד לחיפוש ומיון כותרות מתוך אלפי ידיעות (האתר העולמי סורק למעלה מ־4,500 מקורות).
כמו מודל הפרסום של גוגל, גם אופן צריכת החדשות שמציע גוגל־ניוז הוא איום על המודל האינטרנטי שפורטלים כמו וואלה בנויים לפיו. היו כבר מי שתלו בגוגל את עובדת פרישתו המפתיעה של מנכ"ל וואלה מתפקידו ואת העובדה שבעלת השליטה העיקרית ב"וואלה", בזק־בינלאומי, מעוניינת כנראה למכור את האתר. אולם הרעיון שעומד בבסיסו של גוגל־ניוז מהפכני עוד יותר: הוא מציע לוותר על עורכים אנושיים ולספק את השירות הכה חיוני בעידן המידע שלנו – זה של מיון המידע – ללא מגע יד אדם. אם נשפוט לפי הניסיון הקצרצר של גוגל־ניוז הישראלי, המהפכה הזו עדיין רחוקה.
סיכום - התחוללה מהפכה לפני שמשהו נעשה
אם ניזכר בעמוד האינטרנט שבו פתחנו את הכתבה, הרי ששורת התקציר של שתיים מהידיעות המופיעות בו יכולות לסכם את קשת התגובות שחולל המהלך של גוגל. "מאיר ברנד רק הוכרז כמנכ"ל גוגל־ישראל, וכבר הפך לאיש המחוזר בתעשייה", אומר תקציר הידיעה מ"הארץ". "רשימת מכולת למאיר ברנד, מנהל גוגל־ישראל: התמיכה החסרה בעברית, הרחוקה משלמות, הפקרת הזירה התקשורתית, אפליה מתמשכת של חברות ישראליות ועוד", כך תקציר הידיעה האחרת. בטווח הזה, שבין היות גוגל־ישראל ומנהלה הגורמים המחוזרים בתעשיית האינטרנט הישראלית ובין היותם מואשמים בשורה של מחדלים וגרימת נזקים לאותה תעשייה, מתנהלת גם התקשורת הישראלית, שטרם הספיקה לגבש דעה מוצקה על התאזרחותו של הענק.
כך, למשל, למרות ההשמצות שספגה גוגל־ישראל בעקבות מסיבת העיתונאים שערכה לכבוד השקת הסניף (ר' בהמשך), הכתיר העיתון "דה־מרקר", שלא חסך גם הוא ביקורת מגוגל באותה סוגיה, את ברנד כאיש המשפיע ביותר על האינטרנט בישראל; החלטה שזכתה בתורה לגל של ביקורת מצד עיתונאים שטענו כי מלבד הכרזות בעלמא, כמעט שום מידע קונקרטי על תוכניות לעתיד ומיזם אחד כושל למדי – גוגל ישראל לא הציגה עדיין שום הישג לזכותה. ובעצם, יכול להיות שבינתיים זוהי תמצית העניין: גוגל הגיעה לישראל ועשתה מהפכה עוד לפני שבעצם עשתה משהו.
התדמית של גוגל - מילד מגניב לדחפור דורסני
נראה כי לצד הסיסמה הידועה "אל תעשה רע", מאמצת גוגל גם את הפתגם "דבר מעט ועשה הרבה". אלא שהסודיות המאפיינת את פעולותיה של החברה – גוגל לרוב אינה מכריזה על פיתוח חדש לפני השקתו בפועל – לא תמיד מיטיבה עם תדמיתה. מסיבת העיתונאים שערך מנכ"ל גוגל־ישראל, מאיר ברנד, לרגל השקת גוגל בארץ גררה תגובות נזעמות מצד העיתונאים המסקרים את התחום. כך למשל יובל דרור מ"ידיעות אחרונות" כתב בבלוג שלו כי "חוץ ממסרים מדוקלמים שכאילו נוסחו במשרד הדובר, לא הושמע שום דבר מפתיע. שיחה עם ברנד דומה לניסיון לתפוס ג'ל בידיים". דורון אביגד מ"גלובס" תהה אם ברנד מתרגל את זכות השתיקה, ואילנה תמיר מנענע השוותה את התנהלותו לזו של אולמרט, שלפחות באותה תקופה (לפני הבחירות) נזהר שלא לסטות מהוראות היחצנים והדוברים.
תגובות כאלו מעידות על הפיחות הזוחל שחל במעמדה של גוגל, שמאז הקמתה עברה את כל הדרך מבעלת תדמית של חברה אנדרדוגית חביבת הגולשים לענק אינטרנט סימפטי ועד לתאגיד דורסני המוזכר בנשימה אחת עם מיקרוסופט השנואה. ייתכן כי נקודת המפנה היתה באוגוסט 2004, עת גוגל הונפקה לראשונה בבורסה ופתאום התברר שהדף הלבן עם הלוגו החייכני שווה 1.5 מיליארד דולר. ואולי נקודת הציון למהפך שחל בתדמיתה היא ינואר השנה, עת הודיעה גוגל כי היא עומדת לצנזר את שירותי החיפוש שלה בסין כדי להגדיל את חדירתה לשוק האינטרנט הסיני. בכך הצטרפה גוגל ליאהו ולמיקרוסופט, ששיתפו גם הן פעולה בהזדמנויות שונות עם הממשל הסיני, הסגירו לידיו פרטים על גולשים ועוררו על עצמן ביקורת. כניסת גוגל לסין לוותה לראשונה גם בשכירתם של לוביסטים בוושינגטון. אולם לצד הגודל המאיים והפגיעה בפרטיות הגולשים, המאפיינים שהעניקו לגוגל את תדמיתה החיובית עדיין תקפים: העובדה כי שירותיה של החברה ניתנים חינם, שיש להם אלטרנטיבה (שלא כמו מערכת חלונות של מיקרוסופט, לדוגמה), וחוויית השימוש שמעניק העיצוב הנקי נטול הפרסומות הפולשניות.
