השופט ריצ'רד גולדסטון (צילום: פלאש 90)

התהליך המדיני

אלי ויזל, "חתן פרס נובל לשלום, הסופר וניצול השואה", שוחח עם כתבת "הארץ" בארה"ב נטשה מוזגוביה, והעורך בחר משום מה לפרסם את הדברים כידיעה וכותרת ראשית בעמוד השער. "אלי ויזל ל'הארץ': 'התרשמתי שאובמה מכבד את עצתי לדחיית הדיון על ירושלים". ויזל פירסם לא מזמן מודעות בעיתונים אמריקאיים ובהן קרא לנשיא ארה"ב שלא ללחוץ על ישראל בסוגיית הבנייה בירושלים. אתמול נפגש אובמה עם ויזל בבית הלבן (כנראה בלי קשר למודעות), ומכאן התרשמותו של ויזל מיחסו של אובמה לעצתו.

התצלום חמור הסבר שמתפרש על פני חלק גדול מחלקו העליון של שער "הארץ" הוא של ויזל ואובמה מסיבים לסעודה זה מול זה. בין הסועדים מפרידים כשני מטרים של שולחן ממורק, כלי אוכל טקסיים למראה ואגרטל ובו ורדים אדומים. האם ממרחק כזה, מתחת לתמונה קודרת של אבות האומה האמריקאית, ניתן להתרשם באופן כן וברור מכוונות נשיא ארה"ב באשר למהלכים במדיניות החוץ שלו? ייתכן שחברים יכולים, וויזל, לפי דבריו, הוא חברו של אובמה. אבל האם יש לכך חשיבות כלשהי? לא ממש, או יותר נכון, ממש לא, כך לפחות לפי ויזל: "הוא מבין את העמדה שלי ומכבד אותה, אך איני יכול להגיד האם הוא מקבל אותה אם לאו".

עוד ב"הארץ", בעמ' 2, לצד הכותרת "אובמה חזר והטיל סנקציות על סוריה" לידיעה של עמוס הראל ויהונתן ליס, שואלת כותרת גג לידיעה של ברק רביד, "שיחות הקרבה מתרחקות?", והכותרת מרחיבה: "מורת רוח בישראל 'מתרגילי השהיה פלסטיניים למו"מ".

הכותרת הראשית של "מעריב" לא מסתיימת בסימן שאלה. "מתחילים לדבר", נכתב בה, מתחת לכותרת הגג "היום: 'שיחות הקרבה' נפתחות רשמית". הטקסט המודפס מתחת לכותרת, של בן כספית, מציג את השיחות כפארסה שמשתתפיה כלל אינם מעוניינים בה, ואת האמריקאים כנאיבים וטיפשים. תמונותיהם של נתניהו ואבו-מאזן מודפסות משני צדי עמוד השער כשגבם מופנה איש אל שותפו לשיחות.

וגרסת "ישראל היום" למצב המדיני: "ישראל: מוכנים לשיחות, הפלסטינים עוד לא; 'אבו-מאזן נערך להאשים את ישראל בכישלון'", לשון הכותרת על השער. הכותרת הראשית עוסקת בטילים שחיזבאללה קיבל לכאורה מסוריה: "האיום החדש אחרי הסקאד: טילי אם-600".

גולדסטון. והפעם: הנשר נחת

‫בגלל תקלה טכנית שלא באשמת "ידיעות אחרונות", בימים האחרונים העיתון אינו מגיע אל מפתן ביתי, אבל הסיפור הראשי של גליון היום היה מרעיש דיו כדי שהדיו יגיעו גם ללא עזרת גליון הנייר. "העבר השחור של גולדסטון" היא הכותרת הראשית של העיתון, והיא אכן חושפת טפח מעברו של גולדסטון כשופט בדרום-אפריקה של תקופת האפרטהייד:

"‫השופט שחיבר את הדו"ח הקשה על 'עופרת יצוקה' והוצג כאביר זכויות האדם דן למוות בתלייה עשרות שחורים בתקופת האפרטהייד בדרום-אפריקה, גזר עונשי מכות ואכף את חוקי הגזע. ‫גולדסטון: אלה היו החוקים, והייתי חייב לכבד אותם", נכתב בכותרת המשנה. בידיעה בעמ' 4, של צדוק יחזקאלי ותחיה ברק, שהיא קדימון לכתבה המלאה שתתפרסם במוסף "7 ימים" ביום שישי, נכתב כי גולדסטון ‫הורה להוציא להורג לפחות 28 נאשמים שחורים, אישר עונש מלקות לארבעה שחורים שהואשמו באלימות וזיכה ארבעה שוטרים שפרצו לביתה של אשה לבנה בחשד שהיא מקיימת יחסי מין עם שחור.

