מבקר המדינה הוציא דו"ח חדש על חברת קצא"א. זהו דו"ח חשוב מאין כמוהו, כי מדובר בחברה ממשלתית שפועלת שנים במחשכים, פעילות שיש לה השלכות סביבתיות חמורות. אלא שהדו"ח, למרבה הצער, זקוק לדו"ח ביקורת בעצמו.
נתחיל מהכותרת: "חברת קו צינור אירופה אסיה (קצא"א) - ביקורת פיננסית והיבטים שונים בפעילותה". האם אפשר היה לבחור במושג עמום יותר מ"היבטים שונים". אם הם היו חשובים מספיק להקדיש להם דו"ח ביקורת, לא ראוי לקרוא להם בשמם?
הכותרת מגלה לנו שהדו"ח עוסק גם ב"ביקורת פיננסית", ואכן, הוא חושף כי החברה חילקה בונוסים למנהלים גם כשהביצועים לא היו טובים, והוציאה ממון רב על עורכי דין ויחצ"נים על מנת להתמודד עם הנזק הסביבתי שגרמה. זאת בזמן שהוטל עליה קנס מגוחך על זיהום עין עברונה.
ההיבטים הפיננסיים הללו יכולים לרמוז לנו מהם אותם היבטים "שונים" מסתוריים, או לפחות אחד מרכזי מביניהם: זיהום סביבתי. לפי הדו"ח, קצא"א, שהיא מזהמת סדרתית ביבשה ובים, לא פועלת במשך שנים לתיקון כשלים ולהגנה על הצנרת, דבר שיכול להוביל שוב לדליפות מסוכנות והרסניות.
אבל יש עוד עניינים "שונים" בדו"ח, שלפי המבקר קשורים גם להיבטים הפיננסיים וגם להיבטים הסביבתיים. בעיקר: המוכנות - או יותר נכון, היעדר המוכנות - של משק הדלקים בישראל לשעת חירום. וכאן מגיעים לחלק הארי של הדו"ח, ולבעייתיות שבלב דו"ח המבקר.
נתחיל בעובדות. קצא"א, כשמה, היא חברה שעוסקת בהעברת נפט גולמי מאסיה לאירופה, באמצעות נמלים במפרץ אילת ובאשקלון וצינור יבשתי שעובר בערבה ובנגב. עיקר הפעילות של החברה היא בשווקים הבינלאומיים, והיא לא מחויבת למכור דלק או לאגור מלאי לטובת השוק המקומי.
קצא"א יכולה להשתמש בתשתית שלה על מנת לספק דלקים לבתי הזיקוק בישראל, ויכולה גם להשתמש במלאי שלה כדי לסייע במאמץ האנרגיה הלאומי, אבל זה אינו עיקר פעילותה והיא כלל לא מחויבת לעשות זאת - כך למדנו מדו"ח המבקר. למטרה זו יש את בתי הזיקוק באשדוד ובחיפה, שרוכשים ומאחסנים דלקים ואף מפיקים ומאחסנים תזקיקים; ואת חברת תש"א, שמאחסנת דלקים.
אם כן, מדוע בדו"ח על קצא"א המבקר עוסק דווקא במלאי הדלקים בחירום – נושא חשוב מאוד לכשעצמו – כשלמעשה אין לו ולא יכולות להיות לו תלונות לקצא"א?
אולי מפני שקצא"א יכולה מרצונה הטוב לספק דלק מהמלאי הבינלאומי למדינה, ואולי מפני שחשוב לשמר יכולות לייבוא ולאחסון של דלקים ותזקיקים גם מים סוף ולא רק דרך הים התיכון. המבקר מציין שבמלחמה רבתי - כזו שחווינו בשנה האחרונה - יש חשש ממשי להשבתה ולפגיעה בנמלי אשקלון, אשדוד וחיפה ובבתי הזיקוק באשדוד ובחיפה, ומכאן חשיבותן של התשתיות באילת (המבקר, אגב, שכח להזכיר את האיום החות'י בים סוף). הוא נוזף, ובצדק, במשרד האנרגיה שלא פעל להקמת נמל תזקיקים באילת, לעת מצור.
אבל אז שולף המבקר את השפן של קצא"א מהכובע, ומעלה את הנרטיב שהחברה הובילה שנים, על פיו היא לא יכולה לייבא דלקים לטובת הביטחון האנרגטי של המדינה בשל "מדיניות אפס תוספת סיכון" של המשרד להגנת הסביבה.
האמת היא, והדבר גם מוזכר בדו"ח, שבמהלך המלחמה המשרד להגנת הסביבה דווקא כן אישר לקצא"א לייבא דלק לשימוש מקומי. וכאמור, קצא"א בכלל לא אמורה לעסוק במשק המקומי. מה עוד שבשל האיום החות'י – מאז תחילת המלחמה הגיעה לנמל של קצא"א באילת רק ספינה אחת.
במילים אחרות, ללא הצדקה ממשית, משרד מבקר המדינה בוחר להדגיש דווקא את הנרטיב הפופוליסטי של קצא"א לפיו מדיניות המשרד להגנת הסביבה סיכנה את הביטחון הלאומי. אותו נרטיב בדיוק שהוביל לבסוף להחלטת הממשלה לבטל את המדיניות ולסכן את הסביבה.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספרים "צריך לקיים" ו"המשבר הגדול"