שער "ישראל היום", היום
שני עורכים קטנים
גם היום מקדישים כל העיתונים את כותרותיהם הראשיות לרצח היהודים בטולוז, אולם המידע המשמעותי בפרשה – הרוצח היה כנראה פעיל אל-קאעידה ולא ניאו-נאצי והשוטרים הצרפתים מכתרים את ביתו – אינו מופיע באף אחד מהם. אלה נשלחו לדפוס לפני ההתפתחות האחרונה, והספיקו רק למסור כי הניאו-נאצים כבר אינם חשודים. מחר, יש לשער, תינתן לאותם עיתונים ("ישראל היום") ועיתונאים (בן-דרור ימיני) המתמחים בכך הזדמנות לעסוק במוסלמים ובטרור המוסלמי, הזדמנות שנשללה מהם אתמול, כשההנחה כי מדובר ב"אנטישמי ישן" הנחתה את הדיווחים.
"בני משפחות, תלמידים ומורים שהו כל הבוקר והלילה שלשום באולם בית-הספר אוצר-התורה, סביב ארונו של הרב יונתן סנדלר ושלושה ארונות קטנים – של בניו, אריה וגבריאל, ושל מרים מונסונגו, בתו של מנהל בית-הספר, הרב יעקב מונסונגו. הם קראו תהילים וניסו לשמור על אווירה מאופקת, כשהנוכחים מחניקים את בכיים", כותב אנשיל פפר בדיווח המפורט שלו מטולוז (יחד עם שירלי סיטבון), המופיע כידיעה הראשית של "הארץ" תחת הכותרת "בצרפת חוששים שהרוצח יפעל שוב".
מי שאינו מכבד את הנרצחים ואת קרוביהם באבל מאופק הם הטבלואידים הישראליים "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". "3 ארונות קטנים" היא הכותרת הראשית הנצלנית של "ישראל היום" (שגם מבכרת, בשם הסחיטה הרגשית, להתעלם בכותרת מהנרצח הרביעי, הרב סנדלר). מתחת לה (ולכותרת המשנה המוזרה, המתחילה, בשל האילוצים של אותה סחטנות רגשית שהוזכרה, בסימן הפיסוק "–") ניכרת בחירת תצלומים משונה: ארונות קבורה פתוחים ולצדם תמונה קטועה ומטושטשת של רוכב אופנוע. "הקורבנות", "הרוצח", נכתב בתוך עיגולים אדומים על כל אחת מהתמונות, כאילו מדובר בתחקיר על בית "האח הגדול".
"ארבעה ארונות הוצבו אתמול בחצר בית-הספר אוצר-התורה בטולוז. 'למה', שאלו הסופדים. 'למה?', שאלה גם צרפת כולה, המומה ומבוישת. הארונות נותרו דוממים", נכתב לצד התמונות, תמצית טור של בועז ביסמוט (תמצית טור נוספת, של דן מרגלית, עוסקת בניגוח הדיפלומטית האירופית קתרין אשטון על רקע התבטאות שלה בנוגע לרצח). זו אינה סתם פרוזה גרועה, אלא סממן להלך רוח: מתיילד, נמהר, חלש אופי. "'למה?' שאין לו תשובה", נכתב באותיות ענק בכותרת הכפולה הפותחת. הפטישיזם נמשך גם בכותרת המשנה בעמוד, המוסרת כי מי ש"לא הותירו עין אחת יבשה" הם הארונות.
גם בצהובון המתחרה, "ידיעות אחרונות", פורטים על מיתרי הזעזוע תוך סיקור אירוע מזעזע ממילא, אך ממתנים את עוצמת הציניות שהפגינו שם אתמול. "ביד רועדת ליטפה אווה סנדלר את ארונות בעלה ו-2 בניה שנרצחו בהתקפת הטרור", פותחת כותרת המשנה לראשית. זו – "שיבה עצובה הביתה" – מזכירה את האופן שבו התייחסו הטבלואידים בזמנו לגופות החיילים אהוד גולדווסר וגלעד רגב, כאילו היו חיים ולא מתים.