כתבי "ידיעות אחרונות" מצטטים גם מכמה פסיקות של גולדסטון טענות בעד עונש מוות. תגובת גולדסטון: "תמיד התנגדתי לעונש מוות, אבל הייתי חלק ממערכת שבה היה קיים עונש מוות"; "מאז ומעולם הייתי מחויב לשמירה על שוויון ואי-אפליה, כמו גם על החוק. לעתים שני העקרונות האלה התנגשו בדרכים מורכבות מאוד". כיתוב התצלום הוא "מעניין איזה דו"ח היה כותב על מעשיו שלו".

גולדסטון, מי שחיבר דו"ח חריף ביותר, ויש אומרים שגוי ומוטה, על פשעים לכאורה שביצע צה"ל במהלך מבצע "עופרת יצוקה", הוא הסדין האדום של חלק מהעיתונות הישראלית, במיוחד של בן דרור ימיני וכמה מעמיתיו ב"מעריב". "ידיעות אחרונות" בהחלט משך להם את הסדין מתחת לרגליים.

האם מציאת פגמים בעברו, באישיותו וביושרתו של גולדסטון יכולה להיות תחליף לדיון בדו"ח עצמו? כן. אם מחבר הדו"ח הוא מי שמציג את עצמו בצורה מוטעית ומי שמתברר אולי כאדם דו-פרצופי ולא אמין, הרי שממילא גם אמינותו של הדו"ח מתערערת. האם החברה הישראלית תצא נשכרת מכך שתתיר לעצמה להתעלם מהסוגיות שהדו"ח העלה, גם אם הטיפול שלו בהן היה אולי לקוי או זדוני? לא.

קצת שחיתות וקצת פוליטיקה

עמית בן-ארויה מדווח ב"הארץ" כי מסתמנת עסקת טיעון במשפטו של גיא ויסמן, המשנה למנכ"ל בית-ההשקעות הראל, שמואשם בגניבת 20 מיליון שקל. על-פי העסקה, ויסמן יודה בגניבה וירצה בין 7 ל-12 שנות מאסר בפועל.

"במסגרת המסע שערך ראש הממשלה לקראת ההצבעה שבה ניצח ביום חמישי במרכז הליכוד, הוא ניסה להעמיד את מתנגדיו כ'נטע זר ומיעוט שאינו מייצג את עמדות הליכוד', כמי שמנסים לגנוב מבפנים את התנועה ועקרונותיה", כותב נדב העצני במדור הדעות (המצוין) של "מעריב". "כך בנסיונו לשנות את חוקת התנועה בנושא פרוצדורלי רב חשיבות, ניסה נתניהו להכתים כל מי שהתנגד למהלך המפוקפק שלו, לגדף אותו ולהוציאו אל מחוץ לגדר. ההתנהלות הזו של נתניהו מזכירה באופן מדאיג את ימיו האחרונים של אריאל שרון כמנהיג הליכוד".

אליק נולד מן הים

"מסוכנת מאוד. בהשוואה לעולם, אוסטרליה במקום הראשון בשכיחות סרטן העור, ואחריה המדינות הסקנדיביות וישראל. כשלוקחים אנשים בהירי עור, ומושיבים אותם לגור באקלים מדברי, במדינה שטופת שמש, זו התוצאה" (ד"ר מיכה ברחנא, רשם הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, עונה לשאלה "עד כמה מסוכנת החשיפה לשמש בישראל"; "הארץ").

ישראל-ביתנו, זוכרים?

