סוד התמצות: ביקורת ב-23 מלים בלבד
כמו בכל פעם שבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, עומד במרכזו של עימות ציבורי, גם הבוקר הקריאה בעמודי החדשות של "ישראל היום" מעוררת בוז ורחמים. בוז על העבודה האנטי-עיתונאית, שנועדה להסתיר יותר מאשר לגלות, לסמא את עיני הקוראים יותר מאשר להאירן; רחמים על הכתבים והעורכים בעלי היושרה המקצועית שעובדים בעיתון בלי להיות שותפים אידיאולוגיים לקו הפוליטי המנחה ונאלצים להתפשר על עקרונותיהם כדי להמשיך להתפרנס.
הכותרת הראשית של עיתון זה נסמכת הבוקר על דברי נתניהו אתמול בכנסת. בעוד עיתונים אחרים מדגישים בכותרתם הראשית כי נתניהו התייצב אתמול בגאון מאחורי החוק שאוסר קריאה לחרם, הכותרת ב"ישראל היום" קוראת "נתניהו: נגן על בית-המשפט העליון". כותרת המשנה לראשית נפתחת במשפט "מתנגד להצעות החוק להגביל סמכות העליון ולפסול מועמדים לשופטים". לשון כותרת הגג: "ראש הממשלה מסתייג מיוזמת ישראל-ביתנו לוועדות חקירה נגד אירגוני השמאל". עיניכם הרואות, התברכנו בראש ממשלה מתון ושפוי, מגן נאמן לשלטון החוק, מנהיג השואף לאחד את העם (היהודי) ולמנוע מחלוקות מיותרות.
כל הכפולה הפותחת של "ישראל היום" עוסקת בהתנגדות של נתניהו ואחרים להצעות חוק שנועדו לפגוע בעצמאות בית-המשפט העליון ובארגוני השמאל בישראל. "נתניהו מציב גבולות", נכתב מעל דיווח מאת גדעון אלון ומתי טוכפלד. פרשן הבית דן מרגלית מיישר שורה עם ראש הממשלה, תוקף את החוק המציע להגביל את סמכות בית-המשפט העליון ומוצא לנכון להחמיא לנתניהו באופן ישיר ("טוב עשה בנימין נתניהו שהצטרף לגדעון סער ודן מרידור ובני בגין ואהוד ברק ושלל את הצעת החוק של הימין הקיצוני בליכוד"). בשולי רשימתו יוצא מרגלית נגד "חוק החרם", תוך שהוא מזכיר כי התגובות לו בעולם היו שליליות, אף בקרב מה שמקובל לכנות "אוהבי ישראל".
"נתניהו: חוק החרם – בזכותי", נכתב לבן על גבי אדום בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "נתניהו מתייצב מאחורי חוק החרם: 'בלי אישורי החוק לא היה עובר'", נכתב שחור על גבי לבן בכותרת הראשית של "הארץ". "למרות הביקורת הקשה בעולם: ראש הממשלה מתייצב מאחורי החוק השנוי במחלוקת", נכתב בפתח כותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות". "האיחוד-האירופי: אנו מודאגים מהשלכות החוק החדש", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "הארץ". "גם האיחוד-האירופי נגד חוק החרם", מבשרת כותרת ידיעה בכפולה הפותחת של "מעריב". עיניכם הרואות, קוללנו בראש ממשלה המוביל מתקפה חסרת תקדים על חופש הביטוי והמחאה בישראל, ומעורר ביקורת ברחבי עולם.
מה מכל זה מצליח לחדור ל"ישראל היום"? היכן התמיכה המופגנת של נתניהו ב"חוק החרם"? היכן הביקורת של האיחוד-האירופי על ישראל?
העמידה של נתניהו מאחורי "חוק החרם" מופיעה בשולי כותרת המשנה לראשית ושוב בכותרת משנה לידיעה השנייה בכפולה השלישית של העיתון. תחת כותרת המנגחת את האופוזיציה ("נתניהו לקדימה: אתם יזמתם את חוק החרם והתקפלתם תחת לחץ") מופיע הציטוט הבא של ראש הממשלה: "אני אישרתי את חוק החרם, זה לא לגיטימי להחרים את אחינו במעלה-אדומים".
