חיל יוניפי"ל בגבול לבנון-ישראל (צילום: UN Photo/Eskinder Debebe, רישיון cc by-nc-nd 2.0)

חיל יוניפי"ל בגבול לבנון-ישראל (צילום: UN Photo/Eskinder Debebe, רישיון cc by-nc-nd 2.0)

מבט מעוור

הכותרות הראשיות והעמודים הראשונים בכל העיתונים מוקדשים הבוקר לסיקור התקרית שאירעה אתמול בגבול הצפון, ובמהלכה נהרגו סא"ל דב הררי, שניים או שלושה חיילים לבנונים ועיתונאי לבנוני אחד. העיתונים כולם, במידה משתנה של להט, ממסגרים את האירוע מבעד לנראטיב שהציגו אתמול צה"ל וממשלת ישראל: פעולה תוקפנית של לבנון, מארב מתוכנן לכוחות צה"ל. מי שטורח להביט מעבר לכותרות וכותרות המשנה, מי שקורא בעיון את מלוא הדיווחים, מסוגל לדלות די עובדות ועדויות כדי להרכיב לעצמו גם נראטיב מורכב יותר.

העיתון החד-צדדי ביותר הבוקר הוא "ידיעות אחרונות". עיתון זה נענה באופן מלא לאתגר שמציבה סיסמתו – "העיתון של המדינה" – ומציע לקוראיו מבט צר ומוגבל על תקרית הירי, מבט שמצד אחד משוגר מטעם המדינה, ומצד אחר ממוקד במדינה ואזרחיה בלבד. מבט בלתי ביקורתי, מנחם, מטשטש מציאות ובסופו של דבר מעוור.

"מלכודת", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", ומעליה כותרת הגג "צבא לבנון טמן לצה"ל מארב קטלני". בכותרת המשנה נכתב: "צלפי צבא לבנון נשלחו לפגוע בצה"ל שגזם עצים בגבול, ועיתונאים הוזמנו לצלם הכל".

מהיכן הגיע העיתון למסקנה כי כך יש למסגר את האירוע? בכפולה הפותחת מדווחים סמדר פרי ויוסי יהושוע כי "בצה"ל רואים את האירוע בלבנון כמארב מתוכנן היטב". איתמר אייכנר מוסיף כי "גורמים מדיניים בכירים הגדירו אתמול את האירוע כ'מארב מתוכנן'". כלומר, האופן שבו רואים בצבא ובממשלה את האירוע תורגם, בלא פער ניכר, לכותרת הראשית של העיתון ולנראטיב המרכזי בסיקור. חוסר הבושה באימוץ מלא של גרסת השלטון מאפשר לקוראים לעלות על המהלך בקלות יחסית.

באופן מדהים, ההרוגים הלבנונים נעדרים לחלוטין משער "ידיעות אחרונות", מכותרות הידיעות המרכזיות, מכותרות המשנה, מכיתובי התצלומים ומהפסקאות הראשונות של כל הדיווחים בעיתון. מי שמסתפק בקריאה מרפרפת של העיתון, ומרבית הקוראים עושים זאת, לא נאלץ להתמודד עם העובדה שמרבית ההרוגים בתקרית האש אתמול היו לבנונים. רק באמצע הפסקה החמישית בידיעה שבעמ' 2 מוזכר כי "מהאש נהרגו קצין ושלושה חיילים לבנונים ועיתונאי אחד". בפסקה השנייה של ידיעה אחרת מוזכר שמו של העיתונאי, עסאף אבו-רחאל, מהיומון הביירותי "אל-אחבאר", המקורב לחיזבאללה.

ניתן להעריך כי ההחלטה העריכתית הפגומה נובעת מכוונה לענות ל"רצון הציבור", שאינו מעוניין לדעת, שלא לדבר על להזדהות, עם קורבנות שאינם ישראלים. תפקידו האחד של העיתון (לספק מידע רלבנטי לקהל קוראיו) נכנע לתפקידו האחר (למכור את עצמו לקהל). נראה שבמערכת "ידיעות אחרונות" קראו והפנימו את דבר עורך "ישראל היום", שכתב, בין היתר: "'ישראל היום' אוהב את מדינת ישראל. לכן, עם ישראל אוהב את 'ישראל היום' [...] מלחמותינו כאן – מוצדקות. אנחנו מסרבים להניח מראש שישראל טועה בכל".

