"ידיעות" לוקח את העניינים לידיים
שער יום שלישי וכפולת עמודים במוסף היומי "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" הוקדשו השבוע לילדה בת ה-10 קריסל ולאמה המאמצת ג'נט. קריסל היא צברית תל-אביבית חיננית, אנרגטית וחריפה, ממוצא פיליפיני. מאז נולדה, מגדלת אותה ללא מסמכי אימוץ השכנה הפיליפינית ג'נט. קריסל היא עיוורת מלידה, ומאמצים של מיטב הרופאים לא החזירו לה את מאור עיניה.
"אי-אפשר שלא להתאהב בילדה קריסל", נכתב על שער המוסף היומי, כהפניה לכתבתו של יואב בירנברג. "היא נולדה עיוורת וננטשה על-ידי הוריה, אבל התעקשה להיות כמו כולם וללמוד בבית-ספר רגיל. על המאבק יוצא הדופן שלה העיב כל השנים הפחד שתגורש לפיליפינים עם אמה המאמצת". פתיחה הוגנת לכתבה המתפרסמת במוסף.
אבל כיוון שהסיפור מתפרסם ב"ידיעות", מתבשרים הקוראים בהבלטה הראויה כי "עכשיו, בעקבות פניית 'ידיעות אחרונות', כנראה שחלומה [של קריסל] להפוך לישראלית יתגשם". למי שדילג על הפתיח בשער המוסף, מוכרז שנית בתמצית שבגוף הכתבה: "בעקבות פניית 'ידיעות אחרונות', אחרי שנים של סחבת ואי-ודאות, נראה שלסיפור של קריסל וג'נט לודריליו יהיה סוף טוב".
קוראי "ידיעות", ואני ביניהם, קיבלו אפוא סיפור נוגע ללב על עיתון שחשף סיפור אנושי עצוב ופעל בנחישות כדי לעשות סוף לסחבת הביורוקרטית חסרת הלב שמונעת את פתרונו המיוחל. הודות לפעולתו זו, נקבל, קוראים נרגשים שכמותנו, תשובה אופטימית, גם אם מאוחרת, המובילה לסוף שמח. הבה נודה ל"ידיעות" פעמיים – גם על ששימח אותנו וגם על שהציל ילדה חמודה ועיוורת מגירוש. טוב שיש למדינה עיתון שכזה, יחיד במינו, שאין בלתו.
הכתב, יואב בירנברג, הביא תיאור תמציתי ומרגש של השתלשלות העניינים, המתאים למגבלת השטח שהוקצה לנושא. אלא שהרושם שנותר אצל הקורא הוא ש"ידיעות" הוא הרבה יותר ממדווח. הוא לא רק העיתון החושף את הפרשה, אלא גם הגורם היחיד הפועל, בעקביות ובצנעה, כדי להציל את הילדה מגירוש.
"אני לא פיליפינה"
סיפורה של קריסל הוא אכן אחד הסיפורים יוצאי הדופן והמרגשים בתולדות קהילת המהגרים בדרום תל-אביב. מאז נודע בקהילה על המקרה, עוד בימיה של קריסל כתינוקת, מטפלים בה ובאמה המאמצת ג'נט מתנדבים ופעילים בתחום הרפואה והמשפט כדי להקל עליהן ולהקנות להן מעמד של קבע. מאז 2008 מקיימים גם במאית הדוקו ענת תל והמפיק סשה קליין קשר רצוף עם קריסל וג'נט ומתעדים את קשייהן ואת המאבק, הן על מאור עיניה של קריסל, הן על רווחתה והן על זכויותיה האזרחיות.
סרטם התיעודי של תל וקליין, "אני לא פיליפינה", הוקרן בפסטיבל "דוקאביב" בשנת 2010 והיה בין המועמדים לפרס בתחרות הישראלית (תחת השם "אמונה עיוורת"). לאחר מכן הוקרן הסרט, גם בשידורים חוזרים, ביס-דוקו, השותפה למימון ההפקה. הסרט, העוקב אחר התמודדותה של קריסל עם העיוורון, האימוץ והעדר מעמד אזרחי, הוא אחד הנצפים והמדוברים בין סרטי הדוקו בשנים האחרונות. התהודה שיצר הסרט זכתה לאלפי אזכורים ברשת. בין השאר נסקר הסרט בערוץ המעורבות של ynet, שבו גוללה הבמאית, לקראת הקרנת הבכורה, ב-13.5.10, את השתלשלות העניינים שהביאו ליצירתו.
