הפרשה החדשה של אולמרט

העיתונים כולם מקדישים מקום על השער לכתבות בנושא יום הזיכרון, אולם זוכרים כולם גם את ראש ממשלתנו אהוד אולמרט ואת חקירתו החדשה. ב"ידיעות אחרונות" מבטיחים כי "היום צפויה התפתחות דרמטית" (שטרם התרחשה עד כה). גם ב"מעריב" מופיעות על השער אותן מלים בדיוק: "היום: התפתחות דרמטית בפרשה". מה עומד מאחורי כותרת כזו? תסכול של אנשים שמקצועם הוא חשיפת מידע וכעת הם מנועים מלפרסמו, אבל לא מסוגלים מלהתאפק מלכתוב, בכל זאת, "משהו".

בטור פרשנות ב"ידיעות אחרונות" מזהיר בעז אוקון את המשטרה שצו איסור הפרסום המקיף שהטילה על הפרשה עלול להתנקם בה ו"ליצור משבר אמון", מאחר "שהם יוצרים ציפיות לא מציאותיות". אלא שאוקון טועה: לא המשטרה יוצרת ציפיות, אלא התקשורת, עם כותרות כמו "היום צפויה התפתחות דרמטית". ומה עם "הארץ"? שם מתמקדים בהשלכות של החקירה על תהליך השלום, האמיתי או הדמיוני, של ממשלת אולמרט, עם הכותרת הראשית: "רייס חוששת שחקירת ראש הממשלה תמנע התקדמות במשא-ומתן". מתברר שרייס מנסה לכופף את ידי הצדדים כך שיכריעו כבר עכשיו בסוגיית הגבולות. בעמ' 3 זה מגיע: "היום צפויה התפתחות משמעותית בחקירתו של ראש הממשלה".

אבל זה לא כל מה שיודעים לספר לנו העיתונים על הפרשה שאסור לספר עליה דבר. הו, לא. יש עוד. רמזים, ושברי רמזים, ותמונות פפרצי על איי תנועה. נתחיל מ"ידיעות אחרונות", שכתביו טובה צימוקי, יובל יועז ואורון מאירי חושפים כי "הפרשה התחילה בחקירת המבקר", הלא הוא מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שמזמן לא הופיע בכותרות, ומסתבר שכנראה ניצל את עתותיו למלאכת בילוש ביקורתית. בידיעה שלהם מנוקים גורמי אכיפת החוק מאשמה של הוצאת צווי איסור פרסום שלא לצורך. "לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר בסדרת מהלכים מתוכננת מראש", נכתב שם; ולינדנשטראוס מנוקה מאשמת רדיפה את אולמרט, אשמה שהוטחה בו מדי פעם מעל דפי "ידיעות אחרונות".

"מעריב" ו"הארץ" מתמקדים בשותפו לשעבר של ראש הממשלה, עו"ד אורי מסר, שנחקר כמה פעמים בפרשת מרכז ההשקעות. מסר פעל מול אולמרט כשזה היה שר התעשייה והמסחר, לקידום אינטרסים של בעלי מפעל שהיו לקוחותיו, ונחקר על השפעת קשריו עם אולמרט על החלטת השר בעניין הזה. הכותרת של הידיעה ב"מעריב" היא "המשטרה הוקפצה לחפש אחר מקורבו של אולמרט". בידיעה עצמה מסתבר כי ההקפצה לא היתה מחשש שמסר יברח, אלא מחשש שיפגע בעצמו (עמי בן-דוד). הסיקור על שער "הארץ" מעורר רושם שהאירוע מוזר: מופיע שם צילום של מסר פרוע השיער מהלך בשולי כביש מהיר (של הצלם מוטי קמחי).

