1. החוברת
יחד עם החוברת מגיע צ'ק, ושמי מודפס עליו. 25 שקלים בלבד. זה לא תשלום ואפילו לא דמי ביטול זמן. רק מחווה סמלית. תודה מראש על שיתוף הפעולה. כדי למלא את 85 עמודי החוברת ולהשיב ברצינות על אלפי השאלות שמוצגות לי, יהיה עלי להקדיש לכך שעה וחצי לפחות. אולי שלוש, כדי לעשות זאת ברצינות יידרשו ממני ריכוז ומוטיבציה.
מדפדוף מהיר בחוברת מתברר שלא אוכל להשתלט על הכל לבדי. מה אני יודע מה יש במקרר? מה אני מבין בקרם ידיים? אני חייב להיעזר בבת הזוג, אבל נראה לי שנכון יותר יהיה לאלתר תשובות. כמה אפשר להעמיס עלינו בשביל 25 שקל?
זה הולך להיות קשה, אבל לא צריך להיבהל. זה לא מבחן פסיכומטרי ואין שאלות בקיאות. אף אחד לא יבדוק אם יש לי מושג על מה אני מדבר. כל תשובה תתקבל. כנה, שקרית, חפיפית, מומצאת, רשלנית.
הזמן המוקדש לחוברת הוא רק חלק קטן מן התרומה הנדרשת ממני למען הציבור – או למען חברה העורכת את הסקר, מחקרי סינגל סורס ישראל בע"מ. לא רק שיהיה עלי למלא אינספור שאלות חודרניות, הנוגעות להכנסה המשפחתית, האישית, לנוסח התפילה, להרגלי הכשרות והרחצה בים שלי (אם אני חרדי). ולא רק שאלות בדבר השתתפותי בקניית מוצרי יום-יום לבית, ולא רק גובהי במטרים ומשקלי בק"ג – אלא גם מהן דעותי, עמדותי, הרגלי והלכי הרוח שלי.
סדרה של חיוויים באה לשרטט את מבנה אישיותי. האם אני מסכים או שולל קביעות כמו "מעמד חברתי זה לא דבר שחשוב לי", "חשוב להיות מושך כלפי הצד השני", "חשוב לי שהחברים שלי יכבדו אותי", "אני מחשיב עצמי כאדם רוחני", "אנשים צריכים לקבל אותי כמו שאני", "המדינה צריכה לעשות יותר עבור השכבות החלשות בחברה".
דף לדוגמא. לחצו להגדלה (גם נשים)
אני מסכים עם רוב הקביעות האלה. כמו גם עם "אני מכור לטלוויזיה", "הפרסומות מפריעות לי בדרך כלל", "יש לי דאגות לגבי עצמי", "מוזיקה היא חלק חשוב מחיי", "אני לא מגלה את רגשותי", "אני נהנה לצאת לפאב או לדיסקוטק", "אני אוהב לעיין בפרוספקטים שמגיעים אלי בדואר". סליחה, "מתעב", כמובן. כלומר "בכלל לא מסכים", ולא "מסכים מאוד", כמו שכתבתי בטעות.
לא נורא. הצוותים שינתחו בכובד ראש את תשובותי וישקללו אותן לנתון סטטיסטי בוודאי "יקבלו אותי כמו שאני". בלפן קטן, זייפן חביב, קלישאי ובעל הרבה-הרבה פוזה. על הקביעה "אני אוהב להרשים את הסוקרים" אסמן "מסכים מאוד". על הקביעה "האמת היא נר לרגלי" אסמן איקס בטור "חלקית מסכים וחלקית לא מסכים". סתם... אין בחוברת קביעה כזאת.
ובכל זאת אני מתכוון להשאיר רושם טוב של הבודקים, ואם צריך אוכל לייפות את תשובתי במקומות שצריך. נכון, הם לא יודעים מי אני בדיוק, אבל הם יודעים עלי הכל. ואם כך, למה לבייש את הברקוד האישי?
כדי למלא את השאלון ברצינות, אני מנסה להבדיל בין השאלות הישירות הנוגעות לחקר שווקים, כמו "לעתים קרובות אני קולט רעיונות לריהוט ממאמרים בעיתונות", ובין שאלות מטשטשות כמו "אני מחשיב עצמי כאדם יצירתי" או "זכרון השואה צריך להיות חלק מרכזי בזהות הישראלית". זכרון השואה? מוּאה?
יהיה עלי לספר על הרגלי התחבורה והתדלוק שלי, על סוגי הביטוח, על חברת התעופה שאני מעדיף, על הוצאותי החודשיות, על סוג מכונת הכביסה שבביתי, רשת המשקפיים (העיקרית) שבה אני קונה. להשיב אם אני נוהג להשתמש ברטבים לעוף ולבשר, במטהרי אוויר, במרגרינה? אם כן, איזו? לדווח על הטלפוניה שבביתי, משך השיחות והארצות שאליהן אני מתקשר. על רמת המחשוב, התוכנות, הציוד ההיקפי ועל ביקור באתרי אינטרנט. ובהזדמנות זו הערה: למה לא שואלים אותי על אתרי ההימורים והסקס החביבים עלי? ולמה לא משאירים מקום לתשובה פתוחה לשאלה "עם מי יצאת לחופשתך האחרונה בארץ?", מה יש? אסור לפנטז קצת? לא הכל מרככים ומברשות שיניים. ומה עם העולם הפנימי? חטיפי גרנולה, מגבונים לחים, מגן תחתון או תחתונית? אופס, דילגתי על ההוראה: גברים, אנא עברו לעמ' 54.