עכשיו, כשקריסל הונצחה על שער "24 שעות", קיוויתי להתעדכן במצבה, ובעקבות הפתיח האופטימי, ללמוד מה התחדש בעניין מעמדה. ובעצם, ללמוד מה התחדש בעניין מעמדה של ג'נט – ספק דודתה, וללא כל ספק אמה המאמצת והמסורה. הבעיה העיקרית, כמתואר בסרט ומאוזכר בכתבה, היא שקריסל תלויה לחלוטין בג'נט, שהיא נטולת מעמד אזרחי ישראל.
אין ספק, זהו מקרה ייחודי ונדיר, שראוי לפתרון ייחודי. פתרון כזה לא נתפר עד כה, ועם זאת, השתיים לא גורשו מכאן – גם לא בתקופה הקשה ביותר של רדיפת המהגרים – משום המורכבות שבמצבן. אי-אפשר להפקיר את הילדה ולגרש את זו שאימצה אותה בפועל, אבל במשרד הפנים גם לא ממהרים להציע פתרון ייחודי. מי שמעיין בכמה מן המקרים המופיעים באתר רופאים לזכויות האדם יגלה שיש בקהילת המהגרים לא מעט מקרים ייחודיים, כל אחד נוגע ללב מחברו. כל הומניסט ולוחם זכויות אדם היה ממליץ לפתור את כולם, אבל מתברר כי כל שרי הפנים שכיהנו בתקופת חייה של קריסל, ובהם אופיר פינס, רוני בר-און, מאיר שטרית ואלי ישי, לא מיהרו למצוא פתרון למצבה המיוחד והנדיר של ג'נט.
"ידיעות" נותן בסתר
בכתבה על סיפורן של קריסל וג'נט "בידיעות אחרונות" הופיעה תמונת שר הפנים הנכנס, גדעון סער, ותחתיה הכיתוב "יש פתרון". שלא כשר הפנים היוצא, אלי ישי, גדעון סער הוא תל-אביבי, ונושא המהגרים בעירו בוודאי מוכר לו על כל מורכבותו – וזו בהחלט סיבה לתמונה.
מצד אחד, אין שום דבר בכתבה שיעיד על פעולה ממשית כלשהי של "ידיעות" למען הילדה, שייתן תוקף לטפיחה העצמית של העיתון על שכמו (אלא אם העיתון עבר לאחרונה לשיטת מתן בסתר). הייתכן כי כתב "ידיעות" התקשר לשר, גולל בפניו את סיפורה העצוב של קריסל, ומצניע זאת?
מצד שני, ניתן למצוא בסוף הכתבה את "תגובת משרד הפנים" וזו לשונה: "בימים האחרונים, בעקבות פניית 'ידיעות אחרונות', הנחה שר הפנים את רשות האוכלוסין וההגירה להעניק לקריסל לודריליו מעמד זמני, בעקבות עמידתה בכל הקריטריונים הדרושים. בימים הקרובים תתבקש ג'נט לודריליו להסדיר את סוגיית האפוטרופסות לצורך מתן מעמד קבע".
שער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", 28.5.13
אלה אכן חדשות משמחות. אם קריסל עומדת, מעצם הולדתה בישראל ושהותה הרצופה כאן, בקריטריונים הדרושים לקבלת המעמד הזמני, וזו תוכר רשמית, יתחיל מסעה הביורוקרטי הארוך של ז'נט לקבל מעמד דומה. אם זה יקרה, חרדת הגירוש תוסר מעליהן.
ייתכן שפניית "ידיעות" תקצר במשהו את הסחבת הביורוקרטית, ואולי העניינים יקודמו בגלל התל-אביביות החילונית של שר הפנים הנוכחי. עם זאת, אין לשכוח את חלקם המתמשך והעיקש של פעילים אלמונים בארגוני זכויות אדם, שהגנו על קריסל וג'נט וליוו אותן במאבקיהן כל השנים. ואי-אפשר לזלזל בתרומתו של הסרט ליצירת מודעות לעניינן של השתיים וכמייצג לעניינם של כל ילדי העובדים חסרי המעמד. לא מזמן הזילו דמעה בכירי המוסד לביטוח לאומי כשקטע מן הסרט הוקרן בפניהם במהלך דיון על המדיניות בנוגע לפליטים ומהגרי עבודה בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה (שהוא המו"ל של "העין השביעית").
בקרוב: השר יחבק ילדה עיוורת
יש להניח כי בקרוב יבשר לנו העיתון של המדינה על מימוש ההישג – וזה יהיה סוף טוב לכולם. אני רואה בדמיוני תמונה בעמודו ראשון של "ידיעות" ובה נראה שר הפנים גדעון סער כשהוא מחבק את הילדה המקסימה והעיוורת לרגל ההסדרה הצפויה של מעמדה. השר סער יקבל בוודאי נקודת זכות מצד הציבור הרגיש לעוול, אם אכן יגלה נכונות להיחלץ לזירוז ההליכים. ואילו העיתון של המדינה, שושבינה החדש של קריסל, יגיר בוודאי דמעה מעיניהם של קוראיו ויבסס את מעמדו כמחולל נסים, כאומר: עד שאנחנו לא נכנסים לתמונה, שום דבר לא קורה.