בעמ' 3 מדווחים הכתבים יהונתן ליס ותומר זרחין כי בניגוד למה שנכתב אתמול בעיתונים, במשרד המשפטים מסכימים עם המשטרה ונוטים שלא לצמצם את צו איסור הפרסום. עוד הם כותבים כי גורמים במשרד המשפטים ובמשטרה ביקשו "למתן את התהודה התקשורתית הרבה בפרשה והבהירו כי בשלב זה מוקדם לקבוע את תוצאות החקירה". שוב, בניגוד לנכתב בעיתונים אחרים, למשל היום ב"מעריב", שם מובא ציטוט של "גורם משפטי בכיר" שאמר, בעגה עם ניחוח עברייני, כי "מסכת הראיות נגד אולמרט עשויה מבטון". "הארץ" גם מתייחס בפירוש לעיתונים המתחרים בידיעה קטנה של אסף כרמל בעמ' 3, הנוקבת, וחוזרת ונוקבת, בשמו של כתב "ידיעות אחרונות" יובל יועז כמי שנחקר אתמול במשטרה בחשד להפרת צו איסור פרסום. עד לא מזמן כיסה יועז את התחום המשפטי בעיתון "הארץ", ובין השאר גם את בחירת פרקליט המדינה.

בינתיים מתחזקות גם התגובות השליליות מהמערכת הפוליטית. ב"מעריב", שם ידעו לספר ביום שישי האחרון כי לא נרשמה התרגשות אצל הפוליטיקאים, יודעים היום לצטט ציטוטים חריפים אפילו מאנשי מפלגת קדימה. ב"הארץ" אחת הכותרות על השער היא "בכיר בקדימה: לא נתרסק איתו". יואל מרקוס, בטור ב"הארץ", נוזף בפוליטיקאים מהשמאל שקוראים לפיטוריו של אולמרט. "אין זה העיתוי המתאים להדיח עסקן פוליטי שהבשיל באקראיות היסטורית למנהיג של שלום". כותרת הטור היא "שאלה של עיתוי", ולא "שאלה של אִתרוג", אבל את הכותרות בוחר, לפעמים, העורך.

נינט ו"הארץ"

צילום קטן של נינט טייב מופיע היום על שער "הארץ". העילה: פרויקט "תמונות פרטיות מהאלבום הלאומי", שבו מככבת טייב לצד גדעון לוי וסופיה לורן, בין היתר. טייב כבר הופיעה פעם על שער העיתון, באוגוסט 2003, עת זכתה במקום הראשון בתחרות הזמר "כוכב נולד". הפרסום הבולט, בתמונה גדולה על השער ("מעל הקפל"), עורר אז ויכוח בתוך העיתון. היום העניין הזה הפך, כנראה, לשגרה.

בדצמבר 2007 כתב אהוד אשרי ז"ל, ביחס לתשלום של מיליון שקל וחצי שקיבלה טייב עבור השתתפות בקמפיין פרסום: "מערכת מניפולטיבית התגייסה להפוך צעירה ממוצעת-כישרון מקריית-גת למוקד הזדהות לאומי. כל פיסת רכילות, כל שער בבידורון, כל אחד מצילומי התספורת החדשה, הכל חלק מאסטרטגיה שיווקית שמובילה פיקציה תדמיתית למועדון המיליון".

העיתונות בסכנת הכחדה?

"דה-מרקר" מפרסם כתבה מתורגמת מה"אקונומיסט". כותרתה: "העיתונות בארה"ב – זן בסכנת הכחדה". הכתבה אינה טוענת כמובן שהעיתונות עומדת להיכחד, אלא רק מצביעה על הקשיים הכלכליים ההולכים ומתגברים של העיתונות המודפסת. הגורמים הם אותם גורמים – התחזקות האינטרנט, שינויים בשוק הפרסום – והכתבה אינה מחדשת הרבה. מדוע בכל זאת טרחו ב"דה-מרקר" לפרסם אותה? אולי משום שלצד השגשוג של העיתונות המקוונת (הדוגמה המובאת היא זו של הבלוג-עיתון הפוליטי "האפינגטון פוסט"), מצביעה הכתבה על הצלחתו של עיתון דפוס כלכלי בבעלות ימנית – ה"וול סטריט ג'ורנל". ואולי בגלל הסיומת של הכתבה, המצביעה על פתרון למשבר שהגה בריאן טירני, "לשעבר בכיר בתחום יחסי-הציבור, שהוביל קבוצה של משקיעים שלקחה הלוואות גדולות כדי לרכוש את שני העיתונים היומיים של פילדלפיה. טירני מוצא דרכים חדשות להגביר את הפרסום, כמו השקת טור עסקי שמקבל חסות של בנק מקומי". ואולי לזה כיוונה הכותרת ב"סכנת הכחדה" של העיתונות.

