"נפגעת חרדה" מפונה. אשקלון, אתמול (פלאש 90)
פוסט פוסט טראומה
הרבה רגשות יש היום על שערי העיתונים, וזאת אף שהמדינה אינה בסופו או על סִפו של אירוע מרגש (מלחמה, שלום או אחר), אלא בעיצומם של ימים קשים שתחילתם אחור ואחריתם חזור. ואולי דווקא בשל כך.
החרדה שולטת בצבעים אדומים ושחורים בשעריהם של "מעריב" ("המחיר הנפשי של הטילים") ו"ידיעות אחרונות" ("חרדת שדרות"). שני העיתונים מספקים מיני נתונים: דוד רגב, אדוה כהן ומתן צורי ב"ידיעות אחרונות" מביאים את הערכת ארגון נט"ל (המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה על רקע לאומי), שלפיה בשדרות וביישובי עוטף עזה חיים כ-12 אלף אזרחים "הסובלים מחרדה בדרגות שונות", ואת דבריו של מנהל המוסד לביטוח לאומי באשקלון, המספר כי מדי יום מגיעים עשרות אשקלונים לבית-החולים ברזילי בעיר ומתלוננים שלקו בחרדה. לפי "מעריב", "מאז תחילת ההסלמה בדרום ביום רביעי ועד אתמול בערב טופלו 195 נפגעי חרדה על-ידי צוותי מגן דוד אדום".
וכיצד, תשאלו, מזהים כי מאן דהו נפגע חרדה, ולא סתם אדם החרד לחייו אחרי שחפצים מעופפים החלו ליפול עליו מהשמים? טוב ששאלתם. "מעריב" מתריע מפני "סיוטים בלילות, אי-יכולת לעבוד ואפילו כאבים פיזיים", ומביא טור של ד"ר רוני ברגר מנט"ל (שזוכה היום לחשיפה גדולה בשני היומונים הגדולים), המסביר כי "הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת מסימפטומים של פוסט-טראומה הנלווים לבעיות תפקוד" (הבנת את זה, ברוך?). יש גם בשורות: "הרוב הגדול של אנשים שמטופלים בעקבות פגיעת חרדה מצליחים לחזור לתפקד תוך שעות עד ימים". "ידיעות אחרונות", פרגמטי כתמיד, מספק לקוראיו שאינם בטוחים שהם חרדים שאלון "בחן את עצמך: האם אתם סובלים מחרדה?".
אגב, העיתונים אינם עוסקים בנפגעי החרדה מהצד הפלסטיני, אפילו לא מההיבט הבטחוני. האם 33% מהפלסטינים מתקשים לתפקד בחיי היומיום? האם החרדה משפיעה על תפקוד משגרי הקסאמים? ואולי בעזה לא חרדים כי אין מי שיעשה על זה כותרת בעיתון? נבדוק אחרי זה מה כתבו ב"הארץ".
חרדי הקסאמים חרדו גם אתמול ושלשום, וחרוד יחרודו, כך נראה, גם בימים הקרובים. העילה האקטואלית לבולטותה של החרדה, התופסת גם את הכפולה הראשונה בשני העיתונים, אינה ברורה. הדיווח ש"מעריב" מתהדר לגביו בחותמת "חשיפה" - "לראשונה: 98 תושבים בשדרות ועוטף עזה שסובלים מפגיעות נפשיות יזכו לקצבת נכות" - הוא חדשות ישנות שמביאה מרב דוד מ-2007. מדוע, אם כן, בחרו שני העיתונים, "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", להבליט את הנושא דווקא היום? ייתכן שגם העיתונים לקו בחרדה, ובחרדתם זה מזה ביצעו "סיכול ממוקד", שאותו הגדיר בבלוגו איש ערוץ 10 רביב דרוקר: "הנטייה של כלי תקשורת (שלא התבגרו...) להרוס לכלי תקשורת אחר אייטם רק לשם תענוג ההרס".
מי ניצח בעזה? ומה יהיה בהמשך?
