עיתונאית קול-ישראל קרן נויבך (צילום: "העין השביעית")
בימים האחרונים אנו מגישים באתר "העין השביעית" את המידע העולה מפרוטוקולים של ישיבות המליאה הציבורית של רשות השידור, פרוטוקולים שבמשך חודשים סירבה הנהלת הרשות לחשוף בפני הציבור. נושא מרכזי שנידון בישיבות הוא ההתערבות של הנהלת הרשות בתוכנית "סדר יום" והניסיון לכפות על העיתונאית קרן נויבך ועל צוות התוכנית "מגישים מאזנים", שהראשון שבהם היה בעל הטור וכוכב הריאליטי מנחם בן.
המהלך הפתאומי, שעליו ציווה מנהל הרדיו, ד"ר מיכאל (מיקי) מירו, גרר ביקורת ציבורית נרחבת שהביאה בתורה לכך שהנהלת הרשות חזרה בה וביטלה את המהלך כולו. נויבך עצמה נמנעה מאז ועד היום להתייחס לאירועים. להלן, לראשונה, גרסתה כפי שנאמרה בישיבת מליאת רשות השידור מה-8 באוגוסט השנה.
"אמר אחד החברים פה, יואב הורוביץ, שהמנכ"ל והמנהל של הרדיו זוכים ללינץ' על-ידי העובדת. אני בחצי שעה האחרונה הרגשתי שהלינץ' נעשה בי. אמר חבר הוועד המנהל יואב הורוביץ שנעשה פה לינץ' למנכ"ל ולמנהל הרדיו. התחושה שלי מהדברים של שניהם – שזה אגב דברים שאני שומעת אותם לראשונה, מעולם לא שמעתי אותם עד לרגע זה, שיהיה ברור – ולשבת ולשמוע אותם מול כולכם, ומירית [הושמנד, עורכת התוכנית] ואני יושבות כאן ומחליפות מבטים ולא מבינות איפה אנחנו נמצאות, ותסלחו לי שהדופק שלי עולה – אני כועסת, אני רותחת ואני נעלבת.
"אני נפגשתי עם מיקי מירו שלוש פעמים באופן אישי מאז שהוא נכנס לתפקיד, פעם אחת במזנון של הרדיו בתל-אביב לשיחת חולין של חצי שעה, שבה דיברנו בעיקר על התואר שלי ואולי אני אחזור ללימודים ואולי אני לא אחזור ללימודים והתוכנית שאני עושה, כמה זה נחמד וצריך לדבר וכך הלאה. פעם שנייה בהערכת העובד שלי ביחד עם יאיר קורן, ששם קיבלתי את הציון 88, נמסר לי שזה ציון גבוה. באותו דיון לא הועלתה המלה איזון ולו פעם אחת. לא נמסרו לי תלונות, לא נאמר לי שאני צריכה לאזן או לשפר או לגוון, אמרו לי שאני מגישה אינטליגנטית, רחבת יריעה, שיש לי הרבה מה להציע.
"מיקי העיר אכן שלפעמים אני קצת קצרת רוח עם מרואיינים כאלה ואחרים, אני מקבלת את ההערה, עושה הכל כדי לשפר אותה. נכון, זה הטמפו שלי, זה מה שעושה את התוכנית לטוב ולרע, לפעמים גם לרע ואני מקבלת את זה ומכבדת את ההערה הזאת לחלוטין. גם נאמרו לי עוד שתי הערות: שאני מדברת מהר מדי, אני מקבלת, ושיש לי לפעמים שגיאות בעברית במספרים. דני זקן ישב שם, הוא עד לכל הדברים, אני מניחה שגם יש הקלטה או סטנוגרמה.