עוד תקשורת

כותרת ב"דה-מרקר": "קבוצת 'מעריב' תפטר לפחות 10% מעובדיה עד סוף השנה" (יעל ולצר). וארי שביט בטור ב"הארץ" מציע לקוראים את דעתו בעניין בחירת מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, שעתידה להתרחש ביום שישי. "וייס הוא הממשיך הצנוע של קיטל", כותב שביט על אבי וייס, המנכ"ל הזמני. "משעל הוא איש מקצוע בחיר לבם של כמה וכמה פוליטיקאים ואנשי עסקים", הוא כותב על העיתונאי נסים משעל.

קריסת החומות

"קריסת החומות", זו כותרת הטור של אסף שניידר, מבקר הטלוויזיה של "מעריב". הטור עוסק במושיק ליפץ, איש עסקים וכוכב תוכנית הטלוויזיה "הישרדות", שנבחר לעמוד בראש מועצת סביון (ב"הארץ" נכתב אמנם כי מדובר במינוי זמני). "מושיק, ראש עיריית סביון, הוא הסימפטום", כותב שניידר. "המחלה היא קריסת חומות ופלישה הדדית של תחומי חיים זה לתוך זה". יכול להיות, אם כי באותה מידה יכול להיות שליפץ יהיה ראש עירייה מצוין, כמו ששניידר מציין. היותך כוכב של תוכנית טלוויזיה מטופשת אינה הופכת אותך בהכרח לבלתי כשיר לנהל מערכת עירונית. אבל אם אתה איש עסקים עם פרסונה ציבורית ביזארית, שמעליו עננה של חקירות פליליות, האם הדבר הופך אותך לכשיר פחות להיות שר בממשלת ישראל? כדי לענות על השאלה הזו ניאלץ לחכות, מאחר שכפי שמדווח ב"מעריב", פורשי הגמלאים החליטו כי תפקיד שר, אם יינתן להם, יילקח על-ידי אחד מהם ולא יועבר לגאידמק.

"ילדה בת 6 במתלעות האמסטף"

בדרך כלל אנחנו מתאפקים מלציין כאן שגיאות כתיב והגהה בעיתונים. הרי טעויות קורות (אפילו בציטוט של שניידר שהבאנו לפני רגע היתה שגיאה עסיסית, אבל תיקנו ושתקנו), וגם אנחנו לא נקיים מהן. אלא שמנהגו של "ידיעות אחרונות" לנפח כותרות לממדי ענק הקשה על ההתעלמות מהשגיאה בכותרת בעמ' 14. ואחרי שכבר התעמקנו בכותרת, קראנו שוב את כותרת המשנה: "זה מה שקרה לשיפוצניק שלקח את בתו לבדוק דירה של לקוח". תקראו אותה גם אתם שוב, זו כותרת מדהימה. הנה, למשל, באותה רוח, כותרת על חקירות ראש הממשלה והתמורות במפלגת הגמלאים: "זה מה שקרה לעם ששלח את הצד האינפנטילי שלו לבחירות". ואגב, נדמה לי שישראל מושקוביץ ואיתן גליקמן טעו גם באיות שמה של הילדה, שהוא "אורליז", ולא "אורליב", כפי שנכתב.