עצרת חמאס לאחר יציאת צה"ל מעזה (צילום: פלאש 90)
בחמאס מכריזים "ניצחנו", על כך מסכימים כל העיתונים. ב"ידיעות אחרונות" ראש הממשלה אולמרט מבטיח כי "הפעולה בישראל לא נגמרה וישראל תבצע פעולות תקיפה נוספות", ושר הביטחון אהוד ברק תקף אתמול בדיון בכנסת את הסתייגויות המשפטנים מירי לעבר אזורים מאוכלסים: "האחריות שלי לחיי תושבי שדרות גדולה יותר מהאחריות לתושבי בית-חנון". ב"הארץ" הסיפור קצת אחר: ברק ביקש אישור משפטי רק לפינוי אזרחים עזתים מבתיהם, ולא להפיכתם לאבק.
ב"מעריב" "צה"ל סיכם את המבצע ברגשות מעורבים", לפי הכתבים עמיר רפפורט, פליקס פריש (שעוזב את משרת הכתב הצבאי של "מעריב" לאחר ארבע שנים) ואריק בנדר. "הכוחות לחמו היטב מול החמאס, אבל חלק מהיעדים הנרחבים של הפעולה לא הושגו". גם ב"הארץ" הכותרת שלילית: "צה"ל לא ערוך למבצע קרקעי ממושך בעזה". עמוס הראל ואבי יששכרוף כותבים: "סיור בדרום המופגז אתמול חשף את הפער בין הכרזות הדרג המדיני והסיקור התקשורתי הנרחב שלהן לבין המציאות בשטח. בזמן שהפוליטיקאים מתחרים ביניהם בהצהרות מתלהמות על הגורל הצפוי לעזה מידיו של צה"ל, הצבא עדיין איננו ערוך למהלך קרקעי נרחב בשטח הרצועה".
מסקנתו של אלכס פישמן מ"ידיעות אחרונות" הפוכה. מאמרו נפרש על פני עמוד שלם, והוא גדוש בעיטורים גרפיים של סימני שאלה גדולים. תחת הכותרת "מה הרווחנו, מה הפסדנו" הוא קובע כי "יש בציבור תחושה של אכזבה, של חמיצות". מקורה של התחושה בכך ש"צמרת צה"ל כמעט במחתרת", ואינה מתייצבת לספק הסברים לפעולותיה. אבל סיכומן של 12 השאלות והתשובות שמביא פישמן הוא שהמבצע היה מוגבל ביעדיו, הוא השיג את כולם, ואם לא יבואו מיד אחריו מבצעים רבים נוספים, הרי שהוא היה לשווא. האם צריך לכבוש את עזה? קודם יש להמשיך לתקוף מהאוויר ומהקרקע בצורה "מסיבית", לחסל את הנהגת חמאס ולירות לעבר איזורים מאוכלסים שנורים מהם קסאמים. בקיצור, פישמן אופטימי. גם ב"ישראל היום אופטימיים, אופטימיים מאוד, עם הכותרת הראשית: "חמאס: מפסיקים לשגר; צה"ל: ממשיכים לפעול".
עוד על עזה: ב"ידיעות אחרונות" מביא איתמר אייכנר מפיו של קצין אמ"ן כי "חמאס מציב ילדים קטנים על גגות מבנים ברצועת עזה כדי למנוע תקיפות של חיל האוויר". חמאס אינו מפזר ילדים על גגות כל מעבדות הקסאם, אלא רק על אלו שצה"ל עומד לתקוף. כיצד יש לחמאס המידע המודיעיני החם הזה? צה"ל מפזר מן האוויר כרוזים לפני שהוא תוקף מעבדות או מחסני קסאם ומזהיר את התושבים שיתפנו מהמקום.
