טור שבועי המתפרסם במוסף "הארץ" מ-1988, נכתב על-ידי העיתונאי גדעון לוי ומלווה דרך קבע בצילומיו של מיקי קרצמן. בטור סיפורים אישיים של פלסטינים החיים תחת הכיבוש הישראלי, והוא מעורר תגובות ביקורתיות ערות בציבור היהודי. מבקריו של לוי טוענים כי מצוקות הפלסטינים נוגעות ללבו יותר ממצוקות הישראלים הסובלים מהטרור, וכי תיאוריו מעוותים ותלושים מהתמונה הכוללת. לוי נוהג להשיב על כך שהוא מסקר את המציאות הפלסטינית מנקודת מבט של פטריוט ישראלי, ושהוא ממלא את תפקידו בהתאם לכללים המקצועיים המקובלים. ב-2004 יצא לאור בהוצאת בבל הספר "אזור הדמדומים – חיים ומוות תחת הכיבוש הישראלי", ובו מבחר מהטורים שהתפרסמו בשנים 1988–2003. במרץ 2007 החל הטור להתפרסם במדור "הארץ השבוע" (חלק ב') של "הארץ".

תוספות

בטור "אזור הדמדומים" מה-2.3.2007, תחת הכותרת "עוברים", כתב גדעון לוי את פסקת הסיום הבאה:

"השער של עזון עתמה יישאר מעתה פתוח 24 שעות ביממה. הישג צנוע אחד למדור בן 20 שנה כמעט. אין דרך טובה יותר להיפרד מעם קוראי המוסף השבועי עם פתיחת השער, ולציין את המעבר ל'הארץ השבוע'.
"החל מהשבוע הבא יתפרסם 'אזור הדמדומים' הזה של מיקי קרצמן ושלי בעמודים אחרים. כמעט 20 שנה ניסינו לתעד כאן את הכיבוש הישראלי, וההישג של פתיחת השער של עזון עתמה הוא הישג בודד כמעט. הכיבוש לא נגמר, הוא אפילו לא נעשה אנושי יותר. להפך. משנה מקום אולי ישנה מזל, והמעבר אולי יביא למדור מעט יותר השפעה. זו משימה קשה, בלתי אפשרית כמעט: מדובר במדור שיש קוראים לא מעטים שלא רוצים בקיומו.
"בכל זאת היינו כאן, במשך כל השנים, שבוע אחר שבוע, ועכשיו אנו עוברים דירה. זו הזדמנות להודות לאותם עורכי המוסף לדורותיהם, שתמכו בקיום המדור הזה ועודדו את יוצריו בזמנים לא קלים, וגם להודות לאותם קוראים שחשבו שתיעוד הנעשה בחצר האחורית האפלה שלנו גם הוא משימה עיתונאית ראויה. הם לפחות יוכלו לומר: לא הלטנו את פנינו".