הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה המליץ למנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם לנזוף במנהל קול-ישראל ד"ר מיכאל (מיקי) מירו. זאת, בשל סדרה של מקרים שבהם עבד מירו בעבודות פרטיות, לצד עבודתו ברשות השידור, בלא היתר, ובכמה מהמקרים אף תוך חשש לניגוד עניינים.

כפי שדווח כאן בעבר, לפני כשנה הגישה ורד ברמן, חברת הנהלת אגודת העיתונאים בירושלים, תלונה לנציבות בטענה כי במשך שנים ארוכות עבד מירו מחוץ לרשות השידור בלא היתר, תוך שהוא עושה שימוש ברדיו לצורך קידום ענייניו הפרטיים.

ד"ר מיכאל (מיקי) מירו, מנהל קול-ישראל (צילום: "העין השביעית")

בין היתר נטען כי מירו מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, הרצה בעבר גם במרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון ובמכללה החברתית-כלכלית בתל-אביב, היה שותף בהקמת שדולה ציבורית ונשא הרצאות בכנסים, כל זאת בלא אישור כנדרש מרשות השידור. נוסף על כך הצביעה ברמן על קשר בין מקומות עבודה של מירו מחוץ לרשות השידור לבין עבודתו ברשות כמגיש התוכנית "שעת חברה" וכעורך יומני חדשות.

כעבור כחצי שנה דיווחה אמילי גרינצווייג ב"הארץ" כי רשות השידור טענה תחילה כי לא נמצאו פגמים בהתנהלותו של מירו, אולם בעקבות דרישת הנציבות בדקה מחדש את המקרה של מנהל קול-ישראל והפיקה דו"ח שלפיו מירו אכן הפר את הוראות נוהל העבודה הפרטית, כשעבד בלא היתר.

ההמלצה לנזוף במירו ניתנה כבר לפני חודשים אחדים, אך לא ברור אם יצאה אל הפועל. ברשות השידור סירבו להשיב לשאלה אם המנכ"ל נזף במנהל קול-ישראל ("אנו לא מגיבים", נמסר מדוברות הרשות בתשובה לשאלה בעניין), ואילו בנציבות שירות המדינה הודיעו השבוע בתשובה לפניית "העין השביעית" כי טרם קיבלו מרשות השידור הודעה על סיום ההליך, ועל כן שלחו תזכורת בנושא למנכ"ל בן-מנחם.

גם אם ננזף מירו על-ידי בן-מנחם, מדובר בעונש קל יחסית למקרים אחרים מהשנים האחרונות, שבהם מועסק של רשות השידור נתפס כשהוא עובד בעבודה אחרת בלא היתר. במקרים אחרים הוחלט לא להסתפק בנזיפה פנים-מערכתית, אלא להעמיד לדין משמעתי את העובדים שעבדו מחוץ לרשות השידור בלא היתר ולהענישם בחומרה.

כך, לדוגמה, במקרה של נסאר מסייס, ששימש קריין חדשות בטלוויזיה וברדיו בערבית ובמקביל עבד כעורך-דין פרטי. בשנת 2008 נחקר מסייס בחשד לעבודה פרטית בלא היתר, אך המשיך לעבוד כעורך-דין עד לשנת 2010 במקביל לעבודתו ברשות השידור. בינואר 2011 נגזר דינו בבית-הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים. עונשו כלל נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר ופסילה לעבודה בשירות המדינה וברשות השידור למשך שנה. ערעור בעניינו, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, נדחה.

גם אסעד עטאר, ששימש כתב ועורך ברשות השידור ובמקביל עבד כעורך-דין בעבודה פרטית, הועמד לדין משמעתי. בתחילת השנה שעברה נענש בחומרה: נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת אחת והורדה בדרגה אחת למשך חצי שנה. הכתבת כרמלה מנשה הועמדה לדין בשל העברת ידיעות לעיתון "ידיעות אחרונות" במקביל לעבודה ברשות השידור. בשנת 2008, במסגרת הסדר טיעון, הורשעה מנשה ונגזרו עליה נזיפה חמורה וקנס בגובה שלושה רבעים ממשכורתה.

מירו, לעומת זאת, כלל לא הועמד לדין. בנציבות שירות המדינה הוסבר כי באוקטובר 2011, במקביל לקביעת נוהל חדש לעבודה פרטית, התקיימה ישיבה בין עו"ד אסף רוזנברג, הממונה על המשמעת בנציבות, לבין מנכ"ל רשות השידור בן-מנחם, ובה סוכם כי כל העובדים שלגביהם יעלה כי עבדו עבודה פרטית ללא היתר טרם כניסת הנוהל החדש לתוקף יטופלו במישור המשמעתי הפנימי, על-ידי מנכ"ל הרשות. יצוין כי שבועות אחדים אחרי פגישה זו הפכו הטענות שהושמעו באותה תקופה נגד מירו לתלונה רשמית שהוגשה לנציבות.

בנציבות אישרו כי "הבדיקה החוזרת שנערכה על-ידי הרשות העלתה כי אכן, יש ממש בחלק מטענותיה של הגב' ברמן כנגד מר מירו, בדבר עבודה בעבודות פרטיות ללא היתר ובחלק מהמקרים אף תוך חשש לניגוד עניינים". יחד עם זאת, לאור העובדה שכל אותן עבודות פרטיות בוצעו על-ידי מירו טרם כניסתו לתוקף של נוהל העבודה הפרטית החדש של הרשות, ולאור הסיכום שהושג באוקטובר 2011 בין מנכ"ל הרשות לממונה על המשמעת בנציבות, הוחלט להמליץ למנכ"ל הרשות לנזוף בעובד, ולא מעבר לכך.

באשר למקרים האחרים מהשנים האחרונות, שבהם עובדים שנתפסו עובדים בלא היתר הועמדו לדין ונענשו בחומרה, נמסר מהנציבות: "הטיפול וההחלטות בעניינם התקבלו טרם כניסתו לתוקף של נוהל עבודה פרטית ברשות השידור.

"זאת ועוד", נמסר מהנציבות, "מדובר בתיקים שונים במהותם ולא ניתן להשוות בינם לתיק בעניינו של מירו. בשני התיקים הנוגעים לעו"ד מסיס ועו"ד עטאר מדובר היה בניגוד עניינים מהותי שנבע מכך שהם יצגו לקוחות כנגד המדינה. זאת ועוד: מסיס המשיך לעשות כן גם לאחר שהובהר לו במפורש שחל עליו איסור לעשות זאת ואף המשיך לעשות זאת גם במהלך ניהול התיק נגדו! לגבי כרמלה מנשה – מדובר בעבירות מלפני שנים רבות, כשלב העניין וטיב העבירות שונה מהמעשים המיוחסים למירו. כל מקרה נדון לגופו ועל-פי נסיבותיו, ובכל אחד מהתיקים מדובר בעבירות אחרות".