אם לסמוך על המודעה ש"מעריב" פירסם בדף הפייסבוק שלו ביום שלישי, אין לבעליו הערכה רבה למקצוע (וגם לא חוש אסתטי מפותח). המודעה, שכותרתה "חולמים לעבוד בדסק חדשות?" (המעוצבת בשילוב תמוה של מסך סלולרי ומכונת כתיבה!), מבשרת לחולמים ש"מעריב/ מקור ראשון" "מכשיר כוח אדם איכותי לתפקידי עריכת תוכן באמצעות קורס הכשרה מקצועי ומעשי", ולא סתם קורס, אלא כזה ש"יועבר על-ידי בכירי המערכת".
הרעיון שעיתון יכשיר את עורכיו בהחלט ראוי. אבל מה כוללת ההכשרה המקצועית והמעשית ש"מעריב" מציע? לא להאמין: ארבעה מפגשים של שעתיים ("סה"כ 8 שעות", מבטיחה המודעה), שבהם ילמדו: עריכת לשון וסגנון בעיתונות (חדשותי, מגזיני ואינטרנטי); מה בכותרות (אומנות מתן הכותרות באינטרנט ובעיתון המודפס); דיני תקשורת (מותר ואסור בכתיבת ידיעה חדשותית); טקסט-תמונה (עימוד ותהליכי עבודה מול מחלקת הגרפיקה והצילומים). כל התורה כולה ב-480 דקות. אבל אל דאגה, "המעוניינים לקחת חלק בקורס יידרשו למבדק עריכה בסיסי כתנאי להשתתפות".
תנאי נוסף להשתתפות בקורס "המקצועי והמעשי" הזה הוא תשלום של 600 שקל. נכון, זה לא הרבה (אם מחלקים את הסכום לשמונה שעות לימוד, זה יוצא פחות ממחיר שיעור פרטי בלשון), אבל עצם הדרישה של העיתון לתשלום מעוררת אי-נחת. אם הלומדים יתקבלו אחרי הקורס "המקצועי והמעשי" לעבודה בעיתון, אפשר לראות בקורס מעין התלמדות, שעליה אין לקחת תשלום, על-פי חוק, אלא להפך, לשלם למתלמד. ואם אין כוונה אמיתית לשלב את הלומדים בעבודה בעיתון, לא ראוי לדרוש מהם תשלום נמוך מזה עבור מה שלא יכשיר אותם, לא לעבודה מקצועית ולא לעבודה מעשית.
כך או כך, אם להסיק מהנוסח העילג של המודעה, רף הקבלה של "מעריב" לא גבוה, ובכלכלה לא הכי מבינים שם. אחרת "בכירי המערכת" היו מקפידים לכתוב ש-600 שקלים הם מחיר הקורס ולא עלותו, כפי שכתבו.