"הפגישה השלישית האישית שהיתה – היתה לנו עוד פגישה מיקי, לך ולי, בירור עם אינסידנט שהיה עם עובד במערכת תל-אביב שלא קשור לעניין, זה רק בשביל להיות מדויקת בעובדות – הפגישה השלישית שהיתה לי איתך היתה בבית-הקפה טל-בייגלס ב-18.7, יום רביעי, לפני שלושה שבועות. בשבע וחצי בבוקר קיבלתי ממך סמס אם אני יכולה לפגוש אותך אחרי התוכנית. בעשר וחצי פגשתי אותך אחרי התוכנית, שם אחרי ששוב אמרת לי כמה שאני נהדרת ואינטליגנטית ומצוינת ועושה תוכנית נהדרת ואנשים מאוד אוהבים אותי, אבל יש כמה אנשים שאני מרגיזה אותם ולכן צריך לשים לידי מגיש מאזן עם דעות שמרניות. זה היה הציטוט.
"במשך חצי שעה ניסיתי להבין במה מדובר, מי האנשים, למה, מה מוביל לזה, למה אנחנו לא יכולים לשבת ולדבר על זה, אמרת לי משהו בסגנון: אני לא רציתי להגיע אגב למקום הזה, לא רציתי להגיע. אבל בשלושה שבועות האחרונים אף אחד לא דיבר איתי, אף אחד, אף אחד לא שאל את דעתי על מה שקורה.
"אז הלינץ' נעשה בי, וההתקפות והדמוניזציה ולטפול עלי שאני איזה שמאלנית בולשביקית מטורפת, זה נעשה בי. בכל פעם שאני שומעת על התוכנית שהיא תוכנית שמאלנית אני נחרדת, אתם יודעים למה [...] כי זה עלבון לימין שאומרים על התוכנית הזאת שהיא תוכנית שמאלנית. תוכנית ש-90% מהנושאים שלה זה פנסיה וביטוח בריאות ועובדי קבלן וזכויות עובדים ואיך ילמדו חינוך כזה או אחר, תנ"ך וספרות ומתימטיקה, ואיך בנויות תעודות סל ומה אנחנו צריכים לדאוג ביום אחרי שנצא לפנסיה וגמלאות ושלל נושאים אחרים. אני בתחושה לפעמים שיש אנשים שלא שמעו אף פעם את התוכנית, יש להם איזשהו דימוי לגבי שאני לא יודעת מאיפה הוא נולד, ועם הדימוי הזה הם קמים בבוקר והולכים לישון ובאים ודופקים 'התוכנית השמאלנית'.
"[...] אלה ההישגים העיתונאיים של התוכנית [בארבע השנים האחרונות], אם זה תקנות של הביטוח הלאומי, אם זה חקיקה בכנסת, אם זה נושאים שאנחנו מטפלים בהם באופן שוטף. אם אתם רוצים אני אגיד לכם גם את האחוזים של ההתפלגות שהתוכנית מטפלת בהם, הנושאים שהתוכנית מטפלת בהם על בסיס יומיומי. זה עלבון לאנשי ימין לכנות את התוכנית הזאת שמאלנית, וישבתי בפגישה מול מיקי ואמרתי, תסביר לי על מה אנחנו מדברים, תו לי קונספט, פורמט, משהו.
"התוכנית הזאת עובדת בצורה מסוימת במשך ארבע שנים, היא עובדת טוב, כן, היא עובדת טוב, אני גם תיכף אתייחס לעניין של הרייטינג והירידה בשנה האחרונה, שהיא יותר גדולה מהירידה של לפני כן. אנחנו נכנסנו ב-2008 באזור ה-6-7, אנחנו העלינו את התוכנית לאזור ה-8-8.5, ויש לנו ירידה בשנה האחרונה, יש לזה כל מיני סיבות לטעמי, אחת מהן זה שכל הרשת בבעיה.
"לבוא ולומר, תאזני עם זה או תאזני עם אחר – במה? לאזן את מה? לאזן את הדיון על הביטוח הלאומי? המנכ"לית של הביטוח הלאומי תוזמן, היא תוזמן תמיד. לאזן את הדיון על מה שקורה בשיעורי ספרות? מומחה למקצוע בשיעורי ספרות יוזמן. אם יש דיונים אידיאולוגיים הם מוקפדים עד תום לייצג את הדעות שנוגעות באותו מקום, שרלבנטיות לאותו נושא. אם יש דיון אידיאולוגי אנחנו מקפידים, זה העבודה שלנו, בשביל זה אנחנו עיתונאיות. מדברים פה הרבה על הבעת דעה ואני מעריכה את הלגיטימציה שאולי תינתן בקוד האתי הבא להבעת דעה, אבל עיקר העבודה שלי זה לא הבעת דעה, עיקר העבודה שלי זה לעשות עבודה עיתונאית.
