פצוע מפונה מזירת הירי, אתמול בתל-אביב (צילום: רוני שוצר)
הכותרת הראשית של העיתונים כולם מוקדשת למעשי הרצח בתל-אביב. כל העיתונים טועים במספר ההרוגים: לא שלושה, אלא שניים. ייחודו של הרצח, שמקנה לו את הכותרות הראשיות: מדובר כנראה ב"פשע שנאה", ירי של אלמוני לעבר קבוצת בני נוער ומדריכים במועדון הומו-לסבי בתל-אביב.
הכותרת של "הארץ": "רעול פנים חדר לאירוע של הקהילה ההומו-לסבית בתל-אביב וירה למוות בשלושה צעירים שהיו במקום". כותרת המשנה: "סמוך לשעה 22:40 פרץ אלמוני לבניין בפינת הרחובות אחד-העם ונחמני, בו התכנסו בני נוער, והחל לירות לכל עבר. 15 בני אדם נפצעו, שניים מהם קשה". ב"ישראל היום", ובמידה פחותה ב"ידיעות אחרונות", ובמידה פחותה עוד יותר ב"מעריב", הכותרת הראשית כבר קובעת מסמרות לגבי אופיין של הרציחות. הכותרת של "ידיעות אחרונות": "טרור נגד הקהילה הגאה". הכותרת של "מעריב": "טבח הנוער הגאה". ב"ישראל היום": "פשע של שנאה: מרחץ דמים במרכז ההומו-לסבי".
הפגנה ספונטנית ליד מקום הרציחות, אתמול בתל-אביב (צילום: רוני שוצר)
מה אומרת המשטרה? "לאחר חצות נבדקו בעיקר שני כיווני חקירה: הראשון – ירי על רקע שנאה לציבור החד-מיני; השני – על רקע נקמה בתוך הקהילה ההומו-לסבית עצמה" ("ישראל היום"). אם הכיוון השני יתברר כנכון, מה יעשו "ישראל היום", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" עם הכותרות שלהם? מי זוכר בכלל את הכותרות שלהם.
לפי "מעריב", לוחמי ימ"מ ויחידות מובחרות של המשטרה הוקפצו כדי למצוא את היורה, אולם כשלו. במהלך הימלטותו הספיק לירות בעוברת אורח נוספת, כך לפי "מעריב". ב"ידיעות אחרונות" מכחישים את הדיווח הזה. הרוצח היה חמוש, כנראה, בעוזי.
במגיבים: ח"כ ניצן הורוביץ ("ישראל היום", "הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות"). במגנים: ש"ס ("ישראל היום", "מעריב"). ב"ידיעות אחרונות": רונה קינן, עידו תדמור, עברי לידר. דוברים שונים של הקהילה ההומואית מאשימים את ש"ס והפוליטיקאים החרדים בהסתה שהביאה לרצח. כך גם נכתב על שלטים שנשאו מפגינים מיד לאחר הרצח.
גירוש העובדים הזרים
שוטרי יחידת ההגירה פשטו על ההפגנה נגד גירוש ילדי העובדים הזרים מיד לאחר שהסתיימה וביצעו עשרות מעצרים.
הפגנה נגד גירוש ילדי העובדים הזרים, אתמול בתל-אביב (צילום: רוני שוצר)
המיתון, סופו וסימני השאלה והקריאה
ביום שישי תהה דוד ליפקין בטור במוסף "עסקים", "האם באוגוסט השנה נתבשר [...] שהמשק הישראלי אכן מתאושש מהמשבר הפיננסי ואולי אף מקדים את המדינות המתועשות הגדולות כמו ארה"ב, גרמניה, ספרד ובריטניה?". היום על שער המוסף עונים הכתבים יוסי גרינשטיין ואמיר כידן בכן רבתי. "ישראל השאירה את ארה"ב הרחק מאחור", מכריזה הכותרת הראשית. בכתבה משווים בין מדדים שונים (צמיחה, אבטלה, גירעון, הבורסה) וקובעים כי לישראל עדיפות על ארה"ב בכולם.
באותו טור ביום שישי כתב ליפקין (הדברים מובאים בנוסח מקוצר): "כלכלנים בבריטניה הזהירו לאחרונה כי הסימנים החיוביים המגיעים מארה"ב ומסין נובעים מקנייה מוגברת של מוצרים הנמכרים במבצעים. הם מעריכים שהיציאה מהמיתון תהיה ממושכת ולא תתרחש לפחות עד אמצע השנה הבאה. האבטלה תגדל ותאיים על המרקם הכלכלי-חברתי של מדינות רבות, וביניהן מדינתנו הקטנטנה. כדאי שגם בישראל נתייחס להמלצות כלכליות אלה, שלפיהן כדאי מאוד להיערך באופן מתאים לתקופה של טלטלות נוספות בשווקים העולמיים. ולגבי נקודת המפנה בכלכלה הישראלית: אולי גם כאן כדאי לנהוג בקצת פחות אופוריה וביותר צניעות".
