רפורמות ומהפכות
החן הטבעי, היכולת הרטורית, הקרבה ל"ידיעות אחרונות", השותפות הטבעית עם "ישראל היום" וכמובן ההתקפות המילוליות על החרדים – כל אלו עזרו לשר האוצר יאיר לפיד לצלוח את השבועיים-שלושה האחרונים, שבמהלכם הפכו הגזירות הכלכליות מוחשיות יותר ויותר, עם תקשורת שקטה וידידותית יחסית. אבל – כפי שיכול להגיד לו גם אחד מיועציו הקרובים, אהוד אולמרט – לא לעולם חוסן. קרבה למו"לים ולעיתונאים ושימוש באלימות (מילולית או צבאית) ליצירת הסחות דעת ציבוריות – גם אלו יקרסו מול מציאות דוקרת ומתמשכת, והיום הוא יום העיתונים החלש ביותר של לפיד מאז הפך מבעל טור ב"ידיעות אחרונות" לבעל טור בפייסבוק.
"עימות חזיתי", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "הקרב על הגזירות: יו"ר ההסתדרות מאיים בשביתה", נכתב בכותרת הגג. "עופר עיני מאיים לפעול 'בכל האמצעים' אם ראש הממשלה ושר האוצר לא ינהלו מו"מ עם ההסתדרות על הקיצוצים", פותחת כותרת המשנה. הכותרת הראשית של המוסף "ממון" היא "אילת נגד הממשלה" – "הסוחרים וראשי התיירות בעיר יצאו אתמול להפגנות במחאה על ביטול הפטור ממע"מ". הכרזות על "עימות" ו"התנגשות" של עיני בנושאי הגזירות מככבות גם על שער "מעריב" ובכותרת הראשית של "גלובס".
בקבוצת "הארץ" מתנגשים בלפיד מכיוון אחר, אולי כואב עוד יותר: "האוצר יקצץ 1.5 מיליארד שקל מתקציב החינוך", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הקיצוץ, שמחציתו בשעות הוראה, עשוי להביא גם לפיטורי מורים ולמתיחות בין לפיד לשר החינוך מסיעתו, שי פירון", צופה כותרת המשנה. "1.5 מיליארד שקל יקוצצו בחינוך – חשש מפיטורי מורים", מחרה-מחזיקה הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "לאחר ששר האוצר הודיע שיפטור מקיצוצים את תקציבי משרד הרווחה וההשכלה הגבוהה, ולאחר שהקטין את הפגיעה בתשתיות תחבורה – משרד החינוך יתבקש לשלם את המחיר" (של כוחם העדיף של שר הרווחה מאיר כהן ושר התחבורה ישראל כץ), מזכירה כותרת המשנה.
ובכל זאת, מוקדם להספיד את הקריירה התקשורתית של שר האוצר. "הארץ" והוא רוחשים זה לזה איבה הדדית, וב"דה-מרקר" מעדיפים את קרבתם של גורמים אחרים במנגנוני הממשל הכלכלי, ובכל זאת נמצא מקום להתקפת-הנגד של ראש הממשלה, המכוונת היישר אל לוח המטרות של העיתון, שם ניצבת תמונה של אנשי ועדי הנמלים לצד זו של הכוורת של נוחי דנקנר. "לקראת שביתה: נתניהו נתן אור ירוק להקמת נמל פרטי", נכתב לצד הכותרת הראשית ב"הארץ", בהפניה ל"דה-מרקר". כותרת דומה מופיעה גם מתחת לכותרת הראשית של "דה-מרקר" עצמו (כותרת שלישית, לטור של ליאור דטל, צולפת: "ככה מתחילים 'עשור של חינוך'?").
בעיתונים האחרים מצבו של לפיד טוב עוד יותר. ב"ידיעות אחרונות" תמונתו אמנם מופיעה מאחורי זו של נתניהו (הניצב מעברה של הכותרת הראשית, מול יו"ר ההסתדרות שידיו שלובות על חזהו), אולם הכותרת של מוסף הכלכלה כבר מדברת על "הממשלה" ואילו ההפניה על שער העיתון לטור של סבר פלוצקר מתייחסת דווקא ל"מניפולציה של ביבי". פלוצקר מפשיל שרוולים, מותח כתפיות ומאשים "מישהו" (נתניהו) בכך שדאג "לספר (ולשקר) ששר האוצר החדש העלה את 'הפרטת הנמלים' לראש סולם העדיפויות שלו". זאת, משום ש"השר לפיד פותח חזית בעד האדם העובד ונגד הפרזיטים", ולכן נתניהו מנסה "לסכסך בין לפיד לעיני ולפשר בין נתניהו לגפני". אז מי אמר שלפיד הפסיק לכתוב ב"ידיעות אחרונות"?
