ליל שבת. מהדורת "אולפן שישי" בערוץ 2. אורח באולפן – אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר. הוא הוזמן כדי לפענח את כוונותיו של אבו-מאזן. הערוץ הכין כתבה נרחבת על יו"ר הרשות הפלסטינית, ואולמרט התבקש לתרום מתובנותיו. אין ישראלי אחר שיש לו קילומטרז' שיחות כה ארוך עם המנהיג הפלסטיני. אולמרט עומד לחשוף בפני המראיינים והצופים סודות מהמו"מ החשאי שניהל עם אבו-מאזן. הוא יודע מה הלך שם בשיחות בארבע עיניים שניהל איתו. אבל יש מי שיודע טוב ממנו: פרשני ערוץ 2 אהוד יערי ואודי סגל. הנה קטעים מהראיון.

אולמרט: "אני חשבתי שיצירת אמון אישי בינינו [בינו לבין אבו-מאזן] היא הדבר החשוב ביותר. אמרו כאן אנשים [בכתבה] שהאמון הנוכחי בין אבו-מאזן למנהיג המדינה הוא מתחת לפני המים, הוא אפס. בפגישה הראשונה בינינו לקחתי אותו לחדר העבודה שלי, בארבע עיניים, ואמרתי לו, אדוני הנשיא – הקפדתי לפנות אליו כך כדי שלא אראה כמתנשא, בפסיכולוגיה של הסכסוך זה דבר חשוב ביותר – אני מוכן להניח הכל על שולחן. הכל. הוא שאל אותי: הכל זה גם ירושלים? הפליטים? אמרתי לו: כן, על הכל אני מוכן לדבר. הוא אמר לי באנגלית: אני לא רוצה לשנות את אופייה של מדינת ישראל".

אודי סגל: "אבל אתה הסכמת לקבל את זכות השיבה ל-50 אלף איש".

אולמרט (מחייך): "לא לא לא".

דני קושמרו: "אני רוצה לחזור לאותה פגישה...".

סגל מנסה לומר עוד משהו ואולמרט זורק לעברו: "1,000 איש כל שנה לחמש שנים".

קושמרו מציג את עיקרי ההצעה שהגיש אולמרט לאבו-מאזן (ונוקב אכן במספר של 5,000 איש בעלי זכות שיבה) ומציין: "אבל הוא סירב. זו ההצעה הכי נדיבה שהוגשה לו והוא לא ענה".

אולמרט: "מה שאתה מציג הוא פחות או יותר נכון. אני רוצה לומר בדיוק מה הצעתי: הודעתי לו שלעולם לא אסכים לזכות השיבה וגם לא לאיחוד משפחות. הסברתי לו גם מדוע: 'אצלכם כל משפחה זה 50 אלף נפש. תבקש ממני איחוד של ארבע משפחות בלבד – לאיזה מספר נגיע?'".

דני קושמרו: "אבל איך זה שהוא לא הסכים להצעה?".

אולמרט ממשיך בשלו: "דיברתי איתו על הסדר שעל-פיו יורשו לחזור 1,000 איש בשנה לחמש שנים על בסיס הומניטרי אינדיבידואלי. עכשיו אני חוזר לשאלה שלך: אני בהחלט אמרתי לו, כשאני יושב מול מנהיג העם הפלסטיני, והוא בהחלט מנהיג העם הפלסטיני, זה היה הרגע הקשה בחיי...".

אבל המראיינים באולפן לא יאפשרו לאולמרט לספר מה היה הרגע הקשה בחייו.

קושמרו: "גם בעזה יש מנהיג העם הפלסטיני".

אולמרט: "גם בעזה, גם בגדה, הוא נבחר ב-60 אחוז. הוא היחיד שנבחר".

קושמרו: "למרות שהקדנציה שלו נגמרה".

אולמרט: "בסדר, תעשו היום בחירות – הוא היחידי שייבחר, לפי הערכתי. גם בעזה".

הצופה עדיין ממתין במתח לשמוע על הרגע הקשה בחייו של ראש הממשלה לשעבר, אבל לעיתונאים הדעתנים של ערוץ 2 יש אג'נדה משלהם: להפגין עד כמה הם בקיאים במתרחש.

רוני דניאל: "לפי הערכות שאני שומע, אם ייערכו היום בחירות, בכלל לא בטוח שהחמאס לא ינצח גם בגדה".

