יחסים פרברטיים
"אני עובר להתקפת נגד", מסביר שר הביטחון אהוד ברק בקריקטורה שיצר ערן וולקובסקי עבור עיתון "הארץ". רכוב על גמל, חמוש באלה, ברק מאיים להכות ברמטכ"ל גבי אשכנזי, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. שלושת הקורבנות הפוטנציאליים נראים די מופתעים מהסיטואציה, אבל הם לא לבד. גם הגמל מופתע מברק. עינו פוזלת לאחור, מנסה לברר את טיבו של הטיפוס שהתיישב לו על הדבשת.
מעמדו הציבורי של ברק בכי רע. "לפעמים מגיע רגע שבו עיתונאי צריך להפסיק להשתמש בפינצטה ולעבור לפטיש", כותב יואל מרקוס ב"הארץ". "זה הרגע שבו אין להשחית מלים מיותרות ויש לגשת ישר לעניין: אהוד ברק חייב ללכת. לצאת לנו מהעיניים". ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב אמנון אברמוביץ' כי "יחסי ברק ושלטון החוק פרברטיים". במדור הסאטירי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הכותרת "חשש: אם ברק ימשיך להיות שר הביטחון – צה"ל יירד לחמישה מנדטים".
אבל ברק אינו אומר נואש. איתמר אייכנר, צביקה ברוט ודני אדינו אבבה מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי "אתמול ביצע ברק ניסיון נוסף להציג את האלוף גלנט בפני השרים כאחד המועמדים לתפקיד", ובינתיים עולים קולות חדשים דווקא מכיוונם של מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, המסייעים למתקפת הנגד של שר הביטחון.
הקולות הללו מיתרגמים הבוקר לכותרת הראשיות בכל העיתונים, למעט "מעריב". "תיק הרפז נפתח", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". כרגיל, כותרת הגג מספקת את המידע ("וינשטיין הורה למשטרה ולשב"כ לבדוק מידע נוסף בפרשת הרפז"). בכותרת המשנה מוזכר כי הוטל צו איסור פרסום על פרטי הפרשה. "השב"כ והמשטרה בודקים חשדות נוספים לפלילים בפרשת הרפז", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". "פרשת הרפז ב': חקירה חדשה של השב"כ והמשטרה", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום".
המידע על החקירה החדשה הגיע למערכות העיתונים אתמול, בשעת ערב מאוחרת. בשל כך, ובוודאי גם בשל צו איסור הפרסום, למרות הכותרות הראשיות היקף המידע המתפרסם על פרטי החקירה מצומצם. לפי ידיעה מאת טובה צימוקי ואלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות", היועץ הורה אתמול למשטרה, על-פי בקשת מבקר המדינה, לבדוק "חשד למעשים פליליים בהתנהלותו של הקצין במילואים [הרפז] בפרשייה בטחונית, הנוגעת בין השאר להליך בחירת הרמטכ"ל". מודגש בדיווח כי פרשה זו נפרדת מהפרשה המכונה "פרשת המסמך".
בידיעה מאת תומר זרחין ועמוס הראל ב"הארץ" מצוין כך: "הערכה היא כי לינדנשטראוס והאלוף במיל' יעקב (מנדי) אור, האחראי על בדיקת הפרשה, התמקדו בחודשים האחרונים גם במעמד שצבר הרפז בקבע ובמילואים, ובכלל זה עסקאות מסחריות, השפעה על בכירים ונגישות למידע מסווג ולהחלטות על מינויים". בידיעה מאת נועם שרביט ואבי אשכנזי המתפרסמת ב"מעריב" מדווח כי ראש אגף החקירות יואב סגלוביץ' החליט שאת החקירה "יוביל צוות חוקרים מיוחד בראשותו של סנ"צ אמיר משה, מי שעד לפני חודשים ספורים ניהל חקירה אחרת הקשורה למערכת הביטחון ולצה"ל וביקרה את הוצאת המסמכים מלשכתו של אלוף פיקוד המרכז לשעבר, יאיר נוה".
במדורו הקבוע במוסף "ישראל השבוע", שירד לדפוס לפני ההודעה הרשמית על החקירה החדשה, מספק דן מרגלית רקע מעורפל לנעשה. "אירועי המסמך משמשים ציר מרכזי לחקירה שמנהל מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס באמצעות צוותו של יעקב (מנדי) אור", כותב מרגלית. "הם זוכים לאמון רב. המידע הזורם אליהם גורם ליודעי סוד לחוש כמו יתרו חותן משה: בשרם נעשה חידודין-חידודין. רוכזו שם גילויים רבים המצטרפים יחד לפאזל ענק של תהיות על השימוש שנעשה במסמך בלשכת הרמטכ"ל".
