המתווה
כמעט חודשיים אחרי שהושבעה הממשלה ה-33 והחלו הדיונים על תקציב 2013–2014, ערפל המשא-ומתן מתחיל להתבהר. פרטי המדיניות הכלכלית הממשלתית אמנם עוד ישתנו כהנה וכהנה כשחוק התקציב יעבור את הליך החקיקה, אולם מתווה המדיניות, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתקציב המדינה, הוא כבר גוף מוצק עם קווי מתאר ברורים.
נראה כי על מרבית הכתבים והפרשנים הכלכליים (והמדיניים הנאלצים להביע את דעתם בענייני כלכלה) המביעים דעתם בתקופה האמורה מקובל כי לפיד נמצא כעת בין השלב התחתון לאמצעי בסולם התדמיתי של ההחלטות התקציביות.
בראש הסולם נמצאים הרפורמות המבניות והעימות עם קבוצות לובי: הטיפול ב"מתנחלים" וב"חרדים" (שבו התמקד לפיד בהופעותיו טרם נחשפה טיוטת התקציב), אך גם ב"סוחרים באילת" וכיוצא בהם, בבעלי הון ("טייקונים") ובחברות ענק (אינטל, טבע), ב"וועדים הגדולים", במגזר הציבורי ובכל דבר המריח הסתדרות (אכן כן: כמעט כל העיתונאים המרכזיים העוסקים בסיקור הכלכלה בישראל שייכים לימין הכלכלי המתון או הקיצוני. מעניין לחשוב על חלקה ההיסטורי של תנועת הפועלים ביצירת המציאות הזו). וכמובן: הקיצוץ בתקציב הביטחון, שכמוהו לא נראה בישראל זה שנים.
בשלב התחתון של הסולם נמצא הקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה – קיצוץ עיוור, רנדומלי, הפוגע ללא עוררין וללא יכולת הסוואה "באזרח הקטן" – הגדלה מסיבית של הגירעון (הפסולה בעיני רוב הפרשנים, גם כאלה התומכים במדיניות מרחיבה), ואולי עוד דבר או שניים שעוד נגלה. לצדן באותה קומה מככבות החלטות שכן נמצאות בספר התקציב, כמו פגיעה בשירותי הבריאות והרווחה, הנוגסות ישירות בקופה הקטנה של מי שאין להם קופה גדולה. יש גם, כמובן, החלטות הנמצאות במחלוקת בקרב הפרשנים הכלכליים. כך למשל המע"מ על פירות וירקות, הנתפס בעיני כמה מהם כפגיעה בשכבות החלשות (ובחקלאות) ובעיני אחרים דווקא מס שוויוני (גם עשירים אוכלים מלפפונים), קצבאות הילדים ועוד.
את השלב האמצעי אפשר לתמצת במלים "העלאות מסים". ואכן, המרכיב הבולט ביותר בטיוטת ספר התקציב הוא העלאות המסים השונות. הביקורת הנמתחת על העלאות מסים מתומצתת בדרך כלל במלה "גזירות", ונוספים אליה הביטויים "מעמד הביניים" ו"השכבות החלשות" לפי הצורך.
ואולם, מיקומו של אותו שלב אמצעי ב"סולם ההחלטות התקציביות" ביחס לאדמה משתנה מעיתון לעיתון. וגם זה מתבהר: אחרי היסוסים עריכתיים אצל כמה מהעיתונים, הבשילו והתגבשו הקו (היכן שיש כזה) והמגמה (היכן שיש כזו) המערכתיים כלפי ממשלת ישראל ה-33, עם דגש על הדמויות הבולטות בה: שר האוצר יאיר לפיד וראש הממשלה בנימין נתניהו.