"מירית ואני, אנחנו עיתונאיות. אני עיתונאית מגיל 18, אני ברשות השידור מגיל 23, את מיטב שנותי נתתי באהבה עצומה למקום הזה, אני מאמינה בשידור ציבורי למען האזרחים, בצורה הכי פומפוזית, תסלחו לי, באמת מאמינה בזה. עשינו מדגם של ההתפלגות של הנושאים שהתוכנית מטפלת בהם במשך החודשיים של מרץ ואפריל, 30% זה מה שאני קוראת תולדה של פניות אזרחים, שליש מהנושאים נוצר בעקבות פנייה של אזרחים, עוולה עקרונית או עוולה ספציפית שהיתה לאחד מהם. יש פירוט נוסף אם אתם רוצים, יש משהו כמו 10% נושאי מקרו וכלכלה, 10% נושאי חוץ, 10% נושאי מורשת, יהדות, דברים בסגנון הזה; פוליטי-מפלגתי 5%. אתם יודעים כמה פעמים דיברנו על נושא שטחים, מה שנקרא 'ימין שמאל'? 1.2%. שלושה אייטמים ביותר מחודשיים.
"לא הבנתי, לא הבנתי מה זה לאזן במגישים שמרנים, לא הבנתי, ובתום החצי שעה גם לא הבנתי. אבל מיקי אמר לי, בואי נדבר, נראה מה עושים. אמרתי לו, אני לא אוהבת את זה, זה לא מקובל עלי, אבל בסדר. למחרת אני מקבלת טלפון שנבחר המגיש הראשון לשבת לצדי, אנחנו מדברים על יום חמישי כשהתוכנית היא ביום ראשון, קוראים לו מנחם בן. אני כתבתי באריכות לאיתנה [גרגור, מבקרת הפנים של הרשות], ומי שרוצה לקבל את הפירוט של הדברים שלי מוזמן, אני לא רוצה להלאות אתכם, זה המון פרטים, ועברנו שלושה שבועות מאוד פסיכיים.
"אני אמרתי למיקי וליאיר, והיה לי ברור שזה מה שיקרה, שהרשות כרשות השידור הציבורית תספוג אש מכל כיוון על העניין של מנחם בן, גם אם יש מקום לדבר הזה, ולטעמי אין מקום, והסברתי לכם למה לטעמי אין מקום, כי אני לא עוסקת בנושאים שצריך בהם איזון והמרואיינים שלי מספיק מאוזנים ומספיק מגוונים, זאת העבודה שלי – אבל גם אם החלטתם ללכת על הדבר הזה והחלטתם ללכת על זה בדרך של לעשות את זה בצ'יק-צ'ק מהיום למחר כאילו זה הדבר הכי חשוב כרגע ברשות השידור, אין שום דבר אחר, אין שום דבר יותר בוער, רק לשים מגיש לצד קרן נויבך.
"אז מכל האנשים בעולם לקחת אדם שקוראים לו מנחם בן, לקחת אדם שעף מקשת ו'רייטינג', לקחת אדם שהדעות שלו נגד רבנים אורתודוקסיים מכאן ונגד הקהילה ההומו-לסבית מכאן, עם הדעות הכי קיצוניות שניתן להעלות על הדעת, את מי הוא מייצג בדיוק – ואני הזהרתי שיהיה כעס ציבורי ואמרתי שזה יגרום נזק לרשות, וזה קרה.