בלא אישור דובר צה"ל
ועוד כותב מרגלית בטורו: "בחיים הציבוריים חשוב להקפיד שלובש מדים לא יכתיב דבר לממשלה האזרחית. לכן מה שלכאורה עשה אשכנזי בהשתמשו במסמך הרפז נגד ברק ומועמדו יואב גלנט הוא בבחינת 'פוטש בקריה', כלשונו של אלוף בן, ו'מרד קולונלים', כניסוחו של ארי שביט, שניהם ב'הארץ'".
מה בדיוק עשה אשכנזי לכאורה? עדיין לא ברור, או שברור אבל לא ניתן לספר. בכל זאת הרעל מתחיל לבצבץ פומבית. בשער "מעריב" נדחקת החקירה החדשה לפינה. מדווח עליה בתיבה שמתפרסמת בתחתית העמוד. גודלה של התיבה כגודל תיבה המפנה את הקוראים לידיעה על כך שסגנו של האלוף גלנט הודה כי העיתונאי קלמן ליבסקינד סולק משירות מילואים בשל פרסום התחקירים על האלוף. הכותרת הראשית של "מעריב" עוסקת בפן אחר של התסבוכת וקוראת – "העדות של אנשי ברק: 'אשכנזי חותר תחתיו'". כותרת זו ממוסגרת דווקא לרעת שר הביטחון, באמצעות כותרת הגג: "עד לאן מגיעה האובססיה של שר הביטחון".
בן כספית מגולל את הסיפור בעמודי החדשות, ובהרחבה במדורו הקבוע ב"מוספשבת" של העיתון. כספית מצטט בהרחבה מעדות של "האיש הקרוב ביותר לברק", אשר ניתנה "בפני גורמים רשמיים", וממנה עולה כי שר הביטחון חושש שהרמטכ"ל חותר תחתיו בניסיון לעקוף את סמכותו (אודי סגל הזכיר טענה דומה בדיווח שמסר אתמול, במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2).
לצד הידיעה של כספית, טור מאת אדם רז, עמית מחקר בבית יגאל אלון, הקובע כי "מהדברים שפורסמו כאן נראה כי הצבא מערער על מרות הדרג המדיני ומפר חוקי יסוד". אך עמדה זו נדחקת ב"מעריב" לשוליים. במערך כוחות אחר, אפשר לדמיין בקלות כיצד כספית מצטרף לרז, ומתריע במלוא גרון ובשלל שמות תואר, מעמוד השער ועד למוסף השבועי, מפני ניסיון להפיכה צבאית במדינת ישראל. במערך הכוחות הנוכחי, העדות של המקורב לשר הביטחון משמשת אותו דווקא לניגוח ברק.
"הדברים המובאים כאן מדגימים לאיזה טירוף הגיעה חשדנותו של אהוד ברק", כותב כספית בגוף הידיעה. "אין כאן שום ניסיון לפוטש, אלה הבלים מוחלטים [...] אף אחד לא מנסה לגנוב לאהוד ברק את הצבא, האיש פרנואיד, רדוף ונגוע בתיאוריות קונספירציה מטורפות. חבל שהוא ממשיך להכפיש את הרמטכ"ל המכהן וממשיך לפגוע בצה"ל ובמפקדיו. ניתן היה לצפות ממנו שיבין את גודל השבר וההרס שגרם להם עד עכשיו, ויירגע כבר".
במדורו שב"מוספשבת" יורה כספית לכל עבר. הוא נדהם מעזות המצח של ברק להטיף בענייני אתיקה; תוהה כיצד העיתונאי דן מרגלית "יושב שם, בטירת אקירוב, מביט בעושר המסמא, בבעל הבית הפורט על הפסנתר, ולא צצות במוחו שום שאלות"; מציין כי האלוף גלנט התראיין לגדי סוקניק בלי לקבל אישור מדובר צה"ל, וכי בניגוד לדבריו בראיון, עיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד ביקש את תגובתו לפרסומים חזור ובקש (ב"הארץ" משוחחת מרב מיכאלי עם סוקניק על הראיון עם גלנט ושומעת ממנו כי "כשהוא הגיע לראיון הוא כבר ידע בוודאות כמעט מלאה שהמינוי יבוטל. למרות זאת הוא דיבר כמו שדיבר"); לבסוף עוקץ כספית גם את ראש מטה שר הביטחון יוני קורן, אשר רק לפני שבועיים נאלץ כספית להתנצל בפניו במסגרת פשרה לסילוק תביעת דיבה שהגיש קורן.
