כבר יותר מארבע שנים שיוון נראית כמו ניסוי כלכלי חי ומתגלגל בבני-אדם. המדינה, שזייפה את דרכה הפיננסית לתוך האיחוד-האירופי, נתונה כבר תקופה ארוכה לחסדיהם של המלווים האירופיים שלה, שמדפיסים את המטבע המשותף שמחזיק אותה (ואותם) פסע לפני קריסה כלכלית.
העלאת מסים, חיסול שירותי הרווחה, צעדי צנע והפרטת נכסים לאומיים למרבה במחיר היו הדרך שבחרו הממשלות היווניות, שבאו והלכו במהלך תקופה זו, לתרגם את דרישותיהם של המלווים לצמצום הוצאות וגירעון נמוך. באופן יוצא דופן, בגלל האיגודים החזקים במדינה, עד כה לא הצליחו הממשלות באתונה לפטר כמעט אף עובד ציבור יווני.
עד השבוע שעבר.
ביום שלישי האחרון, לפני חצות, נפסק בהוראת ממשלת יוון זרם החשמל למשדרים של תאגיד השידור היווני (ERT) וניתנה הוראה לסגור אותו באופן מיידי. 2,600 עובדי רשות השידור – עובדי מדינה – שמעו דרך התקשורת על פיטוריהם הצפויים, וכוחות משטרה לפיזור הפגנות נפרשו סמוך למשרדי הארגון. הממשלה הודיעה כי תשלום אגרת הטלוויזיה (כ-50 יורו למשק בית בשנה), יושעה עד להודעה חדשה. היא גם הכריזה על כוונתה להקים רשות שידור חדשה, עם חצי ממספר העובדים ושני שלישים מהתקציב, שתחל לשדר בסתיו. כמה מהעובדים החליטו להתבצר בבניינים, והם ממשיכים לשדר משם דרך האינטרנט ודרך ערוצי לוויין שנתרמו על-ידי רשויות שידור אירופיות.
נראה כי ראש הממשלה, אנטוניס סאמארס (ממפלגת דמוקרטיה-חדשה), החליט על הצעד בשבועות האחרונים באופן עצמאי, בלי להתייעץ עם שותפותיו לקואליציה – מפלגות השמאל-הדמוקרטי ו-Pasok. השאלה המרכזית היא אם זהו צעד מתחייב כדי לטפל בארגון "רקוב מן היסוד" (כפי שטוענת הממשלה) ולרצות את הדרישה האירופית לקיצוץ אלפי משרות ממשלתיות, או בטעות פוליטית שפוגעת בשידור הציבורי ובדמוקרטיה היוונית ללא צורך, דווקא בתקופה רגישה זו.
הפגנה מול בניין רשות השידור היוונית, נגד סגירתה על-ידי הממשלה, 13.6.13 (צילום: linmtheu, רשיון cc-by-sa)
על כמה מהעובדות אין ויכוח. פרשנים יוונים מסכימים כי רשות השידור היא גוף מנופח שהפך ביותר מ-70 שנות קיומו לכלי שרת בידי הממשלות לצ'פר מקורבים, לתגמל עבור תמיכה פוליטית ולסדר כספית את מי שהשלטון רוצה ביקרו.
מדיניות זו הביאה את מספר העובדים ברשות, שמפעילה שלושה ערוצי טלוויזיה וכ-20 תחנות רדיו, לכ-2,600. בשנה האחרונה עמד תקציב הרשות על כ-300 מיליון יורו, שמגיעים מאגרות הטלוויזיה שמשלמים האזרחים. המשכורות של כמה בכירים ותיקים ברשות גבוהות באופן יוצא דופן, והיא מחזיקה שלוש תחנות רדיו אזוריות בסלוניקי בלבד, למשל.
"במשך זמן רב ממשלות שהרגישו שיש להן תומכים לרצות וכסף לשרוף התייחסו אל רשות השידור כמו לחלקים אחרים במגזר הציבורי היווני", כתב ניק מלקוציס בעיתון היווני בשפה האנגלית "קתימריני".