זו החלטה עריכתית מעוררת תמיהה. נראה כאילו העיתון מבקש להגן על אדונו מפני עצמו ולהצניע את תמיכתו ב"חוק החרם", וזאת אף שסקר דעת קהל שנערך עבור ערוץ הכנסת העלה שמעט יותר ממחצית הציבור תומכים בחוק.
באשר לביקורת בעולם, הוזכר לעיל שבשולי הטור של מרגלית ב"ישראל היום" יש כמה מלים על ביקורת מבחוץ. בכך לא מתמצה הדיווח. בסיום הפסקה האחרונה של הידיעה בעמ' 5 יכולים קוראי "ישראל היום" למצוא את 23 המלים הבאות: "בתוך כך, באיחוד-האירופי הביעו אתמול דאגה מחוק החרם 'ומהשפעתו על החופש של אזרחים וארגונים ישראליים לבטא באופן לא אלים את דעתם הפוליטית'". על התגובה של ארה"ב לחוק קוראי "ישראל היום" טרם למדו.
נכון, "ידיעות אחרונות" מנצל כל הזדמנות כדי לתקוף את נתניהו. נכון, "הארץ" הוא עיתון אידיאולוגי שמקדם את עמדותיו באופן מוצהר, שלא לומר בוטה. ובכל זאת "ישראל היום" של ממשלת נתניהו יוצא רע מאוד מההשוואה עם השניים. ראשית, מפני ש"ישראל היום" מתיימר להיות נטול פניות וראשיו מכחישים פעם אחר פעם כי בפועל הוא משמש שופרו של בנימין נתניהו ורעייתו. שנית, מפני ש"ישראל היום" מייצג את עמדת השלטון ולא את עמדת האופוזיציה. הטיה תקשורתית נגד השלטון תמיד תהיה מבורכת יותר מאשר הטיה בעד השלטון. זה אמור להיות המצב הטבעי בתקשורת חופשית בחברה דמוקרטית.
אל תשלח ידך אל העיתון
"קדימה: נענשו הח"כים שלא התנגדו לחוק", נכתב מעל ידיעה קצרה של גדעון אלון בצד עמ' 5 של "ישראל היום". על-פי הדיווח, "ועדת המשמעת של סיעת קדימה הטילה אתמול עונשים כבדים על הח"כים עתניאל שנלר ויוליה שמאלוב-ברקוביץ', שלא הצביעו נגד חוק החרם, בניגוד להחלטת הסיעה". שנלר, כך מדווח, הורחק לחצי שנה מחברותו בוועדה לביקורת המדינה ומתפקידו כממלא-מקום בוועדת החוץ והביטחון.
בראש העמוד, לצד הידיעה, מתפרסמת מעין תגובה למה שמדווח בה – מאמר מאת ח"כ שנלר, המבקר את החלטת ועדת המשמעת ואת יו"ר התנועה ציפי לבני. "החלטת ועדת המשמעת של קדימה מעמידה את האינטרס המפלגתי לפני האינטרס הלאומי, תוך רמיסת ערכי המוסר היהודי", כותב שנלר.
חבר סיעת קדימה, תושב ההתנחלות מעלה-מכמש, מביע במאמרו תמיכה ב"חוק החרם" וכותב כך: "כל חברי בקדימה יודעים שהחוק חשוב למדינת ישראל, אבל בגלל משב הרוח הצונן שקיבלו ראשי הסיעה מהשמאל המובהק העוטף את קדימה – עשתה המפלגה פליק-פלאק והתנגדה לחוק". זהו פחות או יותר הטיעון שהעלה אתמול בנימין נתניהו בכנסת.
בהמשך רשימתו משווה שנלר את עצמו לדמות התנ"כית יצחק, לפני מעמד העקידה, ואת יו"ר קדימה ציפי לבני לאביו של יצחק, אברהם. "קדימה תראה לך השה לעולה, ח"כ שנלר", הוא שומע אותה אומרת לו.
מאמר מאת חבר סיעת קדימה בעיתון "ישראל היום" הוא תופעה חריגה. מאמר כזה, הכולל בתוכו ביקורת מפורשת על יו"ר התנועה, הוא פרובוקציה גדולה יותר מהפרת המשמעת הסיעתית בהצבעה על הצעת חוק. "ישראל היום" חוגג כמובן על השלל שנפל בידו ומדפיס את תמצית מאמרו של שנלר בשער. ועדת המשמעת של סיעת קדימה תצטרך עתה להחליט מה העונש שראוי להטיל על חבר ששולח טקסט כזה לעיתון המוקצה מחמת מיאוס.