ב"הארץ" קורא הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר לפתוח במשא-ומתן עם החמאס. "יש מגבלות לכוח, צה"ל לא יכול לפתור הכל", הוא כותב, וטוען כי גם בתקופת הפיגועים בירושלים ובתל-אביב לא היה פתרון צבאי (האומנם?), "לפיכך אין מנוס מלדבר עם חמאס". "אין זבנג וגמרנו" זו גם כותרת המאמר של יואל מרקוס. ונזיר מג'לי כותב מאמר הקובע כי "מלחמת חורף-חם, כמו גם מלחמת לבנון השנייה, היתה מלחמת גנרלים. צה"ל גרר אליה את הממשלה". כאילו לא היו קסאמים, כאילו לא היו קטיושות, כאילו לא היו חטיפות של חיילים. לעומתם, ב"ישראל היום" המיליטנטיות חוגגת. לא צריך לקרוא את המאמרים, מספיקות הכותרות: "אין תחליף לניצחון", כותרת מאמרו של עמוס רגב, ו"לא להפוגה", כותרת מאמרו של דן מרגלית.
מספר ההרוגים הפלסטינים, לפי "מעריב" המצטט את שר הבריאות בממשלת חמאס: 116.
אלימות לא רק בעזה
אירועים לאומניים אלימים התרחשו אתמול לא רק בעזה. שוטר מג"ב, קצין צה"ל ושני אזרחים נפגעו מיידויי אבנים בסדרה של התפרעויות בגדה המערבית. במזרח ירושלים ניסה המון ערבי לפגוע בפקח ופקחית של עיריית ירושלים. תמונת הנער הקופץ באוויר ובועט ברגלו בשמשת מכונית העירייה מככבת על שער "ישראל היום".
הפגנות סטודנטים בעד ונגד המבצע בעזה (פלאש 90)
תושב היישוב נחליאל ירה למוות בצעיר פלסטיני [תיקון: התושב טוען שירה באוויר, פלסטינים טוענים שמהירי נהרג צעיר, אולם גופת צעיר כזו לא נראתה]. היורה, משה בנבנישתי, נתקל במחסום אבנים ובו 40 רעולי פנים שהחלו ליידות לעברו אבנים. הוא חש סכנה לחייו, ירה באוויר, ולבסוף על התוקפים עצמם. בצבא ובמשטרה מקבלים את גרסתו של היורה, יוצא סיירת צנחנים ואב לארבעה.
ישראל מושקוביץ מ"ידיעות אחרונות" מדווח כי "סטודנטים במכללת עמק יזרעאל זועמים על מרצה שהתירה אתמול לקיים בשעת שיעור דקת דומייה לזכר ההרוגים הפלסטינים בעזה". דובר אגודת הסטודנטים של המכללה מצוטט כאומר: "אולי השלב הבא הוא לתלות תמונות של שהידים במקום של מפקדי צה"ל?" (אגב, אותה ידיעה, כמעט מלה במלה, מופיעה ב"מעריב" וחתומה על-ידי דודו בזק. נראה שדובר האגודה עשה עבודה).
ובינתיים באיראן
הכותרת הראשית "הארץ" מתייחסת דווקא לאיראן שבמזרח , ולא לעזה שבדרום: "אכזבה בירושלים: הסנקציות על איראן ריקות מתוכן" (ברק רביד ושלמה שמיר). גם ב"ישראל היום", על השער: "ישראל: זה צעד חשוב, אבל לא מספק".
מעודדים הגירה
המבצע של "ידיעות אחרונות" לעזרה לעסקים בשדרות מצטמצם לחמישית מעמ' 12. יש שם חמש מודעות לעסקים בשדרות, והפניה לרשימת העסקים המלאה ב-ynet. משמאל לידיעה - מודעה למשרד עורכי-דין המתמחה בהגירה לקנדה. ב"מעריב", צמודה למודעה של משרד עורכי-הדין שיוציא לכם דרכון גרמני, ידיעה של אריק בנדר ואורי יבלונקה על דרישת הח"כים אלדד וטרטמן שלא לאפשר לקנצלרית גרמניה לנאום בכנסת בגרמנית.
ויש גם הגירה לכיוון ישראל: מזכירת המדינה האמריקאית תגיע היום לישראל בניסיון לקדם הפסקת אש. גם חוויאר סולאנה, הנציג העליון של מדיניות החוץ באיחוד האירופי, שוהה כעת בארץ. סגן נשיא ארצות-הברית, דיק צ'ייני, יגיע בהמשך החודש.