כך בעיתונות החופשית: ב"הארץ" ניכר היחס המנוכר ללפיד, בעוד שב"מעריב" וב"מקור ראשון" הוא משופר. "הארץ" התעמת עם לפיד עוד בתחילת ריצתו לכנסת, וממילא לפיד רחוק מלהיות כוס התה המדיני שלו (על אף שבשל שיקולי תדמית ואילוצי תחרות בשוק התקשורת, "הארץ" היה הבמה הקבועה לראיונות שהעניק לפיד לעיתונות המודפסת עת היה כוכב תקשורת שאינו מכהן בכנסת). "דה-מרקר" לא הצליח להידבק לאוזנו של מי שהיה לשר האוצר – וקיבל רק את שר הכלכלה והמסחר כגרופי.
ב"מקור ראשון" אוחזים באופן מסורתי בגישה כלכלית ימנית קיצונית (נראה שגם אחרי שחלק הכלכלה בוטל והעורך האולטרה-ימני נפנה לעסוק בהוראת עיתונאות), וממילא רואים עין בעין עם לפיד ונתניהו בחזית זו. גם ההבדלים בתפיסה החברתית-דתית בין צוות העיתון לבין לפיד מתעמעמים על רקע הקרבה בין לפיד לנפתלי בנט מהבית-היהודי, הדמות החביבה על כמה מבכירי העיתון. ב"מעריב" תמונת המצב דומה ושונה, בהתאם לעומק הסינדיקציה.
בעיתונות המגויסת ההבדלים בולטים עוד יותר. "ישראל היום" זנח באופן מלא את מדיניות העמימות (ספק מלכודת מחושבת, ספק תוצאה של היסוסים אותנטיים) והעמיד את לפיד במקום שבו עמדו אולמרט ולבני לפניו – ברווזים במטווח של עילגות עיתונאית ופובליציסטיקה גרועה. "ידיעות אחרונות", מנגד, מנסה עדיין לשמור על מראית עין של הוגנות ואיזון, בעזרתם של כמה א-רדיקלים חופשיים שטרם הופרשו ממנו. לפיד, בהתאם לרוח זו, סופג לא מעט ביקורת, אולם לנתניהו נשמר דרך קבע תפקיד הארכי-נבל, העכביש המתחבל והפתי המטופש (לחלופין, ובהתאם להשתתפותה של אשת ראש הממשלה בדיווח הרלבנטי).
המחאה הרטורית
"נתניהו יכריע: קיצוץ של ארבעה מיליארד בתקציב הביטחון או גזירות נוספות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "במערכת הפוליטית מעריכים: ראש הממשלה מתכוון לחתוך שני מיליארד שקל מארבעת המיליארד שלפיד מבקש לקצץ מתקציב הביטחון. באוצר מזהירים: הקטנת הקיצוץ תחייב פגיעה נוספת בתקציבים החברתיים. שר האוצר התייחס למחאה נגדו: 'אני מתאפק לא ללבוש את הטי-שירט השחור, לצאת לכיכר ולשאול, נגד מי אתם מפגינים?'", נכתב בכותרת המשנה.
הכפולה הפותחת אינה נוטה חסד לשר האוצר, שתמונתו מופיעה בה, בקטן, מתחת לזו הגדולה יותר של דפני ליף, שהפגינה אמש מול ביתו. "לפחות שישה שרים מאיימים להצביע נגד התקציב", נכתב בכותרת ידיעה של כתבי הכנסת של "מעריב/מקור ראשון". "המחאה חזרה?", שואלת כותרת גג לדיווח של כתב הרווחה יובל גורן ("הפגנה ליד ביתו של לפיד: 'שיקרת לנו'"). "גורמים באוצר: אם יוקטן הקיצוץ בביטחון, החלשים ייפגעו עוד יותר" היא כותרת ידיעה אחרת. טור הפרשנות, של אמנון לורד, מותח ביקורת חריפה בסגנון רך יחסית, על העדר הנכונות של צה"ל לקצץ בתקציבו.
"אנשי המחאה החברתית: 'נצא לרחובות'", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון" ("בעקבות הקיצוץ בתקציב וה'גזירות'", נכתב בכותרת הגג; המרכאות במקור). "רק מעטים התייצבו אמש להפגנה מול ביתו של שר האוצר, אבל במוצאי-שבת מתוכננות הפגנות נרחבות בערים הגדולות. לפיד: 'אתם מפגינים נגד עצמכם'. בנט פירסם הודעת תמיכה נחרצת במהלכי האוצר", מספרת כותרת המשנה. שתיים משלוש ההפניות לטורי פרשנות בנוגע ללפיד והתקציב – חיוביות.