בפעילותה בארץ הצליחה החברה לקומם עליה לא מעט אנשים, ואך טבעי שחברות האינטרנט הישראליות המרגישות מאוימות על־ידיה ינסו לרכוב על הגל התוקף אותה. כך, למשל, הצהיר יו"ר וואלה בכנס שערך "דה־מרקר": "גוגל נמצאת בהייפ מטורף וזה טבעי, כי היא חברה צעירה. כמו כל חברה בעולם שעוברת ממעמד של חברה צעירה וסקסית למעמד של חברה רגילה, הכתבות השליליות יגיעו, וגוגל תהפוך לחברה מהמיינסטרים".
לוח אירועים
08.2004
גוגל מנפיקה את עצמה לראשונה בבורסה. את 2003 סיימה החברה ברווח של 110 מיליון דולר מתוך הכנסות של 1.5 מיליארד דולר.
12.2004
גוגל מתייצבת לראשונה בראש מדד החשיפה של סקר TIM, המקבילה בעולם האינטרנט למדדי החשיפה TGI (של העיתונות המודפסת) והפיפל־מטר (של הטלוויזיה). האתר "וואלה" מאבד את הבכורה, ynet תופס את המקום השלישי. גוגל נשארת ראשונה בטבלת החשיפה מאז ועד היום.
09.2005
גוגל מודיעה רשמית על פתיחת סניף ישראלי ומינויו של מאיר ברנד למנכ"ל.
12.2005
על־פי סקר TIM, 92% מהגולשים הישראלים משתמשים באינטרנט לצורך חיפוש. השימוש הנפוץ ביותר אצל גולשים בעולם הוא בשירותי דואר אלקטרוני.
01.2006
גוגל מודיעה כי תשתף פעולה עם ממשלת סין בצנזור הגרסה הסינית של האתר. בכך מצטרפת החברה לענקיות האינטרנט מיקרוסופט ויאהו, שמסרו בעבר מידע פרטי על לקוחותיהם לממשלת סין, ונחשפו עקב כך לביקורת ציבורית קשה.
20.02.2006
לאחר כחצי שנה של הכנות, משיקה גוגל את הסניף הישראלי שלה, שיתמקד בשיווק ומכירות. במסיבת העיתונאים ובראיונות לתקשורת מצליח המנכ"ל, מאיר ברנד, לא לספק מידע משמעותי על כוונותיה של החברה.
28.02.2006
גוגל מכריזה כי תקים גם מרכז מחקר ופיתוח בישראל. המרכז יפעל בחיפה בראשותה של
ד"ר יואלי מארק.
07.03.2006
גוגל מעלה לרשת את השירות העברי הראשון שלה: גוגל־ניוז, אתר המרכז כותרות חדשות מרחבי הרשת הישראלית. לטענת גוגל, האתר ממפה יותר ממאה מקורות מידע. ההשקה החרישית מפתיעה את חברות האינטרנט הישראליות, שלא ציפו לפעולה כה מהירה של גוגל־ישראל. אתר "וואלה" מגיב באותה היממה ועורכי־דינו משגרים לגוגל - ולתקשורת - מכתב התובע להסיר תכנים של "וואלה" מגוגל־ניוז בשל "פגיעה חמורה בזכויות יוצרים".
12.03.2006
ynet מצטרפת ל"וואלה" ודורשת מגוגל להסיר את תכניה מגוגל־ניוז.
14.03.2006
ילד בן 16 מצליח לשבץ ידיעה פיקטיבית בראש הכותרות באתר גוגל־ניוז העולמי.
28.03.2006
בחירות בישראל. כותרת בדבר ניצחון מפלגת קדימה מופיעה בראש העמוד של גוגל־ניוז העולמי, ולא מופיעה כלל בגרסה הישראלית של האתר, שבראשו מופיעה ידיעה על זיהום מים במושב קדימה.
02.04.2006
גוגל מגייסת 2.7 מיליארד דולר בהנפקת מניות שנייה. "וואלה" מעלה לרשת גרסה נסיונית של שירות חדשות הדומה לזה של גוגל־ניוז.
05.04.2006
ד"ר יואלי מארק, מנהלת מרכז הפיתוח של גוגל שעתיד לקום בחיפה, מגלה כי מתוכננת הקמת מרכזי פיתוח נוספים.
08.04.2006
גוגל מעברתת שירות נוסף: התראות־גוגל (google Alerts), המאפשר לקבל לדואר האלקטרוני עדכונים מאתר גוגל־ניוז.
רשת בגדים ישראלית תובעת את גוגל בטענה שכשמקישים את שמה במנוע החיפוש, עולה מודעה של רשת בגדים מתחרה.
09.04.2006
גוגל מודיעה כי היא מחפשת מנהל למרכז פיתוח שני, שימוקם בתל־אביב.
בזק, בעלת השליטה באתר "וואלה", שוקלת למכור את מניותיה באתר.
גוגל מתמקמת במקום השמיני בדירוג החודשי של קבוצת יפעת, העוקב אחר אזכור חברות בכותרות העיתונות היומית.
10.04.2006
ynet מודיעה כי תאפשר לגוגל־ניוז לסרוק את ידיעות החדשות שלה.
גוגל מציעה לבעלי אתרים ישראליים את תוכנית הפרסום אד־סנס.
"וואלה" מודיעה כי תשיק בתוך חודש שירות פרסום מקביל לזה של גוגל.
בהכנת לוח האירועים נעזר הכותב, בין השאר, בשירות גוגל־ניוז
גיליון 62, מאי 2006