זה יהיה סוף טוב, כמעט לכולם. האם גם ענת תל וסשה קליין, שנטעו את סיפורה של קריסל בלבבות הציבור, יזכו להופיע בתמונה החגיגית? נראה שלא, אם לשפוט על-פי העדרם המוחלט והעדרו של סרטם מן הכתבה. הקורא הסביר לא יוכל שלא להתרשם שעד היחלצותו של "ידיעות" למשימה ההומניטרית, השתיים התבוססו באלמוניותן ובאדישות הציבור לגורלן.
אילו כתבה כזאת היתה מתפרסמת בעיתון אחר, הייתי מניח כי העדר האזכור לפועלם של יוצרי הסרט הוא תוצאה של מחדל עיתונאי מביך. כשמדובר ב"ידיעות", אני מתקשה להאמין שזה המצב. הייתכן כי העבודה העיתונאית על הסיפור היא כה שטחית ומרפרפת, עד כדי כך שהכתב יואב בירנברג לא ידע על הסרט?
מתאים יותר ל"ידיעות" – הידוע בכך שלעולם אינו מזכיר עיתונים אחרים בנסיבות חיוביות, ונוקט מדיניות של התעלמות מקיומם – להתעלם גם מיוצרים קולנועיים שפולשים לתחומו ומתוצרתם.
ענת תל אינה עיתונאית. היא במאית דוקו. הליווי הקולנועי של משפחה כמו זו של קריסל וג'נט כרוך במסירות אין קץ. ההשקעה הנפשית של במאים דוקומנטריים בסרטיהם היא אדירה, וההשקעה החומרית אינה נופלת ממנה – לעתים קרובות ללא תמורה ראויה. למרות המועמדויות האחרונות לאוסקר, סרט דוקומנטרי אינו מניב ברוב המקרים ליוצרו תהילה וכוכבוּת – אלא, במקרה הטוב, את תודתם והוקרתם של אלה שעניינם הוצג על-ידיו.
לתלאותיהן של קריסל וג'נט יהיה בוודאי סוף טוב, אבל אנחנו נישאר עם עיתון מרכזי שמייצג רדידות וקהות תקשורתית. אי-הנתינה של קרדיט ראוי ליוצרים הקולנועיים עשויה להעיד על כך שמדובר בעיתון מסוגר וחשדני, נציג העולם הישן במרעו. היום, על רקע תרבות השיתוף – המקובלת גם באזכור ושיתוף בחומרים עיתונאיים – זה נראה אנכרוניסטי, אגוצנטרי וקפוץ.
"ידיעות" לוקח טרמפיסט
ובכל זאת מישהו זכה כאן לתהילת חינם. אל הכתבה המרגשת, שפסחה לחלוטין על הסרט "אני לא פיליפינה" ויוצריו, השתרבבה באופן לא מוסבר (ובעצם כן מוסבר) דמות חידה. הנה, בתת-הפרק המופיע בסוף הכתבה, תחת הקביעה "אז מה עושים? ובכן, לא הרבה", מפציע לפתע עו"ד דורון ברזילי, ראש לשכת עורכי-הדין, ותורם את התובנה המחכימה שלו להערכת המצב: "הבעיה של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט בישראל מחריפה בשנים האחרונות, כשאנו עדים למספרם העולה של הנכנסים הבלתי חוקיים לישראל", אומר ברזילי ומוסיף, "גם אם מדובר במצב רגיש מבחינה פוליטית ומדינית, יש למצוא פתרון מהיר כדי למנוע סבל מיותר של אוכלוסיית הפליטים ובעיקר הילדים שבהם, שמשלמים מחיר כבד".
מה פתאום עו"ד ברזילי ואיך הוא קשור לקריסל וג'נט?
ובכן, הוא אינו קשור. מתברר כי בצירוף מקרים שרק עורך ממולח יכול לזהות, אמור עו"ד ברזילי "לעמוד היום [יום הפרסום] בראש דיון שיוקדש לנושא הזרים בישראל, במסגרת כנס לשכת עורכי-הדין המתקיים בימים אלה באילת".
אז הנה, קידמנו, על הדרך, גם את ראש הלשכה וגם את הכנס באילת. וזה אולי מסביר את הקרדיט שנוסף לזה של כותב הכתבה, יואב בירנברג. הקרדיט שניתן גם לכתב לענייני משפט, תלם יהב.
(הסרטון בראש העמוד: הטריילר לסרט התיעודי "אני לא פיליפינה")