זה היה רגע שבו שניים מחברי "יציע העיתונות" לא היו אפילו חברי פאנל, הם היו מה שהם באמת – ראשי מועדוני נוער בכדורגל. דווקא זה שהתעמת איתם היה הכי קרוב לתואר "עיתונאי", אלא שהוא המיר לא מזמן את דתו והפך לדובר. וכך שלמה שרף ואייל ברקוביץ', האחד מנהל מקצועי של בית"ר טוברוק והשני מנכ"ל מועדון נשר, ניהלו קרב צעקות מול שלומי ברזל, לשעבר עורך ספורט "הארץ" וכיום השופר של ההתאחדות לכדורגל.
ברזל עשה עבודה מצוינת עבור כולם. גם צעק, התפרץ והאשים, שזה עושה טוב לצבע העור של "היציע", גם הסביר כמיטב יכולתו את עמדת ההתאחדות הדחוקה וגם סגר חשבון עם שרף, מהיריבים הגדולים של הבוס שלו, אבי לוזון.
שלמה שרף (צילום: משה שי)
ברזל זומן לדיון בתוכנית על ניסוי חדש של ההתאחדות – שופט אחד על שני משחקי ילדים שמתנהלים במקביל לרוחב המגרש. הפיילוט הוליד תקריות בין שחקנים, התפרצויות הורים וכמה פיצוצי משחקים. התקשורת האשימה את ההתאחדות בניסיון לחסוך כסף. לצדו של ברזל ישב ד"ר האני זובידה, אב לבן שמשחק בגילים הצעירים, שסיפר על הבעייתיות ביוזמה, אבל ההצגה הראשית היתה ברזל מול שרף וברקוביץ'. וכך התפתח הדיון, שהתגלגל במהרה לבליל של צעקות והאשמות.
שרף: "המטרה של הפיילוט היתה אחת ויחידה – לחסוך כמה אלפי שקלים, זה הכל, אל תבוא ותספר לנו... לא יכול להיות מצב שאתם ברוב חוצפתכם מחליטים לעשות פיילוט, לא מיידעים את המנהלים המקצועיים, לא מיידעים את הקבוצות, מה שחשוב לכם זה התדמית שלכם, הכדורגל לא חשוב לכם, לכם חשוב כסף, איך לעשות כסף, זו בושה וחרפה. עכשיו תקשיב טוב רגע, תן לי לסיים, ברוב חוצפתכם אתם לא מזמינים את המנהלים המקצועיים ולא דנים עם ועדת הנוער. יש לכם ועדת נוער בהתאחדות לכדורגל, למה לא התייעצתם איתה? מי החליט את הדבר הזה? 350 קבוצות שאתם גובים דמי רישום על הדבר הזה, יש לכם מקור הכנסה של 50 שקל על כל כרטיס ליגה…".
ברזל: "יש לך נטייה לעשות מופעים שאני באמת לא מבין מאיפה אתה מביא אותם […]".
המנחה ניב רסקין: "לא, לא אישי".
ברזל: "זה חייב להיות אישי".
ברקוביץ': "מה זה? אתה לא בסדר".
שרף: "אני קם והולך מפה".
ברזל: "אתה יכול ללכת…".
רסקין: "שלומי, תכבד אותו, הוא איש מבוגר".
שרף: "אני עובד עם הילדים האלה".
ברזל: "אז אני אספר עליך סיפור. ביום שבת שלמה שרף היה במשחק של הילדים מטוברוק".
שרף: "נכון".
ברזל (צועק): "הוא ישב על הספסל בתור איש משק. אז הנה בסוף המשחק שלמה שרף אומר לשופט, בחור בן 24, ככה: 'מה ראית? אתה בושה וחרפה, אתה פישר גדול, אתה תתקדם כמו שאני צוללת'. זה מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, מחנך של ילדים, הוא מטיף לנו מוסר, יש גבול לטירוף פה".
שרף: "אני לא אבי לוזון, אני אגיד לך מה היה שם במשחק…".
ברזל: "מה היה שם? איזה מין מחנך אתה? אתה מחנך אתה??".
שרף: "אתה לא היית שם" (צעקות).
ברזל: "…אז מה אני יכול לצפות מההורים שמאמן נבחרת ישראל לשעבר עושה את זה"…
רסקין: "אני אנהל את הדיון פה, הוא פנה אליך בעניין מקצועי, אתה עשית פה תרגיל מלוכלך, הלכת על משהו אישי"…
ברזל: "למה אישי?".
רסקין: "מה זה קשור לטענות? אז הכנסת לשלמה [...], תענה לשאלות, אם אתה לא עונה לשאלות אני אפסיק את הדיון".
ברקוביץ': "אנחנו רוצים לדעת – הקבוצות, המאמנים, השופטים – מתי הפיילוט הזה נגמר ומתי אתם מודיעים אם הוא נכשל ונפסק".
