ילד בדואי מושך חמור (צילום: מרים אלסטר)
300 מלה בעמוד פנימי
הכותרת הראשית שפירסם "ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון הציתה מהומה רבתי בתוך זמן קצר, הן במערכות השלטון והן במערכות כלי התקשורת בישראל. כפי שמהדורות החדשות בטלוויזיה התחלקו בערב אותו יום למחנות צפויים מראש – "כנופיית שלטון החוק" מצד אחד ו"כנופיית המגיש הוא חבר אישי של אהוד אולמרט" מצד שני – כך גם הבוקר בעיתונות המודפסת.
בפני מי שמכונים "כנופיית שלטון החוק" מעמידה הפרשה הנוכחית דילמה ייחודית, שבוודאי גורמת לראש הממשלה לשעבר ופרקליטיו הנאה יתרה. מצד אחד, עו"ד אורי קורב התבטא בלשון חריפה נגד שופטים וביקר באופן אישי את נשיאת בית-המשפט העליון, מהלך שבדרך כלל מעורר מטעם אבירי מערכת המשפט דרישה פומבית לגינוי וענישה זריזים. ואמנם, בימים הקרובים אמור להגיע קורב לבירור אצל פרקליט המדינה משה לדור, ובו יוחלט על הסנקציות שיינקטו נגדו. מצד אחר, אם הפרקליט אכן ייענש מיידית ובחומרה, הצעד הזה עשוי לגרום לדחייה בתיק שבו הוא משמש תובע – מדינת ישראל נגד אהוד אולמרט.
ב"ישראל היום" נראה שמעדיפים את ענישת אולמרט על פני קורב. "מלכודת לפרקליט", קוראת הכותרת הראשית של העיתון, שממסגר את הסיפור כולו כתחבולה נבזית מטעם צוות הסניגורים של אולמרט (אף שנציגי אולמרט מכחישים כל קשר לפרסום).
העמודים הראשונים מוקדשים ל"פרשת קורב", אך הכותרת הראשית בעיתון אינה מפנה לידיעה חדשותית, אלא למאמר דעה מאת מרדכי גילת, המתפרסם בראש הכפולה הפותחת. גילת אינו מתרגש מההאשמות של קורב נגד השופטים ("במו אוזני שמעתי דברים דומים ואף גרועים מאלו מפי שופטים בכל הערכאות – ולא נפלתי מהכיסא"). הפרסום ב"ידיעות אחרונות", עיתונו לשעבר של תחקירן "ישראל היום", הוא עניין אחר. "פיגוע צפוי מראש", מכנה כותרת מאמרו את הפרסום. לפי גילת, כבר לפני חמישה חודשים הזהיר "בכיר במשרד המשפטים" את עו"ד קורב כי "אנשים הדורשים בטובת אולמרט, מסיבה זו או אחרת, יחפשו להערכתי את ראשך. אתה בסכנה".
גילת מתאר במאמרו מצב שבו הקלטת עם הציטוטים מעוררי המחלוקת הועברה לידי "עסקן מפוקפק ממפלגת העבודה" כבר לפני כמה שבועות וכי לקורב נודע על כך לפני זמן מה. "בשלב הזה, לפני יותר מחודש, התמונה היתה ברורה: מישהו מכין חיסול ממוקד של התובע הראשי במשפט אולמרט", כותב גילת. "השאלה היחידה שריחפה באוויר בנסיבות האלה היתה מתי בדיוק יציתו בעלי העניין את האש, וכמה נזק ייגרם לתביעה. התשובה המתבקשת היתה: זה יקרה סמוך לפתיחת המשפט. [...] ואכן, בסוף השבוע, עשרה ימים לפני פתיחת שלב ההוכחות במשפט, פירסם עיתון התומך באולמרט את תוכן הקלטת. [...] בערב הגיעה כצפוי המנה השנייה: כדי להבטיח את עמוד התלייה לתובע הראשי – שודרו הקלטות בערוץ 2, התומך אף הוא בחבורת אולמרט".
עדנה אדטו, הכתבת לענייני משפט של "ישראל היום", מדווחת בעקבות ערוץ 10 על הדרך שעשתה הקלטת שבה נשמע קורב. בלב המהלך עומד דני כהן, "עסקן מפוקפק ממפלגת העבודה", כפי שמכנה אותו גילת. כהן מכחיש שנפגש עם אולמרט ולדבריו טענת חבריו לספסל הלימודים, כאילו הציג את עצמו כחבר בצוותה אסטרטגי של אולמרט, שקרית. גם יועץ התקשורת של אולמרט, אמיר דן, מכחיש כל קשר בין לקוחו לפרסום. בטור נפרד מציג מתי טוכפלד פרופיל קצר של כהן ומתאר אותו כיועץ אסטרטגי המקורב לשר בנימין בן-אליעזר ומי שבפריימריז האחרונים לראשות קדימה שימש יועץ הסתרים של שאול מופז. התיבה "אולמרט" אינה מופיעה בטקסט של טוכפלד.
