פעיל ההסברה יוסף חדאד טוען כי כשכתב שהעיתונאי שלומי אלדר פועל "בשיטה המוכרת של האנטי ישראלים הקיצוניים" הוא לא התכוון שאלדר עצמו אנטי ישראלי קיצוני, כך לפי כתב הגנה שהגיש במענה לתביעת אלדר.

בחודש יוני האחרון פרסם חדאד בחשבון הטוויטר שלו קטע קצר, בן דקה ו-22 שניות, מתוך סרטו של אלדר "חיים יקרים". בסרטון נראית פלסטינית מדברת בשבח הקרבת החיים למען המאבק הלאומי. האשה, ראידה אבו מוסטפא, טוענת כי עבור הפלסטינים החיים אינם יקרים ואף מוסיפה כי היתה מוכנה להקריב את בנה החולה, לאחר שיבריא, למען המאבק.

"תקשיבו לבחורה הפלסטינית הזו ותנו לעולם להבין איך החינוך והתרבות של הפלסטינים זה קידוש המוות, לעומתנו בישראל שמקדשים את החיים", כתב חדאד בציוץ.

אלדר טען בתגובה בציוץ משלו, כי הקטע שפרסם חדאד "מוציא דברים מהקשרם", כי חדאד מפר את זכויות היוצרים שלו בסרט ואיים במכתבים ממפיקי הסרט ובעלי הזכויות בארה"ב.

"הופך סיפור אנושי ויפה לתעמולה זולה", כתב אלדר, והוסיף כי לדברים שאמרה אבו מוסטפא "יש קונטקסט אבל בשביל חדד כל דבר הוא אמצעי כדי לקבל עוד כמה לייקים, זמן מסך והוקרה ממירי רגב".

חדאד החליט לפרסם תגובה מטעמו.

בתגובתו טען חדאד בין היתר כי אלדר למד את "תירוץ" ההוצאה מההקשר "מנשיאות הקמפוסים האנטישמיות בארה"ב", שכן באותה תקופה ראשי אוניברסיטאות בארה"ב סירבו לקבוע שקריאות לרצח עם של יהודים מפרות את הקוד האתי של מוסדות הלימוד וטענו ש"זה תלוי בהקשר".

עוד טען חדאד בתגובתו, כי אלדר פועל "בשיטה המוכרת של האנטי ישראלים הקיצוניים" וכי מה שמפריע לאלדר "זה שהתוכן שלו מסייע למעשה להסברה הישראלית". בהמשך תגובתו הוסיף חדאד כי מה שמפריע לאלדר זה "המדינה שלנו והעובדה שכערבי אני פועל למענה".

אלדר הגיש תביעה בסך כחצי מיליון שקלים בטענה כי כל אחד משלושת המשפטים שצוטטו לעיל בתגובה הם פרסום דיבתי נפרד שפורסם בכוונה לפגוע.

"מדובר בשלוש אמירות שלא רק שאין בהן כל אמת, אלא שהן אמירות חמורות ומסוכנות והופכות את התובע בהבל פה לגרוע שבאויבי ישראל, אמירות שהדעת איננה סובלת ושאין להתירן גם לא בעת מחלוקת פוליטית, ציבורית, קשה ונוקבת ככל שתהיה, אמירות שאינן במסגרת שיח לגיטימי וכל תכליתן היא פגיעה, ביזוי והשפלה", טען אלדר בתביעה שהגיש באמצעות עורכי הדין יובל יועז ורינה ענתי (המייצגים בין היתר גם את "העין השביעית" בהליכים משפטיים).

לאחרונה הגיש חדאד את כתב ההגנה מטעמו ובו הוא טוען, באמצעות עו"ד אופיר עומר, כי התביעה של אלדר היא "תביעת יח"צ מטעם תובע אשר ברוות הימים [כך במקור] נס לחו כעיתונאי".

חדאד טוען להגנתו כי מעולם לא טען שאלדר הוא אנטישמי, גזען או אנטי ישראלי קיצוני. כל שפרסם הוא ש"קיימת הקבלה" בין דרך הטיעון של אלדר לטיעון של נשיאות אוניברסיטאות בארה"ב, שטענו כי יש לתת הקשר לאמירות "המנרמלות פגיעה בישראל ובישראלים". עוד טוען חדאד כי הוא מכיר את השיטה של "איום תוך הכפשות" ממקרים קודמים שבהם התמודד עם "אנטי ישראלים קיצוניים" ועל כן התבטא כפי שהתבטא, מבלי שכינה את אלדר עצמו "אנטי ישראלי".

חדאד מכחיש כי אלדר פנה אליו בבקשה להסיר את הסרטון לפני שפרסם את תגובתו ומוסיף כי הפרסום של אלדר עצמו נועד "לזלזל" בחדאד "ולהכפישו" כך שאם וכאשר יחויב לפצותו יש לקזז את מהפיצוי את הפיצוי שמגיע לו בשל פרסומו של אלדר.

לדברי חדאד, הוא פרסם את הציוץ המקורי עם הקטע מהסרט של אלדר כדי להביע ביקורת, לא ידע שאלדר הוא הבמאי ועשה בקטע מהסרט "שימוש הוגן" כהגדרתו בחוק זכויות יוצרים.

29776-07-24