היום ב"דה-מרקר", עמ' 14, כתבה מתורגמת מה"אקונומיסט": "נתוני התמ"ג בארה"ב, שהצביעו על ירידה נמוכה מהתחזיות, התקבלו בתחושה של הקלה. ייתכן שהירידה בפעילות הכלכלית הסתיימה".
המיסוי הירוק? הרפורמה האופטימית?
שלשום דחה בית-המשפט עתירה של יבואני הרכב נגד כוונת הממשלה להעלות מסים על מכוניות, "המיסוי הירוק" (העלאת מסים על מכוניות לפי רמת פליטת המזהמים של כל מכונית). "ההשפעה על ענף הרכב היא לא פחות ממהפכה", נכתב היום ב"דה-מרקר". בכתבת שאלות-תשובות של דניאל שמיל, בתשובה לשאלה, "בסופו של דבר, מי מרוויח מהרפורמה?", נכתב: "המרוויח העיקרי הוא האוצר". ומי מפסיד? לפי שמיל: "היבואנים המתמחים במכוניות יוקרה".
למוסף "ממון" יש תשובה אחרת: המפסיד הוא הציבור. הכתבה המרכזית של המוסף חושפת כי היבואנים אינם מתכוונים להוזיל את הרכבים עם שיעור הפליטה הנמוך, שעליהם יוחל מס נמוך, ואילו סבר פלוצקר כותב טור נזעם: "תחת התווית של קדמה ירוקה, חזרה ישראל חמש שנים לאחור: בסוף 2005 ממשלת ישראל החליטה להוריד בהדרגה את מס הקנייה על מכוניות פרטיות מ-89% ל-72% בינואר 2010. כעת, בהחלטה שהוצגה כ'מיסוי ירוק', הושלכה הרפורמה הזו לפח [...] העלאת מס הקנייה העכשווית לא קשורה לענייני אקולוגיה. מטרתה העיקרית: הגדלת הכנסות המדינה".
ב"כלכליסט" מעניקים למיסוי את הכותרת הראשית, אולם מתעסקים בעניין נקודתי ("מאות מכוניות שוחררו מהמכס בניגוד לחוק"). לעומת זאת, בידיעה אחרת על הנושא נכתב: "שינוי מזערי במחירי המשפחתיות הנפוצות בעקבות המיסוי הירוק. כך עולה מנתונים ראשוניים שהגיעו ל'כלכליסט'".
"חוק הקרקעות: מנסים למצוא נוסחה מוסכמת", מבשרת כותרת דיווח של מתי טוכפלד ב"ישראל היום". לפי הדיווח, "השבוע צפוי מתח רב במערכת הפוליטית", אולם נראה שכל מי שהכתב דיבר איתו "אופטימי". ב"מעריב" כותרת הידיעה על עניין זה היא "שר במפלגת העבודה: אנחנו על סף פיצוץ". במוסף "עסקים", לירן דנש מביאה סקר של "מאגר מוחות" שלפיו "81% מהציבור לא מכירים את עיקרי הרפורמה – ובין אלה שמכירים אותה, 74% מתנגדים להפרטת הקרקעות". הסקר הוזמן על-ידי תנועה המתנגדת לרפורמה.
שפעת החזירים
ביום שישי תהו ב"דה-מרקר" אם אמירתו של ראש הממשלה כי ירכוש חיסון נגד שפעת החזירים לכל תושבי ישראל אינה פופוליסטית ומנותקת מהצרכים האמיתיים והקשיים התקציביים. היום על שער "ישראל היום" מצוטט שר האוצר יובל שטייניץ כמי שאמר: "לא אדפיס כסף לחיסונים". זאת, "למרות הוראת רה"מ".
הכותרת בעמ' 11: "עימות בתוך הממשלה: מי יממן את החיסונים?". כלומר – לא עימות חזיתי בין שר האוצר לראש הממשלה בדבר נחיצות החיסונים, אלא ויכוח בין האוצר למשרד הבריאות באשר למקור התקציב. באותו עמוד מדווח אלי לאון (בשם סוכנויות הידיעות) כי גם ביוון הוחלט לחסן את כלל האוכלוסייה.
ב"הארץ" מדווח דן אבן כי חולה נוסף בשפעת החזירים מת בבית-החולים איכילוב. ב"מעריב" מדווחים כי "שניים אושפזו במצב קשה".