החזית המשפטית
טובה צימוקי ממשיכה לסקר את חיים רמון. הפעם: רמון פנה אתמול ב"צעד חסר תקדים" לנציבת התלונות של השופטים כדי שתבדוק את דבריו של השופט אדמונד לוי בפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין קצב. לדברי רמון, "לוי לא פעל לפי ההליך התקין בבית-המשפט והתעלם מהנוהג שלפיו שופט צריך להימנע מהבעת עמדה פומבית בעניין שאינו משפטי ואשר נתון במחלוקת ציבורית". קצפו של רמון יצא לאחר שהשופט, בפסק דינו בעניין עסקת הטיעון של קצב, ביקר את חזרתו של רמון לחיים הציבוריים והאשים אותו בניהול קמפיין תקשורתי נגד גורמי התביעה. הפרשן המשפטי של "ידיעות אחרונות", בעז אוקון, טוען כי לרמון יש קייס.
ההתייחסות הנרחבת והשלילית של השופט לוי לתקשורת וההשתלחות שלו בפוליטיקאים נתקלו בביקורת נרחבת בימים שאחרי פסק הדין: פרשנים הזכירו לו את עברו כפוליטיקאי וטענו כי פסק דין אינו מקום להרצאות או נאומים פוליטיים.
עוד ב"ידיעות אחרונות": סמדר שיר כותבת טור תמיכה בהצעת הצנזורה על האינטרנט של ש"ס. שיר מתארת פורנו כך: "עלילות אינגה בעיר הגדולה, עם הגדול של ג'ורג' והתפוזים של השכנה". וכל זה, לטענתה: "אינן אבני תרבות החיוניות לעיצוב אישיותו של האדם". שיר מציבה כאן רף גבוה למדי, שלפיו יצירתה הספרותית והעיתונאית כולה, שאינה בדיוק אבן תרבות חיונית, צריכה להיות מצונזרת ומושלכת לפח יחד עם התפוזים של השכנה.
סיפורים אנושיים על השער
חציו של שער "מעריב" מוקדש היום לשר לבטחון פנים אבי דיכטר. לא בגלל הצלחה פנומנלית של המשטרה, אלא בשל הרעש התקשורתי שהוא מייצר לאחרונה עקב היותו תושב העיר אשקלון. ב"מעריב" מביאים תיעוד, ולא סתם תיעוד, אלא תיעוד נדיר, החושף (ולא סתם מגלה) כי מרחק קצר הפריד בין טיל גראד שנחת באשקלון ובין ביתו של השר. הידיעה היא פרומו לראיון (בלעדי) של בן כספית עם השר הכמעט ירוי.
הידיעה הגדולה על שער "ידיעות אחרונות" היא בכלל סיפור אנושי (או לא אנושי, שזה היינו הך): תושב אשדוד מצא "בלובי של הבניין" שקית זבל, והופתע לגלות כי היא מכילה תינוק (מאיר תורג'מן). התושב, אפרים ג'נאשווילי, חשב ש"עוד פעם אחד השכנים לא זרק את הזבל בפח, אז החלטתי לזרוק אותו בעצמי". התינוק הועבר לרשויות הרווחה. עוד חרד נולד.
ועל שער "הארץ", עפרי אילני, האיש שהביא לכם את ליבת כדור הארץ המרובעת, מציג מאמר של חוקר ישראלי הטוען כי משה רבנו היה בטריפ במעמד הר סיני. אילני מכנה את התיאוריה, שאינה נסמכת על שום ממצא או ראיה אלא רק על קריאה חופשית של החוקר, פרופ' לפסיכולוגיה, בתנ"ך - "פרובוקטיבית". מה שנכון.
אהוד אשרי נפטר
נפרדים: נחום ברנע, אביב לביא ורוגל אלפר ב"העין השביעית". גדעון לוי ב"הארץ". אסף כרמל ב"הארץ". חנוך מרמרי ב-ynet. רמי רוטהולץ, יוסי קליין ואבנר אברהמי ב"נענע 10". אבנר אברהמי ב-nrg מעריב. גלובס. "וואלה". רחביה ברמן ב"סקופ". מחלקה ראשונה nfc. גלי צה"ל.