הידיעה הפותחת, על אודות הכרזתם של שישה שרים כי יצביעו נגד התקציב, מלווה בכותרת משנה המוקדשת לשר הכלכלה בנט: "לפיד הניח חסם עורקים מיידי כדי לעצור את הדימום". לפיד, בתמונה בעמוד הראשון של העיתון, מחייך מלוא הפה. "דרוש גיבוי ללפיד", קובעת כותרת מאמר המערכת, המסגיר השקפת עולם מצוריסטית אופיינית כשהוא מדמה את הצעת התקציב ל"מלחמת אין ברירה" מול "פלישתם לשטחינו" של "אויבים חברתיים" ("יש כאן כלכלה שלבדד תשכון" הוא מכתם נוסף). "דווקא נוכח ההתנפלות על שר האוצר החדש יש להדגיש שהוא ראוי לחיזוק ולתמיכה. הצעת התקציב שלו, חרף השינויים שהיא עוד תעבור, אמיצה ונכונה", נכתב במאמר, המעניק קרדיט ללפיד גם על חשבון העתיד.
קול חריג יחסית מספק היום ב"מקור ראשון" עמית סגל. בטורו הקבוע "פרלמנט לייט" בעמודי החדשות מגיש סגל ניתוח בהיר ותמציתי של "התקופה המעצבת של כהונת לפיד כולה". "שר האוצר עושה לעצמו חיים קלים אם הוא באמת מאמין בהצהרותיו ש'בהתחלה יכעסו עלי, אבל זה יעבור'", כותב סגל, ומזכיר כי גם נתניהו נתפס כשר אוצר "מקצץ, מר ואכזר", על אף שהקיצוצים איפיינו רק את תחילת כהונתו. "הסיפור השבוע איננו סיפור על כסף, אלא על אמינות", כותב סגל וקובע כי דווקא הזגזוג של לפיד בעניין הגדלת הגירעון סימן את סדיקת מעטה הטפלון שלו (בהקשר זה כדאי להזכיר את תיאוריית הקונספירציה של סבר פלוצקר, שפורסמה בהבלטה ב"ידיעות אחרונות", ולפיה הזגזוג של לפיד היה מכוון ונעשה על דעתם של נתניהו ופישר).
בדומה לסגל, גם ורטר ב"הארץ" חובט בלפיד בסעיף האמינות, ואף מעבר לו. "הבעיה עם יאיר לפיד אינה בהתכחשותו להבטחות, לנאומים ולשלל הפוסטים שהוא פירסם בתקופת הבחירות. התרגלנו לפוליטיקאים שאומרים דבר אחד לפני ופועלים ההפך אחרי [...] הבעיה היא בהבטחות/נאומים/פוסטים שהאיש ניפק לבוחריו [...] אחרי שכבר התוודע לממדי הקטסטרופה הכלכלית שהותירו לו בנימין נתניהו ויובל שטייניץ. כשבוחנים את הדיסוננס הבלתי נתפס בין מה ששר האוצר כתב ואמר רק בימים האחרונים לבין חבילת הקיצוצים והמסים שנחתה על ראשינו השבוע, מתקבל הרושם ששר אוצרנו אינו מחובר למציאות". הרטוריקה של לפיד, קובע ורטר, היא זו שמחסלת כעת, בדיעבד, את תדמיתו (אגב, בגזרת הרטוריקה, אחרי שהעיתונות המרכזית בישראל נפרדה לשלום מבן כספית, ורטר משתדל לנצח מדי שבוע את סימה קדמון במקצה הקלישאות והדימויים הצבעו-טרחניים).