ברזל ענה לו תוך ששרף ממלמל "חוצפן". ברקוביץ' המשיך: "1,200 שקל לכל קבוצה, 50 שקל דמי רישום, אבל כל הכסף הגדול זה כל העברה, כל הסגר, זה מאות אלפים [...]".
ברזל, שהגיע מוכן, הכניס את ברקוביץ' לפינה: "[...] אייל, מי שעושה את הכסף הגדול מהדברים האלה זה הקבוצות עצמן, לא ההתאחדות לכדורגל, כמה כסף, אייל, אתה לוקח מילד שמשחק אצלך בקבוצה? אנחנו בהתאחדות לא מרוויחים מזה שקל [...]".
אייל ברקוביץ, שלמה שרף וניב רסקין בשיא העימות עם שלומי ברזל, "יציע העיתונות", ערוץ הספורט, 27.1.14
בעוד ברזל מפליא לשחק במגרש המרכזי, בלב לבו של ערוץ הספורט, התברר שמערך הדוברות של ההתאחדות חי וקיים גם במקומות אחרים. באורח פלא, במקביל לדיון ב"יציע העיתונות", ובעוד המלים של ברזל כלפי שרף "אתה מחנך אתה?" מהדהדות באולפן, התפרסמה ב-one ידיעה (בשעה 23:45) מאת העורך גידי ליפקין שהכותרת שלה: "המחנך שלמה שרף לשופט: אתה פישר גדול". הידיעה היתה מפורטת וכללה את שם השופט וציטוטים שונים, ללא תגובתו של שרף, שהובאה רק למחרת ובהתאם לה שונתה גם הכותרת. 0:2 לדובר ההתאחדות בתוך דקה אחת בשני מגרשים מקבילים, ואפילו בלי שופט.
לקראת סיום הדיון ניתנה לשרף אפשרות להגיב לדברים שהטיח בו ברזל. שרף: "אני שנים מאז שאני מנהל את טוברוק אף פעם לא נכנסתי לתוך המגרש, תמיד ישבתי בחוץ, אף פעם לא התווכחתי עם שופט. ישבתי במשחק בשבת כי המאמן רצה שאשב לידו, השמש ישבה מול הפנים [...] דקה 90, טוברוק מבקיעה שער, שחקן עם החזה מבקיע שער, השופט פוסל את השער, הילד בא אליו עם דמעות, השופט פסל את השער. אני אחרי המשחק בצורה רגועה ניגש לשופט, אמרתי לו, אתה יכול להגיד לי מה שמך? אני רוצה להגיש תלונה נגדך. אז הוא אומר לי: 'מה שמך?'. לי הוא אומר מה שמך [...] אתה מבין? אז אמרתי לו, אתה חוצפן".
ברקוביץ': "כן, הם חוצפנים, מה, הוא לא יודע מי זה שלמה?".
ברזל: "שלמה, אתה לא אמור לגשת לשופט, נקודה".
ברקוביץ: "זה אתה צודק, אבל כששלמה שרף ניגש אליו, הוא לא יכול להיות חוצפן ולהגיד לו מי אתה. קצת כבוד".
על פניו, חילופי דברים מוכרים: זיקוקי חשבונות אישיים שנורים לכל עבר, בעלי עניין מובהקים שמנהלים את ענייניהם המקצועיים תחת מעטה קלוש של "עיתונות", מכות של עיתונאי-לשעבר מתחת לחגורה של אושיית ה"יציע", הידרדרות לסוגיות גששיות בנוסח למי-יש-יותר-כבוד, כל מה שברגיל גורר טור נוקב של מבקר תקשורת.
אלא שהפעם הזעם הקדוש פינה מקום להתבוננות אחרת, של הנאה דווקא. גם בגלל הנוכחות הרהוטה של ברזל, שעושה עבודה מצוינת כדובר של מי שעד לפני חודשים מעטים היה מושא הסיקור שלו, וגם משום שעילת הדיון – שדמה מכל בחינה ליציעים אחרים, מתלהם, צעקני, סוער – היתה טובת הילדים בענף יצרי, מה שגייס אוטומטית את הסימפטיה של הצופה.
אבל יותר מזה, ניגודי העניינים היו הפעם גלויים לעין, ללא מניפולציות ערמומיות על חשבון הצופה, שום עסקה לא נרקמה מתחת לשולחן. מעבר לזעקות השבר ("אתה חוצפן") ולאיומים ("אני קם והולך מפה"), התנהל דיון מרתק שחשף מעט מאחורי הקלעים של תעשיית כדורגל הילדים. בין פרץ התלהמות נרגש לצרחות מתנגשות התנהלה גם שיחה מעניינת ומגוונת, שבמהלכה ניתנה לכל משתתף ההזדמנות לשטוח את הטיעון שלו, מה שהעניק לצופים שירות ראוי ומבדר.
המבקיע האלמוני
רשת ב', שבת בערב (25.1.14), השעה השלישית של "שירים ושערים" נפתחת, וכעבור דקה פורץ לאוויר אות ה"גול".