"האיש הלך והלעיג עלי אישית, התראיין בכל מקום אפשרי, עשה את הסיבוב שלו כי זה כל מה שמעניין אותו. לא סתם הוא פליט 'האח הגדול'. תוכנית ריאליטי, אגב, שהתוכנית עסקה בה באופן אינטנסיבי. 'סדר יום' נלחמה בקשת, טייקון התקשורת הגדול ביותר, בתכנים האיומים של הזבל של הריאליטי, עד רמה של קלקול יחסים. אני בחיים לא אוכל לעבוד בקשת וגם לא ברשת. אני שרפתי את הגשרים עם האנשים האלה על מה שעשיתי בארבע שנים האחרונות נגד הפח של הריאליטי, בגלל שאני מאמינה במה שאני עושה, בגלל שאני מאמינה שהתוכנית שלנו מייצרת שיח עמוק, מורכב לפעמים, לא פשוט, שמטרתו להעביר לציבור אינפורמציה, להעביר לציבור מידע על החיים שלו פה בכל תחום ותחום.
"[...] המגיש האורח פוגע בפורמט של התוכנית כי הדיונים הם נורא מורכבים והמגישים המאזנים שנבחרו עד עכשיו הם לא אנשי מקצוע, הם לא עיתונאים, הם לא מבינים בכלכלה ובנושאים הספציפיים שאנחנו מטפלים בהם. בא להם להעיר הערה. כמובן שכל השלושה שבועות האחרונים האלה, ויעיד השידור, השידור התנהל באופן נקי, אף אחד לא הרגיש לא את הבטן שלי ולא את העצבים שלי ולא את התחושה שדורכים עלי ולא את התחושה שהמנהלים שלי דורכים עלי. מיקי, מה אתה צוחק? למה, מה עשיתי? מה עשיתי לכם שהדבר הכי חשוב בעולם מבחינתכם זה לרמוס אותי ואת העבודה של הארבע שנים האחרונות? למה? מה קרה?
"הכעס הוא גם בגלל שאף אחד לא דיבר איתנו שלושה שבועות, אף אחד. כל ערב בשבע בערב טלפון, המאזן הבא הוא... המגיש הבא הוא... מחר זה יהיה מאיר עוזיאל, מחר זה יהיה ארז ביטון, מחר זה יהיה מרדכי קידר, אנשים שהגיעו ולא הבינו למה הם מגיעים.
"ישב שם יצחק לבנון, אדם נשוא פנים, מכובד, מזרחן, רדפנו אחריו אחרי שהוא יצא ממצרים בתור השגריר האחרון שלנו שם. אחרי שעה הוא אמר: אני רוצה ללכת, למה הזמינו אותי לפה, חשבתי שמזמינים אותי לדבר על התחום המקצועי שלי. למה לעשות את זה לאנשים? למה לבזות אותם, אותנו, את המקום הזה? למה?
"והשיא היה שישבתי באמצע השבוע ביום שלישי האחרון ליד ארז ביטון, אדם אציל נפש, עיוור, קטוע יד, שלמדתי אותו לספרות ואני מקווה שגם הילדים שלי ילמדו אותו לבחינות בגרות בספרות. מבחינתי זה איש שהדרך הנכונה לכבד אותו זה לעשות תוכנית של שעה יחד איתו, להקריא משיריו ולדבר על שירתו, ואני אשמח להגיש את התוכנית הזאת יחד איתו. להושיב אותו לידי כדי שמדי פעם יעיר הערה וישאל שאלה, זה לא מכבד את האיש.
"אני מבינה שהזמן לוחץ, אבל מבחינתי זאת היתה ההזדמנות היחידה שלי לדבר. אתה אומר שזה לא בית-משפט, אני מרגישה שעושים לי משפט כבר שלושה שבועות בלי לדעת בכלל על מה ולמה. מאוד חשוב לי לומר מבחינת העובדות, לא התנהל איתנו דיון, התלונות, אם היו כאלה, לא הועברו אלינו. בכל השנה הזאת לא התקיים איתנו שום דיאלוג על מה שמיקי תיאר כאן כמקרה קטסטרופלי של תוכנית שנמצאת בבעיה עצומה. כל הדבר הזה מעולם לא עלה על השולחן. לא עלה לא בשיחות איתי ולא בשיחות עם מירית. לא היה כל ההליך הזה שאתם מתארים שבו, אמר כאן יוני בתחילת הדברים, דיברו איתי ולא עשיתי את מה שביקשו ממני. לא היה ולא נברא".