ב"מעריב" מחזקים את המיתוג המחודש שלהם כעיתון, ולא כצהובון, ומכסים את האירוע באופן מכובד. "צרפת עמדה דום, הארונות הוטסו לישראל", נכתב בכותרת הראשית. התמונה הראשית מראה קהל בשדה התעופה המלווה את ארונות הנרצחים למטוס בדרך לישראל. "המסע האחרון" היא כותרת הכפולה הפותחת. "הנשיא סרקוזי: 'מה אפשר לומר לאם צעירה שאיבדה את בעלה וילדיה?", נחתמת כותרת המשנה.
בטור הפרשנות מציג גדעון קוץ הסבר פוליטי לתגובה הציבורית הנמרצת והנרחבת של סרקוזי, הנמצא בעיצומו של קמפיין בחירות: העיסוק ברצח מאפשר לנשיא המכהן להסיט את תשומת הלב מנושאים כלכליים שאינם נוחים לו. הנה, הנשיא הצרפתי בעל האינטרסים הציניים ניחן בטאקט רב יותר משל העורכים הישראלים בעלי האינטרסים, ובכן, לא משנה.
פלא
"יואב ושירה פוטאש, היא תזונאית והוא קולנוען, הקריבו את גופם לחקר מגפת ההשמנה באמריקה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של שרית סרדס-טרוטינו במוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "במהלך שבוע התקיימו מתלושי מזון בסך 50 דולרים שמחולקים בארה"ב לנזקקים. התוצאה: סרט מדכא ומעורר מחשבה. 'במקום לסבסד מזון בריא, מסבסדים ג'אנק-פוד. יש ערים שלמות שלתושביהן אין איפה לקנות ירקות ופירות. פלא שהעניים משמינים?'".
שירית טרוינר מראיינת בכפולה הפותחת של המוסף היומי של "מעריב" את הרב יצחק דוד גרוסמן, רב מגדל-העמק, העומד בראש מפעל צדקה לאיסוף וחלוקה של מצרכי מזון לנזקקים לקראת פסח. "אני רק רואה שהמצב נהיה יותר ויותר גרוע", אומר גרוסמן לכתבת אחרי שהוא מציג בפניה פקסים של בקשות לסיוע כלכלי. "המצב בארץ קשה מאוד, ומשנה לשנה יותר קשה. הגענו למצב שבו המעמד הבינוני זקוק לעזרה – ועליהם לא מדברים", הוא אומר. בתשובה לשאלה מה הפתרון הרצוי אומר הרב: "לשכנע ולהוביל לכך שגופי הממשלה ייכנסו יותר פנימה".
חוקים וזכויות
כתבת השער של "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", מוקדשת לסיפורם של אילן מילן-דיאז בן ה-10 ואביו גיירמו. "למרות שאילן זכאי לחיות בארץ, החוק קובע שבעקבות גירושין בין הורים שהם עובדים זרים, מאבדים האבות את זכותם לגור בישראל", נכתב בכותרת המשנה. ראובן וייס מביא עוד שני סיפורים דומים על אודות ילדים וילדות שאבותיהם צפויים להיות מגורשים בשל סיבות ביורוקרטיות הקשורות לטיב מערכת היחסים שלהם עם אמהות הילדים.
"במקום חוק טל: פטור רק לכ-1,500 אברכים", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "זו התוכנית שמגבשים מופז וח"כ פלסנר", נכתב בכותרת המשנה, ומתחת לה מפורט: "כ-10% מהאברכים יזכו לפטור משירות, שכר מינימום בשנה השלישית, גיוס למסלול מיוחד או לשירות לאומי". "חזרה לשיטת מכסות פטור לתלמידי ישיבות, כפי שהונהג עם הקמת המדינה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של מזל מועלם בעמ' 8. "מדובר ב-2,000 פטורים לכל היותר, במקום 6,000 כיום". כותרת טור הפרשנות היא "מסנדל את נתניהו" והיא מכוונת למופז.
