הכלכלה החזקה ביותר בעולם המערבי

שבוע טוב עובר על עיתון "ישראל היום". זהו היום השני ברציפות שהמציאות מתאימה את עצמה לעמדותיו. לאחר שאתמול הקדיש את כותרתו הראשית לחשדות לשחיתות של מנכ"ל מפלגת האופוזיציה, הבוקר מכריזה הכותרת הראשית על "חגיגה של צמיחה", וזאת בעקבות פרסום נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולפיהם ברבעון האחרון זינקה הצמיחה בישראל בכמעט 8%, "יותר מכל מדינה מערבית אחרת", לשון כותרת המשנה.

בעמודי הפנים של העיתון פותח זאב קליין את דיווחו במשפט "המשק הישראלי במצב מצוין". לדבריו, "לפי הנתונים, שהפתיעו אפילו את הכלכלנים האופטימיים ביותר, ישראל כיום היא הכלכלה החזקה ביותר בעולם המערבי".

חזי שטרנליכט, הפרשן הכלכלי של "ישראל היום", כותב בטור נלווה כי "מתברר, בניגוד לקמפיין המתוזמר ששרר פה בתקשורת בשבועות האחרונים, שלא כל-כך רע פה. בטח אם נזכרים במה שקורה בכלכלות דרום אירופה ואפילו בכלכלת ארה"ב. גל המחאה האחרון היה ברובו מוגזם, מנופח, משולהב ובעיקרו פשוט מהלך פוליטי מהצד השני של המפה. [...] אם עשרה רכבים עולים לירושלים עם יחצן במחאה על מחירי הדלק, אנחנו עוד לא ממש בדרך לכיכר תחריר. אחרי שקוראים נתונים על הצמיחה, המחשבה על שביתה כללית במשק היא שמדובר בעונש לא מוצדק".

בעמוד אחר בעיתון מדווחים בהרחבה זאב קליין, מתי טוכפלד ושלמה צזנה על תגובות הסיפוק של שר האוצר וראש הממשלה לנתונים, וזאת תחת הכותרת "תוצאה של כלכלה אחראית".

לידיעה זו נלווה טור מאת דרור אֵידָר, התוקף, כהרגלו, את הסיקור הלעומתי של יתר כלי התקשורת בישראל. "יכול להיות שממשלת נתניהו טובה לכלכלה הישראלית? לא, לא ניתן לזה יד. יש למגר את שלטון העריצות. נתוני הלמ"ס המצוינים מוכיחים בפעם האלף שבישראל מתנהלים שני יקומים נפרדים: התקשורת והמציאות", כותב אידר. לדעתו, "נתניהו הוא סמרטוט אדום בפניה של תקשורת עוינת המגבה בעיקר את האופוזיציה, ואינה מכירה טובה גם מול נתונים כאלה".

הצמיחה ממלכדת

העיתונים האחרים, שאינם מסבירים פנים לראש הממשלה בימים כתיקונם, אכן מתמלכדים מנתוני הצמיחה. הם אינם מריעים לראש הממשלה ושר האוצר באותה התלהבות של "ישראל היום", אלא מדווחים על הצמיחה במידות שונות של הסתייגות, וללא מתן קרדיט בולט לסמרטוט האדום – נתניהו – באופן אישי.

יוצאים דופן באופן יחסי הם עיתון "הארץ" ומוספו הכלכלי. נתוני הצמיחה מגיעים עד לכותרת הראשית של "הארץ", המנוסחת כך: "בניגוד לתחזיות: המשק הישראלי צמח ברבעון האחרון ב-7.8%". בכותרת המשנה נכתב כי "נתוני הצמיחה הגבוהים הפתיעו אתמול את כלכלני ישראל והעולם. תוצר המשק הישראלי גדל בשנה שעברה יותר מבארה"ב, יפן, גרמניה, צרפת ובריטניה".

גם הכותרת הראשית של "דה-מרקר", מוסף הכלכלה של "הארץ", מבליטה את ההישג. בראש השער גרף המדגים כיצד הצמיחה עלתה בשנתיים האחרונות, מאז התמנה נתניהו לתפקיד ראש הממשלה. בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" ידיעות נלהבות, לצד תצלום של נתניהו ושטייניץ מחייכים חיוך גדול. "כלכלנים מגיבים: צמיחה מדהימה, נדמה שנהפכנו לסין", קוראת כותרת לידיעה מאת מוטי בסוק.

