התביעה שהגישו מקימי עמוד הפייסבוק "סטטוסים מצייצים" נגד חברת פייסבוק העולמית התנהלה בשנתיים האחרונות בלא הד תקשורתי, וכעת היא מתקרבת להכרעה.

העיתונאי אבי לן ורעייתו הפרסומאית עדי בנטוב-לן, מקימי העמוד "סטטוסים מצייצים", פנו החודש לפני שנתיים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בדרישה לחייב את חברת פייסבוק העולמית, ואת נציגתה בישראל, להשיב את העמוד לפעילות ולפצותם ברבע מיליון שקל בגין מחיקתו. "סטטוסים מצייצים", שהיה אחד העמודים הפופולריים בישראל באותם הימים, נמחק זמן קצר לאחר פרסום ידיעה מאת רועי גולדנברג ב"גלובס" ולפיה הופיעו בו סטטוסים תמורת תשלום, לכאורה בניגוד לתנאי השימוש של הרשת החברתית.

במהלך השנתיים שחלפו מאז הורדת "סטטוסים מצייצים" מפייסבוק העידו לן ורעייתו בפרשה ואף נחקרו על עדותם בבית-המשפט, כשלצדם מעידים ונחקרים גם נציג פייסבוק העולמית ומי שטיפל ביחסי-הציבור של החברה בישראל מטעם משרד שלום תל-אביב. בקרוב אמורים בני הזוג לן להגיש את סיכומיהם הסופיים בפרשה ולהמתין להכרעת בית-המשפט.

בין היתר יתבקש השופט רחמים כהן להחליט האם יש להטיל על חברת פייסבוק חובות משפטיות מוגברות בשל היותה גוף "דו-מהותי", כפי שטוענים התובעים. ואולם, כבר כעת ניתן ללמוד מהעדויות שנשמעו ומהגרסאות של שני הצדדים על האופן שבו פעלו מקימי העמוד הפופולרי, כמו גם על ההבדלים באופן שבו מתייחסים בפייסבוק לגופים שונים שמפעילים עמודים ומפרסמים בהם תכנים ממומנים.

התמונה המובילה של דף הפייסבוק "סטטוסים מצייצים" (צילום מסך)

בתביעה של בני הזוג לן, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין גיא אופיר, עופר רוזנבלום, עופר מוסקוביץ ואדם ורדי, קבלו השניים על כך שהעמוד הפופולרי שלהם הוסר בבת אחת, ללא כל התראה. בני הזוג אמנם הודו כי "לשם קיום פעילות העמוד מעת לעת קידמו [...] מספר קטן של סטטוסים בעבור תשלום", אך טענו כי היקף הכנסותיהם מהסדר זה עמד על "כמה עשרות אלפי דולרים בלבד, סכום זעום לכל הדעות לכ-5 שנות פעילות".

חשוב מכך, לטענתם, "קידום סטטוסים בפייסבוק בעבור תשלום הינה פעילות שכיחה ביותר, אשר נעשית על-ידי גופים רבים, ונדמה כי החלטתן של הנתבעות להיטפל דווקא אל עמוד התובעים נבעה משיקולים זרים, ולאור הפרסום לו זכה העמוד".

מעבר לטענת האכיפה הברוטלית והבררנית של תנאי השימוש על-ידי פייסבוק, לן ורעייתו טענו כי מרגע שהעמוד שלהם הופקע מידם לא ניתן היה ליצור קשר עם חברת פייסבוק כדי לברר מדוע וכיצד ניתן להפוך את ההחלטה. יתר על כן, גם הפרופילים האישיים שלהם נחסמו (אם כי בהמשך שוחררו). לטענתם, סגירת הפרופילים האישיים שלהם היתה "מעשה בריוני [...] שהינו אנטי-דמוקרטי, פוגע בזכויות האדם של התובעים, ומהווה ניסיון נואל לסתימת פיותיהם של התובעים, בדומה למשטרים טוטליטריים".

עדי בנטוב-לן: "קיבלתי מכתבי נאצה שאיחלו לי מוות וסרטן. אנשים חיכו מחוץ לבית שלי, אנשים יותר מכעסו. [...] הרגשתי כמו אחת שנאנסה"

מלבד פיצוי בגין "הפרת החוזה" והנזק שנגרם להם בשל מחיקת העמוד דרשו בני הזוג לן פיצויים בגין שלל סיבות נוספות, ובהן פגיעה בפרטיות ולשון הרע. לטענתם, בתגובות שפייסבוק שיגרה מטעמה לכלי התקשורת נמסר מידע שקרי ולפיו בני הזוג קיבלו התראה כי הם מפרים את תנאי השימוש של האתר טרם חסימת העמוד ומחיקתו.