בשנה שעברה עקב "העין השביעית" אחרי סיקור הבחירות בתקשורת. אחד הדברים שבלטו היתה ההפתעה, במרכאות או בלעדיהן, של העיתונות מפריצתם המטאורית בסקרים של אביגדור ליברמן ומפלגת ישראל-ביתנו תקופה קצרה לפני מועד הבחירות. התקשורת נהנתה לדבר על "הסוס השחור", ובכך חשפה את הכתם השחור שלה עצמה בחודשים שלפני הבחירות: רוב כלי התקשורת הזניחו את הטיפול בליברמן וישראל-ביתנו (ולמעשה, כמעט בכל המתמודדות חוץ משלוש המפלגות הגדולות הוותיקות).

ההתעלמות היחסית הזו מסיקור מפעלותיה והתנהלותה של ישראל-ביתנו ממשיכה גם כעת. סקנדלים בעלי פוטנציאל סנסציה שליברמן, או מי מאנשיו, מעורבים בהם זוכים לטיפול הכתבים והפרשנים, וב"הארץ" אף עוקבים אחרי התגלגלות החשדות הפליליים נגד ליברמן, אולם לאורך זמן התקשורת אינה עוקבת אחרי מי שהיא המפלגה השלישית בגודלה.

הדבר חוזר ונשנה כעת, עם דחיית "חוק הנאמנות" ביום ראשון בוועדת השרים לענייני חקיקה. יש אמנם מהלכי חקיקה אחרים שאולי ייצאו אל הפועל תחת הכותרת של "חוק הנאמנות", אולם גם כך מדובר בהתרחשות משמעותית ביחס ליומרות של ישראל-ביתנו, שסיסמת הבחירות השנויה במחלוקת שלה היתה "אין נאמנות, אין אזרחות".

לדחייתה של הצעת החוק יש משמעות גם למתנגדיה של המפלגה ושוללי דרכו של ליברמן, וגם למי שתומכים בליברמן ובמפלגתו. אלה ירצו אולי לדעת אם הבטחות הבחירות שבשלן הצביעו למפלגה אכן מתקיימות, ואם מצעה הלאומני של ישראל-ביתנו לא היה רק סולם מסוכר לכסאות הממשלה.

מאמר המערכת של "הארץ" מזכיר היום את דחייתה של הצעת החוק כמקפצה לטור שעניינו מתקפה על הצעת חוק אחרת, של קדימה, שלטעמו של "הארץ" היא "ימנית לאומנית" ולכן פסולה וראויה לגינוי. העיתונות והעיתונאים זכאים לאחוז בדעות פוליטיות, גם אם יש להתווכח על התמהיל הפוליטי של המערכות ועל האופן שבו ראוי שדעה תתבטא ולשאול מתי היא הופכת להטיה. מה שאין להתווכח עליו הוא כי אסור שמחמת סלידה מעולם האמונות והדעות (גם אם הן פיקטיביות) של מושא סיקור מסוים, יימנע מהציבור דיווח הדוק ובלתי מתפשר על גוף פוליטי משמעותי כמו ישראל-ביתנו. זו תהיה הוכחה לכך שהתקשורת אכן, כמאמר הסטיקר, מנותקת מהעם.

טייטלמניה

"יעקב טייטל נמצא לא כשיר לעמוד לדין", לשון הכותרת על שער "הארץ". "בחוות דעת שתוגש היום לבית-המשפט המחוזי בירושלים", כותב חיים לוינסון, "קובע הפסיכיאטר המחוזי בעיר כי טייטל נמצא במצב פסיכוטי וכי בוחן המציאות שלו פגום באופן ניכר". עוד כותב לוינסון: "המעשים שבהם נאשם טייטל בוצעו לאורך 12 שנה, ביותר מעשרה אירועים שונים. כדי לבטל משפט בטענה לאי-שפיות, יש לטעון לגבי כל אחד ואחד מהמקרים כי הנאשם היה לא שפוי במהלכם. ככל הידוע, אין תקדים משפטי של נאשם שהוכר כלא שפוי לאורך תקופה ארוכה כל-כך, במספר רב של מעשים נפרדים זה מזה".

חברת הראווה

"חזרתי מוויפאסנה עם תובנות שלא מעניינת אותי אהבה ושמשם לא מגיע האושר. אתה קולט שאין שום דבר שיגרום לך לאהבה. לא בן זוג, לא עבודה. הכל מבפנים. החלטתי להתמקד בלימודים, בהתפתחות אישית. ואז התקשרו אלי ושאלו אם אני רוצה להשתתף בתוכנית" (משתתפת בסדרת ריאליטי עונה לשאלה מה בחורה כמוה עושה בתוכנית ריאליטי; המוסף "סגנון").