לעומת הפרסום הבולט ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון, פרסום של מידע שלפי גילת היה "ראוי ל־300 מלה בעמוד פנימי", הפרסום ב"ישראל היום" של הציטוטים החריפים שיצאו מפי קורב, שחוללו את כל המהומה, צנוע ביותר. ידיעה נוספת מאת אדטו, המתפרסמת בתחתית הכפולה הפותחת של העיתון, כוללת כמה מהציטוטים של קורב ומלקטת תגובות ממערכת המשפט. אורך הידיעה: 302 מלה, כפי שגילת חזה.
הפרשן הבכיר הנוסף של "ישראל היום", דן מרגלית, מוצא עצמו הבוקר מחוץ לכפולה הפותחת של העיתון. את מאמרו הוא פותח בעמדה מנוגדת לזו של גילת. "אין ברירה", כותב מרגלית, "סגן פרקליט מחוז ירושלים אורי קורב ייאלץ להיפרד מספסל התובעים במשפטו הפלילי של אהוד אולמרט [...] דבריו בלתי נסבלים". יחד עם זאת, מרגלית מבקש שלא לדחות יתר על המידה את משפטו של אולמרט וטוען כי "ראשי הפרקליטות משה לדור ואלי אברבנאל [...] צריכים לעטות את גלימת הפרקליט ולהתייצב בבית-המשפט ליד שולחן התביעה ולנסות לשכנע את היושבים בדין כי יש ממש בכתב האישום נגד אולמרט".
אלוהי המקריות
מרגלית מציין במאמרו ש"אולמרט טוען כי אין לו יד בפרסום. צריך לקבל את דבריו, אלא אם בידי מישהו מידע לסתור את טיעונו, ונכון לעכשיו אין כזה". לעומתו מציג פרשן "הארץ" אמיר אורן, במאמר שתחילתו בראש עמוד השער של העיתון, עמדה ספקנית בהרבה: "אין שום ראיה ניצחת לכך שאולמרט יזם את הפרסום שנועד לסכל, כלומר לסלק, את התובע במשפטו. מה פתאום. אולמרט הרי מעולם אינו יודע על חשבוניות מפוקפקות במפלגתו, או על סיוע בהשגת אי יווני לדוד אפל, או על צבירת עודפי כסף מהזמנת טיסות בראשונטורס. אלה תמיד העוזרים והנאמנים, שולה או רייצ'ל או אורי (לא קורב, מסר). איך יידע ששבוע וחצי לפני פתיחת שלב ההוכחות במשפטו, העיתון שהצניע את הידיעה על כתב האישום נגדו ועושה הכל כדי להתגייס למענו, יצלוב באותיות קידוש שרה את קורב, כדי למוטט עמוד-תווך בצוות התביעה? מוריס טלנסקי שוב אינו מעביר לאולמרט מעטפות, אבל אלוהי המקריות פועל לטובתו".
אורן ביקורתי גם כלפי קורב, מכנה אותו "חמור", וטוען כי משנודע לו על ההקלטות, שבועות לפני פרסומן, "היה צריך להבין שמטען הנפץ נשמר במארב, אך לא עשה דבר ולא הנחית מכת נגד מקדימה בדמות דיווח לממונים עליו, התנצלות והזמנה לענישה מידתית". העונש הראוי לו, לדעת אורן, הוא רק "הקפאת קידומו לשנתיים", או גזירה אחרת בחומרה דומה. "אין קשר בין ההתבטאויות של קורב", טוען אורן, "לבין המשך תפקודו בתיק אולמרט. טוב שיש למדינה תובע לוחמני וחסר פשרות, הרוצה לנצח בתיק הפלילי החשוב ביותר. אין סיבה להרחיק אותו משם, גם אם הנאשם מעוניין בכך".
הפרשן המשפטי של "הארץ", זאב סגל, משרטט לקורב עתיד עגום בהרבה. "אדוני פסל את עצמו", קוראת הכותרת לרשימת הפרשנות שלו, שבה כותב סגל כי "במצב שנוצר, קשה לתאר את המשך הופעתו של הפרקליט כתובע מטעם המדינה. [...] נראה שהתגובה המידתית צריכה להיות העמדתו לדין משמעתי של הפרקליט. [...] חומרת הדברים ועוצמתם מחייבת שהפרקליט הבכיר לא ישמש עוד פרקליט מטעם המדינה".
