עיקרי הפסיקה

בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל – אביב יפו
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

עתמ 002365/04

בפני: כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל

בעניין: אוה גסביץ'
העותרת

נ ג ד

1. מדינת ישראל – משרד הפנים
2. הממונה על ביקורת הגבולות
3. משרד ראש הממשלה
המשיבים

שיקול-דעת שר הפנים בהחלטה שלא לאפשר כניסה לישראל
המשיב 1 סירב לאפשר לעותרת להיכנס לישראל, מטעמי ביטחון. העותרת טוענת, בין היתר, כי שר הפנים נסמך על עמדת שירותי הביטחון מבלי שיפעיל שיקול דעת.

אך טבעי ונכון הוא, שבמקרים מסוג זה ייוועץ שר הפנים בגורמי הביטחון, שלהם הנגישות לחומר והניסיון להעריכו. אין זה אומר, בהכרח, שהוא חותמת גומי של גורמים אלה, אם כי סביר להניח כי שיקוליהם עשויים להוות נדבך חשוב בהחלטתו.

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 העניק לשר הפנים שיקול דעת למתן רשיון כניסה לישראל. השר יכול להעניק או שלא להעניק רשיונות, ללא אמות מידה ואף ללא הנמקה, מאחר שהמחוקק פטר את השר בהחלטות הנדונות מחובת ההנמקה לפי החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט-1958. עם זאת, במידה שהחלטה של שר הפנים תינתן בשרירות לב, בהעדר תום לב, תוך הפעלת שיקולים זרים ובחוסר סבירות - יתערב בית המשפט ויפעיל ביקורת שיפוטית לבדוק את ההחלטה.

הפעלת שיקול-הדעת של שר הפנים במקרה דנן הייתה סבירה. שיקולי בטחון המדינה, אי הקשיה על שירותי הביטחון העושים ימים כלילות להבטחת הביטחון הלאומי והאישי של תושבי המדינה, הנם שיקולים ראויים. גם סיכון לחשש להפרת הסדר הציבורי ולסיכון שלום הציבור או בטחונו ניתן לקחת בחשבון, בהסתמך על מידע מודיעיני-בטחוני בלבד.

מתוך פסק הדין

א. מהות העתירה

זו עתירה כנגד החלטת המשיב מס. 1 שסירב לאפשר לעותרת להיכנס לישראל.

העותרת טוענת כי המידע שבידי המשיב מס. 1 אינו מלא או מעודכן וכי העותרת אינה מהווה כל סיכון לבטחון המדינה.

כן גורסת העותרת כי שר הפנים אינו עושה שימוש בסמכותו ובשיקול הדעת הרחב שניתן לו בסעיף 11 לחוק הכניסה לישראל, ובמקום שהוא יחליט לגופו של ענין , העביר את סמכותו לידי משרד הבטחון או שירותי הבטחון הכללי, אשר קובעים באופן ישיר ומהותי מי אלה שייכנסו ארצה ומי יורחק.

ב. עובדות רלבנטיות

העותרת, בת 26, הינה עיתונאית העוסקת כ – 5 שנים במקצועה. היא מתגוררת בלונדון, כותבת למספר ירחונים העוסקים בפוליטיקה ואקטואליה בינלאומית, ולבטאון מפלגת הלייבור הבריטית. העותרת כותבת מאמרים בנושאים של זכויות אדם ושינוי חברתי גלובאלי. עפ"י האמור בכתב העתירה העותרת הינה בוגרת גולסמית', שהוא חלק מאוניברסיטת לונדון בלימודי תקשורת, עתונות ואנתרופולוגיה.

היא הגיעה לישראל בטיסה ביום 11.8.2004 כדי לסקר את אירועי המחאה של השמאל הישראלי כנגד גדר ההפרדה, וכן כדי לראיין ישראלים לגבי דעתם על גדר ההפרדה, לאחר החלטת בית המשפט העליון בישראל ובית הדין הבינלאומי בהאג.

עם נחיתתה בארץ, הוחזקה בהמתנה כ – 7 שעות, לאחר מכן נחקרה חקירה ממושכת ונאמר לה כי היא מסורבת כניסה מטעמי בטחון.

לטענתה נאמר לה במהלך החקירה כי חוקר מטעם משרד הבטחון (סעיף 7 לבקשה) ראה אותה מתראיינת בערוץ 2, וכי היא אינה עיתונאית אובייקטיבית אלא פעילה, וקשורה לארגון ISM (להלן: "הארגון"); ועלולה להתרועע עם פלסטיניים אלימים.

[...]

ג. ד י ו ן

[...]

בפני בית המשפט הוצגו שני סוגים של אסופות מסמכים.
האחד – פרופיל של הארגון.
השני – פרופיל של התנהלות העותרת.

כנראה שלא תהיה מחלוקת שהארגון הוקם לכתחילה אכן למטרות הומניטריות. אין לי ספק שגם כיום יש בתוכו הסוברים שיש לפעול למטרות, שהארגון אימץ אותן כמטרות הומניטריות, ויש לסקר את אותן הפעילויות בעתונות הבינלאומית.

בד בבד, מדברי ב"כ העותרת עצמה עולה כי הארגון , שאמור לבדוק את הבאים בשעריו, נתן מחסה זמני למחבל. ומכאן, שעם הזמן נראה שהארגון מנוצל, בין בידיעה ובין שלא בידיעה למטרות זרות ומסוכנות.

גורסת ב"כ העותרת כי אין הדבר מצביע על הארגון ככלל.

מהי האסמכתא לטעון טענה מעין זו?

מדוע "הערכת מצב" זו של ב"כ העותרת, טובה יותר מהערכת המצב של המומחים בתחום – המשיבות?

אדם ועתונאי , בין זה הפועל למטרות הומניטריות, ובין זה המסקר את מסכת היחסים בין הישראלים והפלסטינים מתוך אותה אמונה שיש להדגיש את הרקע ההומניטרי במסכת יחסים זו, בין בארצו ובין בארץ אחרת, צריך לכבד את חוקיה.

פעילות הומניטרית, ו/או הזדהות עמה, - אינן אמורות לשבש את אושיות השלטון. פעילות הומניטרית ו/או הזדהות עמה, אינן אמורות להפר את החוק. פעילות הומניטרית גם נעשית בשמו הנכון של אדם, ולא ע"י שינוי השם, והכחשת ביקור קודם בארץ.

סיקור עתונאי מצריך הידברות עם אוייבים, אבל, ברמה המטאפורית, הוא אינו מצריך: "שינה עם זאבים", במובן של קשרים מעבר לקשרי הסיקור.

מעיון בחומר שהוצג בפני, השתכנעתי כי עד כמה שהעותרת מודעת לעצמה ואינה רוצה להיות נתונה למניפולציות שונות של חברי הארגון, - אין זה מספיק, והסיכוי שהדבר יצלח בידם, הוא בגדר סיכון סביר.

לא ניתן לאמר כי העותרת כשלעצמה מהווה סיכון בטחוני למדינת ישראל, ברם נראה לי כי האפשרות לנצל את מעמדה כעתונאית ואולי גם את תמימותה ו/או את להט אמונתה בדרכה שלה למניעת מה שהיא מכנה פאשיזם וגזענות, - הוא בהחלט סביר.

אשר על כן אני קובעת כי הסברי שירותי הבטחון ועמדתם, הינם ענייניים, ובמתחם הסבירות.

[...]

ניתן היום 25 באוגוסט 2004, במעמד הצדדים.

לקריאת פסק הדין המלא