"צינור לילה" היא אחת ההברקות של ערוץ 10, או, אם לדייק, של המגיש שלה, גיא לרר. לרר, שהחל בפינה בתכנית החדשות של מוצאי שבת שהתפתחה לתכנית יומית, הצליח ליצור עוגן תכני מבדל אותו ניסו המתחרים מערוץ 2 לחקות מספר פעמים, ללא הצלחה. לזכותו של לרר יאמר שמה שהחל כ"תראו את הסרטון המגניב הזה שעלה ליוטיוב" הפך בהדרגה לתכנית שיש בה חשיפות עצמאיות, תחקירים ועיסוק עיתונאי אמיתי בסוגיות מורכבות שיש להן גם ביטוי ברשת. וכן, בחלקה עדיין מזמינים אתכם לראות "את הסרטון המגניב הזה שעלה ליוטיוב".

היום, שלוש שנים אחרי עליית התכנית, פרסם לרר טקסט ב"וואלה" בו הוא מספר על ההתחלה הקשה, על חוסר האמון שהיה מנת חלקו ועל הזלזול מתוך הבית וגם מחוצה לו. אבל לרר לא נעצר שם. לטענתו ל"צינור לילה" תפקיד עמוק, נרחב ומשמעותי יותר מהמחשת החשיבות של התרבות הדיגיטלית: "התפקיד האמיתי שלנו הוא להוכיח שעורך החדשות הישן מת".

ב"עורך החדשות הישן" מתכוון לרר לעורכים שקיימים בכל ארגוני החדשות – שומרי הסף הקלאסיים, שמחליטים מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, מה צריך לפתוח את המהדורה ומה צריך להידחק לשוליה או כלל לא להיכנס. העורכים הם שקובעים האם לקצר את הידיעה או להרחיב אותה, האם מדובר בתחקיר למוסף סוף השבוע או בידיעת כיתוב תמונה. לרר, מסתבר, מאמין שתפקידו ההיסטורי של "צינור לילה" הוא להוכיח שתפקידו של העורך הזה תם.

מה שמעלה את השאלה, מה בא במקומו? תשובתו של לרר היא שאין עוד עורך אחד אלא "מיליונים". על פניו טענתו של לרר עשויה להישמע רדיקלית: אין עוד צורך בעורכים מכיוון שהגולשים הם העורכים; הם מחליטים מה מעניין (למשל באמצעות לייקים או שיתופים) וכל שאנחנו צריכים לעשות הוא לעקוב אחר סימני הדרך שלהם. אבל הדוגמה שלרר עצמו משתמש בה אינה מתכתבת עם התזה הרדיקלית הזו. לרר משתמש בדוגמה של אבי לן, העורך של עמוד הפייסבוק הפופולרי "סטטוסים מצייצים":

"תשאלו את אבי לן, מפעיל 'סטטוסים מצייצים' ובעברו עורך בכיר ב'ידיעות אחרונות'. איפה הוא מרגיש משפיע יותר – אז בידיעות או היום בסטטוסים, שאלתי אותו. התשובה היתה ברורה: עכשיו. הרבה יותר. אז הוא ערך עבור נוני מוזס. היום הוא עורך עבור מאות אלפי גולשים שעושים לייק ומכתירים סדר יום. הם העורך החדש".

מבולבלים? גם אני. בפסקה הזו מוזכרים שני עורכים: הראשון הוא לן והשני הם הגולשים שעושים לייק ומכתירים סדר יום חדש. למעשה, לרר מבליע בטיעון שלו עורך שלישי - העורכים של "צינור לילה" שבוחרים סטטוס אחד מתוך אלו שבחר העורך אבי לן ושמאות אלפי הגולשים (שגם הם עורכים לטעמו) עשו לו לייק. אלא שאין שום דבר חדש בעבודתו של לן. תפקידו של כל עורך הוא לקחת את חומרי הגלם שמגיעים אליו ולדרג אותם. הדירוג נעשה בהתאם לשיקוליו האישיים והמקצועיים ובהתאם לבמה שבמסגרתה הוא עורך: האם זה טקסט חשוב, רציני, מצחיק, מעניין, חושפני וכן הלאה. במובן הזה זה לא משנה אם חומרי הגלם שלך הם כתבות של עיתונאים או סטטוסים של גולשים.

אז מה בכל זאת שונה? יש יותר גולשים מאשר עיתונאים ולכן הרבה יותר חומרי גלם לבחור מתוכם. שנית היא האינטראקציה שקיימת בין ספקי חומרי הגלם לבין העורך. אחרי שהעורך מבצע את בחירתו, מגיעים הגולשים, מגיבים עליה, ובמובן מסוים מדרגים אותה – נוצר דו-שיח, פינג-פונג מתמשך, אך זו לא פעולה של עורך. למעשה, אחת הטענות הכי פופולאריות נגד לן היא שהוא לא מפרסם סטטוסים מסוימים ומכאן ששיקול דעתו כעורך שגוי או לקוי. לכן הטענה של לרר, לפיה "המיליונים" הם העורך החדש, טעות ביסודה.

ומה בנוגע לעורכים בתוכנית שמתיימרת להרוג את העורך? לרר עצמו יודע כמה אנרגיה עיתונאית מושקעת בתוכנית שלו. בניגוד לתכניות אחרות, שבהן התכנית הסתכמה בהקראת סטטוסים או בהצגת סרטונים משעשעים, דווקא ב"צינור לילה" מושקעת עבודה עיתונאית מאומצת שמרכיב העריכה בה הוא קריטי. לכן מוזר שדווקא לרר יהיה זה שידבר על מותו של העורך הישן. נראה אותו מנסה לערוך את התכנית שלו בלי העורך הישן. "בהצלחה עם זה", כמו שאומרים. אם כבר, תפקידו של "צינור לילה" הוא לא "להוכיח שעורך החדשות מת" אלא שהקהל אינו פאסיבי כפי שהיה אך לפני כמה שנים. האקטיביות שלו באה לידי ביטוי גם בהבאת החומרים, גם בתגובה עליהם, בדירוג, בשיתוף וכן הלאה. הוא אולי מחייב את העורך להתייחס אליו אבל כולי תקווה שהוא לא מאיין אותו.

לרר משתמש בדיון סביב חיסון הפוליו כדי להמחיש את חוכמתו המופלגת של ההמון - אותו, כאמור, הוא מכנה, לדעתי בטעות, "העורך החדש". כך לדוגמה הוא כותב "אותו עורך חדש הוא הרבה יותר מתוחכם ומעמיק, הוא שואל ולפעמים עונה על כל השאלות הקשות והמורכבות. התוצאה: יותר מ-40 אחוז הודיעו שלא יתחסנו כי הם מאמינים לעורך החדש ולא לישן, שקיבל פקודות מדוברות משרד הבריאות".

מבלי להיכנס פעם נוספת לדיון סביב חיסוני הפוליו, אני חושש שזו לא הדוגמה הכי מוצלחת להמחשת חכמת ההמונים. הפולמוס סביב החיסון עירב שמועות, מידע חלקי ולעתים מידע שגוי ממש. האם ההחלטה של חלקים גדולים בציבור שלא לחסן נגד פוליו היא הוכחה ל"חוכמה"? האם דווקא הדוגמה הזו ממחישה שאין עוד צורך בעורך הישן? כולי תקווה שלא.