לים הדיווחים מאליפות אירופה בכדורגל מסתננים מדי פעם גם מלפפונים מתוצרת הארץ. ככה זה בכל קיץ נורמלי. אי-אפשר בלעדיהם, האוהדים חייבים להיות בתמונת המי הבריז לאיזו קבוצה ומי כועס על מי. האינטרסים משתוללים לכל הכיוונים, ונשאר רק לנחש את מי כלי התקשורת מקדמים הפעם: את הצד של השחקן וסוכנו, או את הצד של המועדון. כמעט אף פעם לא את הצד של הקורא. לסלט השגרתי הזה השתרבב לפתע קולורבי מעניין: ראיון בלעדי עם נובאק ג'וקוביץ', המדורג מס' 1 כרגע בטניס העולמי. הסיבה למסיבה היא טורניר וימבלדון, שנפתח השבוע.
זהו ראיון חריג בנוף הראיונות עם כוכבים עולמיים. שלא כמו מסיבת עיתונאים המונית, נניח עם רונאלדו, שבה עיתונאי ישראלי אחד מצליח לצעוק שאלה מהספסלים האחוריים, זוכה לתשובה לקונית ולמחרת גם בכותרת "רונאלדו בראיון בלעדי ל..." – מול ג'וקוביץ' ישבה, כיסא מול כיסא, מאיה רונן מערוץ הספורט, בגיבוי שלוש מצלמות. היה גם זמן לערוך, לשלב קטעי וידיאו במקומות הרלבנטיים ולהגיש מוצר לתפארת.
עצם הראיון עם הטניסאי הסרבי, שבשנים האחרונות השתחל בין שני הסופר-סטארים, פדרר ונדאל, ומאיים על ההגמוניה שלהם, הוא הישג. ערוץ הספורט עשה הכל כדי למקסם אותו. הוא שיבץ את הראיון מיד לאחר מהדורת הערב של "חדשות הספורט" והציב אותו בראש דף הבית של האתר. מנהליו של ג'וקוביץ' הקציבו למראיינת רבע שעה. זה לא הרבה לשיחת עומק, אבל מספיק כדי לקבל כמה תשובות שעשויות לייצר עניין מקצועי. רונן לא הושלכה סתם לגוב האריה; היא מעורה היטב בטניס העולמי. אפשר היה לצפות ממנה לנצל את המקסימום מרבע השעה הזו, כדי להביא ראיון אינטליגנטי לשמחת חובבי הענף.
מאיה רונן מראיינת את נובאק ג'וקוביץ' בערוץ הספורט
זה המקום להזכיר שערוץ הספורט משדר בימים אלה את משחקי וימבלדון בערוציו השונים. בערוץ 5 מועברים משחקי הישראלים, בערוץ 5 פלוס המשחק המרכזי של אותו יום, וב-5 פלוס לייב משחקים אחרים. החלוקה הזו אינה בזכות אדיבותם של מנהלי הערוץ, אלא על-פי דרישת הרגולציה.
וימבלדון הוא הזדמנות לערוץ הספורט להיחלץ מהקיץ המאוד יבש מבחינת שידורים. אליפות אירופה בכדורגל משודרת בשלושה ערוצים אחרים, וההישג היחיד של ערוץ הספורט מהיורו הזה היה לקבץ כמה ליצנים לתוכנית הצחקות ב-5 פלוס לייב, שמשודרת עמוק בלילה. וימבלדון מחבר את הערוץ לעניינים מחדש. על הדרך ינסו מנהליו לצרף עוד כמה מנויים לערוץ התשלום. ראיון בלעדי עם ג'וקוביץ' הוא מקדם מכירות מצוין.
ובאמת ככה זה נראה. ראיון בשירות אינטרסים כלכליים. יותר משרונן באה למפגש כעיתונאית סקרנית ששואפת לחלץ כותרת מעניינת, היא נראתה בו כגרופי שעצם ישיבתה מטר וחצי מהכוכב עשתה את שלה. הכותרת מהראיון הזה, הפרובינציאלית עד זרא, לימדה על עצם טיבו: "יש בינינו קשר מיוחד, מעריץ את הכוח של הישראלים".
ג'וקוביץ' עבד לצד כמה ישראלים במהלך הקריירה שלו. החל ממאמן כושר וסוכנים, וכלה בתמיר כפיר, המספק לו את מדרסי הנעליים. הראיון כלל פרסומת ארוכה לכפיר, שזכה להתייחסות מפרגנת מאוד של הטניסאי ("המדרסים שלו מאוד חשובים לתנועה שלי"), כולל קטעים מצולמים שלהם ביחד (עם מדרסים, כמובן, והרבה) ואזכור חוזר של העובדה שהם חברים. המשך הראיון נקטע לטובת שאלת טריוויה על הסרבי. הפרס לעונים נכונה, בישר הקריין, הוא בחסות "תמיר כפיר – המדרסים המובילים בעולם לעשרות טניסאים בסבב ה-ATP ובראשם נובאק ג'וקוביץ'". אז הנה תשובה סבירה לשאלה בזכות מי הושג הראיון ואת מי הוא משרת, בין היתר.