מותר להשוות
בקריקטורה היומית של "הארץ" [עמוס בידרמן] נראה ח"כ זאב אלקין, יוזם הצעת "חוק החרם", יושב על שרפרף ומצחצח מגפיים שחורים. הכיתוב בצד האיור קורא: "these boots are made for walking". ההשוואה ברורה מאליה: ח"כ אלקין מהליכוד דומה למי שמכין את הקרקע למצעד פשיסטי.
בטור מאת דרור אידר משווה פרשן "ישראל היום" את אנשי השמאל הישראלי המוחים נגד "חוק החרם" לטרוריסטים פלסטינים המפוצצים את עצמם בפיגועים.
אהוד ברק ורעייתו
לא רק בנימין נתניהו ורעייתו רווים נחת מ"ישראל היום", גם אהוד ברק ורעייתו נילי פריאל. צבי הראל ויורי ילון מדווחים על הדיון שנערך אתמול בבית-הדין לעבודה בתל-אביב במסגרת משפטה של פריאל, המואשמת בהעסקת העובדת הפיליפינית וירג'יניה נבארו שלא כדין.
"נבארו חלקה לבני הזוג ברק מחמאות", הם כותבים. "'היא היתה הכי טובה שאני מכירה', אמרה האשה. 'ביום שהיה פרסום בעיתון אמרה לי פריאל שהיא לא יכולה להמשיך להעסיק אותי, ושאני צריכה להפסיק מיד וללכת הביתה. לגברת פריאל לא היה את מספר הטלפון שלי. לי היה את מספר הטלפון שלה'". עוד מדווח שהעובדת העידה שלא דיברה עם פריאל על הוויזה שלה.
השוו נא לדיווחו של תלם יהב, כתב "ידיעות אחרונות". גם שם מצוטטת מחמאה מפי נבארו, אך הדגש שונה: "בפנים חתומות ובגוף קפוא ישבה אתמול רעייתו של שר הביטחון, נילי פריאל, והאזינה לעדותה הנרגשת של מי שהיתה עוזרת הבית הלא-חוקית שלה [...] מדי כמה דקות עצרה וירג'יניה למחות את דמעותיה. כל אותו זמן ישבה פריאל על הספסל מולה, נבוכה ומתקשה למצוא את מקומה. גם כשהעובדת הזרה תיארה אותה כ'מעסיקה הטובה ביותר שהיתה לי' לא נע שריר בפניה".
עסקה סיבובית
"דה-מרקר" ממשיך הבוקר בסיקור אגרסיבי של דרישת המולטי-מיליונר אילן בן-דב לוותר על החובות שצברה חברת טאו. "שיטת ההתעשרות של הטייקונים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, מעל תמצית מאמר מאת איתן אבריאל, המוקדש לטייקונים הישראלים.
המאמר המלא מתפרסם בכפולה הפותחת, ואבריאל מנסח בו את ההגדרה הישראלית לטייקון: "טייקון הוא אדם שקיבל הלוואות גדולות מהציבור, וביצע בעזרת הכסף ספקולציות. למשל רכישה של חברות, נדל"ן או ניירות ערך. אדם כזה הוא 'טייקון' בתוקף שליטתו בנכסים שנרכשו, גם אם בפועל כשל בעסקיו וגרם נזק רב למשקיעים בו".
למרות חצי הביקורת כלפי בן-דב, דנקנר, תשובה ואחרים, אבריאל מדגיש כי את האשמה יש להפנות בעיקר למי שמלווה להם את כספי הציבור. "ומדוע מסכימים המנהלים של קופות הגמל, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח 'השומרים' של כספי הציבור להעמיד אותו לאנשים עם רקורד מקצועי בלתי מוכח או מפוקפק?", תוהה אבריאל ומספק מיד תשובה: "מכיוון שאותם טייקונים המבקשים את ההלוואות וההשקעות הם האנשים השולטים בגופים המוסדיים שמלווים להם את הכסף".