אלוהי המקריות גרם לכך שאחד מסניגוריו לשעבר של אולמרט, יהודה וינשטיין, הוא כיום היועץ המשפטי לממשלה. "וינשטיין: הפרקליטות לא תשלים עם דברי קורב נגד השופטים", קוראת כותרת ב"הארץ". תיבה קטנה מעלה את השאלה אם יש ניגוד עניינים ביציאתו הזריזה של וינשטיין להתקפה על קורב. משרד המשפטים טוען בתגובה כי אין בהודעת היועץ המשפטי "ניגוד עניינים וגם לא אבק של ניגוד עניינים".
"עיתון התומך באולמרט"
ב"ישראל היום" משלבת עדנה אדטו בדיווחה ציטוט של מי שמכונים "גורמים המקורבים לפרשה", האומרים לה כי "גם ראשי המערכת המשפטית מודעים לסיבות שמאחורי הפרסום הבולט ב'ידיעות אחרונות'". בעיתון שחולל את הסערה הנוכחית, לעומת זאת, הגרסה שונה בתכלית. הכותרת הראשית של העיתון מלבה את האש. "השופטים נגד הפרקליטות", לשונה, ומעליה כותרת הגג: "שופטים זועמים: 'לא רוצים לראות את עו"ד קורב אצלנו באולם'". בכפולה הפותחת מדווחת טובה צימוקי, חושפת הפרשה, כי "נשיאת העליון יצאה מכליה כשקראה את הדברים שאמר עו"ד אורי קורב". סליחה, תיקון טעות: צימוקי מדווחת כי ביניש "הביעה בשיחות עם שופטים אכזבה מרה וכאב". הנוסח "יצאה מכליה" מופיע רק בכותרת המשנה לידיעה של צימוקי, הנוסח שאליו ייחשפו רוב קוראי העיתון, ולא בדיווח עצמו, שאותו יקראו רק כמה מהם.
מכל מקום, הדיווח של צימוקי מתמקד בהשלכות הפרסום של "ידיעות אחרונות", והמסקנה חריפה – קורב "לא יוכל להתייצב בבתי-המשפט שבהם אמור היה להתייצב". לפי דיווחה, אין ספק באשר לגורלו של קורב בתקופה הקרובה, אלא רק באשר למי שיחרוץ אותו. "השאלה המיידית", כותבת צימוקי, "היא האם קורב ישעה עצמו מרצון, או שיושעה על-ידי משרד המשפטים כדי לאפשר בירור מעמיק בעניינו". באשר לעתיד הרחוק יותר, צימוקי כותבת כי "האפשרויות העומדות בפני [פרקליט המדינה] לדור כוללות נזיפה, השעיה, העמדה לדין משמעתי – ובמקרה הקיצוני ביותר פיטורים. מקורות משפטיים בכירים מעריכים כי בסופו של דבר לדור יגיב בחריפות, למען יראו וייראו, אך יעשה הכל למנוע את פיטוריו של קורב".
בניגוד מוחלט לאדטו, מדווחת צימוקי על עמדת "שופטים בכירים ביותר", האומרים לה כי "קורב לא יוכל להופיע במשך 'תקופה ארוכה' בפני שופטים ובאולמות בתי-המשפט". יחד עם יורם ירקוני, ישראל מושקוביץ וליאור אל-חי, היא מדווחת בידיעה נפרדת על תגובות חריפות במערכת המשפט לדברי קורב. "כבר מהיום בבוקר אסור שעו"ד קורב יופיע בפני שופטים", אומר הנשיא לשעבר של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט בדימוס אורי גורן. "אני מצפה מהיועץ המשפטי לממשלה ומפרקליט המדינה לשחרר אותו מתפקידו", מצוטט השופט אהרן אמינוף, שפרש לאחרונה מתפקיד סגן נשיא בית-המשפט המחוזי בנצרת. ויש עוד.
במקום שני מאמרי פרשנות – האחד קורא לשמור את קורב בתפקידו והאחר מסביר כי עליו לפרוש – ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר פרשנות אחד בלבד, מאת בעז אוקון, שמתמקד דווקא בתוכן הביקורת שהביע קורב ובעצם היכולת לבקר את השפיטה בישראל. "לא השופטים חמורים, אלא מי שקונה את ההבחנה הטפלה בין טובים לבין רעים", מסכם אוקון את רשימתו, "שבה מנסים להלעיט את הציבור כדי למנוע בדיקה עניינית של טענות נגד התביעה או השפיטה".
עיתון "מעריב" מתעלם כמעט לחלוטין מהפרשה. משבצת קטנה בתחתית עמ' 8, זה כל מה שמקציב העיתון לידיעה מאת מרב דוד.
מופע צבאי מרשים
הכותרת הראשית של "מעריב", "המלחמה שלו", מתייחסת לנשיא ארה"ב ברק אובמה ולמלחמה שאסר על אפגניסטן. הפניית תשומת הלב למערכה מרוחקת זו מוצדקת. תוצאותיה עשויות להשליך על גורל כהונתו של אובמה, ובכלל זה גם על מעורבות ארה"ב בסכסוך הישראלי-ערבי.