"נתניהו נכשל בניסיון לאשר את רפורמת התכנון", נכתב בכותרת בעמ' 4 של "הארץ". "רפורמת הדגל של רה"מ עלולה להיקבר", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של יהונתן ליס, "לאחר שנדחתה בשל עימות בין ש"ס לישראל-ביתנו. גורמים פוליטיים: 'נתניהו יתקשה להשיג הבנות ככל שיתקרבו הבחירות'".
ציטוט
"אני נחשב פופולרי בתימן", אומר הזמר ציון גולן לבן שלו בראיון המתפרסם ככתבת השער של "גלריה", מוסף "הארץ". "מוכרים שם הרבה דיסקים שלי, וזמרים תימנים צעירים מקליטים שירים שלי. יש שם אפילו זמר אחד שקורא לעצמו 'ציון גולן התימני'".
אמנות גרועה
"מלחמה היא דבר רע, ונשים סובלות בה במיוחד. אם המסר הזה נשמע לכם חדשני ומקורי, הרי יש לכם סיבה לצפות ב'בארץ של דם ודבש', סרטה הראשון כתסריטאית וכבמאית של אנג'לינה ג'ולי", כותב אורי קליין ב"גלריה". "לכל השאר – אין".
"ולא משום ש'בארץ של דם ודבש' הוא סרט רע במיוחד", ממשיך קליין, "ראינו כבר גרועים ממנו, אלא כיוון שבסרטה הראשון ג'ולי לוקחת על עצמה מטלה שהיא גדולה עליה, וכיוון שהיא בחרה שלא ליצור עוד סרט אהבה נוגה, אלא לגעת באירועים היסטוריים ונושאים קשים, התוצאה מעוררת לעתים תחושה קשה של מבוכה ואי-נעימות".
"'איראן' היא תערוכה מעצבנת", כותבת מבקרת האמנות גליה יהב באותו גיליון. "בדרך כלל תערוכות מעצבנות הן נהדרות – הרבה יותר מעניינות מתערוכות סתם משובחות, מהודקות, המחליקות בגרון בנוחות. השנויות במחלוקת הן אלה שמקיימות את ליבת העיסוק באמנות הרבה יותר מאלה שנזהרות ממחלוקת. להביך, לקומם, להשאיר חותם של מחשבה מבולבלת בלא יכולת לגבש עמדה מובהקת – אלה אירועים נדירים ומבורכים.
"אבל 'איראן' מעצבנת אחרת", ממשיכה יהב. "היא מעצבנת כי ניכרת האמונה העצמית העצומה שלה שהיא תערוכה מהסוג שתואר לעיל, ללא סימני המאמץ הכרוכים בהשגת ההישג, ללא סימני הכנות, המודעות הטרגית, היושרה. היא מתנהלת ברובה על-פי ההיגיון של סרטי המתיחות [...] 'התערוכה 'איראן' היא תמרור עצור זרחני רגע לפני המלחמה עם איראן', כותבים אוצרי התערוכה, רועי צ'יקי ארד, יהושע סימון וארי ליבסקר. זו כמובן יומרה מגוחכת עוד הרבה יותר מזו שטענה כי אזרחים יכולים להתגונן מפני הפצצה כימית באמצעות ניילון ומסקינטייפ במחיר מופקע".
"אינני מפקפק בכוונותיה הטובות של ג'ולי", כותב קליין, "שאינה רוצה להיתפס אך ורק ככוכבת החושפת רגל מפוארת בטקס האוסקר (וחטפה על כך ביקורת ולעג שגם התגובה הקטלנית ביותר על סרטה הראשון לא השתוותה להם), ורוצה בכנות לתרגם את מעמדה הסלבריטאי למטרות טובות, אך צריך יותר מכוונות טובות כדי ליצור אמנות טובה".
ענייני תקשורת
אמילי גרינצווייג דיווחה אתמול ב"הארץ" כי עורכי "במחנה" יידרשו מעתה להעביר כל פרסום בעיתון לאישורו של קצין חינוך ראשי, בעקבות כתבה שעסקה בחייל הלובש בגדי נשים. כותרת מוסף "המגזין" של "מעריב" היוצא היום היא "אחת בשביל כולן"; "אפשר לישון בשקט: הלוחמות החדשות של מג"ב מוכנות לקרב", נכתב בכותרת המשנה על גבי תצלום של חיילות חמושות עוטות קסדות. הפרסומת העצמית בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מבליטה ראיון עם אשת הרמטכ"ל, שיככב ככתבת השער של המוסף השבועי.