הכרזתו של נתניהו על רפורמות משקיות טעונה הוכחה בדיוק כמו הכרזתו של לפיד על מהפכות חברתיות. בינתיים, הכל דיבורים. ובכל זאת, הדיבורים של נתניהו עוזרים היום ללפיד פעמיים; הם גם מספקים ל"ידיעות אחרונות" תחמושת שיוכלו לירות במתחרהו העתידי לראשות הממשלה (בהנחה הסבירה שנתניהו ינסה להתמודד בפעם הרביעית), וגם מספקים ל"ישראל היום" חומר תעמולה שיסיח את דעתו מתקיפת שר האוצר. "נתניהו: שלא יפחידו, נקדם את הרפורמות", נכתב בכותרת "ישראל היום". "רה"מ הכריז כי יקדם שורה של שינויי ענק במשק – ובהם הורדת מחירי המכוניות והקמת נמל ים פרטי חדש. והעיקר – תחרות. 'שום שביתה לא תרתיע אותנו'. תוכנית של השר שלום: הורדת מחירי המים ב-15%", נכתב בכותרת המשנה. כותרת נוספת עוקצת בכל זאת את מהפכת האדם העובד של לפיד: "פליטת הפה והזעם: סגן שר האוצר מיקי לוי אמר שהחרדים 'טפילים' – ומיהר להתנצל". נותר כעת לחכות להתנצלות של פלוצקר.
עוד כותרות ראשיות
"מעריב" ממשיך גם היום להציב סדר יום שונה מזה של העיתונים האחרים, ולא מעניק את הכותרת הראשית לענייני התקציב. "ארה"ב יוזמת השקעות של מיליארדים ברשות כדי למנוע את קריסתה", נכתב בכותרת, וכותרת המשנה מוסרת: "שר החוץ קרי מגייס תאגידים שיקימו מיזמי ענק בערים הפלסטיניות וייצרו עשרות אלפי מקומות עבודה. המכשול: נתניהו מסרב לשחרר קרקעות בשטח C הנכלל בתוכנית האמריקאית" (אלי ברדנשטיין). לצד הכותרת מודפסת הפניה לטור של אסף גיבור, כתב השטחים של העיתון, המדווח מרמאללה על המשבר הכלכלי ש"ניכר בכל פינת רחוב" ומאשים את הרשות בכך שהיא משלמת את חובותיה לעובדיה שברצועת עזה, וכך "מי שנהנה ממסי התושבים הוא דווקא החמאס".
ב"מקור ראשון" בוחרים, באופן תמוה, להתעלם כליל בשער העיתון מהסוגיות הכלכליות. "פרושאור: 'מאגרים כימיים מהגדולים בעולם בהישג ידו של חיזבאללה'" היא הכותרת הראשית הדלילה שלו. "שלום, אחרי הכרה פלסטינית", נכתב בכיתוב תמונתו של שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור. גו רון, תראה לשקצים גאווה יהודית מהי. האייטם המרכזי השני בעמוד עוסק בענייני דת וממשל: "מסתמן: רוב בוועדת השרים לחקיקה לשינוי הדרך לבחירת הרבנים הראשיים". סוגיית בחירתו של הרב הראשי העסיקה מאוד את עסקני ועיתונאי המגזר הדתי-לאומי, כשבשבת האחרונה נראה היה כי הם מתחלקים כך שהקבוצה הראשונה תומכת בהשארת הסטטוס-קוו (בחירה ברבנים אריאל או מצגר) והשנייה ברפורמה (הרב סתיו). ההצעה החדשה, של ח"כ אלעזר שטרן, "טורפת את הקלפים", כותב היום זאב קם, מאחר שהיא משנה לגמרי את הרכב הגוף הבוחר – ובכך עוזרת כנראה לתומכי הרב סתיו.
גליון "מקור ראשון", 24.4.13
אתמול הערתי כאן כי מעולם לא ראיתי בעיני גיליון מודפס של "מקור ראשון" בגרסתו היומית (הזמין לכל באתר האינטרנט של העיתון, המוקדש כולו לאחסון גרסת הגיליון המצולמת). מ"מקור ראשון" הואילו להעמיד אותי על מקומי ולהוכיח כי גליון הדפוס היומי שריר וקיים – והרי ההוכחה לפניכם. המהדורה מחולקת מדי יום לאלפי מנויים, רובם, אם הבנתי נכון, ירושת מחלקת המנויים של עיתון "הצופה", שנרכש על-ידי מו"ל "מקור ראשון" שלמה בן-צבי ומוזג לתוך "מקור ראשון".