"גזירה לא שווה" היא הכותרת הראשית של "הארץ" (על האיור המלווה אותה כתב כאן עידו קינן). "לפיד הכריז אמש כי הציל את הכלכלה הישראלית, אך התקציב שהגיש מנחית מכה על ציבור בוחריו. מי שנישא עלי המחאה החברתית עלול למצוא עצמו כשהיא מכוונת נגדו", נכתב בכותרת המשנה. "יוזמי המחאה לא מתביישים להזדהות כשמאל", נכתב בהפניה לטור של אילן ליאור, המסכמת היטב את יחסו של העיתון ללפיד. הכותרת היא "הפקת לקחים", ולא "אמרנו לכם". לפיד יכול לשאוב נחת מהעורך הבכיר לכלכלה ולחברה, נחמיה שטרסלר, המוחא לו כפיים מעודדות במדור הדעות – אבל שטרסלר הוא כבר מזמן לא נוף עיתונו. "המקל והגזירות" היא כותרת העיתון הכלכלי היום, ורותם שטרקמן, סגן עורך "דה-מרקר", מקבל חצי עמוד משלו בעיתון האם כדי לחבוט בלפיד. "פוליטיקה חדשה היתה רק סיסמה, מסתבר", הוא כותב בטור עמוס סיסמאות שטבע המייסד, גיא רולניק. זהו הפער שבו נופל לפיד: עבור עיתונאי טביעת מכתם היא הצלחה מקצועית, עבור פוליטיקאי היא עלולה להיות צ'ק לפירעון.
החזית הצבאית
"מקצץ ונפגע" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "נגד גזירות לפיד, בעד ההפצצות בסוריה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". העיתון הראשון מגיש כך לקוראיו את החדשות דרך עיניו של לפיד. העיתון השני מגיש כך לעם את דעתו שלו על עצמו – לפי סקר כמובן. במקום תצלומים, מעטרים את הכותרת איורים של איתמר דאובה. בגדול יותר נראה לפיד כשהוא חבול ופצוע. מסכן. בשני נראה נתניהו כשהוא מטגן את לפיד על מחבת. שלוש ההפניות לטורי פרשנות מותחות ביקורת על לפיד ומציגות אותו כבחור טוב ("תרנגול במאורת שועלים", קובע ברנע) שנקלע, ברוב תמימותו, למלכודת שטמן לו נתניהו וטמנו לו פקידי האוצר וטמן לו עופר עיני.
גם נחום ברנע מציין, יש לציין, את נקודת התורפה של לפיד באיבר הרטורי: "הקלות שבה לפיד עבר מרטוריקה אחת לרטוריקה הפוכה, מהגנה סקטוריאלית על מעמד הביניים לגזירות קשות על אותו מעמד, מרכיבה על גל המחאה להחרבתו, מקוממת את בוחריו. הם חשים בריחה הקשה, המרתיע, של בגידה". ואילו סבר פלוצקר, ב"ממון", "חש אכזבה" גם ממעשיו של לפיד. הוא מונה שורה של צעדים כלכליים ש"אין חובה להיות סוציאליסט, אפילו לא סוציאל-דמוקרט, כדי לצדד בהם". "זו, מכל מקום, היתה ועודה ציפייתי מהשר לפיד", הוא מסכם.
שרה נתניהו, אתמול בסין (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
נתניהו, כפי שמציינים כל הפרשנים כל השבוע, נמלט מאימת סיקור התקציב לביקור ממלכתי בסין, אבל על שער "ידיעות", מתחת לכותרת הראשית, נמצא מקום גם להפניה לידיעה ביקורתית הקשורה אליו: "על חשבוננו. הנהג של נתניהו קיבל נסיעת צ'ופר לסין והפך לנושא המזוודות". "והעלות למשלם המסים? אלפי שקלים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, המקבלת חצי מהעמוד הפותח. תתארו לעצמכם מה היו עושים ב"ידיעות" עם ידיעה על דבר-מה שעולה למשלם המסים מיליארדי שקלים. ובכן, אל תנחשו: הוא יקבל חצי עמוד בעמוד הפותח. "עובר לחזית הצבאית", נכתב בכותרת הידיעה הנוספת באותו עמוד. נראה לצדה לפיד מחייך חיוך רחב ולוחץ ידיים אמיצות עם הנשיא פרס, המחייך בעונג גם הוא. "אני מאמין שאנחנו עושים את המעשה הנכון", נכתב בכיתוב התמונה.