עניינים פוליטיים
שלמה אבינרי התייחס היום במדור הדעות של "הארץ" לנספח הביטחוני של יוזמת ז'נבה, שהוצג ב"ידיעות אחרונות" כמתווה להסכם שלום עתידי: "למקרא החומר קשה לדעת אם לבכות או לצחוק. מה שברור הוא, שכך לא עושים שלום; מה שעוד ברור הוא, שכאשר מפקידים נושאים ביטחוניים באופן בלעדי בידי קצינים לשעבר, הרי שעם כל כוונותיהם הטובות (והם הרי כולם תומכים ביוזמת ז'נבה) מסתבר כי גם את השלום הם מסוגלים לראות רק דרך כוונת הרובה. המסמך אינו מסמך של הסכם שלום, אלא טיוטה של שביתת נשק מזוינת, שתהפוך את החיים בישראל ובמדינה הפלסטינית לחיים תחת מצור הדדי, רוויי חשדנות ואיומים".
ב"ישראל היום" קוראים עיתונים ויורדים על משרד החוץ. אלי לאון מתרגם כמה משפטים ממאמר ב"ניוזוויק", שמעלה את השאלה מדוע נעדר שר החוץ של מדינת ישראל, אביגדור ליברמן, מהפגישות המשמעותיות שהיו לאחרונה בין גורמים דיפלומטיים אמריקאיים לגורמים ישראליים, ונסע במקום זאת לנסיעת עבודה בדרום אמריקה. המאמר, ש"ישראל היום" אינו מספק את שם כותבו, נותן תשובה: הטיול לדרום אמריקה תוכנן כדי להסיר את ליברמן מהדרך, זאת משום ש"הוא אדם בלתי נשלט שלעולם לא נלקח ברצינות על-ידי חוגים דיפלומטיים". הנה קישור למאמר המקורי. באותו עמוד כותב שלמה צזנה בביקורתיות על כתבה של ליסה גולדמן ב"פורוורד", החושפת תקנה של משרד החוץ האוסרת על נציגי המשרד לארח דיפלומטים במסעדות לא כשרות (בארץ).
גלעד שליט
כתבת השער של המוסף "המגזין" היא שיר הלל פלוס ראיון עם חוקרי "היחידה המשטרתית הסודית 'פח"ע לכיש'", ש"פועלת במקביל לשב"כ, מונעת פיגועי התאבדות, חוקרת טרוריסטים – ומובילה למעצרים משמעותיים" (לשון כותרת המשנה). לקראת סופם של שני עמודי הכתבה שואל המראיין שמעון איפרגן את מפקד היחידה, רב-נגד מוטי עשור, על גלעד שליט. "'יש תחושה של פספוס מסוים', אומר רנ"ג עשור כשהוא זז באי-נחת בכסאו, 'אני לא אפרט, זה מורכב מאוד, כשהוא יחזור בריא ושלם, בעזרת השם אני מבטיח להסביר, יותר מזה כלום'".
במדור הדעות של "הארץ" כותב צבי בראל בעד הסרת המצור על עזה: "שלוש שנים שליט בשבי. שלוש שנים של סנקציות ומלחמה אכזרית אחת על עזה כדי לשחררו, וכלום. אבל איכשהו התבססה המשוואה השקרית מעברים = שליט. לא מיותר להזכיר: לשליט יש מחיר באסירים פלסטינים, לא במעברים ובסחורות. המחיר לפתיחת המעברים הוא אחר: הפסקת הירי על יישובי הדרום. אלה שתי נוסחאות שלא השתנו מאז נחטף שליט, ורק נתניהו מנסה לטשטש את ההבחנה הזאת".
כתבת השער של מוסף "24 שעות" עוסקת בקוריוז: בדואי שמקדיש את עצמו להחתמת אנשים על עצומה להחזרת שליט. הכתבה של רביד אורן מסקרת מפגש של נועם שליט, אביו של החייל החטוף, עם שיח' סאלם אל-הוזייל. "במשפחה שלו חושבים שהוא ירד מהפסים וגם נועם שליט רואה בו 'עוף מוזר'", נכתב בכותרת המשנה. כנראה שזה מה שצריך כדי לקבל שער במוסף של "ידיעות אחרונות".
דירוג חופש העיתונות, עלק
ב-15 במאי השנה פירסם העיתון "דה-מרקר" כתבה תחת הכותרת "יותר שחיתות מבקטאר ופחות שוויון מבאוזבקיסטן: ישראל מידרדרת". בין המדדים להידרדות נמנה גם דירוג חופש העיתונות של מכון פרידום האוס (Freedom House), "המקדם דמוקרטיה בעולם" לפי "דה-מרקר". המכון "הוריד את דירוג חופש העיתונות של ישראל מ'חופשי' ב-2008 ל'חופשי חלקי' ב-2009 – דירוג המשותף למדינות כמו הונג-קונג, הודו, ניגריה וכוויית".