"ארגון הכתבים הזרים לצה"ל: לחקור חייל ששבר מצלמה לצלם", נכתב בכותרת ידיעה של גרינצווייג ב"הארץ" היום. עוד מדווחת גרינצווייג כי נדחה הדיון בהצעת החוק המאפשרת לראש הממשלה לפצל את חדשות 2 וכי "גיא רולניק קיבל אות הוקרה".
"החוצפה של אשטון חשפה: היא באמת בעדם", נכתב בכותרת בולטת בעמ' 7, המדגיש טור של דן מרגלית על שרת החוץ של האיחוד-האירופי. "ההשוואה שעשתה שרת החוץ של האיחוד-האירופי בין הרצח בטולוז להרג ילדים בעזה גילתה את מה שניסתה להסתיר: היא אינה ניטרלית", נכתב בכותרת המשנה. והכל מתפרסם בעיתון הניטרלי "ישראל היום". אגב, עמ' 9 מוקדש להתפעלות מכך שגם הגויים סיקרו את הרצח בצרפת: "גם העולם מזועזע". על אף שבעולם לא קוראים את "ישראל היום", הם יודעים שעליהם להזדעזע.
גם היום מקדיש "ידיעות אחרונות" פלח מהשער להפניה לסיקור המשך על טיפולים תרופתיים שניתנו למשתתפים בתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". "רבינוביץ': טיפלתי בעונות נוספות של 'האח הגדול'", נכתב בכותרת. "סדקים ראשונים בחזית האחידה של הפסיכיאטר וצוות ההפקה", נכתב בכותרת המשנה. "ד"ר רבינוביץ': חשיפת 'ידיעות אחרונות' היא קצה קרחון בפרשה ציבורית וערכית חמורה, הראויה לדיון ציבורי נרחב".
כל עמ' 17 בעיתון מוקדש לעיסוק של רז שכניק, הכתב המוביל את סיקור הפרשה, בתגובה של רבינוביץ' לטענות של משתתף נוסף בתוכנית ושיפורסמו במוסף של "ידיעות אחרונות" ביום שישי הקרוב. בסך-הכל התחקיר של שכניק מעורר התפעלות: הוא נצמד לנושא כמו בולדוג, מציג עוד ועוד התפתחויות, גורם למושאי התחקיר להתפתל כמו דגים על חכה (ולפעמים כמו תולעים על חכה) וזוכה לגיבוי מוחלט של עורכיו, המסייעים לו גם בהבלטה מקסימלית של החומרים שהוא מספק. כל-כך חבל שכל הכישרון והמשאבים הללו מוקדשים לעיסוק אידיוטי בהבלים.
העמוד האחרון של "ידיעות אחרונות" מוקדש לידיעה על בנו של ראש הממשלה: "יאיר נתניהו נטש משמרת ורותק לבסיס", לשון הכותרת. "ליל שבת: בנו של ראש הממשלה הלך לאכול בבית בלי רשות. כשנתפס, שיקר למפקדו. העונש: 21 ימי ריתוק", לשונה הפומפוזית של כותרת המשנה.
האם הידיעה של יוסי יהושוע התפרסמה בהבלטה כזו ב"ידיעות" משום שהעיתון עוין את ראש הממשלה, או משום שהוא מאוהב בעיתונות-סלבריטאים? בכל מקרה, אם "ידיעות" מתכוון להתייחס לבני משפחתו של ראש הממשלה כאל בני משפחת המלוכה ולהתייחס לעצמו כאל טבלואיד בריטי, כדאי שעורכיו יזכרו את העובר על הקולגות שלהם מעבר לים, המואשמים שכדי להשיג מידע רכילותי, האזינו האזנות סתר ושיחדו מקורות מידע.