במקביל, בעמודי החדשות של "מעריב", עולים פרטים נוספים על יחסו של האלוף לעיתונאי שסייע לסיום הקריירה הצבאית שלו. בעבר כתב ליבסקינד במדורו ב"מוספשבת" של העיתון על הקשר בין הפסקת זימוניו לשירות מילואים ובין פרסומיו על האלוף גלנט. כעת, על פני כל עמ' 6 בעיתון, מתקבל אישור לטענתו.
"התחקיר ועונשו", קוראת כותרת הידיעה מאת ערן סויסה, המתפרסמת בראש העמוד. "כך ייעשה לעיתונאי שמעז 'להתעסק' עם האלוף", נכתב בכותרת הגג. לפי המדווח, מי שהיה סגנו של האלוף גלנט, תא"ל צביקה פוגל, התראיין לרדיו גלי-ישראל והודה כי כתב "מעריב" הודח משירות מילואים בשל פרסומיו על האלוף גלנט. "אתה לא יכול להיות חייל בפיקוד אצל אלוף הפיקוד שאתה כותב שהוא לא יכול להיות אלוף", הסביר פוגל. לידיעה מתלווה טור מאת ליבסקינד, שמכנה את אמירתו של פוגל "עלובה" ו"שקרית" ומוסיף: "הסיפור הזה הוא סיפורו של חופש העיתונות וסיפורם של מי שמגבלות הכוח לא קיימות אצלם, וגבולות האסור והמותר היטשטשו אצלם זה מכבר".
יום משפחה שמח
כיצד התסבוכת בצמרת צה"ל משפיעה על דימויו הציבורי? זו שאלה שתשובה לה ניתן לקבל באמצעות סקרי דעת קהל. אם זה תלוי במערכות העיתונים, צה"ל כמוסד, וכוחות הביטחון בכלל, נותרים מעל לכל ויכוח.
בראש עמ' 11 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה חדשותית מאת גואל בנו תחת הכותרת "סבא, מאחוריך!", שעוסקת בסב ונכדתו המשרתים יחדיו בהתנדבות ביחידת מילואים. כותרת הגג מערבבת שמחה בשמחה: "המשפחה הלוחמת: הסבא ונכדתו יוצאים יחד לשירות מילואים. היום: יום המשפחה". לידיעה מתלווה תצלום [גיל נחושתן] של השניים, אורבים בין קוצים ומכוונים תת-מקלעים.
בתחתית עמ' 12 של "מעריב" מתפרסמת ידיעת תצלום מאת יונתן הללי ולפיה "בקורס חובלים שיסתיים בשבוע הבא יסיימו שני חניכים גאים במיוחד: אחיהם הצעירים המשיכו את המסורת והצטרפו בעקבותיהם לקורס". הידיעה מלווה בתצלום [אלכס רוזקובסקי] שבו נראים ארבעת החיילים יחדיו. פני כל הארבעה מטושטשים.
בכל העיתונים, למעט "הארץ", מתפרסם הבוקר תצלום [עמוס בן-גרשום, לע"מ] של נשיא המדינה שמעון פרס במהלך ביקור ביחידת הימ"מ של משמר-הגבול. פרס מחייך מאוזן לאוזן שעה שהוא אוחז ברובה סער שמשמש את חברי היחידה. ב"ישראל היום" התצלום מתפרסם בשער העיתון.
מבט מהמרפסת
המהומות במצרים אמורות להגיע היום לשיא נוסף, אך אתמול היה יום שקט באופן יחסי ועורכי החדשות של העיתונים בישראל ממילא מעדיפים לעסוק בעימותים אישיים בין בכירי המדינה, כך שהדיווחים על הנעשה במצרים בימים היסטוריים אלה נדחקים לעמודים הפנימיים.
"מהמרפסת של חדרי במלון יכולתי לצפות בקרבות רחוב בין הצדדים", כותב שליח "מעריב" לקהיר גדעון קוץ, הכלוא במלון שבין כיכר תחריר לנהר הנילוס. "קבוצות של תומכי מובארכ ומתנגדיו יצאו ממתחם המוזיאון והתנגשו בקרב של יידוי אבנים, כשבכל פעם מתקדמת קבוצה אחת והשנייה נסוגה ולהפך. מכוניות שחנו על הגשר נופצו ונקרעו לגזרים על-ידי המפגינים, שהשתמשו בחלקי הפח כמגינים בקרבות".
עיקר טורו של קוץ מוקדש לתיאור המלון שבו הוא, ועיתונאים אחרים, מתבצרים. אם ייצאו החוצה, הם עלולים ליפול קורבן לבריוני מובארכ, שסימנו את התקשורת הזרה כמטרה. בכל העיתונים מתפרסמות ידיעות על עיתונאים שהעזו לצאת מבתי-המלון והותקפו. עיתונאי שבדי נדקר ומאושפז במצב קשה.