יערי: "יש הידרדרות במעמד החמאס בציבור הפלסטיני. כל הסקרים מראים את זה".

אולמרט: "לא באתי להתווכח כאן עם גורם זה או אחר. כל אחד והערכתו. אני מכיר את אבו-מאזן טוב יותר מכל ישראלי אחר. ישבתי איתו 36 פגישות, כל פגישה – במשך שעות. בשיחות נפש, בשיחות על עניינים אישיים, על המשפחה, בשיחות על העבר, בשיחות על העתיד, בשיחות על העניינים הרגישים ביותר והקריטיים ביותר. זה נכון שבספטמבר 2008 הוא לא נתן לי תשובה. לא חיובית ולא שלילית".

יערי: "הוא אמר לך: אדוני ראש הממשלה, לא באתי לקבל ממך שיעור בחשבון".

אולמרט (מסב אליו את ראשו ואחר-כך חוזר ואומר): "לא, הוא לא אמר דבר כזה".

סגל: "אבל אחר-כך הוא אמר לך...".

קושמרו מנסה להשחיל שאלה.

סגל: "הוא אמר אחר-כך לג'קסון דיל שהפערים היו רחבים מדי. אז איך אתה חושב שהוא יכול להסכים לנתניהו, שמציע לו פחות ממה שאתה הצעת לו?".

אולמרט: "תראה, קודם כל אני משוכנע שנתניהו, למרות שיש פערים דרמטיים בעמדותינו, רוצה להגיע להסכם. אני לא מטיל ספק בזה לרגע. לעולם לא אחשוד שראש ממשלה ישראלי לא רוצה להגיע להסכם עם הפלסטינים".

סגל: "זו אמירה צינית או ברצינות?".

אולמרט: "ברצינות גמורה. יש לי מחלוקות חמורות עם נתניהו, אבל הוא ראש ממשלת ישראל ואני מכבד אותו. צריך לכבד את ראש הממשלה. אבל אני חושב שההצעות שלו הן בפער אדיר ממה שכל אחד יודע שהן הבסיס האפשרי להגיע להסדר איתם".

קושמרו (סוף-סוף): "אדוני, בוא נחזור לרגע הקשה".

אולמרט: "על זה אני מדבר. הוא לא אמר לי: לא באתי לקבל שיעור בחשבון...".

יערי: "כך אומרים בסביבתו".

אהוד אולמרט מתראיין ב"אולפן שישי" בערוץ 2, 7.2.14

אולמרט: "בדיעבד אומרים כל מיני דברים. הוא אמר לי אז: 'זו הצעה רצינית מאוד'. הוא היה בהלם. ואני אמרתי לו: 'אדוני הנשיא, נחתום עכשיו בראשי-תיבות על ההצעה, ובעוד יומיים נהיה באו"ם ונקבל את הסכמת כל העולם לנייר הזה. והוא אמר לי, הוא לא היה אגרסיבי. הוא לא אמר: 'זה לא בא בחשבון'. הוא אמר לי שהוא מוכרח שמישהו יסביר לו, כי הצגתי לו איזה שטחים נשאיר אצלנו, איזה נחזיר להם, והוא רצה שמישהו יסביר לו במה מדובר".

קושמרו: "זאת אומרת שהוא לא אמר לא ולא אמר כן. כמה מתנחלים לפי התוכנית שלך אמורים היו לעזוב את בתיהם?".

אולמרט: "לפי דעתי, זה משהו כמו 80 וכמה אלף. זה לא לעזוב את יהודה ושומרון, אלא את בתיהם הנוכחיים. את כל האנשים שיצטרכו לעזוב אפשר ליישב בשלושת הגושים שיישארו בידינו ביהודה ושומרון".

קושמרו: "ישראל יכולה לחייב 80 וכמה אלף איש לעזוב את בתיהם?".

אולמרט: "אין לי ספק".

קושמרו: "גם אחרי הטראומה של גוש קטיף?".

אולמרט: "עזיבת גוש קטיף נופחה לטראומה בין היתר כדי להקשות על הסדר ביהודה ושומרון. יש לי כמובן כבוד לכאב האישי של כל מתנחל שנאלץ לעזוב את ביתו".

קושמרו: "למה אבו-מאזן לא אמר לך: 'כן'?".

אולמרט: "אני לא יודע למה הוא לא אמר לי כן. אני רוצה לחזור...".

