הרשמה לניוזלטר

עבודה שנייה

מה יגידו ב"תיק תקשורת" על ניגודי העניינים של ניב רסקין? | שעותיה היפות של טלוויזיית הספורט | "ישראל היום" מתבזה

שלמה מן 16.06.2013

ניב רסקין מנחה את "תיק תקשורת"

שלמה שרף: "אתה תותח אתה, מהמגרש לפה, מפה למגרש, איך אתה רץ...".
ניב רסקין: "קפצון, קפצון".
אבי נמני: "צריך להביא פרנסה".
שרף: "מפה לגלי-צה"ל... איך אתה מספיק את כל זה?".
רסקין: "הוא עושה לי 'חיים שכאלה'".

כך, בפרגון למנחה ניב רסקין, נפתחה לפני כשבועיים וחצי תוכנית של "יציע העיתונות" בערוץ הספורט. שעה קלה קודם לכן סיים רסקין לשדר את משחק הכדורסל בין מכבי תל-אביב להפועל ירושלים, גמא במהירות את הדרך מיד-אליהו להרצליה, התייצב באולפן, עבר בזריזות על הליין-אפ, ופחות משעה מסיום המשחק התחיל כמו חדש את תוכנית הוויכוחים הלילית. את יומו מתחיל רסקין מוקדם מאוד, בתחנת גלי-צה"ל, שבה הוא מגיש את "נכון להבוקר" ארבעה ימים בשבוע. נוסף לכך שידר העונה רסקין בערוץ 10 את משחקי מכבי תל-אביב ביורוליג.

המחמאה של שלמה שרף הביאה מזל לעיתונאי ולשדר החרוץ. יומיים אחר-כך הודיעה הטלוויזיה החינוכית כי רסקין יהיה המנחה החדש של "תיק תקשורת". כבר למחרת ההודעה חבש רסקין את כובעו הנוסף ונכנס בקלילות לנעליו של עמנואל רוזן, שעזב בעקבות פרשה מתוקשרת של האשמות בהטרדות מיניות. כמו רסקין, גם רוזן היה עיתונאי רב זרועות: פרשן בערוץ 10, מגיש ברדיו 103, כותב טורים ב"ידיעות אחרונות" וב-one, וקודם לכן גם בחדשות 2.

את רגעי הבכורה שלו ב"תיק תקשורת" הקדיש רסקין להבעת עמדה בסוגיה אקטואלית: האם העיתונאית גאולה אבן צריכה להתפטר מרשות השידור בעקבות נישואיה לשר גדעון סער. "התשובה ברורה", קבע, "גאולה צברה מספיק אמון מהקהל ותמשיך להיות מקצועית, חדה ונטולת פניות. ובאמת, לכולנו עדיף ניגוד אינטרסים שהוא ברור, ידוע ועל השולחן, על פני עיתונאים שלעולם לא נדע עם מי הם אכלו צהריים ואיזה סוג קשר יש בינם לבין הפוליטיקאי או איש העסקים שאותו הם מסקרים".

את השאלה העקרונית הזו אפשר להחיל גם על רסקין: האם נישואיו לשלושה כלי תקשורת מרכזיים אינם פוסלים אותו מהגשת תוכנית ביקורת תקשורת?

ניב רסקין מנחה את "יציע העיתונות"

בתוכנית "תיק תקשורת" האחרונה (13.6.13) נדון היחס הבוטה של עיתונות הספורט לגיא לוזון, מאמן הנבחרת הצעירה. אחד משני המרואיינים באולפן היה אבי ברזילי, שהוצג כעורך "יציע העיתונות". מה שלא הוזכר הוא כי ניב רסקין הוא המנחה של "יציע העיתונות". לא כל הצופים מכירים את החיבור הישיר בין המנחה למרואיין.

ברזילי הוא דובר רהוט ומעניין, אבל בדיון כזה בלט העדרם של עיתונאים רלבנטיים יותר. למשל, עמיר פלג ואריה מליניאק מ"ידיעות אחרונות", או אביעד פוהורילס ואבי רצון מ"מעריב", שבאמתחתם טורים רבים נגד משפחת לוזון. האם קשר העבודה הישיר בין ברזילי לרסקין הוא הסיבה שהועדף על פני עיתונאים אחרים?

ברזילי ראוי לזימון ל"תיק תקשורת" על שאלות עקרוניות הנוגעות לתפקידו. למשל, איך הוא חי עם היותו עורך תוכנית שמשתתפיה מטיפים מוסר כשהם עצמם נגועים בניגודי אינטרסים? ב"יציע העיתונות" אפשר למצוא מאמן שעובד בהתאחדות לכדורגל ומגן עליה דרך קבע (אלי אוחנה), סוכן שחקנים שבגלל עיסוקו יש לו סיבות טובות למצוא חן בעיני הקבוצות (אבי נמני), פרשן כדורגל שקשור לקבוצת נוער שמוכרת שחקנים (שלמה שרף), מנהל בית-ספר לכדורגל בנשר שעושה עסקים עם קבוצות (אייל ברקוביץ') ופרשן כדורסל שהפך לחבר אופוזיציה לוחמנית במיוחד באיגוד הכדורסל (צביקה שרף).

הנה דוגמה נוספת לדיון חשוב שמן הסתם לא תראו ב"תיק תקשורת" עם רסקין. בשבוע שעבר פורסם ב"וואלה" כי יורם ארבל מועמד לחזור לשדר בערוץ 10 את משחקי מכבי תל-אביב ביורוליג. ארבל משדר גם את המשחקים המרכזיים בליגת-העל בכדורגל בערוץ 1, את משחקי הנבחרת בכדורגל ובכדורסל ואת ליגת האלופות וליגת הכדורסל בערוץ הספורט. מעניין לברר איך השתלט ארבל על מרבית משבצות השידור המרכזיות, אם זה בגלל קרבתו לבכירים בערוצים השונים, ואיך בעקבות כך נדחקים החוצה יתר השדרים, במיוחד אלה מדור הביניים, ובהם אחד, ניב רסקין.

