מדי שבוע נציג, יחד עם ארגון "פייק ריפורטר", דוגמאות בולטות להפצת מידע שקרי, חדשות כזב וברווזים עיתונאיים במרחבי התקשורת הישראלית והרשתות החברתיות. המטרה: להצביע על מי שמפיצים את התוכן הפוגעני, מהיכן הוא מגיע ומהן העובדות האמיתיות.

1# ינון מגל עם תעמולה חמאסית

איש התקשורת ינון מגל הוא כוכב ערוץ התעמולה 14 ושופר של רה"מ הנאשם נתניהו. ב-9 באוגוסט 2025 פרסם ברשתות החברתיות פוסט המעיד לכאורה על כוונה בקרב מפגינים נגד נתניהו לרצוח את ראש הממשלה. בפועל, מדובר בתעמולה חמאסית שקרית.

מגל פרסם צילום מסך של פוסט בחשבון טיקטוק של ישראלית, בו נראה איור AI של מפגינים והכיתוב "מוות לנתניהו". "נראה לי שהכרזה הזו עלולה להתפרש כקריאה למוות לנתניהו", כתב מגל, במטרה להדגיש את האיומים לכאורה על חייו של נתניהו מצד המתנגדים לממשלתו.

בדיקת "פייק ריפורטר" העלתה שמדובר בזיוף. חשבון הטיקטוק שפרסם את הפוסט מופעל תחת השם "טניה משה", ומזוהה כחלק מרשת התערבות זרה, ככל הנראה של תומכי חמאס. החשבון מפיץ באופן שיטתי תכנים קוטביים, מסרים אלימים ודה-מורליזציה, כחלק ממבצעי השפעה דיגיטליים נגד החברה הישראלית (לפרטים נוספים על רשת ההתערבות).

הפוסט המזויף השתמש בתמונה של ספי זהר, מורה ליוגה, שמעולם לא צילמה או פרסמה את הכיתוב שיוחס לה. פניה לטיקטוק הובילה להסרת התוכן, אולם הפוסט של מגל נותר באוויר – גם לאחר שהוצגו לו הממצאים, ובכלל זה בציוץ של העיתונאי בן כספית, שותפו להנחיית תוכנית ברדיו 103FM.

הפרסום של מגל משרת את הקו התעמולתי של נתניהו, המתאר מזה שנים בהגזמה את האיומים על חייו על מנת לדרוש תקציבים נוספים לאבטחת בני משפחתו וכדי להסית נגד מתנגדיו הפוליטיים. הוא גם משרת את המתקפה של נתניהו וחסידיו נגד מערכת אכיפת החוק, בטענה השקרית ל"אכיפה בררנית" המזלזלת באיומים על נתניהו.

מגל טען בתגובה לפניית "העין השביעית" כי לא ידע שמדובר בפרסום מזויף ("אני לא רואה כל מה שמצייצים עלי"), שגם אם מדובר בזיוף ישנם פרסומים אחרים ברוח זו ("לצערי המרחב הציבורי מלא בהסתה אמיתית כלפי ראש הממשלה, לעיתים חמורה מהציוץ הזה") וכי כלל לא טען שמדובר בפרסום אמיתי ("לא טענתי שזה חשבון ישראלי. רק צייצתי משהו מצחיק על כך").

#2 ירי קטלני בגדה: מהסרטון לעיתון ומהאמת לנרטיב

ב-28.7 תיעד הפעיל הפלסטיני עודה אל-הד'אלין את רגעי חייו האחרונים בכפר אום אל-ח'יר שבדרום הר חברון. בסרטון, שפורסם השבוע על-ידי ארגון "בצלם", נראה המתנחל ינון לוי – קבלן עפר שעליו הוטלו סנקציות בינלאומיות בשל מעשי אלימות קודמים – שולף אקדח ויורה. הטלפון נשמט, והד'אלין מת מאוחר יותר מפצעיו.

לוי טען מאוחר יותר שחש סכנה לחייו, למרות שהסרטון מראה כי הד'אלין עמד במרחק של כ-30–40 מטרים ממנו, ללא כל אינטראקציה ישירה ביניהם וללא השלכת אבנים.

בכל זאת, זמן קצר לאחר האירוע, הוצג המקרה כ"ירי הגנה עצמית" וכחיסול "מחבל" בכלי התקשורת "סרוגים" ("הריגת מחבל", "ירי הגנת עצמית" סון הר מלך: 'גיבור ישראל'"), ורדיו דרום ("ירי הגנה עצמית, אחד התוקפים נהרג"), ובפלטפורמות התעמולה ערוץ 14 ("מחבל שיידה אבנים") ו"תורת לחימה" ("נוחבה").

מסגור כזה של אלימות מתנחלים כבר אינו יכול להיחשב כשגיאה מקרית, אלא כדפוס קבוע: הטענה שהפלסטיני שנפגע "היה מחבל" מוטמעת בשיח הציבורי עוד לפני שמתפרסמות העובדות המלאות. כשמגיעים הממצאים שסותרים את המסגור – הנרטיב הראשוני, שמקבל את החשיפה המרבית, כבר התקבע.

מ"סרוגים" נמסר בתגובה לפניית "העין השביעית": "תודה על ההפניה. הידיעות תוקנו". מהערוצים האחרים לא נמסרה תגובה.

השיטה והמחיר

שתי הדוגמאות שבחרנו למצעד הפייק השבוע הם של מקרים שונים הממחישים את אותה תופעה: הפצת גרסה שקרית המשרתת אינטרס פוליטי, תוך התעלמות מהעובדות גם כשאלו נחשפות.

מגל מפיץ תוכן שנוצר על-ידי גורם עוין, ולא מסיר אותו כשהדבר מתברר. במקרה של הירי בהר חברון, כלי תקשורת מאמצים את גרסת החשוד כעובדה, והפרסומים נותרים גם כשמשתחרר תיעוד הווידאו המוכיח כי היא אינה נכונה.

בשני המקרים הציבור קיבל תמונה מסולפת של המציאות, והנרטיב השקרי נהנה מהפצה רחבה הרבה יותר מדיווחים על האמת.

איום חמור על מדינת ישראל

חדשות כזב, תעמולה שקרית ודיסאינפורמציה מהוות איום חמור על קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית. הן מערערות את אמון הציבור במוסדות חיוניים, מעקרות מתוכן את הליך הבחירות הדמוקרטי, משמשות כלי רב עוצמה בידי גורמים עוינים מבית ומחוץ, מנתצות את הלכידות החברתיות ומשסעות את החברה לקבוצות החיות בעולם של "עובדות אלטרנטיביות".

בעידן הדיגיטלי, התפשטות המידע הכוזב מואצת באופן דרמטי באמצעות רשתות חברתיות ואלגוריתמים שמעדיפים תוכן שמעורר תגובות רגשיות חזקות על פני מידע מדויק ומאוזן. היכולת ליצור תוכן מזויף משכנע בטכנולוגיות כמו בינה מלאכותית הופכת את המשימה להבחין בין אמת לשקר לקשה יותר מאי פעם.

התוצאה היא סביבה תקשורתית מקוטבת שבה אנשים חיים ב"בועות מידע" נפרדות, דבר שמקשה על דיון ציבורי בונה ומערער את היכולת לפתור בעיות חברתיות מורכבות באופן קולקטיבי ומבוסס עובדות.