"15,000 אלף [כך] חיילים אמריקאים ובריטים וכמה מאות אפגנים – זה הכוח שפשט עם שחר על אנשי הטליבאן", מדווח מאפגניסטן אלפרד דה-מונטסקיו, כתב סוכנות הידיעות AP. דה-מונטסקיו מוסיף כי הפשיטה מתמקדת בעיר מרג'ה, ה"נחשבת למרכז לוגיסטי של הטליבאן, לא מעט בשל היותה המרכז לגידולי האופיום בדרום המדינה". נדב איל מסביר במאמר פרשנות נלווה את חשיבות התקיפה, ורומז מהיכן נשאבה נוסח הכותרת הראשית של "מעריב".
גם ב"הארץ" מופיע דיווח על התקיפה מאת סוכנות הידיעות AP, אך לא מצוין אם מחברו הוא אותו דה-מונטסקיו. צבי בראל כותב במאמר פרשנות כי "גודל הכוח הצבאי" שנוטל חלק במבצע "נובע מכך שהפעם מתכוונים הכוחות להישאר זמן ארוך יחסית בעיר, הצפי הוא של לפחות חצי שנה, ולהמשיך ממנה לערים אחרות בעמק הלמנד, כדי ליצור רצועה רצופה נקייה מפעילות חמושה של הטליבאן". משום כך, מסביר בראל, הצלחת המבצע תימדד "ביכולת לשלב את המופע הצבאי המרשים הזה עם השקעות הון גדולות, שיצרו תחליף לגידול האופיום, וביכולת הממשלה האפגנית ליצור מקומות עבודה והכנסה לכפריים, שישמשו תחליף לתלותם בהכנסות מן הטליבאן. ללא שילוב מוצלח של המאמצים הללו, עלול המבצע הזה להפוך לעוד אחד מן המבצעים הצבאיים שבסופם ישובו הטליבאן לשלוט במחוז".
למעוניינים ברקע נוסף על מעורבות ארה"ב באפגניסטן נזכיר את סדרת המאמרים שפורסמה ב"קו חוץ", הבלוג שמעיד על עצמו כי נועד "לתת מענה למחסור החמור בפרשנות עברית מעודכנת בענייני חוץ".
מקום טוב במידה זהה
מופע יחסי-הציבור המרשים שערכה חברת בטר-פלייס בשבוע שעבר נתקל בשיתוף פעולה פורה מצד התקשורת בזמן אמת. רוב העיתונים הקדישו שטחים נרחבים לתיאור נפלאות המכונית החשמלית, כשהביקורת דחוקה בדרך כלל לפינה, אם בכלל. לאחר מעשה, צצים ועולים קולות המבקרים.
"פסטיבל יחסי-הציבור שאירגן השבוע אגסי לבטר-פלייס, עם פתיחת מרכז המבקרים, שנה לפחות לפני שיש לחברה מוצר ביד, מעורר בנו ובקרב לא מעט אנשים ספקנות, שאפשר לחלק אותה לכמה נושאים", כתב אלי ציפורי בגליון "גלובס" האחרון, ופירט את הגורמים לספקנות כך: "היומרנות" ("בטר-פלייס אינה מייצרת את המכונית החשמלית"); "המונופול" ("אגסי בונה על עושק צרכנים, בחסות מדינת ישראל, שמעודדת מונופול דה-פקטו"); ו"החלומות" ("השאלה הכי חשובה – כמה זה יעלה לנו והאם זה ישתלם לנו – נותרה מעורפלת ותלויה בסובסידיות ממשלתיות, במחירי הדלקים ובפיתוח של סוללות מתאימות"). מומלץ לקרוא את טורו במלואו.
הבוקר מצטרף לציפורי אביב לביא, שבמדור הדעות של "מעריב" כותב על הבעייתיות של המיזם מהזווית הסביבתית. תחת הכותרת "מכונית היחצנות המשומנת", מדגיש לביא כי "כל עוד ישראל מתקיימת על תמהיל אנרגיה מזהם, שהפחם מהווה יותר ממחציתו, המכונית החשמלית רק מעבירה את פליטות המזהמים וגזי החממה מהערים אל תחנות הכוח".
ענייני תקשורת
רותם סלע מפרסם במוסף "עסקים" של "מעריב" כתבה על עתיד הטוקבקים, לאור החלטת בלוג טכנולוגי בשם "Endgadget" לבטל את האפשרות להגיב לתכניו. מסקנת בדיקתו היא שבישראל לא צפויה חסימה דומה. לבעייתיות הטמונה בטוקבקים הקדיש עוזי בנזימן מאמר שפורסם אתמול באתר זה.