בעקבות הפרסום ב"גלובס" וסגירת העמוד, כך מסרו השניים לבית-המשפט, לקה לן בדיכאון שנמשך חודשים אחדים. לא רק מחיקת "מפעל חייהם" של בני הזוג תיסכלה אותם. בנטוב-לן תיארה בעדותה גם תגובות נזעמות שקיבלה מאוהדים לשעבר של "סטטוסים מצייצים", שקראו את הכתבה ב"גלובס" והרגישו כי רומו. "קיבלתי מכתבי נאצה שאיחלו לי מוות וסרטן", אמרה. "אנשים חיכו מחוץ לבית שלי, אנשים יותר מכעסו. [...] הרגשתי כמו אחת שנאנסה".

בפייסבוק טענו להגנתם, באמצעות עורכי-הדין יעקב שרביט, שי כגן, יפעת פגיס-גלמן ופיני דואק ממשרד הרצוג פוקס נאמן ושות', כי התביעה של בני הזוג לן היא בבחינת "זעקת הקוזאק הנגזל". השניים, כך נטען, הודו בעבירה על תנאי השימוש באתר, הן בתגובות וראיונות שהעניקו בסמוך להסרת העמוד ואפילו בכתב התביעה. לטענת פייסבוק, לא היתה מוטלת על החברה "החובה ליתן הודעה מראש בטרם הסרת הדף או להבהיר מדוע הוסר", וזאת "נוכח ההפרה היסודית של תנאי השימוש".

מהתצהירים שהוגשו על-ידי בני הזוג לן ומחקירותיהם בבית-המשפט עולה כי פירסמו תמורת תשלום שלושים פוסטים בעמוד "סטטוסים מצייצים", וקיבלו עבורם 250 אלף שקל ("משמע 50 אלף לשנה, 4,166 לחודש ו-2,083 לאדם. מדובר בסכום זעום לכל הדעות לכחמש שנות פעילות, שלא כיסה את עלויות ההפעלה והזמן שהשקענו בעמוד", הצהירו בני הזוג). הקמפיין הנרחב ביותר, כך לגרסתם, היה מטעם חברת קוקה-קולה, והוא כלל בין שלושה לחמישה פוסטים ממומנים שעבורם קיבלו כ-30 אלף שקל.

בנוסף פרסמו פוסטים בודדים תמורת תשלום של כמה אלפי שקלים בכל פעם, עבור החברות נביעות (מקבוצת קוקה-קולה ישראל), דאב, תאגיד תמיר למחזור אריזות, סכיני הגילוח של אקס-בלייד וכן סכיני גילוח של המתחרים ג'ילט. "היינו ערים וקפדניים לגבי טיבם ואופיים של הפוסטים הממומנים", הצהיר לן, "ואף פוסט לא התפרסם אם לא עמד בסטנדרטים של תוכן שראוי להתפרסם בדף בעל אג'נדות מיטיבות ותוכן איכותי-חווייתי".

בחקירתו הודה לן כי נבחנה אפשרות לשילוב קמפיינים פוליטיים בעמוד, וזאת לקראת הבחירות שחלו בתחילת שנת 2015, אולם טען כי הדבר לא יצא לפועל. "בשלב האחרון של חיי הדף", אמר לן, "היה בן אדם שבדק בשמנו אפשרות להציע למפלגות שונות לפרסם אצלנו". אותו אדם זוהה מאוחר יותר כדני צ'חנובר, הבעלים של משרד הפרסום Qdigital, שבנטוב-לן הצהירה כי "סיפקה לו שירותים" באופן תדיר.

מנכ"לית פייסבוק ישראל עדי סופר תאני (צילום: מרים אלסטר)

אחת הטענות המרכזיות של בני הזוג לן נוגעת לכך שפייסבוק נטפלה אליהם ונמנעה מלפעול כלפי כלי תקשורת גדולים יותר שפרסמו אף הם פוסטים ממומנים. כך, לגבי פרסום הפוסט הממומן עבור סכיני הגילוח של ג'ילט, בני הזוג לן טענו כי מי שפנה אליהם בהצעה היה איש יחסי-הציבור רני רהב, וכי פרסום דומה הופיע גם בעמודי פייסבוק אחרים. בעדותו מסר לן כי למיטב זכרונו הם קיבלו 4,000 שקל עבור הפוסט שהפנה לפרסומת של ג'ילט.