עם זאת, ערוצי הטלוויזיה של הרשות נחשבים לאיים של איכות בתוך ים התוכן הפרטי והרדוד ביוון. סרטים דוקומנטריים, תוכניות תרבות ושידורי החדשות, במיוחד בתקופה של אי-יציבות פוליטית וכלכלית ביוון, זוכים לשבחים. הרייטינג קצת פחות מרשים; הממוצע של התחנה המובילה של הערוץ, NET, הוא כ-9%.
במשך השנים עלו רעיונות שונים לרפורמות ברשות השידור. העובדים התבקשו לקצץ 25% משכרם ונאבקו בדרישה, בין השאר באמצעות הפסקת שידורי הרדיו. עלה גם הרעיון להפוך את הרשות לחברה ציבורית, לפי מודל תחנות טלוויזיה בגרמניה. העובדים, הנתמכים באיגודים המקצועיים החזקים של יוון (המייצגים כ-2.5 מיליון עובדים), הצליחו למנוע זאת.
ראש ממשלת יוון אנטוניס סאמארס (צילום: לע"מ)
זאת היתה הסיבה להפתעה בשבוע שעבר. ממשלתו של סאמארס העבירה חקיקת בזק המאפשרת לשרים לסגור מוסדות דוגמת רשות השידור, ואז הודיעה מיד על חיסולה. דובר הממשלה, שהסביר את הצעד, קרא לרשות "גן עדן של בזבוזים" והוסיף: "בשעה שהאזרחים היוונים סובלים מחרב הקיצוצים, אין מקום לעיכוב, היסוס או סבלנות לפרות קדושות". "עלות הערוצים היא פי שלושה עד שבעה מזו של ערוצים פרטיים, כוח האדם גדול פי ארבעה עד שישה – והם זוכים לחצי מהרייטינג", אמר הדובר, לשעבר עיתונאי ברשות. סאמארס עצמו אמר במפגש של המפלגה בסוף-השבוע: "כשאנשים יגלו מה הלך ברשות – הם יזדעזעו".
תוכנית הממשלה היא להקים כבר באוגוסט רשות שידור חדשה (בשם Nerit), עם כ-1,200 עובדים בלבד. סאמארס הציע ביום שישי למנות מיד ועדה בין-מפלגתית שתבחר את העובדים שיהיו השלד של הרשות החדשה.
אבל הסיפור אינו גמור. העובדים החליטו להילחם בפיטורים, וכמה מהם מתבצרים במשרדים ומפיקים תוכניות חדשות המסקרות את גורלם שלהם. השידור – דרך האינטרנט. סקר בזק שנערך בשבוע שעבר לעיתון "To Vima" העלה כי 64% מהציבור רואים את ההחלטה באור שלילי. גם האירופים, נאמנים כתמיד לחופש הביטוי, קצת הופתעו מכך שראש ממשלת יוון משתמש בהם כתירוץ לסגירת הרשות, צעד שעלול לפגוע בתקשורת החופשית במדינה. הערוצים הפרטיים, כאות הזדהות, החשיכו בשבוע שעבר את תוכניות החדשות שלהם.
אפילו בתוך הקואליציה מופעל לחץ רב על ראש הממשלה לאפשר לרשות להמשיך לשדר – גם אם פירוש הדבר שהיא תיאלץ סוף-סוף לעבור את הרפורמה הנחוצה. מפלגת השמאל-הדמוקרטי הודיעה כי "בלתי נתפס שמדינה אירופית מודרנית תתנהל אפילו שעה אחת ללא שידור ציבורי".
מחר (שני) תיערך פגישה בין נציגי המפלגות שבה אולי יוכרע עתיד הרשות, ובמקביל נדון הנושא בבית-המשפט, שיכריע אם החשכת המסך בלי משא-ומתן היא חוקית. למעשה, אחת הסיבות לכך שכמעט אף עובד ציבור לא פוטר עד כה היא נטיית בתי-המשפט לאפשר חזרה לעבודה בזמן שהנושא נדון בין כתליו. ביוון של השנים האחרונות תהליך כזה לוקח שנים. בינתיים, הניסוי נמשך.