הוא זכאי
ב"מעריב" פרשת "הזמר המפורסם" כלל אינה מגיעה לעמוד השער. הידיעה כי "הפרקליטות החליטה לסגור את תיק החקירה נגד עמנואל רוזן בניגוד לעמדת המשטרה" מופיעה בתחתיתו. ב"הארץ", שחשף את פרשת רוזן, מסתפקים בשתי ידיעות קצרות על פרשות רוזן והזמר המפורסם, נטולות תמונה ובעמ' 5. ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, כותרות על שתי הפרשות תופסות חלק לא קטן מהשער, כשהן צמודות זו לזו.
הקרבה בין שתי הידיעות, האחת על סגירתה (כפוף לאישור פרקליט המדינה) של פרשה אחרת ואחת על התפתחויות בפרשה שנחשפה רק לאחרונה לציבור, מדגישה את הנזק שבטיפול הטבלואידי בשערוריות כאלו. "בניגוד להמלצת המשטרה: הפרקליטות סבורה שהתנהגותו לא חצתה את הרף הפלילי", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", המזכירה כי העיתונות מאמצת את נקודת המבט של רשויות החוק, המכירות רק את מה שפלילי ומה שאינו פלילי. הטיפול הרועש וחסר הפרופורציות בפרשות כמו אלו של רוזן ו"הזמר המפורסם" (או זו של שרון גל, שגם תיקו נסגר לאחרונה) מביא לתגובת נגד שבמסגרתה החלטה כי אין מדובר במעשים פליליים מיתרגמת לזיכוי ציבורי סוחף.
עמנואל רוזן (צילום: "העין השביעית")
לו העיתונות, בייחוד זו הצהובה המקצועית, היתה מוכנה להתאפק רק קצת ולסקר שערוריות מין במתינות יחסית (כמובן, בלי לגלוש לקוטב הפסול גם הוא של השתקה קונפורמית), ייתכן שהיתה עוזרת בכך ליצירתו של מרחב נורמטיבי בציבוריות הישראלית, שאינו נזקק דווקא לחותמת של המשטרה והפרקליטות כדי לקבוע אם התנהגות זו או אחרת היא בלתי מוסרית ולא ראויה.
"אל תאמינו לה אם היא אומרת שוודקה תפוזים זה טעים", כותבת מיכל אהרוני במדור הדעות של "מעריב", "אל תאמינו לה אם היא אומרת שלא קר לה בגופייה ומיני קצרצר באמצע החורף. אם אתם שוכבים איתה והיא גונחת ואומרת כמה טוב לה, גם אז, אל תאמינו. אם היא בת חמש-עשרה ואתם אנשים מבוגרים אל תאמינו לאף מלה שהיא אומרת לכם".
מה אומרים ב"פריזיין"
למרות פרשות המין והסתבכויות הידוענים, הכותרות הראשיות שמורות עדיין למאבק הבינלאומי סביב הגרעין האיראני, אם בשל קו עיתונאי, אם בשל מראית עין של קו עיתונאי, ואם בשל זהות אינטרסים עם אחד הצדדים באותו מאבק.
"הולנד: אם איראן תשקר, הסנקציות יחזרו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", המלווה את ביקורו של נשיא צרפת בישראל. הולנד, נשיא צרפת (לא להתבלבל), הוא התומך המפתיע בעמדתו של נתניהו, השוללת את ההסכם המתגבש עם האיראנים. "הנשיא הצרפתי התקבל אתמול בישראל בחום רב", מציין ברק רביד בידיעה הראשית של העיתון, ועל שער "המגזין" של "מעריב" יש כבר עורך הכותב כי "יש מי שחולם על חידוש הברית ההיסטורית בין המדינות" בכותרת סקירה היסטורית של היחסים. אולם החיבור בין נתניהו למנהיג שמאל, ועוד צרפתי, נדמה מאולץ, ומהידיעה עצמה של רביד עולה כי הולנד מציג קו חמור רק מעט יותר מזה של האמריקאים ואינו שותף לדעתו הניצית של נתניהו בסוגיה האיראנית, השוללת את ההסכם לחלוטין.
אשת ראש הממשלה שרה נתניהו ואשתו של נשיא צרפת ואלרי טריאֵרווֵיילר, אתמול בבית ראש הממשלה בירושלים (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
גם בטור הפרשנות לדיווח החדשותי בקונטרס החדשות של "מעריב" קובע נדב איל כי "נכון לאמש הולנד קרוב מתמיד להסכים עם המעצמות על מתווה ההסדר עם איראן. להסתמך על הצרפתים בהקשרים האלה תהיה שגיאה קשה. לדיפלומטיה הצרפתית יש נטייה אחת מרכזית: גמישות בלתי מתפשרת. והולנד נחשב בעצמו לגמיש מאוד, שלא לומר רוטט". ב"ידיעות אחרונות", למרות הכותרת הראשית המצטטת את הולנד כאומר "נמשיך בלחץ על איראן", הפרשנים אלכס פישמן ושמעון שיפר שותפים גם הם לפקפוק ולחבטות המילוליות בחיבוק המנהיגים של ישראל-צרפת (שאף מוצג בתצלום בשער, שבו נתניהו נראה מגבו כורך זרועותיו על הולנד בעל המבע הלא מתמסר).