הידיעה עצמה, בחתימת שלושת כתבי העיתון, מוקדשת "לקרב הגדול של הגזירות הכלכליות – קיצוץ של 4 מיליארד שקל מתקציב הביטחון". זוהי, כמובן, חזית נוחה ללפיד ולכן ל"ידיעות אחרונות" – את ההחלטה הזו הרי יצטרך לקבוע נתניהו.
"בעיקר כועסים" היא כותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום" – תמצית ישראל-היומית של סקר שהזמין העיתון בנוגע לתחושות הציבור ביחס לתקציב. הלוגו המלווה את הסיקור מראה את לפיד עם הבריסטול שבאמצעותו לעג, כחלק מקמפיין הבחירות שלו, לנתניהו ("מעמד הביניים ישלם", נכתב על גבי התצלום).
"התמיכה ברה"מ ללא שינוי", נכתב באחת מכותרות הביניים.
סוריה
"האו"ם החליט להסיג את כוחותיו מאזור החיץ בין ישראל לסוריה", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "דובר מטעם הארגון: 'ההחלטה התקבלה בעקבות סכנה מיידית לחיי משקיפי אונדו"ף שאינה עולה בקנה אחד עם הכשרתם הצבאית'. בצה"ל טוענים כי לא מדובר בנסיגה כוללת, אולם בסוריה מדווחים: כוחות מורדים המזוהים עם אל-קאעידה כבר משתלטים על עמדות האו"ם".
פלילים
"אולמרט יכול היה להיות אופטימי באשר לתיק הולילנד. ואז באה העדות של אחיו", נכתב בהפניה על שער "הארץ". גידי וייץ מאשש את מה שכתב ברוך קרא מוקדם יותר השבוע ב"מעריב": ההכחשה הגורפת של יוסי אולמרט כי קיבל כספים משמואל דכנר (בניגוד להודאתו בכך בחקירתו במשטרה) פועלת דווקא לרעת ההגנה.
"לאחר שלושה חודשי חקירה, נסגר תיק זיוף המכתב נגד סער", נכתב בכותרת דיווח של עמיחי אתאלי ב"מעריב". "המשטרה הודיעה: לא נמצאו חשודים בכתיבת המסמך המזויף, שהאשים את שר הפנים בהתנהגות מינית פסולה". אתאלי מצטט את הודעת המשטרה כולל הסיומת "עם זאת, יש לקיים שיח משמעותי בנוגע לתופעה, מעבר לחקירה המשטרתית". אכן, החברה הישראלית ניחנה ברובד נורמטיבי ואתי דקיק במיוחד. נדמה כי אחת הסיבות האפשריות לכך היא שהגוף האמון על הרובד הפלילי מעניק עצות מוסריות במקום לפתור תיקים.
קארמה
הביצוע של רותם שפי ל"קארמה פוליס" של רדיוהד מגיע לשער "הארץ". "אף אחד לא התקשר ואמר, 'בואי, אני אעשה ממך כוכבת', אבל כן, היו כמה הצעות", מסכם בן שלו את הראיון עם מיני-סנסציית היוטיוב (כרבע מיליון צפיות) המוצדקת. "אנשים שראו אותי לפני ולא התייחסו, ופתאום שמו לב. גורמים שאולי שמעו את השם שלי ומבינים עכשיו שאני זמרת טובה, אפילו שזה דאחקה והכל. נראה מה יקרה עם כל ההצעות האלה. בינתיים, מה שהכי מפריע לי בשבוע האחרון זה שלא נגעתי בגיטרה ולא כתבתי. יש לי רעיונות בראש, ואין לי שקט נפשי לכתוב, ואני מתה לכתוב. אנחנו חייבים לכתוב ולהופיע, אחרת אנחנו נהפכים לאנשים לא מאושרים".
