ארבעה חודשים עברו ממסיבת העיתונאים האחרונה שקיים שר הביטחון יואב גלנט, ב-15 במאי. בארבעת החודשים הללו התרחשו אירועים ביטחוניים ופוליטיים בקנה מידה היסטורי. כאלו שבמדינה דמוקרטית היו מריצים את שר הביטחון לאולפנים על מנת לענות על שאלות נוקבות.
ישראל עמדה בתקופה הזו על סף מלחמה ישירה עם איראן; המלחמה הרב-זירתית הולכת ומסתבכת וסוף לא נראה באופק; ראש הממשלה מואשם כי הוא מעכב את סיום המלחמה והחזרת החטופים מסיבות פוליטיות והעימות בינו לבין שר הביטחון הולך ומחריף.
במקום להציב דוגמה ולקיים שיח נורמלי עם התקשורת, גלנט הולך בדרכיו של נתניהו ומתעלם ממנה. כלי התקשורת, מצידם, מקבלים בהכנעה את היחס המזלזל מצד שני נבחרי הציבור הבכירים.
הן גלנט והן נתניהו לא העניקו ראיונות עיתונאיים בישראל מאז פרוץ המלחמה. כל אחד מהם קיים 19 מסיבות עיתונאים, אירועים בהם ניתן למספר מצומצם של כתבים לשאול שאלה אחת כל אחד (מתוכן, מסיבת עיתונאים אחת של גלנט ושתיים של נתניהו היו בשפה האנגלית, ושש היו משותפות לשניהם ולשר דאז בני גנץ).
בניגוד לנתניהו גלנט נמנע גם מקיום ראיונות בתקשורת הזרה, לבד מראיון קצר ל"וול סטריט ג'ורנל". בתקופת הזמן המקבילה מאז פרוץ המלחמה, קיים נתניהו 28 ראיונות בכלי תקשורת בחו"ל והופיע פעם אחת בערוץ 14, ערוץ התעמולה המשרת אותו. את ערוצי החדשות הישראלים נתניהו מחרים מאז 2021 (את השידור הציבורי מאז 2019).
דפוס דומה ניתן למצוא גם בתקופה שמהשבעת הממשלה בדצמבר 2022 ועד ל-7 באוקטובר, שבמהלכה התמקדה הממשלה בניסיון ההפיכה המשטרית: בעוד גלנט נמנע מראיונות בישראל או בחו"ל, נתניהו קיים לפחות 27 ראיונות בחו"ל והופיע שלוש פעמים בערוץ 14.
בניגוד לנתניהו, גלנט רחוק מלהיות כריזמטי. הופעותיו הן קפואות ודיבורו מונוטוני על סף הרובוטי. אולם בניגוד לנתניהו, במסיבות העיתונאים גלנט אינו מאבד מקור-רוחו, עונה תשובות ישירות, אינו משקר וממעט להתחמק בתשובותיו הנוגע למצב בשטח ולגבי עמדותיו האישיות. כאיש צבא לשעבר, דבריו מנוסחים בקצרה. כך במסיבת עיתונאים בת שבע וחצי דקות ענה על למעלה מ-10 שאלות, מבלי שיחסיר פרטים חיוניים.
כך או כך, העובדה היא כי ראש הממשלה ושר הביטחון, שני הדרגים הפוליטיים הבכירים ביותר שהמחדל הביטחוני החמור בתולדות ישראל התרחש במשמרתם, נמנעו עד כה מלשבת לריאיון עומק על המחדל החמור ולהתראיין לכלי תקשורת ישראליים שעשויים לאתגר אותם מבחינת השאלות שיופנו אליהם.
הצהרות סגורות לתקשורת
כאמור, ב-7 בינואר 2024 התפרסם ב"וול סטריט ג'ורנל" ריאיון קצר של גלנט עם הכתב גורדון פיירקלוג' (Gordon Fairclough), ככל הנראה הראיון היחיד שקיים מאז תחילת המלחמה ולמעשה מאז נכנס לתפקידו. הוא כלל מספר ציטוטים קצרים ונראה ששר הביטחון לא הקדיש לו זמן רב.
גלנט שומר את העברתם של מסרים חשובים, כאלה שיגרמו סערה ציבורית, להצהרות סגורות לתקשורת או לנאומים בטקסים, שגם בהם כמובן לא נשאלות שאלות עיתונאים. הוא משחרר "פצצות" פוליטיות כאשר אין בנמצא עיתונאים היכולים להעמיק ולשאול בנושא הנפיץ.
ב-26 במרץ 2023 נשא גלנט את הצהרתו המפורסמת בדרישה לעצור את חקיקת ההפיכה המשטרית, שהובילה לפיטוריו הזמניים וליציאת מאות אלפי ישראלים לרחובות במחאה. הייתה זו הצהרה בת 5:30 דקות שבסופה לא התקיימה מסיבת עיתונאים. ב-7 באוקטובר עצמו נשא גלנט הצהרה בת דקה ("היום ראינו את פני הרוע").
