סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (צילום: מרים אלסטר)

רגע חוצה מחנות

"הופעתה הנדירה של אסתר עופרים על במה מקומית העניקה לקהל רגע טהור וחוצה מחנות של תרבות ישראלית בשיאה", נכתב הבוקר ב"הארץ" בכותרת המשנה לביקורת של בן שלו במוסף "גלריה".

המחנות המרכיבים את חלקיה של התרבות הישראלית, שהגיעה לשיאה על אותה במה מקומית, הם, לפי שלו, "צעירים ומבוגרות, ירושלמיות ותל-אביבים, פוליטיקאים ופעילות חברתיות, גברים לבנים ציונים ולסביות קוויריות". חרדים, למשל, לא נמצאים שם, ולא בכדי: האיבה לחרדים, או לפחות לתמוהים וליקרים שבמנהגיהם, מצליחה לאחד היום את כל יומוני ארצנו, הצהובים זה לזה בכל מובן.

הזעם יוצא היום, בכותרות הראשיות של העיתונים כולם, על החלטת הממשלה להעתיק את מקומו המתוכנן של חדר המיון בבית-החולים ברזילי (העובדה כי המבנה עדיין אינו קיים נדחקת לתוככי הסיקור בעיתונים) בעלות של 120 מיליון שקל, וזאת בשל קברים שנמצאו במקום ותחת איום התפטרות של סגן שר הבריאות החרדי, יעקב ליצמן.

"המתים חשובים להם יותר", זועקת כותרתו הראשית של "ידיעות אחרונות", תחת כותרת הגג המתריסה: "כך ניצחה הפוליטיקה את השכל הישר". על השער מודפסות תמונות השרים שתמכו בהחלטה ש"ידיעות" מתנגד לה, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו (שהוא גם שר הבריאות). הכותרת הראשית של "מעריב" היא "הכניעה והניצחון", כשליד המלה "כניעה" מודפסת תמונתו של נתניהו וליד המלה "ניצחון" מודפסת תמונתו של ליצמן (הצעה ל"מעריב": אולי מחר תנקדו את השער?).

מי שכן התפטר הוא מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר איתן חי-עם, ומחאתו משמשת את "ישראל היום" כדי להתייחס לפרשה בכותרת הראשית בלי להזכיר את נתניהו, שהוא, כאמור, שר הבריאות. "חיי אדם יקרים יותר מקברים" היא הכותרת הראשית, ציטוט של חי-עם. כותרות נוספות בעמודים הפנימיים: "קידשו את המתים על חשבון החיים", "החלטה מסכנת חיים" ו"החלטה בזיונית". בכפולה הפותחת (שכותרתה מעלה את מחיר ההעתקה ל-135 מיליון שקל), למרות הצפיפות הגורמת לידיעה הראשית להיקטע לפני סופה, מקדישים טור מיוחד לתצלומי עמודים של "ישראל היום" ובהם התייחסויות קודמות לסוגיית ברזילי והקברים. הראשון והאחרון שבהם (מתוך ארבעה) הוא של מרדכי גילת.

כל העיתונים מצטטים, בווריאציה זו או אחרת, את דברי ליצמן, שמזכיר החלטות דומות קודמות שעלותן מיליונים וטוען: "היום פתאום כולם רועשים" ו"מתקיפים אותי כי אני חרדי". עם זאת, ליצמן אינו מזכיר החלטות דומות קודמות על העתקת מבנים בשל קברים שלא היו מעורבים בהן חרדים.

כותרת הטור של דן מרגלית על שער "ישראל היום" היא "ביזיון". הטורים על שער "ידיעות" הם של נחום ברנע ("דרך קבר"), שממשיך את חבטותיו בשר ליברמן, שהצביע בעד ההחלטה ("בגד בבוחריו"), ושל יאיר לפיד ("ובחרת בחיים"), שקובע כי ההחלטה מחפירה, "מהצד של הדתיים", זאת לפי פרשנותו שלו לתורה (לבד ממשרת ראש הממשלה, לפיד עתיד לכהן גם כרב ראשי). ב"ישראל היום" בוחר גם גילת למטרה את ליברמן, שהתנגד בעבר להעתקה, ולא את נתניהו. כותרות הטורים על שער "הארץ": "ממשלה נקרופילית" (יוסי שריד), "אי-סבירות קיצונית" (זאב סגל), "מבעירי הלפיד" (יאיר אטינגר) ו"החלטה חשוכה" (מאמר המערכת).