השאלות של רונן היו ברמה של מה שלומך ואיך החיים באופן כללי. שום ניסיון לחלץ הצהרה על כוחו העולה, או משפט מעניין על היריבות בינו לבין נדאל ופדרר. התשובות היו צפויות, כמו נלקחו מספר הדרכה לסלב המתחיל. רונן נראתה כמעריצה נלהבת שלא יודעת את נפשה ("חוויה לראות אותך כאן"; "לדעתי המלה שמתארת אותך הכי טוב היא 'וינר'"). כמעט שום שאלה עניינית, שום תשובה מאתגרת. "מה הספר החביב עליך, אני אוהבת ספרים, אני חייבת לשאול..." ["את חייבת לשאול... טרילוגיית 'משחקי הרעב'"]; "או, יס, זה צריך להיות מצוין! אהבת את זה?" ["כן, זה מעניין, זה משהו שמסיח את דעתך מטניס ומהלחץ שבחיי היום-יום"], ולסיום, "אני מאוד אוהבת ביוגרפיות של טניסאים, לכן אני מחכה לשלך, אולי בעוד 20 שנה, בלי לחץ...".
להגנתה של רונן אפשר לומר שרבע שעה זה לא הרבה לשיחה, אבל זה המון בידיים של מראיין רעב, מושחז, שעשה שיעורי בית ותיכנן היטב את הדקות שלרשותו. בידיים של רונן אלה היו 15 דקות של בקושי משחק מקדים.
באתר ערוץ הספורט לא הסתפקו בהבלטת הראיון בכותרת הראשית. עורכיו הרגישו צורך להוסיף שורה עם קישור בצבע אדום בתחתית כותרת המשנה: "לא תאמינו מה ג'וקוביץ' אוהב לעשות כשהוא לא משחק טניס". לחיצה על הקישור הובילה לראיון, בדיוק מה שקורה כשלוחצים על כותרת המשנה עצמה. ומה ג'וקוביץ' אוהב לעשות בשעות הפנאי? לשחק קצת גולף, לטייל בטבע, לקרוא, לשמוע מוזיקה. באמת, מי היה מאמין.
ראיון עם כוכב ברמה של ג'וקוביץ' היה אמור לקבל אזכור באתרי ספורט או עיתונים אחרים. זה לא קרה מפני שזה היה ראיון נטול כותרת. ראיון של יחסי-ציבור. ולכן, הקידום הזה לשידורי המשחקים בווימבלדון נשאר בדל"ת אמותיו של ערוץ הספורט, מדשדש על משטח מרופד במדרסים תוצרת תמיר כפיר.
בשוקן הולכים לישון מוקדם
המשחק נכנס להארכה, נמשך בפנדלים והסתיים בחצות וחצי. לא כל הצופים החזיקו מעמד כדי לראות את איטליה מנצחת את אנגליה ועולה לחצי גמר היורו. יום שני בבוקר היה אחד הרגעים הנדירים שבהם לעיתון יש חשיבות חדשותית. אלא שברגע הזה התגלה עיתון שמעל בתפקידו ולא הביא את הבשורה. עיתון "הארץ".
קוראים רבים לא קיבלו שום עדכון דרך מדור הספורט איך נגמר המשחק החשוב מליל אמש, שהסתיים סמוך לסגירת הגיליון, או קצת אחריו. הסיקור הובא רק במהדורה שנייה. בשלושת העיתונים האחרים המשחק זכה למקום בולט. זהו מסוג המקרים שהעיתון צריך להתחשב בקוראים ולמתוח את הדדליין, שהרי לא מדובר באירוע ספורט זניח.
קוראי הספורט של "הארץ" נאלצו לשלם, ולא בפעם הראשונה (גם בגמר המונדיאל 2010), את מחיר ההסדר הכובל עם "ישראל היום", שמיוצר בדפוס "הארץ". מצד אחד, מדובר בכסף שחשוב לקיומו של העיתון. מצד שני, מגזר של קוראים לא מקבל את הסחורה שהוא זכאי לה. השאלה היא למה הוא צריך לשלם עבור מוצר פגום.
בקטנה
ונעבור לפרסומות. ב"ידיעות אחרונות" הופיעה ביום רביעי מסגרת בולטת שהתפרסמה כידיעת מערכת, שקידמה אלבום תמונות ספורט. בידיעה של 150 מלה הוזכר צמד המלים האלמותי "ידיעות אחרונות" שבע פעמים! וב"מעריב" כתב יניב טוכמן שערב הצדעה לשחקני עבר של מכבי תל-אביב התקיים בשיתוף בנק דיסקונט. כאילו שהבנק רלבנטי לעצם האירוע.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il