הצגה שנייה
"אסור להחמיץ" היא לשון ההפניה על שער "מעריב" לטורו של שלום ירושלמי: "ביום שני הקרוב יעלה על דוכן העדים דני איילון, עד התביעה המרכזי, סגן שר החוץ לשעבר. איילון, שיספר איך ליברמן כפה עליו למנות את זאב בן-אריה כשגריר בלטביה, מגלה בינתיים ביטחון רב בעדות שלו. אני מתאר לעצמי את המבט הקר והמצמית שישלח ליברמן לאיילון באותו יום. האירוע יזכיר את העדות של אורי מסר נגד אולמרט", נכתב בתמצית הטור על שער העיתון, המסתיימת בחזרה על ההמלצה שבכותרת, הפעם בליווי סימן קריאה: "אסור להחמיץ!". גם ב"הארץ" מקדישים מקום בשער, מרכזי אף יותר, לפתיחת שלב ההוכחות במשפטו של אביגדור ליברמן. בטור פרשנות קובע אמיר אורן כי ליברמן בלחץ, וכי פרסום תמלילי חקירתו במשטרה לפני שלוש שנים, שבהם כינה את השגריר המדליף בן-אריה "אידיוט", מאיר אותו עצמו כעת באור לא נעים כמי שמינה אותו אידיוט ליועצו המדיני ולשגריר. מגע עריכתי עדין אך בוטח ניכר בהחלטה למקם לצד ההפניות לסיקור משפטו של שר החוץ לשעבר את הכותרת הבאה: "אולמרט: ארוץ לראשות הממשלה בבחירות הבאות".
שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן בעת פתיחת משפטו, היום בירושלים (צילום: אורי לנץ)
בשער "ידיעות אחרונות", אגב, אם תהיתם, אין זכר למשפט. ידיעה בעניין תופסת את חלק הארי של עמ' 8: "הפרקליטות מדליפה נגדי", נכתב בכותרת.
ענייני תקשורת
ב"טיים אאוט" מראיין ארי פינס את דב אלפון, עורך "הארץ" הקודם. אלפון אומר כי עזב בשל חילוקי דעות עם מנהל העיתון, רמי גז, מסביר כי סלד מכך שהיה בעל כוח ושררה ומנופף בבת-זוגו הנוכחית, הצעירה ממנו בשנים רבות, עורכת לשעבר ב"הארץ". על אתר האינטרנט החדש שהוא עורך, "אלכסון", המציג טקסטים ארוכים בנושאי ספרות ומדע, אומר אלפון: "יש צימאון עצום, אבל בקרב קהל מצומצם", ומפגין רוח קרב נמוכה עוד יותר כשהוא מכריז כי לא יתחרה בבלוג "חורים ברשת". בקשר לפרשת ענת קם, התובעת כעת את "הארץ" בטענה כי התרשל בשמירה על חסיון מקורות, חוזר אלפון על אמירתו כי לא הגיעה למערכת העיתון אזהרה של הצנזורית בדבר הפרסום הפזיז של מסמכי המקור. לא ברור אם מקורה של הזחיחות שבה מדבר אלפון על הפרשה היא בתכונת אופי בלתי נשלטת או בכך שהוא אינו נכלל בכתב התביעה. על השאלה הישירה, האם היה חוזר היום על פרסום המסמכים, מבכר אלפון שלא לענות.
"בגיל 84 למנחם גולן יש רק חלום אחד: לביים סרט אחרון ודי", קובעת כותרת המשנה לראשית של מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". אבל אנחנו יודעים איך זה. הוא יביים סרט אחרון ואז יתחשק לו עוד.
באותו מוסף, במדור הרכילות, האייטם המרכזי מוקדש לניקול ראידמן, כוכבת סדרת ריאליטי על נשים עשירות, ש"אחרי שנים של הסתרה, בחרה דווקא באירוע השקת הבושם החדש שלה שלשום כדי לחשוף לעולם את בן-זוגה", האוליגרך המיליארדר מיכאל צ'רנוי בן ה-61. בידיעה, מאת צחי קומה, לא מוזכר כי צ'רנוי עומד למשפט באשמת מרמה בנסיבות מחמירות, וגם לא כי זהות הזוג נחשפה כבר לא פעם ולא פעמיים.