הסיבה לירידת הדירוג של ישראל, נכתב ב"דה-מרקר", "נובעת בעיקר ממדיניות הצבא במבצע 'עופרת יצוקה', שהגבילה את סיקור הלחימה. אך בפרידום האוס מסבירים כי הבעיה רחבה יותר: הדירוג מאיר את הענף בישראל באור בעייתי גם מבחינת ריכוזי הבעלויות, צנזורה עצמית של עיתונאים – ואפילו חשדות לשוחד בתחום".
הידיעה שעניינה הדירוג השלילי של ישראל על-ידי המכון הזה התפרסמה גם בכלי תקשורת רבים אחרים. תחקיר שערך העיתונאי העצמאי עדי שוורץ, ומתפרסם באתר שלו, מגלה כי בפרידום האוס מתייחסים לדירוג שלהם באופן חופשי למדי. לפי הבירור של שוורץ, המכון מינה לעורך המחקר אדם עם ניסיון עיתונאי מועט ביותר וניסיון אקדמי לא רלבנטי; המחקר שערך כלל איסוף מידע ממחקרים של מכונים אחרים, כמו עיתונאים ללא גבולות, שיחה אך ורק עם איש השמאל יזהר באר, ושום מחקר עצמאי; הדו"ח שחיבר לבסוף הכיל שגיאות עובדתיות והטיות פוליטיות מובהקות. נוסף לכך, "עקב קיצוצים", הדו"ח לא עבר שום ביקורת נוספת והתפרסם כפי שהוא.
בהקשר הזה אפשר לקרוא את המאמר "ההתמסרות לשמאל", המתפרסם היום בחלק ב' של "הארץ".
ערוץ 10
"היוצרים: אם הסכם ערוץ 10 יפגע בנו – נעתור לבג"ץ", מודיעה כותרת ידיעה של אופיר בר-זוהר ב"דה-מרקר". בר-זוהר כותבת גם טור פרשנות תחת הכותרת "מי יגן על היוצרים?". בר-זוהר מצטטת בכיר לשעבר בערוץ 10, ש"תיאר בפני הרשות [השנייה] איך לדעתו מתנהלים העניינים בערוץ באמת": "השיטה נורא פשוטה – הם חושבים, 'אנחנו לא נעמוד במחויבויות ונגיע בסופו של דבר למישהו שיעניק לנו הקלות'. הם לא רואים את המחויבויות שלהם ממטר, והם מניחים שתמיד יעלה להם פחות". מה יקרה אם ערוץ 10 ייסגר? שואלת בר-זוהר את יו"ר איגוד המפיקים מוש דנון. "זה נורא פשוט", הוא עונה, "יבוא מתמודד חדש שתהיה לו תוכנית הגיונית שמתאימה גם לרווחיות שלו וגם לצרכינו".
ענייני תקשורת
"חוב של 36 מיליון שקל לבזק מאיים להפסיק את שידורי הרדיו של רשות השידור", מדווחת היום גילי איזיקוביץ' ב"הארץ".
בעיתונים מתפרסמת היום מודעה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, על תחילת שידורי הניסיון של עידן+, מערך שידורי הטלוויזיה הדיגיטליים-קרקעיים.
על שער "הארץ" מתפרסמת ידיעה של אמיר אורן תחת הכותרת: "סקר טלפוני של צה"ל: האם הרמטכ"ל מתראיין מספיק?".
"מה שמרעיש בשורות הטקסט הנוסעות בתחתית המסך במהלך מהדורות החדשות, שורות נוסעות שמהן משחרר רק המוות, היא העובדה שהן הפכו, על כל שברון הלב שהן מייצגות, למין מסגרת גרפית-קינטית להתרחשות על המסך עצמו. אלא אם הן חזיון אודיו-ויזואלי, כמו הפיגועים במומביי, הן לעולם לא עולות מתחתית המסך והופכות לעניין עצמו", כותב היום רון מיברג במדור הדעות של "מעריב".
"אז לפעמים המהירות היא מהשטן, ולעתים יש יתרון מסוים באטיות הדיווח, ביכולת להפנים, להבין, לעצור רגע ולתהות, שהרי מדובר בדיני נפשות ובדיני משפחות שיושבות בסלון ביתן כמעט אבלות ומוכות הלם בשעות לא שעות, וניזונות מדיווחים לא דיווחים, שמתבססים בעיקר על מהימנות הכתבים שרובם נשארו בכלל בארץ, ולא היו ב'זירת האסון", כותב היום אביעד פוהורילס במדור הספורט של "מעריב" על הכדורגלן הישראלי איתי שכטר שהסתבך, יחד עם כדורגלן אחר, בחשד לאונס בעת ששהה בשבדיה.