בטורו השבועי בפתח המוסף "מרקר ויק" מקשר גיא רולניק בין הסכנה שמציבה לדעתו המדיניות הכלכלית של נתניהו ל"שליטי המשק" ובין הסיקור החד-צדדי של ענייני חברה וכלכלה בשבוע האחרון.

"חלק גדול מהעורכים, מהפרשנים ומאנשי הציבור שהצטרפו לקמפיין 'עליות המחירים' ראו בשילוב של אירועי מצרים ועליות המחירים הזדמנות להעלות על סדר היום הציבורי את הנושא החשוב של מעמד הביניים בישראל והפערים החברתיים", כותב רולניק. "אף על פי שהם הופעלו ותופעלו על-ידי חבורה קטנה וצינית, המניעים של רובם טהורים. אלא שבדרך הטיפול בנושא הם לא הבינו שהם משרתים בעיקר את אלה שהעניין שלהם במחירים או בפערים החברתיים שואף לאפס. [...] מעניין איזה כיוון היה מקבל הדיון אם היתה עולה הצעה להפחית את מחיר הדלק ולייצר במקומו מס על עזבונות, על ירושות או על חברות גדולות שנהנות מפטור ממס".

בשער "ידיעות אחרונות", בשונה מב"ישראל היום" ו"הארץ", נתוני הצמיחה מוזכרים רק בפינה הימנית תחתונה של העמוד, בהפניה למוסף "ממון". "שיא של צמיחה", קוראת הכותרת הראשית של מוסף זה הבוקר, והכפולה הפותחת מוקדשת כולה למה שמתואר כהישג נאה ביותר, אך ללא תצלום של ראש הממשלה ושר האוצר.

בטור פרשנות נלווה כותב סבר פלוצקר כי "המשק הישראלי בתנופה" וכי "אלו בהחלט נתונים שישראל יכולה להשוויץ בהם". מהמשך טורו עולה כי כשהוא כותב "ישראל" הוא מתכוון לשר האוצר, לא לראש הממשלה. "חגיגת הצמיחה היא ללא ספק הישג של משרד האוצר ושל שר האוצר, יובל שטייניץ", הוא כותב. "הוא הקברניט של המשק, הוא המחזיק בהגה. שבחי המדיניות מגיעים לו ולאנשי משרדו – כפי שהיו מגיעים להם דברי ביקורת לו נקלעה הכלכלה למיתון מתמשך".

בשער "מעריב" לא מוזכרת הצמיחה במשק, אך מרבית שער המוסף "עסקים" מוקדשת לדיווח חיובי על הנתונים. גם בעיתון זה האחראים לנתון בולטים בהעדרם. טור פרשנות מאת יהודה שרוני מתפרסם בכפולת העמודים הפותחת תחת הכותרת "הצמיחה לא מורגשת בכיס". ב"כלכליסט" מתפרסמת ידיעה על צמיחת המשק בכפולת העמודים הרביעית של העיתון, תחת הכותרת "חגיגת הצמיחה במשק ממלכדת את סטנלי פישר ויובל שטייניץ".

מחרב המסיבות המוצהר בסיבוב הנוכחי הוא "גלובס", שבעליו אליעזר פישמן ביקר בתחילת השבוע בחריפות את המדיניות הכלכלית של ראש הממשלה נתניהו. הכותרת הראשית של העיתון אמנם מכריזה כי "המשק רותח", אך לצדה תמצית מאמר מאת אבי טמקין, הכותב כך:

"לכאורה הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על נתוני הצמיחה במשק צריכה להיות סיבה למסיבה, כפי שהגיב שר האוצר, יובל שטייניץ. אכן, צמיחה של 7.8% נשמע נתון מרשים וחגיגי. אלא שמי שקורא את כל ההודעה, ומנתח את כל מרכיבי הצמיחה במשק, מגיע למסקנה שאנו בדרך למשהו רחוק מאוד מחגיגי, ויש יותר מסיבה אחת לכל שר האוצר [כך במקור] להביע דאגה, ולא להשתבח במצב שמזכיר משקים שגם הם עברו במהירות מגאות לשפל. מה שמשתקף מהנתונים על הצמיחה שפורסמו היום (ד') אינה תמונה של משק בריא, אלא התמונה של ספרד ב-2007".