"רני רהב פנה לכעשרה דפים בפייסבוק וביקש מהם לפרסם תמורת תשלום סרטון של ג'ילט שבו רואים איזה כוכב ספורט שהוא כאילו הדוגמן שלהם", העיד לן. "אני לא טוב בספורט. אני לא זוכר את השם שלו. איזה כוכב ספורט נורא גדול. הכוכב הזה, כאילו, הוא סימבול של ג'ילט. ביקש מעשרה דפי פייסבוק לפרסם את זה. פרסמתי, קיבלתי כסף. כמוני עשו, באחד הנספחים יש צילום, לפחות שישה עמודי פייסבוק נוספים, שמשום מה לא נמצאים פה היום וגם לא ננקטו נגדם...".

ואמנם, לתצהירו של לן צורפו צילומים של פוסטים דומים לפוסט שפורסם ב"סטטוסים מצייצים" על סכיני הגילוח של ג'ילט, שפורסמו בעמודי הפייסבוק של כלי תקשורת גדולים כגון ynet, "ישראל היום", ערוץ הספורט ו-nrg. עמודים אלה לא נמחקו על-ידי פייסבוק.

ציוצים לפרסומת של ג'ילט (מתוך תצהיר אבי לן)

"עד היום", טען לן בתצהירו, "גופים מסחריים כאלה ואחרים ממשיכים לפרסם צד שלישי באין מפריע [...] אבל את פייסבוק אף אחד לא מעניין פרט ל'סטטוסים מצייצים'. המסקנה שלי מכך היא שסגירת העמוד שלנו היתה חיסול ממוקד". בתצהירו ניתנו דוגמאות שונות, בהן מתוך עמודי הפייסבוק של "וואלה" ו"בלייזר" ושל יועצת השיווק טל נברו, שלגביה אף דווח בעבר ב"כלכליסט" כי היא מוכרת פוסטים תמורת תשלום (נברו הגיבה אז ואמרה כי היא "פונה למדיה הדיגיטלית כדי לרכוש מדיה").

רן רהב מסר בתגובה כי הפניות לאבי לן ולאתרים האחרים לא בוצעו על ידו אלא על-ידי ירון פרוסט, מנכ"ל רהב מדיה חברתית באותו זמן. רהב ציין כי פרוסט "עבד גם עם 'סטטוסים מצייצים', כמובן בכסף מלא תמורת קבלה כחוק, זוהי מהות הפעילות של חברת רהב מדיה חברתית". פרוסט מסר כי הוא מעדיף שלא להגיב.

מטעם פייסבוק הצהיר ונחקר סיימון מילנר, מנהל המדיניות של פייסבוק בבריטניה, המזרח התיכון ואפריקה, שטען כי מבין כל הדוגמאות שהתובעים נתנו לעמודים אחרים שפרסמו פוסטים ממומנים, רק לעמוד של ynet צורפה כתובת האינטרנט המדויקת (URL). לפי התצהיר של מילנר, העמוד של ynet נבדק ולא נמצאו בו הפרות המצדיקות את הסרתו. לגבי כל יתר העמודים, מילנר טען כי בלא שיקבל URL מדויק, הצוות של פייסבוק באירלנד לא יוכל לבדוק את הטענות.

סיימון מילנר, "מנהל המדיניות" של פייסבוק העולמית (צילום מסך)

כשעו"ד גיא אופיר, בא כוחם של בני הזוג לן, חקר את מילנר, הוא התעכב בין היתר על נקודה זו. "אם אני מבין נכון", אמר עו"ד אופיר למילנר, "מה שאתה מצהיר הוא שפייסבוק, חברת טכנולוגיה, אינה מסוגלת למצוא את העמודים האלה בלי ה-URL הישיר?". מילנר השיב כי החברה אינה מקבלת תלונות על עמודים ללא URL, שכן הם מקבלים מיליוני תלונות בכל יום. "האם אתה מודע לכך שיש מנוע חיפוש בפייסבוק?", שאל עו"ד אופיר. "לא", השיב מילנר. "לא הייתי מגדיר זאת כך". מילנר אף ציין כי גם אם החברה תקבל תלונה נגד העמוד של מארק צוקרברג, היא לא תבחן אותה אם לא יצורף לה ה-URL המדויק.