בעמ' 6 של המוסף "24 שעות" מתפרסמת כתבתו של ניסן שטראוכלר, העוסקת במאבקי הירושה בחסידות גור. מבין השורות של הכתבה, הסולידית והמזדהה עם מושאה (למרות כותרתה, "החצר האחורית"), ועוסקת באיחוד בין האדמו"ר לבנו, מבצבצים בכל זאת החסידים השוטים, החסידים החכמים והרשעים, האלימות, התורה שלא לשמה, אהבת המחלוקת והאדיקות בזוטי דברים מטופשים.

ובחזרה למציאות, כלומר לוושינגטון

נתניהו המריא היום לביקור בוושינגטון. "ההתעסקות הישראלית האובססיבית בביקור נתניהו בבירה האמריקאית מגוחכת – אולי אפשר להפסיק אותה ליום-יומיים?", שואל שמואל רוזנר בטור במדור הדעות של "מעריב" המוקדש לדיון (כלומר "לאחד הקרבות הפוליטיים הגדולים במאה השנים האחרונות") על הרפורמה במערכת הבריאות בארה"ב. "ביקור נתניהו, הקטטה החולפת עם ישראל, היא לא יותר מרפרוף כנפי פרפר על גב קרנף".

גונן גינת לא חושב שנתניהו הוא פרפר, או קרנף, אבל בטור ב"ישראל היום" קורא גם הוא, בדרכו, להפסיק לעסוק בנושא, או לפחות להפסיק לקרוא את פרשנויות העיתונים הישראליים לענייני אובמה. זאת אחרי שלמרות נבואות הפרשנים, הודיע הבית הלבן כי נתניהו כן יזכה לפגישה עם אובמה בביקורו בארה"ב.

מה כן קורה בוושינגטון? ההצבעה על רפורמת הבריאות. בינתיים מדווחים אתרי האינטרנט כי אובמה הצליח להעביר את הרפורמה. נתעלם לכן באלגנטיות ממה שנכתב ולא נכתב על הסיפור הזה בעיתוני היום, שהמידע המשמעותי הזה לא היה ידוע להם.

מלחמת גרסאות

"בתוך יממה, חיילי צה"ל ירו למוות ב-4 פלסטינים לא חמושים", קובעת כותרת על שער "הארץ". זו כותרת מטעה ולא נכונה. ההרוג הראשון תקף חייל מאחור בבקבוק זכוכית, וכשהחייל ירה בו, רץ חברו לקראת החייל כשהוא אוחז מזרק. גם אם מקבלים את התיאור הזה, מפי היורה, כגרסה אפשרית אחת, לא ברור מדוע יש להעדיף על פניה גרסה אחרת – אם כזו בכלל קיימת – ולא להביא את שתיהן.

איציק סבן והדס שטייף מדווחים ב"ישראל היום" על טענות המשטרה, הדוחה מסקנות ידיעה ב"ידיעות אחרונות", שטענה על סמך צילומים כי רכב משטרתי דרס ילד וכי המשטרה משקרת בנושא. דובר המשטרה, באמצעות סבן ושטייף, מספק לתמונות הסבר העולה בקנה אחד עם גרסת המשטרה. כותרת הידיעה ממחישה כי את עורכי "ישראל היום" לא מעניינים השוטרים או הפלסטינים, אלא התחרות האידיוטית שלהם עם "ידיעות": "בכיר במחוז ירושלים: 'ידיעות אחרונות' הטעה את הציבור".

עמוס גלבוע כותב במדור הדעות של "מעריב" על דו"ח של עמותת המרכז למורשת מודיעין (מל"מ), שנכתב "בסיוע הדוק של מערכת הביטחון" וראה אור בשבוע שעבר בעברית ובאנגלית. הדו"ח, "מענה לדו"ח גולדסטון: התנהלות חמאס ואופיו של הטרור מרצועת עזה; בחינת תוכני דו"ח גולדסטון לעומת הממצאים העובדתיים", "מהווה למעשה את התשובה הישראלית החצי רשמית" לגולדסטון, כך גלבוע.

הדו"ח מכיל 311 עמודים, מתייחס לפעילות חמאס, ולפי גלבוע, "מוכיח בצורה המבוססת והמתועדת ביותר" כי מה שכתב גולדסטון על התנהלות חמאס הוא "חסר שחר ומעוות או מתעלם לחלוטין מן המציאות". הדו"ח של מל"מ, כותב גלבוע, "זכה לכיסוי מרובה בכלי התקשורת, ובמסגרת זאת לכיסוי מסיבי בכלי התקשורת של הרשות הפלסטינית. עבור הרשות, כמו עבור כלי תקשורת ערביים, היתה זו הזדמנות פז לתקוף את החמאס ואת התנהגותו [...] בפעם הראשונה מאז מבצע 'עופרת יצוקה' מצא עצמו החמאס בהתגוננות.