סלט גבי

במרכז מדור הדעות של "הארץ" מתפרסם הבוקר מאמר מאת ארי שביט, שנכתב בעקבות ספרם של דן מרגלית ורונן ברגמן, "הבור". שביט בוחר לשלב טון הרה גורל ולשון דרמטית בהתייחסותו למצב שנוצר בשנים האחרונות בצמרת צבא ההגנה לישראל.

שביט מעלה שאלות משאלות שונות, ומפנה כמה מהן לתקשורת בישראל. "כיצד ייתכן שעיתונאים בכירים היו שותפים למטה-הקטן של בועז הרפז ורונית אשכנזי?", הוא תוהה. "כיצד ייתכן שכלי תקשורת מרכזיים אשר נתנו את ידם להצגתו של מצג שווא בפני הציבור לא בדקו את עצמם ולא הודו בטעותם? כיצד ייתכן שאת השאלות המובנות מעליהן [צ"ל: מאליהן] הנשאלות במאמר זה שואלים בעקביות ובנחרצות רק חמישה עיתונאים בישראל? [...] האם מתקבל על הדעת שכלב השמירה של הדמוקרטיה יאכל בונזו מפנכתו של דובר צה"ל? האם מתקבל על הדעת שהעיתונות תשתף פעולה עם צבא אשר מסתאב, מתבלבל ופועל מחוץ לתחומו?".

במקביל, בכל העיתונים מדווח הבוקר כי הרמטכ"ל היוצא, רא"ל במיל' גבי אשכנזי, מסר אתמול עדות בפני מבקר המדינה. ב"מעריב" מדווח נועם שרביט בתחתית עמ' 8 של העיתון כי אשכנזי מסר עדות בת ארבע שעות וכי "ככל הידוע, אשכנזי נשאל על מספר נושאים אותם בודק המבקר, ובהם נסיבות כתיבת המסמך המזויף והדלפתו, קשריו של הרפז עם לשכת הרמטכ"ל, מערכת היחסים הקשה ששררה בין אשכנזי לבין ברק, והליכי מינוי הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל".

ב"הארץ" מדווח עמוס הראל בתחתית עמ' 6 על העדות שמסר אשכנזי ומציין כי "בפגישה אתמול נטל חלק גם האלוף (מיל') יעקב (מנדי) אור, ראש חטיבה בטחונית במשרד המבקר". הראל מוסיף כי "על-פי נסיון העבר, עוברים בדרך כלל כשלושה עד ארבעה חודשים מגיבוש הטיוטה ועד לפרסום הדו"ח הסופי. במקרה זה, לנוכח העניין הציבורי הגדול בפרשה והמעורבות של פרקליטים מטעמו של כל אחד מן הצדדים, ההליך עוד עשוי להתארך".

"ישראל היום" מדווח על העדות של אשכנזי בצניעות יחסית לעיתון שנחשב למבקר הגדול של הרמטכ"ל היוצא – ידיעה קצרה מאת עדנה אדטו בלב עמ' 17.

קוראי "ידיעות אחרונות" לומדים אף הם על מתן העדות של אשכנזי, אם כי באופן אגבי למדי. בראש הכפולה המרכזית של העיתון מתפרסמת ידיעת תצלום תחת הכותרת "אשכנזי חגג". לצד תצלום של עמית מגל, שבו רואים את אשכנזי יושב ליד רעייתו וחבריו מול שולחן מסעדה שבמרכזו עוגת שוקולד, מתפרסם טקסט קצר מאת כתבת העיתון טובה צימוקי, המדווחת כך: "זמן קצר לאחר שסיים את עדותו אצל מבקר המדינה, אסף רב-אלוף (מיל') גבי אשכנזי את אנשי לשכתו לארוחת פרידה במסעדת אחלה בכפר-סבא, שם הוא ורעייתו רונית סועדים לעתים קרובות".