נראה כי יתר שליחי עיתוני הדפוס למצרים, למעט שליח "הארץ", חזרו לישראל. כבר יומיים שאין דיווח עדכני מאת שליח "ידיעות אחרונות" אלדד בק על הנעשה בקהיר, שליחי "גלובס" כתבו אתמול "נמשיך לעקוב – אבל הפעם מרחוק", ואילו שליח "ישראל היום" טרם הגיע לבירה המצרית (לכתב הספרדי שמדווח לעיתון – שלום).
גם אנשיל פפר, שליח "הארץ", תיכנן לעזוב את קהיר, אך נאלץ לחזור בו. "אפילו כתבתי טור פרידה", הוא מודה בטור שמתפרסם במקום טור הפרידה. פפר מתאר בטורו את שגרת החיים המוזרה במלון עמוס עיתונאים מתבצרים: "האמריקאים הסתגרו בחדרים עם המחשבים שלהם; הבריטים ישבו בבר ושתו בירה; קבוצה של יפנים הסתודדה יחדיו עם מפות, והצרפתים התקשרו ללשכת סרקוזי. שני תומכי מובארכ הצליחו לפרוץ למלון, אבל לוו מיד החוצה על-ידי המאבטחים. אל-ג'זירה הזדרזו לדווח שההמון מסתער על המלון. עובדי הניקיון של המלון המשיכו להבריק את רצפות השיש, כאילו אנחנו לא נמצאים בלב שדה קרב. צוותי הטלוויזיה הריצו טלפונים בהולים כדי לאתר צלמים עצורים ונעדרים, ויתר הכתבים ניגשו מדי שעה לסיור מרפסות כדי להתעדכן בנעשה בזירת הקרבות במרחק מאתיים מטר".
אתמול התראיין נשיא מצרים חוסני מובארכ לכתבת כריסטיאן אמנפור מרשת ABC, ואמר לה כי היה מעדיף לפרוש מיידית, אך הוא חושש מההשלכות. בכל העיתונים מדווחים עיקרי דבריו. "בתום השבוע השחור בחייו נשמע חוסני מובארכ כמו אדם שבור", כותבת סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות". ב"מוסף הארץ" כותב אלון עידן על פרשן חברת החדשות של ערוץ 2 לענייני ערבים, אהוד יערי: "בבסיס פרשנותו של אהוד יערי מתקיים הצורך לשמר את המצב הקיים".
"עתה זה מסתיים שבוע שבו ישראל יצאה מגדרה לעזור לרודן זקן ושנוא להוסיף ולשלוט במצרים", כותב יואב קרני ב"גלובס". "כן, לישראל יש אינטרסים, הם מובנים בהחלט. אבל היה לא נעים לשמוע את ישראל מגנה על הסדר הישן, ודורשת 'נאמנות' לאוטוקרט, כמו 85 מיליון מצרים היו רק אורחים באחוזתו הפרטית" (חגי סגל, הכותב ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", מביע עמדה דומה).
ברשימה נרחבת, המתפרסמת במוסף "G" של "גלובס", מוסיף קרני וכותב כך: "הטענות ש'אובמה איבד את מצרים' נשמעות עכשיו בייחוד בישראל. יש להן טון כמעט היסטרי, משמיעיהן נוקטים לשון הפלגה, שאפילו בתרבות הוויכוח הישראלית היא קצת מופרזת. [...] יש משהו לא מבוגר, כמעט נרקיסיסטי, בוודאי אגוצנטרי, בתלונות הבוקעות משורת גרונות בארץ. מה יכלה ארצות-הברית לעשות לטובת מובארכ? לקרוא לו לטבוח אזרחים במרכז קהיר? לשלוח את הדיביזיה המוטסת ה-82 לכיכר תחריר? לבקש מישראל שתשאיל מזל"ט כדי לחסל את מוחמד אל-בראדעי? בנסיבות האלה אין לארצות-הברית ברירה אלא לנסות להשתמט מחברת המובסים.
"[...] קצת חבל על עודף ההתרגשות. ישראלים נוטים לה, מפעם לפעם. עזר ויצמן, כאשר היה שר הביטחון בממשלת מנחם בגין, נזף באמריקאים בפומבי, בגסות, על 'הפקרת ניקרגואה'. זה היה ב-1979, כאשר התקוממות עממית הפילה את הרודן אנסטסיו סומוסה דביילה, שמשפחתו שלטה במדינה המרכז-אמריקאית הקטנה במשך חצי מאה, ושדדה אותה בשיטתיות".