"הכל על המחוכים – הטרנד הלוהט של הקיץ" (כותרת המשנה למדור "הלינק", "סגנון").

"התגובה הראשונה שלי היתה שריאליטי זה דבר מבזה. אז אמרו לי שזו לא הכוונה ושלוקחים בנות אינטליגנטיות שיש להן מה להגיד לגבי יחסים. ויש לי מה להגיד" (משתתפת בתוכנית ריאליטי ממשיכה להסביר).

"שטראוס משיקה לכבוד הקיץ את מגנום גולד – פינוק אמיתי לאוהבי המתוק-מתוק. גלידת שמנת עשירה בטעם וניל עם מילוי עדין של ריבת חלב בציפוי מוזהב של שוקולד חלב. מחיר: 9 שקלים ליחידה, 33 שקל למאגדת של שישיית מיני-מגנום" (ידיעה במדור "פינת אוכל" במוסף "סגנון").

"לא כל מי שנראית קלת דעת היא באמת כזו, ומה שקורה עכשיו אצלנו במדינה מדאיג אותי מאוד" (מעצבת תכשיטים ממליצה על הצגת תיאטרון שנכתבה בעקבות האונס בשמרת; "סגנון", העמוד האחרון).

דב אלפון: פרספקטיבה

ב-22.12.09 הופיעה הפסקה הזו בסקירת העיתונות ב"העין השביעית":

"האם הסיסמה 'ללכת עם ולהרגיש בלי' נולדה כפרסומת לטמפונים? בין אם כן ובין אם לא, היא הפכה למטבע לשון פופולרי, ובצדק. הנה למשל מה שאמר עורך 'הארץ' דב אלפון בכנס אילת לעיתונות בשנה שעברה, על ההבדל בין 'הארץ' לעיתונות הצהובה: 'לא תיכנס לעיתון כתבה פרופר, ניוזית לחלוטין, על העובדה שאחת מהמתמודדות [בתוכנית הבידור 'האח הגדול'] יצאה מהווילה וקיבלו אותה מעריצים. זה לא ייכנס בלי המבט הביקורתי; בלי מבט של פרספקטיבה על הדבר הזה, מה זה אומר על שידורי קשת, מה זה אומר על החברה הישראלית'.

"והנה ידיעה שהופיעה היום ב'הארץ': 'ל'הארץ' נודע כי ביום ראשון הקרוב יוכנסו לבית 'האח הגדול' בין ארבעה לשמונה משתתפים חדשים. בין המועמדים להיכנס לבית 'האח הגדול' עדנה קנטי, פעילת שמאל, הפועלת גם במסגרת תנועת מחסום Watch. קנטי, בת 55 מהוד-השרון, נשואה ואם לארבעה ילדים, היא מספרת סיפורים במקצועה. מהפקת 'האח הגדול' נמסר כי 'הדיירים החדשים צפויים להיכנס לבית בראשון הבא ואז גם ייחשפו כל הפרטים עליהם'".

גם ב-6.8.09 הזכרנו בסקירת העיתונות ידיעת פח בידורית שהתפרסמה ב"הארץ", בניגוד להצהרתו של עורך העיתון. הנה הקישור. והנה ידיעה שהופיעה היום, 5.5.10 , ב"הארץ", תחת הכותרת "הערב: עוד עונה של 'כוכב נולד' נפתחת":

"העונה השמינית של 'כוכב נולד' תיפתח הערב בשידורי קשת. לדני סנדרסון, יהודה פוליקר, שרית חדד ורמי קליינשטיין, שיתארחו במהלך העונה, צפויים להצטרף גם נורית גלרון ויהורם גאון. את צביקה פיק, שסיים את תפקידו כשופט בתוכנית, יחליף פבלו רוזנברג.