צימוקי, המדווחת ל"ידיעות אחרונות" בדרך כלל על ענייני משפט, מוסרת ש"בהמשך הארוחה קמו אזרחים שאכלו במסעדה ומחאו לאשכנזי כפיים. רונית אשכנזי שילמה את החשבון, ובעל המסעדה יואב אדוארד החליט שסלט הירקות של המסעדה ייקרא מהיום 'סלט גבי'".

מיד בהמשך הטקסט של צימוקי נכתב כי "בעדותו אצל המבקר, שנמשכה ארבע שעות, טען הרמטכ"ל לשעבר כי לא ידע שמסמך הרפז מזויף. עוד הסביר כי קשריו עם הרפז לא היו עמוקים כפי שהוצגו בכמה מכלי התקשורת". אכן, סלט.

ידיעה מרעישה

יובל קרני מדווח הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי ראש הממשלה החליט שלא למנות את עוזי ארד לשגריר בבריטניה. "ראש הממשלה התקפל", קוראת כותרת הגג לידיעה, ובכותרת המשנה מתוארת המחלוקת שנוצרה בין ראש הממשלה לשר החוץ כ"קרב" שבסופו נחל נתניהו "הפסד צורם".

"אם למישהו היו ספקות", כותב קרני, "עכשיו ברור לחלוטין מיהו האיש החזק בממשלה", ובהמשך מציין כי על-פי "גורם בסביבת ראש הממשלה", "עוזי ארד התאכזב מכניעתו של נתניהו ומהחלטתו שלא להגיב על ההשפלה שספג משר החוץ".

נראטיב שונה מעט מופיע הבוקר ב"מעריב". על-פי כותרת המתפרסמת בתחתית שער עיתון זה, עוזי ארד אמר "למקורביו" כך: "המינוי שלי הודלף כדי לסכלו".

אלי ברדנשטיין מדווח בעמודי הפנים של העיתון כי לדעת ארד, הסקופ שפירסם ביום ראשון השבוע "ישראל היום" על מינויו הצפוי לשגריר בלונדון נועד דווקא למנוע ממנו את התפקיד. אם לדמותו לציפור, הסקופ לא היה סנונית, אלא קרוב יותר לקנרית, המתריעה מפני אסון מתקרב.

שלמה צזנה דיווח באותה ידיעה כי "עוזי ארד, היועץ הבכיר של ראש הממשלה, ביקש לאחרונה לעזוב את תפקידו, וראש הממשלה נענה לכך". מהידיעה של ברדנשטיין הבוקר עולה תמונה אחרת. "בעקבות תדרוך מוקפד מאוד של אנשי לשכת ראש הממשלה", הוא כותב, "התפרסמה בעיתון 'ישראל היום' ידיעה מרעישה שכללה שני חלקים [...] הפרסום הוצג כחבילה של שני מינויים שנתניהו הוביל, מבלי לתת קרדיט לליברמן או לסייג את הדברים. שר החוץ השתגע".

רב-סרן שמועתי השתחרר מהצבא ומונה לעורך ב"מעריב"

"הארץ" חדל להיות העיתון היחיד שמפרסם דיווח על הנעשה במצרים מטעם שליחו למדינה. עמירה הס אמנם ממשיכה לדווח הבוקר מקהיר, אך ב"מעריב" מתפרסם דיווח מאת מרדכי חיימוביץ משארם א-שיח'.

יחד עם זאת, ההבדל בין שני הדיווחים ניכר. ב"הארץ" כותבת הס על הפועלים השובתים בבירת מצרים ועל עמדת האופוזיציה במדינה. ב"מעריב" מדווח חיימוביץ, בידיעה שגרסתה המלאה תתפרסם מחר ב"מוספשבת" של העיתון, על חוויותיו האישיות מביקור בשארם א-שיח', שם, על-פי אחת השמועות שנפוצו בימים האחרונים, נמצא השליט המודח. במלים אחרות, בעוד ש"הארץ" שולח עיתונאית לכיסוי ההתפתחויות הכלכליות והפוליטיות במדינה השכנה, שאיבדה את מי שהיה מנהיגה בשלושת העשורים האחרונים, "מעריב" משקיע את משאביו בשיגור עיתונאי וצלם [יוסי אלוני] למשימת פפרצי, המבוססת על מידע שטרם אומת.