"ובישראל?", שואל גלבוע ומשיב, "היתה התייחסות רבה של כמעט כל כלי התקשורת האלקטרוניים ואתרי האינטרנט השונים. אבל התופעה הבולטת ביותר היא שבעיתונות הכתובה [צ"ל המודפסת] המובילה (למעט 'ישראל היום'), לא הופיעה על כך ולו מלה אחת!".

פרשת אלון

"מסתמן", נכתב בכותרת על שער "הארץ", כי "לא תיפתח חקירה נגד הרב אלון". כותרת הגג: "המשטרה לא מצאה בסיס לעבירות פליליות" (תומר זרחין ויאיר אטינגר).

סיוט בנאלי

כתבת השער של "גלריה" היא ביקורת של אורי קליין על "אליס בארץ הפלאות", סרטו החדש (והתלת-ממדי) של טים ברטון. "האכזבה גדולה", כותב קליין. "סרטו הפחות מעניין" של ברטון, וגם "תמוה ואפילו מקומם" ו"סוג הכישלון שסרטו של ברטון מייצג הוא שהופך אותו למטריד כל-כך". סוג הכישלון הזה, לפי קליין, הוא שהבחירה, ההכרחית, מבין שלל הרבדים ואפשרויות הקריאה שמציעה היצירה הספרותית, מיתרגמת אצל ברטון לאדפטציה וולגרית ופשטנית של מסר (פמיניסטי) מיושן במיוחד, שאליה הוא שופך, משום מה, חלקי אגדות ואיברי מעשיות מסיפורים אחרים. ובקיצור, הסרט הוא כמו סיוט בסגנון וולט דיסני שחולם כובען שפוי ומשעמם במיוחד. הקהל, אגב, זורם לקולנועים.

זה רק ספורט

מדורי הספורט הם לא כוס התה שלי, וליתר דיוק, אינם ביב השופכין שלי, אבל מהשער של ספורט "מעריב" קשה היה להתעלם היום. מצולם בו, לכל רוחב השער, לואיס פרננדס, שמונה למאמן נבחרת ישראל (בכדורגל, כך כתוב, בשכר של 720 אלף יורו לשנה וחצי, כתוב) כשהוא בפרופיל למצלמה, עינו האחת, כחולה, נעוצה מהופנטת בידו שלו, התוחבת דבר מה לתוך מחשופה של אשה בעלת שדי סיליקון גדולים הנתונים במחשוף עמוק. מסביבו צוהלים ומריעים שלושה אנשים, דומים להפליא זה לזה באף הגדול ובמבט המטונף.

האם מדובר בביקורת בוטה על אישיותו של פרננדס? האם עורכי ספורט "מעריב" השתמשו בתמונה הדוחה הזו כדי לשקף באומץ את הפרימיטיביות החלולה של מושאי סיקורם? ההפניה היתה לעמודים 3-2. הודפסו שם שתי פרשנויות (א. טבק ואביעד פוהורילס) טכניות, סתמיות. קשר לשער הפרובוקטיבי? אין. מה עבר, אם כן, בראש של עורכי ספורט "מעריב" (אגב, עורך המוסף הוא גם סגן עורך העיתון כולו)? הכותרת הראשית על השער היא "BONNE CHANCE", ובתחתית הדף נכתב בעברית: "בהצלחה". זה הפתרון: זו דרכם של אנשי הספורט לאחל בהצלחה למאמן הנבחרת הלאומית (הצרפתי). הייתי אומר "בחתונה שלכם", אבל יכול להיות שזה בדיוק מה שהיה שם.

ענייני כלכלה

"דה-מרקר" חוזר היום לעסוק בכותרת הראשית בפרשת דנקנר: "הפועלים קנה בנק, דנקנר קיבל הלוואה". לפי עמית בן-ארויה ואתי אפללו, "חקירת המשטרה בעניין דני דנקנר מסתעפת. החשדות החדשים: דנקנר קיבל הלוואה של מיליונים מאיש העסקים הטורקי חאליט צ'ינילולו. הבעיה: צ'ינילולו מכר לבנק הפועלים שליטה בבנק הטורקי פוזיטיף. המשמעות: דנקנר העביר לכאורה כסף לצ'ינילולו בכובע אחד כיו"ר הפועלים, ובכובעו השני, כאיש עסקים פרטי, קיבל ממנו הלוואה".

הכותרת הראשית של "כלכליסט" עוסקת באחת הכוכבות הבולטות של מדורי הכלכלה בחודשים האחרונים, ומבשרת על היעלמותה האפשרית מהמציאות, ומי יודע, אולי גם מהכותרות. "הטבות המס לקבוצות הרכישה לקראת ביטול", הכותרת על השער. "רשות המסים מגבירה את מאמציה לסגור את פרצת המס של קבוצות הרכישה", מדווחת כותרת המשנה לידיעה של הדר קנה. "ועדה מיוחדת עתידה להמליץ כי חברי קבוצות רכישה והמארגנים יחויבו בתשלום מע"מ. רוכשי דירות להשקעה יחויבו גם במס רכישה".