חילופי צעקות ודחייה של יומיים

גם ב"ישראל היום" וב"מעריב" אוהבים את מדינת ישראל, אך מוכנים לתת מקום מסוים גם לעובדות שאינן מסתדרות באופן מלא עם הנראטיב הקורבני, המציג את ישראל כחפה מכל פשע ואשמה. "המג"ד נהרג במארב צלפים", קוראת הכותרת של "ישראל היום", ואילו זו של "מעריב" מודיעה: "מארב בגבול", אך בכותרת המשנה של "ישראל היום" מצוין כי "3 חיילים ועיתונאי לבנונים נהרגו". מידע דומה מופיע בכותרת המשנה לידיעה המרכזית של "מעריב" על תקרית הירי.

הבדל מהותי יותר מתגלה למי שקורא את גוף הידיעות. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יוסי יהושוע ואושרת נגר-לויט כי "אתמול בשעות הצהריים יצא כוח הנדסה של צה"ל יחד עם כוח מילואים לבצע משימת חישוף שגרתית [...] בצה"ל מבהירים כי הפעילות תואמה עם יוניפי"ל וזה עידכן את צבא לבנון. אך למרות העדכון המוקדם, צבא לבנון החליט להגיב בצורה תוקפנית במיוחד: ללא כריזה וללא ירי אזהרה באוויר פתח כוח צבא לבנון, שמנה כ-15 חיילים, באש לעבר כוח צה"ל". כעדות לכך שמדובר היה במארב מתוכנן מדגישים ב"ידיעות אחרונות" את העובדה כי בצד הלבנוני המתינו מראש עיתונאים רבים ותיעדו את ההתרחשות.

ב"ישראל היום" מציגים תמונת מצב מורכבת יותר. לילך שובל, דני ברנר ודניאל סיריוטי מדווחים כי "בין חיילי צבא לבנון לחיילי צה"ל התפתחו חילופי צעקות, כאשר הלבנונים דרשו מלוחמי צה"ל לעזוב את האזור", כלומר היתה אזהרה מוקדמת מצד הלבנונים. זאת ועוד, הפרשן הצבאי יואב לימור מזכיר בטור פרשנות צמוד כי "כאשר צה"ל הודיע לו [ליוניפי"ל] אתמול בבוקר כי בכוונתו לבצע את העבודות, הוא ביקש לעכבן ב-48 שעות בנימוק שמפקדו נמצא בניו-יורק וחושש מתבערה בהעדרו. האם ביוניפי"ל ידעו או סתם חשדו וחששו? לא ברור, וגם לא ממש חשוב. בישראל בחרו להתעלם מהבקשה ולעבוד, בעיקר כדי לשמר ריבונות".

שתי העובדות הללו, שנעדרות מהדיווח ב"ידיעות אחרונות", מופיעות גם ב"מעריב". עדי חשמונאי ואמיר בוחבוט מדווחים כי "חיילי צבא לבנון, שניצבו במרחק מאות מטרים בתוך שטח מדינתם, קראו לחייליו של הררי להפסיק את העבודה ולשוב אל מעבר לגדר, אולם הישראלים סירבו, בטענה שמדובר בפועל בשטח ישראלי". מיד בהמשך מוזכרת בקשת יוניפי"ל לדחות את העבודות, וסירוב צה"ל להיענות לבקשה "מאחר שמדובר בשטח ריבוני של ישראל". נוסף על כך מועלית אפשרות כי דווקא חיילי צה"ל הפעילו ראשונים אש חיה, כאות אזהרה לכוחות צבא לבנון. "לפי עדות כמה חיילים בגולני, לפני שהלבנונים פתחו באש, ירה חייל צה"ל באוויר, כאזהרה", מדווח.

הכותרת הראשית ב"הארץ" מתמקדת במעשים, לא בכוונות. "מג"ד במילואים נהרג מירי צבא לבנון; מאמץ בינלאומי למנוע התלקחות באזור". בכותרת המשנה מוזכרים ההרוגים הלבנונים, שעל-פי "הארץ" מונים שני חיילים ועיתונאי. הכותרת הראשית מובילה למאמר פרשנות מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, הנושא את הכותרת "מארב מתוכנן", אך השניים מחלצים מתוך המסגור המוכר שאלה ביקורתית: "זה נראה יותר כמארב מתוכנן שהוטמן לחיילי צה"ל מאשר כהתלקחות רגעית. אם אלה אכן פני הדברים, עולה גם שאלה מודיעינית: מדוע לא ידעו מראש בצה"ל שמתוכנן כאן מהלך כזה, כשאפילו צוותי תקשורת לבנוניים היו בזירה מבעוד מועד?".