"אתה חושב שמובארכ אולי עכשיו בבית?", שואל חיימוביץ עובר אורח שהוא מזהה בשם "יוסף". "לא יודע", משיב לו המצרי בכנות. "אולי הלך. אומרים אולי נסע לרופאים שלו בגרמניה, אולי לסעודיה. גם שם יש רופאים". "יש סיכוי אילת?", מקשה העיתונאי, והמצרי משיב: "לא נראה לי שזה נכון מבחינת הכבוד שלו".

בהמשך הדיווח של חיימוביץ מתוארים שיטוטיו במדרחוב של שארם וליד רצועת החוף ("החולות עצובים והמים שקטים") והבחנותיו באשר לשינוי שהביאה מפלת מובארכ לאזור ("המשטרה התאיידה איך שהוא. את תחנות הבודקה מאייש שוטר מוקף בדואים").

בכפולת העמודים המרכזית של "מעריב" דיווחים נוספים הקשורים לשליט מצרים, אך במקום שיספקו מעט מידע מבוסס, אף הם מוקדשים לשמועות. מצדה האחד של הרשימה של חיימוביץ מתפרסם דיווח מאת אחיקם משה דוד, שעוסק באירוע שהיה או לא היה, וזאת תחת הכותרת "'המטוס של מובארכ' הקפיץ את הישראלים". בכותרת המשנה נכתב כי "בואינג מסתורי שזכה לליווי של מטוסי קרב עורר גל שמועות בצפון: מדובר במטוס של מובארכ שנמלט בחסות ישראלית. בצה"ל הבהירו: זה היה רק אימון של חיל האוויר".

בידיעה עצמה מדווח הכתב כי "תושבי עמק יזרעאל עסוקים בשלושת הימים האחרונים בשאלה חשובה: לנסות ולגלות מדוע ארבעה מטוסי קרב טסו ברעש אדיר ובגובה נמוך סמוך למטוס בואינג שחור ומי היה בתוך אותו מטוס מסתורי".

על-פי הידיעה, "המופע שהפר את השלווה המפורסמת של העמק נמשך מספר דקות והוליד גל שמועות: האם מדובר במטוס חטוף שמלווה על-ידי מטוסי חיל האוויר, אולי מדובר במטוסו של הרמטכ"ל האמריקאי שהגיע לישראל, או השמועה הנפוצה ביותר, כי מדובר במטוסו של נשיא מצרים המודח חוסני מובארכ, אשר בורח בחסות ישראל".

בצדה השני של כפולת העמודים תיבה מאת עמית כהן, המרכזת את "כל שמועות מובארכ" וזאת תחת הכותרת "נופש באילת או כבר לא בין החיים?". שמישהו ישאל את יוסף.

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי ערוץ 1 יחדל לשדר את תוכניות האקטואליה שלו באיכות HD, וזאת עד שיסתיימו הליכי מכרז לרכישת ציוד חדש לשידור באיכות זו. עוד מדווחת בר-זהר כי אגודת העיתונאים ירושלים שילמה 700 אלף עד מיליון שקל לחברת הייעוץ של יוסי קוצ'יק תמורת ליווי האגודה בתהליך הרפורמה.

בכתבה מתורגמת מאת כתבת ה"ניו-יורק טיימס" רייצ'ל דונדיו, המתפרסמת ב"דה-מרקר", מתוארת השיטה שנוקט ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני כדי לנצל את כלי התקשורת שעומדים לרשותו במלחמתו על עתידו הפוליטי.

נטשה מוזגוביה מדווחת ב"הארץ" על הצטרפותו של עו"ד אלן דרשוביץ לצוות ההגנה של ג'וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס. מבקר התקשורת של האתר "סלייט", ג'ק שייפר, צייץ בעקבות הבשורה כך: "כעת הוא נדפק סופית".

במדור הדעות של "מעריב" קורא דרור מתתיהו, בכיר לשעבר במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, לא לשלוח את ענת קם למאסר.