יערי: "אולי כי בקרב הפלסטינים אין לחץ ציבורי להקים מדינה קטנה כלואה בתוך הגדר. לא בוערת בהם אש להגיע להסדר שעל-פיו קמה להם מדינה בערך על קווי 67' ושעל זה הולכים. החלום שלהם הוא אחר".

אולמרט: "אני לא בטוח שאתה צודק בזה, אהוד. אני לא רוצה להתווכח על כמה יש באוכלוסייה הזו שרוצים שלום וכמה רוצים...".

יערי: "לא, שלום הם רוצים, אבל לא במדינה קטנה".

אולמרט: "וכמה מהם רוצים להפסיק את המצב שמזה 50 שנה הם קמים בבוקר ורואים מולם חייל ישראלי עם רובה משום שאנחנו שולטים בשטח והם חיים בתחושה של כיבוש, כשהם מתעלמים מהנסיבות ההיסטוריות שהובילו למצב הזה או מתעלמים מהיחס שיש לנו לשטח הזה".

קושמרו: "נו, אז התקרבתם לרגע שבו הם יכולים לקבל, אתה יודע, בן-גוריון לקח את מה שנתנו לו...".

אולמרט: "מה שאנחנו יודעים זה לא מה הפלסטינים אמרו, אלא מה הישראלים אמרו לאבו-מאזן – לא לחתום שלום...".

סגל: "אתה מתכוון לציפי לבני?".

אולמרט: "אני לא מתכוון לאף אחד. אני מתכוון לדברים שקראתי ממקורות שעומדים לפעמים לרשותו של ראש הממשלה...".

סגל: "מר אולמרט, אתה הצעת לו הצעה נדיבה והוא לא קיבל אותה. האם זה לא מלמד שהוא לא מוכן לחתום על הפשרה ההיסטורית שהגשת לו, למרות מה שאמר גם לי, שבה עליו לוותר על זכות השיבה ולהסתפק בקווי 67' פחות או יותר?".

בהמשך התנהל הראיון כראוי: המראיינים הקשו על סירובו של אבו-מאזן לקבל את הצעת אולמרט וביקשו לשמוע את תובנותיו על פשר עמדתו של בן-שיחו הפלסטיני. אולמרט משך את השיחה לשדה הפוליטי כדי להזכיר את סגולותיו כנושא ונותן וכדי לנגח את נתניהו וממשלתו על אופן התנהלותם מול הפלסטינים ומול הממשל האמריקאי, ומראייניו איתגרו אותו בשאלות רלבנטיות. לשאלותיהם, נתן הסבר כללי על סידורי הביטחון בבקעת הירדן שנדונו אז (ללא נוכחות ישראלית), וגם נידב קריאת כיוון על אפשרות לפתרון המחלוקת סביב הכרת הפלסטינים בישראל כבמדינת הלאום של העם היהודי. השיח באולפן בקטע הזה היה ענייני, אבל גם בו, אהוד יערי לא היה יכול להתאפק מלהפגין עד כמה הוא בקי ברזי המו"מ החשאי. כך זה נשמע (בקירוב):

אולמרט: "אמרתי לו (לאבו-מאזן) שכל הוויתורים הכואבים שאני מוכן לעשות, כולל בירושלים, נובעים מרצוני לשמור על אופייה היהודי של המדינה – ולכן שיסביר לי מדוע הוא לא יכול להכיר בכך. אבו-מאזן נתן לי הסבר, ואני לא רוצה לחזור עליו עכשיו. אני רק יכול לומר שאני מעריך כי אם יתגבש הסכם, גם הנקודה הזו תיפתר לשביעות רצוננו".

יערי: "מדברים על להחביא את זה (את ההכרה הפלסטינית בהיות ישראל מדינת הלאום של העם היהודי) בתוך המבוא".

אולמרט: "לא, לא בתוך המבוא. מדובר על זה שישראל היא מדינה יהודית וזה מוסכם על דעת שני הצדדים".

למען הסר ספק: מראיינים אמורים לקטוע את דברי המרואיין ולהציג לו שאלות קשות. הם אמורים לקרוא תיגר על גרסתו כשנראה שהוא מטעה או מתחמק. הם רשאים להיות בוטים כשהם מבקשים לחלץ ממנו מידע או כשהם תופסים אותו בסתירות או בשקרים. אבל הם אינם אמורים לנהוג כתרנגולים המתחרים על הבכורה כששדה המערכה הוא לא חצר הלול, אלא חדר העבודה של ראש הממשלה.