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט במליאת הכנסת, מרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל)
אחרי מחדל ה-7 באוקטובר ריחפה שאלת תפיסת האחריות של ראשי המערכת הביטחונית והפוליטית. כבר ב-16 באוקטובר שלח ראש השב"כ, רונן בר, איגרת לעובדי הארגון בה הצהיר כי "האחריות עלי, לא הצלחנו לייצר הרתעה מספקת". יום לאחר מכן הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש אמ"ן אהרון חליווה פרסמו איגרות לחיילים בה לקחו אחריות אישית על המחדל הצבאי.
ב-19 באוקטובר הצטרף גם גלנט לשני הקודקודים של שירותי הביטחון והצהיר בסיור בגבול הרצועה בליווי עיתונאים: "אני אחראי על מערכת הביטחון. הייתי אחראי עליה בשבועיים האחרונים גם באירועים הקשים, ואני אחראי להביא אותה לניצחון". בכך היה הראשון (והאחרון) להכניס את המילה "אחראי" ללקסיקון הפוליטי בכל הנוגע למחדל, גם אם נמנע מלעסוק בשאלת המשמעות המעשית של אותה אחריות.
סוגיה מרכזית נוספת הותיר גלנט לנאום בו עיתונאים אינם יכולים לשאול שאלות. ב-11 ביולי 2024, בטקס סיום קורס קצינים קרביים, תקף חזיתית את רה"מ נתניהו, המתנגד בתוקף לועדת חקירה ממלכתית. "דרושה ועדת חקירה ממלכתית, שצריכה להיות אובייקטיבית", אמר גלנט, "היא צריכה לבדוק את כולנו: מקבלי ההחלטות ואנשי הביצוע, הממשלה, הצבא וגופי הביטחון, בממשלה הזו, ובממשלות בעשור האחרון. שתבדוק אותי, את ראש הממשלה, את הרמטכ"ל וראש השב"כ, את צה"ל ואת הגופים הלאומיים הכפופים לממשלה".
בין ה-6 באוקטובר ל-7 באוקטובר
פרספקטיבה נוספת להתנהלות האנטי-תקשורתית של שר הביטחון ניתן לקבל מן ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל: במקרה של מחדל מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, לשר הביטחון משה דיין נדרשו תשעה ימים בלבד להתייצב באולפן הערוץ הראשון ולהשיב במשך 25 דקות לשאלות המראיין אלי ניסן.
עיקר השאלות נסובו סביב עדכון בנוגע למצב בשטח, יעדי המלחמה והאם וכמה מהם הושגו. תשובותיו של דיין היו כנות, לא נטו להפריז בהישגים או להפחית בבעייתיות ובמורכבות הסוגיות הביטחוניות או הפוליטיות-מדיניות. קשה לראות בימינו פוליטיקאי המשיב באופן דומה לשאלות, וכנראה הרבה מהאשם נופל גם על כלי התקשורת והתנהלותם בכל ימות השנה.
שר הביטחון משה דיין מתראיין בערוץ 1, 15.10.1973 (צילום מסך)
קיים קושי מובן להשוות בין ההתנהלות התקשורתית של שר ביטחון לפני למעלה מ-50 שנה, כאשר בישראל היה קיים ערוץ שידורים אחד, ובין המצב בימינו. כך למשל דיין לא נשאל באופן ישיר על אחריותו למחדל והאם בכוונתו להתפטר, ולא ברור אם סוכם מראש ששאלת האחריות האישית לא תעלה בראיון. עם זאת, עומדת בעינה העובדה שדיין התראיין - פרטיקה שגלנט כמעט ולא מכיר.
גלנט אינו "חיה תקשורתית" כמו נתניהו ולא נראה שהוא מנהל חרם כנגד ערוץ תקשורת מסוים, אלא פשוט מסרב להתראיין באופן עקרוני. התנהלות כזו היא פסולה תמיד, ושערורייתית ממש כשהיא ממשיכה גם במשך 11 חודשים אחרי המחדל הביטחוני החמור בתולדות ישראל. מחדל שיכניס את גלנט להיסטוריה כשר הביטחון של מחדל ה-7 באוקטובר.
ראוי שבשלושת השבועות הקרובים, לקראת ציון שנה לטבח וליציאה למלחמה, יקבע שר הביטחון של מדינת ישראל ראיונות עומק בכלי התקשורת המרכזיים במדינה בה נבחר לתפקיד הציבורי. אזרחי ישראל ראויים להבין ולדעת פרטים על מה שהתרחש לפני ואחרי ה-7 באוקטובר, ולשמוע תשובות מאחד מהאישים שבלב הסערה הביטחונית והפוליטית הגדולה שטילטלה ומטלטלת את ישראל בשנה שחלפה.