גם בידיעה המרכזית על תקרית האש [אנשיל פפר, אלי אשכנזי, ברק רביד וג'קי חורי] מדווח כי היתה בקשה מצד יוניפי"ל לדחות את פעולת החישוף בגבול. עוד מדווח ב"הארץ" כי "כמה חיילים לבנונים קראו לעבר כוח צה"ל לעזוב את המקום, וחלקם אף גידפו את החיילים. כוח צה"ל במקום לא הגיב לקריאות, וכעבור מספר דקות נפתחה אש מדויקת מרובי צלפים אל עבר עמדת תצפית של צה"ל בשטח ישראל".

בסופה של הידיעה מובאת גרסת הצד האחר, גרסת צבא לבנון, ולפיה עבודת צה"ל בגבול נועדה לצורך הצבת מצלמה במקום, וכי הצבא הלבנוני צעק לעבר החיילים הישראלים ואחר-כך ירה יריות אזהרה באוויר. "לפי ההודעה", נכתב עוד, "הכוח הישראלי הגיב לאזהרות בירי לעבר מוצב של צבא לבנון, ורק אז ירו החיילים הלבנונים למקורות הירי".

נראה, אם כן, ש"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שמסתמך בעיקר על שירות המסרונים של דובר צה"ל. לדיווח כה חד-צדדי השלכות מובהקות  על תמונת המציאות שמקבל ציבור קוראיו. גם אילו רצו, העיתון אינו מספק לקוראים די מידע כדי לערער על הגרסה הרשמית של המדינה. יכול להיות, כמובן, שרק ב"ידיעות אחרונות" פירסמו את העובדות כהווייתן בעוד שכל יתר העיתונים פירסמו גרסה שקרית של מהלך העניינים. אך זו אפשרות בלתי סבירה.

כמו כן, ייתכן בהחלט שהקצין הישראלי אכן נהרג אתמול במארב מתוכנן שנועד להכות בחיילי צה"ל, כפי שעולה מהכותרות הראשיות של העיתונים, גם אם הדיווחים המלאים במרבית העיתונים מעלים את האפשרות שניתן היה להימנע מהתקרית. כך או כך, שאלה שאין העיתונות הישראלית מעלה על דעתה להציג ביום שלאחר תקרית האש היא, האם צה"ל מעוניין בהתלקחות החזית הצפונית?

כמעט מלחמה

"אחת לחמש שנים, בממוצע, יש בחזית ישראל-לבנון מופע גדול. מקיץ 2006 עברו ארבע שנים", כך כתב אמיר אורן במאמר שפורסם שלשום במדור הדעות של "הארץ". אורן התייחס במאמר לתחזית של דניאל קרצר, לשעבר שגריר ארה"ב במצרים וישראל, שביקש לחזות כיצד תיוולד ותתפתח "מלחמת לבנון השלישית".

על-פי המאמר של אורן, "קרצר מבקש להיערך למופע הבא, שלדעתו עשוי להיפתח (בסבירות נמוכה) ביוזמת חיזבאללה או (סביר יותר) לפי החלטת ישראל, שתתקבל בהקשר האיראני. ישראל תארוב להזדמנות מבצעית לפעול בלבנון, או נגד אתרי אימון ואחסון של טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, או טילי קרקע-אוויר המיועדים לחיזבאללה אך נמצאים בסוריה. המבצע ישחוק את היכולת הרקטית של חיזבאללה, כדי למנוע מאיראן כושר מהלומה שנייה נגד ישראל, או ישמש 'זרז וחיפוי' לתקיפת מתקנים גרעיניים באיראן" [ההדגשה לא במקור].

אתמול השיג צה"ל הזדמנות כזו לידיו, ועל-פי כמה מהדיווחים והפרשנויות, כמעט שניצל אותה כדי לאסור מלחמה כוללת על לבנון. אלכס פישמן כותב ב"ידיעות אחרונות" כי "המרחק אתמול בין תקרית מקומית לבין הבערת כל אזור דרום לבנון – היה כחוט הסערה. מיד אחרי הירי הרצחני לעבר חיילי צה"ל כבר היתה החלטה בישראל: לשלוף את התוכנית שאמורה להשמיד שורה ארוכה של מטרות של צבא לבנון, לאורכו ולרוחבו של אזור דרום לבנון, ולגרום לו נזק בלתי הפיך [...] בסופו של דבר התקבלה החלטה – שקולה – לתגובה מוגבלת בהיקפה".