ענייני תקשורת
קלמן ליבסקינד ממשיך לכתוב נכוחה ב"מעריב" על פרשת עמנואל רוזן. הפעם הוא מתייחס לראיון-עימות שאליו נקלעה ח"כ מרב מיכאלי בקרב עדת הפרשנים הגברים של חדשות ערוץ 2 כאל רגע של הארה. "השבוע זה קרה לי. בשנייה. אחרי ימים ארוכים שבהם אני מעסיק את עצמי בשאלה המטרידה איך כל-כך הרבה אנשים ידעו במשך שנים על התנהגותו של עמנואל רוזן ולא עשו עם זה כלום, צפיתי במופע של דני קושמרו, משה נוסבאום ורוני דניאל ב'אולפן שישי' והבנתי הכל. [...] שבע דקות הראיון שלהם עם ח"כ מירב מיכאלי הסבירו לי מה ששבועיים של ברברת אינסופית לא הצליחה.
"פרשת עמנואל רוזן מוכיחה עד כמה משהו בסיסי מאוד רקוב בממלכה שלנו", הוא מוסיף, "[...] הפרשה הזו מגלה הרבה מאוד דברים עלינו, העיתונאים. החשוב והמטריד ביותר הוא שיש נושאים שאנחנו פשוט לא מסוגלים לטפל בהם בהגינות. מול שוטרים שסרחו הקימו את המחלקה לחקירת שוטרים, כדי למנוע מצב שבו שוטר חוקר שוטר אחר. לנו אין מחלקה לחקירת עיתונאים, ועל ציבור הצרכנים שלנו נגזר להאמין לנו שאנחנו יכולים לטפל בחברים שלנו באותה מידת רצינות ויושרה שאנחנו מטפלים בסיפורים על שר התיירות. וזה, חייבים להודות, פשוט לא עובד".
"קול-ישראל חזר בו מדיווח מכפיש על תושבי יצהר", נכתב בכותרת דיווח של ישי פרידמן ב"מקור ראשון". "הכתבת הצבאית כרמלה מנשה דיווחה שלשום כי ילד בן שבע מהיישוב העליל שחייל בדואי אנס אותו. בעקבות איום בתביעת דיבה שודרה אתמול חצי הבהרה: הילד לא היה מיצהר, והוא לא התלונן על אונס. מנשה: 'דובר צה"ל הטעה אותי, ובכל מקרה זה נכון שילד בן שבע העליל עלילה'", נכתב בכותרת המשנה. "הילד רצה לנקום בערבי" בעקבות רצח אחד התושבים, אמרה מנשה, כך פרידמן. "בכתבה הוטחו האשמות כבדות נגד המתיישבים, שלדבריה ידעו ושתקו ואף היו אלה שגרמו לילד להעליל כך על חיילי צה"ל. 'עמדה מאחורי זה תשתית, זה לא מקרי'".
"מעריב" מדווח כי כתבת העיתון ליאת שלזינגר זכתה בפרס "פראט" לתקשורת בנושאי סביבה וחברה. יובל גורן מדווח כי לצדה של שלזינגר זכו בפרס גם כתב ynet ארז ארליכמן ואתר האינטרנט "בידיים". בעמוד הבא מדווח "כתב 'מעריב'" על "הישג למשורר ולבעל הטור במעריב": "פרס ברנר יוענק למירון ח. איזקסון". "מקור ראשון" מדווח כי "כתב 'מקור ראשון' זכה בפרס 'בני ברית'". "צביקה קליין", מדווח/ת יהל שלום, "כיום גם עורך nrg יהדות, נבחר בשל סדרה בת תשע כתבות על יהדות התפוצות". "בנוסף לקליין", נכתב בתוך הידיעה, "הוענק פרס גם למשה אלפי, במאי ומפיק קולנוע בערוץ הראשון, בשל הסדרה 'קהילות מדליקות', ששודרה בחנוכה האחרון; כמו כן, לדוד לנדאו, עורכו לשעבר של עיתון 'הארץ' ועורך מנהל של עיתון ה'ג'רוזלם פוסט', הוענק פרס מפעל חיים".