במוספי העיתונים שלל כתבות המאירות את ההתקוממות במצרים מזוויות שונות. צחי הופמן כותב ב"גלובס" על "אנשי המהפכה". סמדר פרי מביאה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" את קולותיהם של בלוגרים מצרים. שגיא בן נון כותב במוסף "תרבות" של "מעריב" על עמדת אנשי הרוח המצריים לנוכח המהומות.
ישי הלפר סוקר במוסף "הארץ" מהפכות קודמות בתולדות האנושות, על-פי המדיום שהניע אותן. צבי בראל כותב במוסף "השבוע" של "הארץ" על המחלוקות הפנימיות בתנועת האחים-המוסלמים במצרים, שמונעות ממנה להוביל את המחאה הציבורית. שליחי העיתונים השונים מספקים כתבות רקע כלליות על החוויות שעברו בימים האחרונים בקהיר, ובמוסף "הארץ" מתאר דורון רוזנבלום כיצד מתגבר מומחה לענייני מצרים על מבוכתו לנוכח האירועים על-ידי מעבר מקביעה חד-משמעית ("מצרים זה לא טוניסיה") לאסטרטגיה חדשה: תיאור שלל תרחישים שונים.
עושים לביתם
בתחתית עמ' 11 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה לא-חתומה תחת הכותרת "הכי קרוב לג'סטין ביבר". על-פי הידיעה, "ביום שני הקרוב ישיקו בישראל חברת YPL מקבוצת 'ידיעות אחרונות' וחברת PMI, הזכיינית של PANINI בישראל, את אלבום האוסף הרשמי של אליל הילדים והנוער – ג'סטין ביבר".
אתמול ריאיינה שושנה חן במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" את פליקס סבאשיו, האחראי בחברת יוניברסל על מכירות מוצרי המותג ג'סטין ביבר. "ג'סטין ואמו מעורבים מאוד בכל היבט של אישור מוצריו", הוא סיפר. לכתבה של חן התראיין גם מנכ"ל החברה הבת של "ידיעות אחרונות", YPL, אבי מורגנשטרן, שסיפק את הציטוט: "לפני כשנה, כשביבר עדיין היה בחיתוליו בישראל, טסתי לניו-יורק כדי לנסות לייבא את המוצרים לארץ. לאחר כחצי שנה של משא-ומתן אינטנסיבי קיבלנו את הזיכיון".
ענייני תקשורת
בכל העיתונים מדווח על עסקת הטיעון המתגבשת בעניינה של ענת קם, שהדליפה למעלה מאלפיים מסמכים צבאיים מסווגים לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. על-פי הדיווחים, יושמטו סעיפי האישום שקבעו כי קם פעלה מתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה, שינוי שצפוי להפחית את העונש המקסימלי ממאסר עולם למאסר של 15 שנה. ב"ידיעות אחרונות" מדווח יורם ירקוני כי פרקליטיה של קם, אביגדור פלדמן ואיתן להמן, שוקלים לזמן אל דוכן העדים בשלב הטיעונים לעונש את בלאו.
אופיר בר-זהר ואמיתי זיו מדווחים ב"דה-מרקר" כי במסגרת ההצעה להחלטת הממשלה על מערך ערוצי החינם, מוצע כי הבעלות על המערך והאחריות על הפעלתו יוצאו מידי הרשות השנייה ויועברו לידי גוף אחר.
משה ליכטמן וסטלה קורין-ליבר מדווחים ב"גלובס" כי בינואר האחרון "נפגשו [מנכ"ל משרד החקלאות יוסי] ישי, קצין הביטחון של המשרד עמיקם שמואלי וסמנכ"לים בכירים עם אנשי אבטחת המידע בשב"כ, למעין 'יום עיון' שנמשך כ-5 שעות. במסגרת התדריך קיבלו בכירי משרד החקלאות ייעוץ בנושא מניעת הדלפות ואבטחת מידע. זאת, למרות שהשב"כ אינו מוסמך לעסוק בהדלפות מידע או בכל נושא שאיננו קשור לביטחון או סיכון בטחוני".
מתי גולן מקדיש את טורו ב"גלובס" לפרשת סרן ר' ואילנה דיין, לרגל הדיון בערעורים ההדדיים שהגישו הצדדים, שצפוי להתקיים ביום שני הקרוב בבית-המשפט העליון. גולן, כהרגלו, ביקורתי ביותר כלפי דיין, ובאותה הזדמנות מבקר גם את התנהלות נשיאת מועצת העיתונות דליה דורנר.