כבר שנים ש"תיק תקשורת" מועדת לפורענות ניגודי העניינים. אלמלא כן היה המנחה שלה כיום יכול להזמין את מנחה "יציע העיתונות" כדי שיסביר איך זה לנהל תוכנית שלמשתתפיה סטנדרטים כפולים.

שמורת הטבע של ערוץ הספורט

קרוב לשבע שעות ארכו ביום חמישי בערב (13.6.13) שידורי ערוץ הספורט סביב משחק האליפות בכדורסל בין מכבי תל-אביב למכבי חיפה. הסיקור כלל שתי מהדורות חדשות, פרק של "יציע העיתונות" ובעיקר שידור המשחק. אלו היו שעותיה היפות של טלוויזיית הספורט, החל משבע בערב ועד סמוך לאחת אחר חצות. עדות אישית מצמררת: בכל הזמן הזה כמעט שלא זזתי מהמסך.

הצופים יכולים לברך על כך שאף ערוץ מסחרי לא הניח את ידו על הסחורה החמימה. השידור לא הסתרבל בנהר גועש של פרסומות, למעט חסויות אחדות שחלפו במהירות של פחות מפסק זמן.

אם כבר פרסומות: לפני כחודשיים נקנס ערוץ הספורט ב-200 אלף שקל על-ידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין בגלל פרסום סמוי. חלק מהפרסום הסמוי היה למעשה גלוי: ההימורים לווינר של הטוטו הפכו ב"יציע העיתונות" לאייטם מערכתי, שבו הפאנליסטים מהמרים על המשחקים. בעקבות הקנס בוטל האייטם הקבוע הזה, אלא שב"פרי גיים" של משדר הכדורסל חזר הווינר בדלת האחורית.

ניב רסקין ביקש מהפרשנים להמר מי תנצח, מכבי תל-אביב או מכבי חיפה. צביקה שרף ואריה מליניאק הימרו על המנצחת בתוספת הפרש הנקודות, כאילו שלהפרש יש משמעות. למעשה זה היה הימור ברוח וינר. לא התפלאתי כששניות מעטות לאחר מכן צצה על המסך חסות של הווינר.

השידור בערוץ הספורט מערב משחק האליפות בחיפה

בשידורי ליגת הכדורסל אין כמו ערוץ הספורט. 20 שנה של ניסיון ומוניטין. בעוד שמחזור בליגת-העל בכדורגל נפרש על פני שלושה ימים ושלושה ערוצים (כולל תוכנית הסיכום בערוץ הספורט), מחזור כדורסל נמשך יומיים ומשודר בערוץ אחד. הסכומים שההתאחדות לכדורגל מפיקה מהפיצול הזה גבוהים אמנם פי כמה, אבל מבחינה טלוויזיונית, ליגת הכדורסל היא מוצר איכותי וקומפקטי הרבה יותר.

השידורים הישירים המשולבים מהמשחקים, כולל המרכזי, מדי יום ראשון, הם מרתקים ומהנים למרות העומס שנוצר העונה עם חמישה משחקים במקביל בערב אחד ונוכחותה של מצלמה אחת בלבד ברוב האולמות. אגב, בעונה שעברה שודר משחק אחד נוסף במלואו, ואפילו שניים.

האולפן החדש של "ערב הכדורסל של ישראל" נראה זוהר יותר כשהמגישים שלו היו מאיה רונן (עד ליציאתה לחופשת לידה) ואלי סהר. גיל ברק מתגלה כשדר הכדורסל הבא (אחרי ניב רסקין), וגזרת שדרי הקווים השתבחה ביעל ברון ובעידו גור.

ערוץ הספורט עוד לא הצליח להתגבר על עזיבתו העונה של עפר שלח, שלקח איתו מנת איי.קיו גבוהה. צביקה שרף, ששובץ במקומו כפרשן המשחק המרכזי, הוא איש מקצוע בכיר בענף, אבל הנעליים של שלח גדולות עליו והחליפה הטלוויזיונית לא תואמת את מידותיו. אלי סהר ואריה מליניאק עולים עליו.

ללא שלח איבד המגזין המשובח "חמישיות" מזוהרו. המגישים החדשים, גיל ברק ודניאל זילברשטיין, הם אינטליגנטיים וחינניים, אבל הפאנל הוותיק (שרף ושימי ריגר) משווע לדם חדש.

חרף המגרעות, מחלקת הכדורסל של הערוץ, בעריכתו ובניהולו של עופר גרוס, היא טלוויזיית ספורט טובה ויצירתית. השידור המורכב והארוך מיום חמישי האחרון עבר עם אפס תקלות, סגר עונה יפה והותיר את שידורי הכדורסל של ערוץ הספורט כשמורת טבע שחובה להמשיך בטיפוחה.

בקטנה

בהעדר שער למדור הספורט של "ישראל היום", הופכת כפולת העמודים הראשונה לחשובה בהיררכיה, עם הידיעות והכתבות המרכזיות והרלבנטיות ביותר. אלא שביום שישי האחרון (וגם בראשון) השתבש ההיגיון. לא הזכייה ההיסטורית באליפות של מכבי חיפה בכדורסל, אלא מופע מכוניות המירוץ וקרקס האופנועים שנערך בירושלים בחסות "ישראל היום". התדמית של העיתון, עם לוגו על רקע מגדל דוד, חשובה יותר מהעיתונות עצמה.