שעתיים-שלוש של מחקר איסוף כתיבה והשלמות, צ'ק סמלי, ויש גם בונוס: כשהחוברת המלאה בתשובותי הכנות תגיע בחזרה לשולחיה, אצורף להגרלה השנתית. ההגרלה אמנם רחוקה והזיכוי לזכייה נמוך, אבל אני יכול מראש לבחור ולסמן מהו הפרס שלי: כרטיס טיסה זוגי לניו-יורק, מחשב נייד או אייפוד טאץ'.
קבלו אותי. אני חורץ הגורלות של התקשורת הישראלית. אחד מ-10,000 הממלאים בעצמם את השאלון המכונה Target Group Index – TGI. אני יהודי שגילו גבוה מ-18, אחד מ-3.8 מיליון בוגרים יהודים החיים בישראל.
2. לקרוא, לעיין, לדפדף
ועכשיו אל לב העניין: לפרק השאלות על עיתונים ומוספים, מגזינים, ירחונים ומקומונים. מה שמכונה בתקשורת "סקר ה-TGI החצי-שנתי". כל תשובה שלי תשפיע על שיעור החשיפה הסטטיסטי לעיתון או למגזין שבו מדובר.
"אנא סמן ב-X את העיתונים שבהם יצא לך לקרוא לעיין לדפדף אתמול". אלה ההוראות, וגם "ללא קשר לאתמול אנא סמן ב-X את עיתוני אמצע השבוע בהם יצא לך לקרוא לעיין או לדפדף בשלושת החודשים האחרונים".
"אתמול", זה קל. אתמול יצא לי להציץ בעיתון של השכן. הכלכלי, הוורוד. לסמן אותו או לא? החוברת נותנת תשובה ברורה: "לקרוא, לדפדף או לעיין במשך 2 דקות לפחות". נשמע קל, אבל זה בכלל לא פשוט, בלשון המעטה. אמנם שלפתי את העיתון מהתיבה של השכן, דיפדפתי בלי לקמט והחזרתי לתיבה. זה לא לקח יותר מדקה, ואולי יותר משתיים... חבל להשאיר את המשבצת הזאת ריקה. עוד יפסלו אותי להגרלה הגדולה. אני שם X.
ב"שלושת החודשים האחרונים", זה יותר קל: השיטה שלי היא לסמן גם וגם, ליתר ביטחון. אני מסמן את רוב העיתונים (חוץ מהדתיים). בכמה מהם אני מדפדף בקפה, בהמתנה לפגישות, אצל הספר, בבנק, אצל רופא השיניים. בצהרים, במזנון, אני מציץ לפעמים בספורט או לוקח לשולחן את אחד מעיתוני החינם שנערמים בכניסה. לפעמים מישהו זורק לי עיתון לאוטו בתדלוק. מדי פעם יד נעלמה דוחפת לי עיתון ברמזור, ולפעמים הקופאית אומרת, "מגיע לך עיתון", ואני ("תמיד") לוקח את מה שמגיע לי.
עיתון זה "ידיעות", אולי "מעריב", בטח לא "הארץ", נדמה לי. ואולי כן? "הארץ" לא, אני די בטוח. רגע, "ממון" זה של "הארץ"? לא, הוא לא ורוד. ורוד זה עסקים. אז "כלכליסט" של "גלובס"? נראה לי. לפי המודעות הגדולות שראיתי ה"דה-מרקר" גדל מאוד, ככה שלא יכול להיות שלא קראתי. בטח קראתי. בכל מקרה, ב"ידיעות" או "מעריב" אני די בטוח. אין יום שאני לא מציץ בכותרות שלהם בפיצוצייה. או.קיי, רק 15 שניות כל פעם. אבל במצטבר זה הרבה יותר משתי דקות לשבוע.
שאלת תדירות הקריאה היא יותר קשה: כאן אני נדרש לסמן את הקריאה, העיון והדפדוף (לפחות 2 דקות) במהלך שבוע ממוצע. 5 גליונות מתוך 5? בטח לא. 4? 3? 1? 0? תלוי באיזה שבוע. זהו, שאין אצלי שבוע ממוצע. אולי אעשה ממוצע של 5 ושל 0 ואכתוב 3? צריך לפזר קצת את האיקסים. הכי נכון לפזר את האיקסים בין 2 ל-4, שייראה מגוון ומשכנע.
זהו. נדמה היה לי שגמרתי. אבל אז הגיע הרדיו, מפולח לפי שעות (לפחות 5 דקות האזנה בכל שעה של אותו יום) ורדיו לפי מספר הפעמים בשבוע. טוב, רדיו אצלי קשור בשאלה מתי וכמה זמן אני על הכביש. כמה "זמן האזנה ביום טיפוסי"? אני משיב לפי השבוע האחרון, משהו באמצע. שעתיים עד שעתיים וחצי. לא, זה יותר מדי. אולי חצי שעה בסך הכל. בקושי.
והנה טלוויזיה. זה שיש להם שם פיפל-מטר לא מפריע להם לשאול אותי גם כאן. גם "תדירות" וגם "אוהב/לא אוהב לצפות בתוכניות". אני מסמן טור ארוך של איקסים תחת הטור "צופה רק אם אין משהו יותר טוב לעשות". חוץ מהספורט, החדשות ועוד כמה. כאן לפחות יש לי דעה ברורה. גם בז'אנרים סימנתי כמעט הכל, שיהיה הרבה מכל דבר.
היה מעניין. תודה על המאמץ לכתוב כל-כך הרבה שאלות ובמיוחד תודה על הצ'ק. לא הייתם צריכים. ותרשו לי לסיים בשאלה החביבה עלי: עד כמה אתה מסכים עם המשפט "אני רוצה לחסוך, אך זה קשה לי". ותשובתי: "מסכים מאוד".