אשר לעצם הסרת העמוד, מילנר הבהיר כי בעקבות פנייה שהגיעה לצוות פייסבוק באירלנד, העמוד "סטוטסים מצייצים" נבחן והוחלט כי הוא אכן מפר את התנאים ועל כן דינו מחיקה. לדבריו, בבדיקה נמצאו מקרים רבים של תשלום עבור פוסטים בלא רשות, "הפרה ברורה ומהותית של התנאים". מילנר לא הסביר כיצד ניתן לבדוק מאירלנד, רק על-ידי בחינת עמוד פייסבוק, אם שולם כסף עבור פרסום פוסטים בו.

יועץ התקשורת מאור אהרוני, שעבד במשרד יחסי-הציבור שלום תל-אביב, הצהיר בפני בית-המשפט כי הוא זה שמסר לפייסבוק את המידע הראשוני על הטענה להפרת תנאי השימוש של "סטטוסים מצייצים", וזאת לאחר שקיבל בקשה לתגובה מעיתון "גלובס" לקראת פרסום הידיעה. "תפקידי, ותפקידו של משרד שלום תל-אביב", הסביר אהרוני, "היה לדווח לפייסבוק על ידיעות בכלי התקשורת הנוגעות לה, ולהעביר את תגובת פייסבוק להן (ככל שהיתה)".

בני הזוג לן טוענים בין היתר כי פעלו כראוי, שכן בתנאי השימוש של פייסבוק בשנה שבה הקימו את "סטטוסים מצייצים" לא צוין במפורש כי פרסום סטטוסים ממומנים אסור, טענה שבפייסבוק מכחישים. עוד טוענים בני הזוג לן כי תנאי השימוש של האתר ארוכים והגישה אליהם מסורבלת, וכי ממילא, גם אם אכן עברו על תנאי השימוש, הרי שאסור היה לפייסבוק לפעול כפי שפעלה בעניינם כיוון שהיא מספקת שירות חיוני לציבור. מעמד שכזה, טוענים בני הזוג, מחייב להטיל עליה את דיני המשפט הציבורי.

"ייתכן ובקריאה ראשונה להתייחס לאתר פייסבוק כאל שירות חיוני נראה מוגזם. אולם בימים אלו מדובר בכלי תקשורת לכל דבר ועניין. סגירת כניסה לפייסבוק כמוה כניתוק האדם ממעגלי החברה השונים שלו"

"ייתכן ובקריאה ראשונה להתייחס לאתר פייסבוק כאל שירות חיוני נראה מוגזם", כותבים בני הזוג בסיכומיהם, "אולם בימים אלו מדובר בכלי תקשורת לכל דבר ועניין. האם יתקבל על הדעת שבזק תסרב להתקין לפלוני קו טלפון? האם יתקבל על הדעת שחברת החשמל תסרב לספק חשמל לאלמוני?". במידה דומה, לטענת בני הזוג לן, "סגירת כניסה לפייסבוק כמוה כניתוק האדם ממעגלי החברה השונים שלו".

בחברת פייסבוק, כמובן, דוחים זאת מכל וכל. בני הזוג לן, כך נטען בסיכומי החברה, "לא סיפקו כל ראיה, זולת הספקולציות שלהם עצמם, כדי להראות שפייסבוק היא גוף מעין ממשלתי, דו-מהותי, המספק שירות חיוני לציבור [...] תחת זאת, התובעים הסתפקו בטענה כי פייסבוק מהווה גוף דו-מהותי לאור גודלו והצלחתו של שירות פייסבוק. אולם, גודל ומידת הצלחה אינם תנאים מספיקים כדי להפוך חברה שמניותיה נסחרות בבורסה לגוף דו-מהותי. [...] פייסבוק היא ללא ספק חברה גדולה ומצליחה, אך יש לפחות 150 חברות הגדולות ממנה".

עוד נטען בהקשר זה כי "פלטפורמה לשיתוף תכנים באינטרנט, לעומת זאת, אינה מהווה את הגרעין הקשה של אינטרסים המצדיק החלת נורמות ציבוריות על גוף פרטי".

בקרוב אמורים בני-הזוג לן להשיב לסיכומי פייסבוק. לאחר מכן יידרש בית-המשפט להכריע האם התאגיד הבינלאומי פעל כראוי במקרה של "סטטוסים מצייצים", או שעליו לפצות את מקימי העמוד.

50870-05-15