יואב לימור כותב ב"ישראל היום" על "בכירים בצה"ל" שדרשו אתמול "להמשיך ולהגיב. לגבות עוד מחיר מצבא לבנון, שיזם פיגוע ללא סיבה, עד שיצעק 'די' ויתחייב בבירור שלא לשוב ולפעול". על-פי לימור, "הדרישה הזאת נדחתה על-ידי הדרג המדיני, שחשש מפני הסלמה לא מבוקרת והחליט 'להכיל' את האירוע". עפר שלח מזכיר ב"מעריב" כי החלטה שונה היא שהביא למלחמת לבנון השנייה.

רק באחרונה שטח שר הביטחון אהוד ברק בפני ה"וושינגטון פוסט" את האסטרטגיה של הצבא הישראלי למקרה של התלקחות בחזית הצפונית: התקפה כוללת על הממשל הלבנוני ומדינת לבנון, ולא רק על כוחות חיזבאללה ("אינני מאיים", הוסיף ברק באותה הזדמנות, "איננו מעוניינים בהידרדרות שכזו"). שבועות אחדים לפני כן התראיין סגן הרמטכ"ל, בני גנץ, ל"דיפנס ניוז" ופירט עוד יותר את התוכנית הצה"לית למלחמת לבנון השלישית. על-פי הידיעה שפורסמה ב"גלובס" בעקבות אותו ראיון, ישראל מתכוונת לתקוף תשתיות לאומיות בלבנון, להטיל מצור ימי טוטלי על המדינה ולהפציץ גשרים, כבישים ונתיבי הברחה אחרים לאורך הגבול עם סוריה. "במקביל יבצעו כוחות יבשה מסע ברוטלי לתפיסת אדמות הרחק מעבר לנהר הליטאני, המטרה המיוחלת שאליה לא הגיעו כוחות צה"ל במלחמה הקודמת", נכתב.

"זה יכאב (ללבנונים). זה יהיה קשה, זה יהיה מכוער, ומדינת לבנון צריכה להבין זאת", אמר גנץ. "כאשר המלחמה תגיע לשטח האויב, ואנו נגיע למה שאני מכנה מצב הכרעה, אי-אפשר יהיה לעצור אותנו; ואדי פה, שלושה כפרים שם, עד שממשלתנו תסכים להפסקת אש ואנו ניסוג באופן מסודר ומתודי", הוסיף.

מקריאת עיתוני הבוקר עולה כי אתמול, להבדיל משנת 2006, מנע הדרג המדיני את תאוות הקרב הטבעית של הצבא ובלם אותה לפני שישראל נגררה למלחמה כוללת. מסקנה כזו היתה יכולה להיות כותרת מרכזית באחד העמודים הראשונים. בפועל היא מתחבאת בשולי הדיווחים ומאמרי הפרשנות. יוסי יהושוע ואשרת נגר-לויט כותבים הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי "אמש, אחרי שהסתיימו הקרבות, בכירים בצה"ל הזהירו: בפעם הבאה האירוע ייגמר אחרת".

כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות"

בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות" מופיע תצלום גזיר עיתון. נראית בו הכותרת "ישראל לארה"ב: תשקלו מחדש את הסיוע לצבא לבנון". כיתוב התצלום מדווח: "ההקצנה בצבא לבנון לא הפתיעה את צה"ל: כותרת ב'ידיעות אחרונות' מ-23 ביולי".

בעיתון לא צילמו והדפיסו את הכותרת "צה"ל מרגיע: סיכויים נמוכים למלחמה בקיץ", שהופיעה ב-8 ביולי ב"ידיעות אחרונות". עורכיו גם לא הבליטו כי כמה ימים קודם לכן העריך הפרשן הצבאי אלכס פישמן כי לא תפרוץ בקיץ הנוכחי מלחמה בהשתתפות ישראל, משום ש"שלושה צירים של בניין כוח מול ישראל, שאמורים היו להגיע לבשלות השנה [...], לא הגיעו לבשלות".

יוסי יהושוע ואושרת נגר-לויט כתבו הבוקר כי "המתיחות ההולכת וגוברת בגבול הצפון הגיעה אתמול לנקודת רתיחה". פישמן, כאמור, ציין הבוקר כי המרחק להבערת כל אזור דרום לבנון היה כחוט השערה. הוא הוסיף כי "כבר כמה חודשים שחטיבה תשע של צבא לבנון מייצרת פרובוקציות לאורך הגזרה שלה מול צה"ל [...] העיקר שיהיה חיכוך, שישרור מתח על הגבול. זה לא מקרי. מן הרגע שבו קיבל את הפיקוד על החטיבה הזו קצין שיעי, מאוד קיצוני, קרוב מאוד לחיזבאללה – הפעילות מול ישראל השתנתה. למותר לציין שמח"ט כזה, באזור נפיץ כמו דרום לבנון, הוא מצת מובהק למלחמה שאיש לא רוצה בה".