ששת העמודים הפותחים של "דה-מרקר" מוקדשים למיזם על התעשרותם והסתבכותם של חמישה טייקונים ישראלים: אילן בן-דב, נוחי דנקנר, יוסי מימן, יצחק תשובה ומוטי זיסר. בשער האחורי של העיתון עוד טור ביקורתי כלפי בן-דב, מאת שרית מנחם.
"כלכליסט", שסיפק אתמול דיווח נרפה יחסית על הצעת ה"תספורת" של בן-דב, מפרסם הבוקר בכפולה הפותחת של מוסף "השוק" רשימה ביקורתית מאת עומרי כהן על יצחק תשובה. "המיליארדר יצחק תשובה אוהב לנכס לעצמו את תכונת העממיות, אלא ששתי הודעות לבורסה שפירסמו אתמול חברות שבשליטתו, קבוצת דלק ודלק-נדל"ן, הוכיחו פעם נוספת כי איש העסקים מנתניה הולך ומתנתק מציבור המשקיעים", כותב כהן בפתח רשימתו.
מוסף "עסקים" של "מעריב", השייך לנוחי דנקנר, פירסם אתמול ידיעה מאת איתן טפירו על הצעתו של בן-דב. בידיעה לא הופיעה מלת ביקורת אחת והיא הסתיימה בציטוט מההודעה לעיתונות ששלחה חברת טאו ("מדובר במהלך חסר תקדים של בעל שליטה המזרים נכסים בהיקף של מיליארד שקל").
זוטות
מרבית הכפולה המרכזית בקונטרס החדשות של "מעריב" מוקדשת לפרישתה של מתמודדת מהתוכנית "כוכב נולד" על רקע מספר חריג של הצבעות לטובתה מצד אביה.
ב"ידיעות אחרונות" מדווח יובל קרני כי שר החוץ אביגדור ליברמן יגיע הערב למצודת-זאב בתל-אביב לאחר שנים שכף רגלו לא דרכה בבניין. העילה: טקס הענקת פרסים מטעם מכון ז'בוטינסקי ל-14 סטודנטים. אחת מהם היא בתו של שר החוץ, מיכל ליברמן-גלון (החלטת הפרקליטות להעמיד את ליברמן-גלון לדין באשמת הלבנת הון, סיוע למרמה והפרת אמונים אינה מוזכרת).
בתחתית עמ' 8 של "מעריב" מדווח יובל גורן על מה שהוא מכנה "נוהל פלפל", נוהל שבא לעולם מאז התקבל החוק שאוסר על מכירת אלכוהול אחרי השעה 23:00. על-פי דיווחו, שוטרי מג"ב ומשטרת תל-אביב מגיעים מדי לילה לבתי-עסק באזור התחנה המרכזית הישנה אחרי השעה הנקובה ודורשים מהם לסגור את המקום ולפנות את יושביו. בכמה מקרים, מדווח גורן, רוססו בעלי עסק שסירבו להיענות לדרישה בגז פלפל.
ענייני תקשורת
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי הרשות השנייה מקימה צוות מקצועי לבחינת תוכניות בוקר ותוכניות מומחים שאינן משודרות בשעת צפיית השיא, וזאת עקב תלונות על רכישת אייטמים בתוכניות הללו ותשלום עבור השתתפות מומחים.
אפרת פורשר מדווחת ב"ישראל היום" כי גלן בק סייר אתמול באזור גוש עציון, אמר כי "ירדן היא המדינה הפלסטינית", וביקר בסניף של רשת רמי לוי שבו מועסקים יהודים וערבים.
במוסף סוף-השבוע המעניין ביותר שיש לעיתונות הישראלית להציע, "מוסף 'כלכליסט'", שתי כתבות מומלצות. אורן הוברמן, עורך המוסף, מבקש מהבלשן גיא דויטשר הסבר לעובדה שהצבע כחול לא מוזכר בתנ"ך אפילו פעם אחת. מיד בהמשך המוסף כותב איתי להט על הסברה של ד"ר איאן גולדין, סגן נשיא הבנק העולמי לשעבר, ולפיה על מדינות המערב לפתוח את גבולותיהם בפני מהגרי עבודה, כדי להציל את עצמן.
שי גולדן מפרסם הבוקר טקסט ראשון בעיתונו החדש-ישן "מעריב" – טור על התוכנית "כוכב נולד".