המגישה שרון פרי: "יש לנו שער בבלומפילד, פייסיק".
בני פייסיק: "אבל הכדור הזה יוצא לחוץ, זהו כדור קרן לזכותה של בני-יהודה".
שרון פרי: "רגע, היה שער או לא היה שער בבלומפילד, פייסיק?".
פייסיק: "היה שער בבלומפילד לזכותה של הפועל חיפה. התוצאה צומקה ל-2:1".
שרון פרי: "אז קדימה, תן לנו את השער".
פייסיק מספר על כדור שהוגבה ושעליו התנפל דינו ניקוליץ' – "הוא זה שנכנס, היו כמה חילופים בבני-יהודה והפועל חיפה, והוא זה שכבש מקרוב והחזיר את הפועל חיפה לתמונת המשחק".
בני פייסיק (צילום: דוברות רשות השידור)
בהמשך תיאר פייסיק החמצה של ניקוליץ' והזכיר שוב שכבש שער, אלא שניקוליץ' כלל לא שותף באותו משחק, לא נכנס, לא כבש ולא החמיץ.
מאוחר יותר חזר פייסיק לתיאור דקות הסיום, שבהן כבשה הפועל חיפה שער שוויון בשידור חי. "2:2", בישר פייסיק, "תריצו את האות". אלא שאת הפרט הבסיסי ביותר, מי כבש, הוא לא ידע לספר, לא ברגע הכיבוש ולא בשתי הדקות הבאות שבהן הסתיים המשחק. הדיווח מבלומפילד ננעל כשהשדר רושם טעות פטאלית בזיהוי מבקיע השער הראשון ואי-יכולת לזהות את הכובש השני (את שני השערים כבש מהרן לאלה).
פייסיק הוא העיניים של המאזינים באיצטדיון. הוא צריך לדאוג לפני המשחק לקבל את ההרכבים, ללמוד את שמות השחקנים ותפקידיהם, לזהות אותם בכל רגע שבו הוא עולה לשידור. פייסיק כשל בכך במחצית השנייה.
המותג הרדיופוני "שירים ושערים" איבד עם השנים גובה בצורה חדה. אחת הסיבות היא שידורי הטלוויזיה בתשלום, שפיזרו את שעות המשחקים. בעקבות כך מרוחה כיום התוכנית על פני ארבע שעות והפכה לברברת אולפן צורמת בניצוחו של ז'וז'ו אבוטבול. כשכבר עוברים לדיווח חי במגרש, נתקלים בשדרנים דוגמת פייסיק, שעם כל הוותק והניסיון שלו, חתום על סיקור מחפיר.
בקטנה
מוטי פשכצקי בערוץ הספורט (צילום מסך)
לידיעת הקורא מוטי פשכצקי מערוץ הספורט: יש אתרי אינטרנט שבהם אפשר לראות משחקים בערוצי תשלום, כמו זה ששידרת ביום שישי האחרון (קטמון מול מכבי נתניה). במסגרת השידורים הללו נפלטים לפעמים לאוויר בדרך לא דרך שיחות של השדרים עם ניידת השידור או שדרי הקווים. רבים מאוהדי נתניה שמעו אותך לאחר המשחק משוחח עם אחד העורכים שלך על אחד מאנשי הנהלת נתניה (שבשמו נקבת), מגדף אותו כאחרון האוהדים ושואל מדוע צריך לתת לו פתחון פה – רק מפני שהוא מעביר ידיעות ל-one. היה מביך.
כפולת ספורט "מעריב", מהדורת ערב, 26.1.14
מהדורת הערב של "מעריב", יום ראשון ה-26 בינואר 2014. מלבד סיקור קצר של שחרורה מהכלא של ענת קם, 24 העמודים לא חידשו כמעט דבר לעומת עיתון הבוקר, כולל הלווייתה של שולמית אלוני שנערכה אחר-הצהריים. לא פחות מביך היה החלק הספורטיבי: בצהרי אותו יום ניצח ואוורינקה את נדאל בגמר אליפות אוסטרליה בטניס. במדור הספורט של הערב לא הוזכר כלל האירוע המרכזי בעולם לאותו יום. אז מהו השירות לקוראים שמעניקה מהדורת ערב? מעליב.
הידיעה באתר איגוד הכדורסל
להסיר את הכובע בפני איגוד הכדורסל, שמפרסם באתר הרשמי שלו ידיעה ביקורתית על האיגוד. "באיגוד הכדורסל קצת שכחו להתחשב באוהדי הכדורסל", כך נפתחה השבוע ידיעה של דובי פיק, כתב one, שעסקה בשינוי מועדי משחקים ושובצה באתר האיגוד. או שבעצם זו התוצאה כשאתר רשמי שוכן עדיין בתוך הפורטל של one (למה בעצם?). כך נוצר מצב משונה שבו ידיעה שמתפרסמת ב-one ומתויגת לאתר האיגוד נחזית להודעה רשמית.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il