הערה

כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" [דני ספקטור] מוקדשת הבוקר למזג האוויר החם, וביתר דיוק לאנשים שבביתם אין מזגן והם נאלצים לסבול מהחום. "אני מסתובבת פשוט רוב הזמן בחוץ ונמנעת מלהיות בבית", אומרת לו נועה גלעדי, בת 28. "למה שלא נזיע? מה הבעיה בזה?", שואל בארי דייוויס מירושלים.

כתבה זו היא שיפור של ממש לעומת כתבת הקיץ שפורסמה במוסף בשנה שעברה, אז בחנה איריס אברמוביץ' מה קרה לתשעה חפצים ולה עצמה לאחר שעתיים של שהייה בשמש.

ענייני תקשורת

ב"גלובס" משיב איתן כסיף, מנכ"ל קבוצת TNS טלגאל, המבצעת את סקר TGI בישראל, לטענות שהעלה בעיתון יומיים קודם לכן ד"ר חנן גולן. "אין בכוונתי לחזור על הקלישאה ש'התקשורת אשמה'", כותב כסיף, "אך בפועל ממצאי הסקר לא נועדו לכותרות ולכתבות בעיתונים, אלא ככלי עבודה לענף הפרסום. בעבר אף לא הופצה 'ידיעה לעיתונות' מטעם TGI, עד שהתברר כי הדלפות הממצאים לאמצעי התקשורת גרמו לחוסר מהימנות בהצגת הנתונים. לכן נדרש מנגנון מרכזי המגדיר פורמט אחיד ובעל גילוי נאות של ממצאי פרק המדיה בסקר". לדבריו, בדיווחם על תוצאות הסקר, "מרבית אמצעי התקשורת חוטאים למקצועיות למען יצירת הדרמה".

לגבי ההבחנה של גולן כי בסקר נרשמה ירידה מסוימת בחשיפה למגזין שחדל לצאת לאור לפני שנתיים, כותב כסיף כי "עצם המענה על מוצר שלא קיים בפועל הוא תופעה מוכרת במחקרים שבהם קיים דמיון שמי בין שני מוצרים והמרואיין יכול להתבלבל ביניהם. עם כל עוצמת הביקורת שזכתה לכותרת משנה, שיעור החשיפה שניתן למגזין, 0.5%, אינו חורג מנורמות מקובלות בסוג כזה של סקר".

במוסף "המגזין" של "מעריב" כתבה מאת כרמית ספיר-ויץ על הכתבת הצבאית של קול-ישראל כרמלה מנשה, לרגל זכייתה בפרס א.מ.ת. "עיתונאי לא יכול להיות בלי אג'נדה", אומרת מנשה, בתגובה לביקורת שנמתחה עליה. "אני לא מאמינה בעיתונות אובייקטיבית. מוכרחה להיות מעורבות רגשית ואישית, עם כללים עיתונאיים ברורים. אבל בלי מעורבות, אכפתיות והשקפת עולם אתה לא יכול להיות עיתונאי לוחם".

במוסף "גלריה" של "הארץ" כתבה מאת אביטל בורג על תערוכת היחיד הראשונה של ציפה קמפינסקי, לשעבר עורכת בכירה בעיתונות הישראלית. "עבדתי בעיתונות 18 שנה, עשר מהן ב'מעריב', ואחרי שעזבתי בפתאומיות, נוצר חלל מהמם, לא ברור, אבל מזמין", היא אומרת. בהמשך מוסיפה קמפינסקי: "עיתונות ואמנות הם לא עוד עיסוק, הם מקצועות שבעיני אין מה לחפש בהם בלי תפיסת עולם. בשניהם מותר לשאול על מניעים ומטרות. בשניהם אפשר לחשוף או לטשטש, לאתגר או ללטף, לנקוט עמדה או לבדר".

צבי הראל מדווח ב"ישראל היום" כי מהגר עבודה מהפיליפינים, שהועסק בביתו של עופר נמרודי, הגיש נגדו השבוע תביעה בסך 148 אלף שקל.

במדור התיקון של "ישראל היום" נכתב הבוקר כי "בתצלום מחידון התנ"ך שפורסם אתמול נראה אבנר נתניהו, ולא יאיר כפי שפורסם".