איל כותב כי אם נתניהו היה קורא את מאמרי המערכת של "לה-מונד" או "ליברסיון", הוא היה יודע "שפריז היא משענת קנה רצוץ". זה עלבון מיותר. גם אם נתניהו אינו יודע לקרוא צרפתית, יש בין אנשיו מי ששולטים בשפה. ב"ישראל היום" כותב בועז ביסמוט כי "העיתון הצרפתי 'לה-פיגארו' דיווח אתמול באתר שלו על הסקר שפורסם ב'ישראל היום' ביום שישי שעבר, שבו שני שלישים מהישראלים מתנגדים להסכם המתגבש. צרפת מבינה איך זה ש'ביבי והולנד הפכו פתאום לחברים טובים' ('לה-פריזיין')". לפי ביסמוט, "צרפת ממשיכה להיות התקווה הישראלית היחידה בשיחות. אבל בירושלים יודעים היטב כי בסופו של דבר גם צרפת רוצה הסכם. בוודאי לא זה שהסתמן בסבב האחרון בשווייץ, אבל הסכם שיאפשר לדיפלומטיה לגבור על האופציה הצבאית, שאותה העלה אתמול שוב אחד האנשים הקרובים ביותר לרה"מ עד לא כל-כך מזמן, האלוף יעקב עמידרור. בירושלים הבינו היטב שהעולם רוצה הסכם, ולכן, גם אם לא יודו בכך, עמלו קשה עם הצרפתים ועם עוד שותפות על מזעור נזקים בסבב הבא, אם וכאשר יועלה ההסכם לחתימה. העיקר שיהיה לנו הסכם פחות רע".
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא צרפת פרנסואה הולנד במעון הרשמי של ראש ממשלת ישראל בירושלים, אתמול, 17.11.13 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
חמי שלו טוען ב"הארץ" כי נראה שנתניהו "מנסה להוריד את גובה הלהבות" ביחסיו עם הממשל האמריקאי, זאת לאחר שהוזהר כי יוחזק כאשם אם השיחות עם איראן ייכשלו. ב"מעריב" כותב אלי ברדנשטיין כי "ראש הממשלה נתניהו הצהיר לראשונה שישראל תסכים להסכם ביניים מול טהרן בתנאי שתהיה התחייבות איראנית שבסוף התהליך לא תישאר בידיה יכולת העשרה עצמאית".
אולם, כפי שמציין ביסמוט, עד שיגיע אותו הסכם פחות רע, נתניהו מקפיד להמשיך באזכור האיום: "עמידור: ישראל יכולה לתקוף לבד באיראן", נכתב בכותרת הראשית השמנה של "ישראל היום". "ההסכם המסתמן בז'נבה רע ומסוכן, חובתי למנוע עוד שואה", נכתב בכותרת הגג – ציטוט של נתניהו. דבריו של עמידרור, אגב, נאמרו לעיתון בריטי לפני שהגיעו ליעדם בכותרת הראשית של החינמון.
צומחים
לאחרונה התפרסמו הדיווחים התקופתיים על גידול בהכנסות המדינה ביחס לצפי, והחל הדיון התקופתי בשאלת השימוש בעודף התקציבי. "ידיעות אחרונות" מקדיש היום מקום למה שנראה כמתקפת יחסי-ציבור של האוצר בעד הזרמת הכסף לתוך התקציב ולא להורדת מסים בסגנון המקובל על נתניהו. "מדינה בהאטה", נכתב בכותרת הראשית של "ממון". "חדשות רעות למשק: הצמיחה ברבעון השלישי הסתכמה בשיעור שנתי מאכזב של 2.2% בלבד. הסיבה המרכזית: ירידה חדה ביצוא. באוצר כבר מזהירים: אפשר לשכוח מהורדות מסים'". "הצמיחה נבלמת, הפחתת המסים מתרחקת", נכתב גם על שער "כלכליסט" לצד תצלום דיוקנו של שר האוצר יאיר לפיד.
"בפעם החמישית בתוך שנה וחצי: ישראלי שנקלע לקשיים כלכליים הצית את עצמו בתל-אביב לעיני עוברים ושבים", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "תופעה", נכתב בכותרת הגג לדיווח עצמו, של יובל גורן, "אנשים מציתים את עצמם בגלל המצב הכלכלי".
עוד כותרת ראשית אחת
למרות העניינים המגוונים שעל סדר היום, ב"מעריב" בוחרים לכותרת הראשית דווקא התבטאות לא משמעותית של שר הביטחון באירוע זיכרון: "נפגעי הטרור האחרונים הם קורבנות התהליך המדיני". גם ב"מעריב" לא סבורים באמת שההתבטאות משמעותית, ומסתפקים בדיווח של כמה שורות בעמ' 5. הבחירה בה לכותרת הראשית נדמית מאולצת, פרי התלהבות והזדהות אידיאולוגית ולא שיקול עיתונאי ענייני.
