רכילות היא, על-פי רוב, עניין מעניין. כמעט כולם עוסקים בה בדרך זו או אחרת, היא מאפיינת כל תרבות, כל חברה, כל ארגון, כל תקופה בהיסטוריה, כל אינטראקציה בין אנשים. משום כך אין סיבה שרכילות לא תהיה נוכחת גם בתקשורת. השאלה היא איך, ובאיזה מינון.
רכילאי טוב הוא רכילאי שמקושר במקומות הנכונים ועם האנשים הנכונים, כזה שניחן במעט רוע בסיסי המשולב בציניות בריאה, שמבין את האינטרסים שמאחורי הקלעים
עיון בגליון "ידיעות אחרונות" מיום חמישי מגלה לא מעט עיסוק ברכילות. כך למשל כל התוכן המערכתי בעמוד האחורי של קונטרס החדשות מוקדש לידיעות רכילותיות: קדימון לכתבה רכילותית שתתפרסם למחרת ומספרת בגוף ראשון על המתרחש בנפשו המסוכסכת של שדרן הטלוויזיה שרון גל, וכיתוב לתצלום של חצאיתה המתנופפת ברוח של הנסיכה הבריטית קייט מידלטון.
אבל עיקר הרכילות מתנהל במדורים ייעודיים במוספי העיתון. במוסף "24 שעות" המדור "העלוקה" (שהוקדש כולו לענייני אייל גולן), במוסף "ממון" המדור "בועות" (שעוסק ברכילות במגזר העסקי), ובמוסף הספורט המדור "טריבונה בחו"ל" (עם רכילות ספורטיבית תוצרת חוץ).
העיסוק הרב של "ידיעות אחרונות" ברכילות וה"נדל"ן" היקר שהוא מקצה לנושא מזמינים התבוננות פרטנית בפרקטיקה העיתונאית שמניבה אותו. אחרי הכל, רכילאי טוב הוא רכילאי שמקושר במקומות הנכונים ועם האנשים הנכונים, כזה שניחן במעט רוע בסיסי המשולב בציניות בריאה, שמבין את האינטרסים שמאחורי הקלעים, שמסוגל להתמודד עם לחצים שמפעילים עליו אנשים עתירי כוח ומשאבים המעוניינים לשמור מאחורי הקלעים סקנדלים ושערוריות עסיסיות.
ואולם, קריאת מדור הרכילות העסקי של "ידיעות אחרונות" מגלה כי למחברו אין באמת צורך בכל התכונות הללו. כל שנדרש הוא מכשיר פקס. "בועות" הוא עמוד שלם ש"ידיעות אחרונות" מעניק כלוח מודעות ליחצנים. הנה דוגמה: "מותג האופנה הצרפתי 'לה-קוק ספורטיף' קיים מירוץ ברחובות תל-אביב ולאחר מכן מסיבה בחנות הדגל ברחוב שינקין". למה זה חשוב? הרי המירוץ כבר התקיים. מה הערך בטקסט? איזה שירות, ואפילו אם רק שירות רכילאי, נותן העיתון לקוראיו?
למעשה, רוב האייטמים הרכילותיים בעמוד הזה אינם יותר מקומוניקטים מהסוג הנחות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. בעסקה הזו כמעט כולם מרוויחים: העיתון שומר על יחסים טובים עם היחצנים, היחצנים שומרים על יחסים טובים עם מנהלי השיווק של החברות שהם מייחצנים, מנהלי השיווק שומרים על יחסים טובים עם המנכ"לים שלהם, ורק הקורא מגרד בפדחתו ומנסה להבין איפה הוא בכל העסק.
מדור הרכילות במוסף הספורט אינו טוב יותר. בדרך כלל מדור הרכילות עוסק ברכילות מקומית, אבל ביום חמישי זוכה הקורא לניחוח של רכילות מחו"ל. כלומר, כתב של העיתון הגולש באתרי ספורט זרים ומדפיס מחדש דברים שהוא מוצא שם. עם כל הכבוד ליאיר קטן, עורך המדור, יש לי תחושה שאת הציטוט "פיתחתי עניין רציני בענף. הגעתי למצב שאני מבין מה קורה על המגרש" הוא לא השיג מלברון ג'יימס. מישהו אחר השיג אותו מלברון ג'יימס. מי? קטן לא מואיל בטובו לספר לקורא. חסיון מקורות וכל זה.
המהות הבסיסית של העיתון
כותרת מדור הרכילות המרכזי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", 21.11.13
מדורי הרכילות במוסף העסקים והספורט הם בגדר התפתחות מתקדמת של מדור הרכילות המרכזי של העיתון, "העלוקה". ביום חמישי, בשיאה של פרשת אייל גולן, הקדיש צחי קומה, עורך "העלוקה" (והיחיד שתמונתו מתנוססת ליד מדור הרכילות שלו, שהרי הוא לא רק מדווח על סלבריטאים, הוא סלבריטאי בעצמו), את המדור כולו לפרשה.
"העלוקה" מתיימר להיות יותר מאוסף קומוניקטים, אבל דווקא מראית העין הזו חושפת באופן בוטה עוד יותר את אופן פעולתם של מדורי הרכילות ב"ידיעות אחרונות", כמו גם את המהות הבסיסית של העיתון כולו. קומה כותב שבזמן שגולן בילה בחדר החקירות, הזמרת מאיה בוסקילה "רשמה לו הודעה אישית", שהוא מצטט באריכות.
היכן בוסקילה "רשמה" את ההודעה וכיצד היא הגיעה לקומה אם היא כל-כך אישית? ניתן לשער שבדרך שבה הגיעו ל"ידיעות אחרונות" החומרים האחרים המרכיבים את המדור, ברובם עוד ועוד ציטוטים של "מפורסמים" (יוסי גיספן, מאיה בוסקילה, רני רהב, אלירז שדה ואחרים) המגיבים לאירוע.
תאמרו, "נו, טוב, זו רכילות". אלא שתמונות של "מפורסמים" מעטרות גם את הכפולה האמצעית בעמודי החדשות של העיתון, ביניהן גם תמונתו של שדה (זוכה לשעבר בתוכנית ריאליטי ובן-זוגה הנוכחי של גרושתו של גולן) כשלצדה מודפסת התגובה המצוטטת במדור "העלוקה". למעשה, בכפולה הזו מופיעה הפניה אל מדור "העלוקה".
"ידיעות אחרונות" יוצר את הרושם שהוא כולא בגטאות מסוגרים היטב את העיסוק שלו ברכילות כדי לא להכתים את התדמית שלו, אבל האמת היא שהעיתון כולו משועבד לסיפורים רכילותיים, לדיווח רכילותי ולעיסוק ברכילות מלאכותית, סינתטית, כזו שמהונדסת על-ידי אנשי יחסי-ציבור ומתווכת על-ידי עורכי העיתון כאילו מדובר בעבודה עיתונאית אורגנית. למה "ידיעות אחרונות" צריך מדורי רכילות? כדי להתכחש לכך שהוא משובץ כולו רכילות.
* * *
מאמר זה מתפרסם במסגרת הפרויקט "סריקת מערכות". חלקו הראשון של הפרויקט מוקדש לעיתון "ידיעות אחרונות"