אם כן, סופן של קבוצות הרכישה? מה פתאום. "ועכשיו כולם ביחד", מעודדת הכותרת הראשית של המוסף "ממון". "קבוצות רכישה כבר מזמן לא מתרכזות רק בתחום הנדל"ן", נכתב בכותרת המשנה, "אלפי ישראלים מתארגנים כדי להשיג הנחות גם בקניות רכב, תיירות, אלקטרוניקה, אופנה ואפילו ניתוחים פלסטיים". יהודית יהב מספרת כי שורשיו של ה"טרנד" בוועדי העובדים. סוציאליזמוס-קפיטליזמוס.

ועוד דבר

"המשבר הכלכלי העולמי לא בלם את עלייתה של הבורגנות החדשה בשווקים המתפתחים, ואולם, כל עוד הנסיקה הכלכלית נמשכת ורוחו האישית אינה נפגעת, הבורגני החדש הוא גם בסיס תמיכה יציב בממשלות כוחניות ובמנגנונים מושחתים" (כותרת משנה לכתבה מתורגמת מה"ניוזוויק" ב"כלכליסט").

עורך אזרחי

עורך "מעריב" יואב צור כותב טור במדור הדעות במוסף "המגזין" (העתיד להיסגר בקרוב). נושא הטור: "מגרשי הדרכות" שנהגים חדשים יחויבו לעבור בהם הדרכה, ושמשרד התחבורה החליט שלא לבנותם. צור קורא לקיים דיון מחודש בהחלטה. "זה לא סתם עוד תת-סעיף", הוא מסכם.

ענייני תקשורת

שוחרר מהמעצר המצרי העיתונאי יותם פלדמן.

ב"מגזין" מדווחת רות פרל כי העיתונאית כריסטיאן אמנפור עוזבת את רשת CNN לאחר 27 שנה, ותעבור לרשת ABC, שם תנחה את התוכנית "השבוע הזה". רותה קופפר כותבת ב"גלריה" כי שכרה כנראה לא ישודרג, אולם פוטנציאל מספר הצופים שיהיה לה יגדל גם יגדל.

ערן סויסה מדווח ב"המגזין" כי כתב חדשות 10 שרון גל צפוי להגיש בערוץ סדרה דוקומנטרית "שתעסוק בנושא העושר", וכי כתב חדשות 10, גיא לרר, צילם פיילוט "לתוכנית אינטרנט חדשה בערוץ 10 ברוח פינתו 'הצינור'". על הסוג המיוחד של טמטום טלוויזיוני שמייצגות תוכניות כאלו כתבו כאן לאחרונה אלי לוין וגם יובל דרור. סויסה מדווח גם כי עינב גלילי "תגיש את 'עשר הכי', סדרת הספיישלים החדשה של ערוץ 10". ומשהו שנקרא "ספיישל עשר הכי" לא צריך טור מיוחד שיתהה על קנקנו.

"גם בלי 'האח הגדול', קשת שולטת בטבלה", כותרת טור הרייטינג של אופיר בר-זהר ב"דה-מרקר". המשנה: "רשת הכניסה תוכנית אחת לרשימת התוכניות הנצפות. גם סרט התעודה על 'הרנטגן' לא הכניס את ערוץ 10 לעשירייה הראשונה". כותרת ידיעה אחרת של בר-זהר באותו עמוד היא ציטוט של פורום היוצרים הדוקומנטריים: "מחלקת סרטי התעודה בערוץ 10 צריכה להחליף את שמה למחלקת סרטי תדמית". אבל יש לה כבר שם שנטוע בשורשי ייסודה: "צ'יק צ'ק הפקות".

אחת הכותרות על שער "כלכליסט", לידיעה כי חברת סלטים ביטלה התקשרות למסע פרסום עם זמר מזרחי שנחשד בהעלמת מס, היא "יצא חומוס". מה, לעזאזל?

שער "24 שעות" מוקדש לפרויקט עיתונאי: "ישראל, שבוע לפני החג: שלחנו את כתבינו להתנפל עם ההמונים על H&M, ולהזיע עם הנזקקים לסיוע". יותר משיש כאן הנגדה בין ישראל הראשונה והשנייה, יש כאן הדגמה לאובססיית התור של העיתונות הישראלית, ולאדיקותם של העורכים בדת הצרכנות. מי אמר ששונאים דת בעיתונים?