ירושלים
"בתום מערכת בחירות סוערת ומלאכת הרכבת קואליציה סוערת לא פחות, תתכנס ביום חמישי הקרוב מועצת עיריית ירושלים החדשה. בפגישה צפוי ראש העיר ניר ברקת להציג את הקואליציה שלו – ולצאת לדרך. תוכניות העבודה לחמש השנים הבאות מבטיחות, למי שרוצה להאמין, שירושלים של בחירות 2018 תהיה עיר אחרת לגמרי – מלהיבה יותר, ירושלמית פחות", פותח ניר חסון את כתבתו ב"הארץ" על העתיד הקרוב המתוכנן לירושלים.
בינתיים, באי.די.בי
עיתוני הכלכלה מדווחים כי המתחרים בקבוצת דנקנר-גרנובסקי על השליטה באי.די.בי ישתפו פעולה: "אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה מתאחדים נגד דנקנר בקרב על רכישת אי.די.בי", בלשונה של הכותרת על שער "ממון". אולם בינתיים נראה כי בית-המשפט לא יסכים לכך.
מה לא אעשה
שבועיים אחרי שהתפטר במפתיע מתפקיד יו"ר ההסתדרות והצהיר כי פניו אינם לפוליטיקה (אבל גם לא לעסקים, או שכן, או שלא), מסמן עופר עיני מקום נוסף שאליו הוא אינו מתכוון להגיע: "אין סיכוי שארוץ לתפקיד יו"ר ההתאחדות", הוא מצוטט בכותרת המשנה לראיון השער איתו במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות".
ענייני תקשורת
דומה שהכותרת הראשית של "דה-מרקר" נכתבה, כמו שאומרים האמריקאים, עם לשון בלחי: "ג. יפית תחלץ את לאודר: תרכוש את מניותיו בערוץ 10". "רון לאודר השקיע בערוץ יותר מ-500 מיליון שקל – שרובם המכריע ירד לטמיון. הפרסומאית יפית גרינברג תקנה את אחזקותיו – 30% ממניות ערוץ 10. העסקה אמורה לאפשר לערוץ לקבל רשיון לשידורים מ-2015", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לדיווח של נתי טוקר. בטור פרשנות כותב טוקר על "עידן חדש בערוץ 10: בלי טייקון עם כיסים עמוקים".
רון לאודר, בעל מניות בערוץ 10 (צילום: יואב ארי דודקביץ)
ב"גלובס על הבוקר" מתפרסמת ידיעה של לי-אור אברבך, שהפסידה במירוץ עם "דה-מרקר" ומצמידה סימן שאלה למה שאצל המתחרה הוא עובדה מוגמרת ("ג. יפית תשקיע בערוץ 10?"). "נציין כי גרינברג נחשבת למקורבת מאוד לזוג נתניהו", כותב אברבך. ב"כלכליסט", לעומת זאת, מספקים את הידיעה ("בדקתי ומצאתי: 10" היא הכותרת על השער), אולם מדגישים את סימני השאלה ("האם תוכל להזרים לערוץ 100 מיליון שקל בשנה?"). "כניסתה של יפית גרינברג במקום לאודר תפתור אמנם את 'בעיית הישראליות', כלומר האזרחות של בעלי הערוץ, אולם לא ברור כיצד גרינברג תוכל להשקיע את הכסף הגדול שהעביר לאודר לערוץ", כותב כתב המדיה אופיר דור.
"יבואני רכב לא חשפו נתוני זיהום בפרסום באינטרנט – ונקנסו במאות אלפי שקלים", מדווח צפריר רינת ב"הארץ". היבואניות הן ש.י.ר, יבואנית אופל, ומאיר, המייבאת את יגואר.
"מבקר המדינה החליט שלא להעניק צו הגנה לדוברת רשות השידור, לינדה בר", מדווחת גילי איזיקוביץ ב"גלריה" של "הארץ". "בחודש יוני האחרון פנתה בר למבקר בדרישה להכריז עליה כחושפת שחיתות לאחר מסכת התנכלויות שעברה לדבריה מידי יו"ר הרשות אמיר גילת". המבקר "לא מצא סימוכין וראיות להתנכלויות על בסיס חשיפת השחיתויות", נכתב עוד.
"גוגל תאסור התקנת סרגלי כלים שלא אושרו", מדווחת שלי אפלברג ב"דה-מרקר". לפי הדיווח, "הצעד יפגע בחברות בבילון ופרון".
במדור הדעות של "מעריב" מתפרסמת כותרת למאמר של גיא מרוז שכותרת המשנה שלה היא "כבר מזמן הובהר שאין מנכ"ל לאינטרנט וצריך להתאים חוקים חדשים לעניין הזה. על צו איסור פרסום, אייל גולן ו'הזמר המפורסם'".