"'כוכב נולד' ממלאת בשנים האחרונות את המחסור בבמות טלוויזיוניות למוזיקאים ישראלים. סנדרסון, רוזנברג, קליינשטיין וגלרון הופיעו בה בעבר, כמו גם גלי עטרי, שלמה ארצי, ריטה, יהודית רביץ, גידי גוב, מוש בן ארי ועוד ועוד. בשלוש השנים האחרונות הושם דגש מיוחד על אינטראקציה בין המשתתפים לאמנים האורחים, וכמה מהם המשיכו לעבוד עם אליליהם גם לאחר שהמצלמות כבו.

"העונה הקרובה תימשך כ-18 שבועות, והגמר שלה ייערך בבריכת הסולטן בירושלים. לראשונה בתולדותיה מעניקה התוכנית פרס כספי לזוכה: מלגת מחיה בסך 240 אלף שקל. כמו כן, המפיק המוזיקלי לואי להב יפיק את אלבום הבכורה של הזוכה. בקשת אישרו שגלרון וגאון נמצאים במשא-ומתן על הופעתם בתוכנית. 'כשרשימת האמנים המלאה תיסגר נודיע על כך באופן מסודר'".

ענייני תקשורת

יצחק טסלר הבלתי נלאה כותב במוסף "המגזין" של "מעריב" על פטירתו של משה הירש, ממנהיגי הפלג החרדי נטורי-קרתא. לפי טסלר, כפולת העמודים שמקדיש "מעריב" להירש היא הרבה-הרבה יותר ממה שזכה לו בעיתונות החרדית. "לצערי הרב, התקשורת הכללית הוכיחה פעם נוספת את בורותה בענייני הציבור החרדי", אומר אריה זיסמן, הכתב המדיני של "יתד נאמן" לטסלר. "לקחו אדם שולי לחלוטין, שבקושי ייצג את עצמו, הפכו אותו לדמות מרכזית ושיחרו למוצא פיו באירועים שונים. חשוב להדגיש כי בציבור החרדי לעגו וצחקו הן לאיש והן לעובדה שהתקשורת מייחסת לו חשיבות כה רבה. העובדה הפשוטה היא שבימים שלאחר פטירתו, העיתונות החרדית היומית הממוסדת כלל לא התייחסה לכך".

אריק גלסנר, מבקר הספרות של "מעריב" (ונדמה לי שנכון להיום מבקר הספרות היחיד במשרה מלאה בעיתונות העברית), כותב היום בבלוג שלו, "מבקר חופשי": "מודעה גדולה יש בעמוד האחורי של 'ספרים' לרומן ישראלי עכשווי, 'הנפשיים' של עמיחי שלו. במודעה שורת שבחים המופיעים כציטוט מביקורות. אבל אלה אינן ביקורות (למעט אחת). אלה חוות דעת פרטיות שניתנו לספר מפי אנשים שהסופר או ההוצאה ביקשו מהם לחוות דעה.

"האנשים הללו קשורים, יש לשער, בקשרי ידידות עם המחבר. הקורא התמים אינו יודע כמובן שאלה אינן ביקורות. לפי תומו הוא מתרשם ששורת מבקרים שיבחה בעיתונות את הספר. הנה עוד דוגמה בשורה ארוכה-ארוכה של זילות הביקורת. עוד דוגמה לסכנה, ובעצם למציאות, שבקריסתה של הביקורת הישראלית לרשת קשרים אישיים". יאיר לוי כתב על הנושא הזה ב"עין השביעית" לפני ארבע שנים.

אלי לוי מדווח ב"מעריב" כי סופרת הילדים שלי אלקיים תובעת ממשפחתו של גלעד שליט נתח בהכנסות ספר הילדים "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה", שנכתב על-ידי גלעד שליט. אלקיים טוענת שהספר נכתב על-ידיה. "אדם הנמצא בקשר עם משפחת שליט" אמר לכתב "מעריב": "שלי עשתה משהו שאיש לא העז לעשות מעולם – היא יצאה פומבית נגד משפחה שהיא סמל ופרה קדושה במדינת ישראל. יש הסכמה שבשתיקה שלא יוצאים נגד משפחות שכולות ומשפחות חטופים. כאן נחצה קו אדום". הציטוט המטופש הזה נעשה מטופש שבעתיים לאור מה שעולה מתוך הידיעה, כאילו טענותיה של אלקיים אכן נכונות.