צבי ים משוחררים לחופשי בחוף בית-ינאי, אתמול (צילום: גיל יערי)
אמריקה זה כאן
"ארץ ישראל היא אמריקה שלי", שר זוהר ארגוב, ואכן, היום אמריקה בעיתונים הישראליים. נשיא ארצות-הברית ברק אובמה מככב על שערי כולם, כשלצדו נשיא מדינת ישראל שמעון פרס. המפגש בין השניים וההצהרות שהוא הוליד באופן עקיף או ישיר מרכיבים את הכותרות הראשיות של העיתונים היום.
"הארץ", שהרבה לאחרונה בציטוט הצהרות המבקרות או מאיימות על ישראל בכותרות הראשיות שלו, מבכר היום להשתמש דווקא בציטוט של פרס לכותרת הראשית: "פרס לאובמה: כיהודים איננו יכולים שלא להשוות בין איראן לגרמניה הנאצית". כותרת המשנה של העיתון מביאה ציטוט ברוח טובה מאובמה: "מאמין שאוכל לעבוד עם ראש הממשלה נתניהו באופן פרגמטי".
גם העיתון "ישראל היום" בוחר בציטוט פייסני של פרס: "אין מקום לעימות בינינו לבין אובמה". כותרת הגג מאזכרת את הפתרון המסתמן בלשכת נתניהו לסלע המחלוקת עם האמריקאים: "תוכנית נתניהו: מו"מ ישיר ומיידי, שוללים הקשר בין איראן לפלסטינים". כותרת המשנה מביאה ציטוט מרגיע של אובמה: "ארה"ב מחויבת חד-משמעית לבטחון ישראל", וכמובן את הציטוט הפרו-נתניהואי: "בטוח שנוכל לעבוד בשיתוף פעולה עם נתניהו".
דווקא "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מאמצים היום את הקו המיליטנטי (כלומר, להפך?) של "הארץ". הכותרת הראשית של "מעריב" היא "ארצות-הברית לוחצת", וכותרת הגג מבארת: "סגן הנשיא האמריקאי: 'ישראל חייבת לעצור את הבנייה בהתנחלויות ולהכיר בשתי המדינות'". "פסגת הנשיאים הסתיימה בהצהרת מחויבות של אובמה לישראל", מסכמת כותרת המשנה, וממהרת לצנן את האווירה: "אבל המציאות הרבה פחות ורודה: האמריקאים מאבדים סבלנות, הדרישות מחמירות והטון כלפי נתניהו הולך ומחריף".
במדור הדעות של "מעריב" הטון אחר לגמרי. "לא ולא ולא" היא כותרת המאמר של תא"ל במיל' אהרן לברן, הדוחק בנתניהו לסרב לדרישתו של אובמה ליישם מדיניות אחרת מזו שעליה הכריז ראש הממשלה בעת מסע הבחירות שלו. נתניהו צריך להזכיר לאובמה, כך לברן, כי כמו אובמה, גם הוא נבחר על סמך ההבטחה כי ינהיג מדיניות שונה מזו של קודמיו בתפקיד. גם נדב העצני מזכיר לנתניהו מה שהצהיר בעת הבחירות, ומזהיר אותו כי הבוחרים לא יסלחו לו אם ישנה את עורו.
במדור הדעות של "הארץ" הטון כמובן שונה בתכלית: "נתניהו, הקשב לאובמה" היא כותרת מאמר המערכת. אלוף בן משרטט את דיוקן מנהיגי הימין שהשמאילו, ומנסה לנתח על-פיו את מהלכיו הבאים של ראש הממשלה.
ב"ידיעות אחרונות" מזכירים שיש מחלוקות נוספות בין ישראל לידידתה שמעבר לאוקיאנוס. הכותרת הראשית של העיתון היום היא "ארה"ב: ישראל צריכה להצטרף להסכם נגד הפצת נשק גרעיני". "תפנית דרמטית במדיניות האמריקאית כלפי הגרעין הישראלי", מהדהדת כותרת הגג. וכותרת אחרת על השער מדווחת על המענה של נתניהו לדרישות האמריקאיות בעניין המשא-ומתן עם הפלסטינים: "נציע שלטון עצמאי לפלסטינים", ולא מדינה. האם הדבר תואם את הכתוב ב"ישראל היום"? נראה שב"ידיעות אחרונות" התוכנית של נתניהו מעט נועזת יותר.
ומה באמריקה? צח יוקד כותב במוסף "המגזין" של "מעריב" על ההתרחשויות במפלגה הרפובליקאית. כותרת המשנה של הכתבה: "קצת קשה להאמין, אבל אחרי שג'ורג' וו. בוש פינה את הבית הלבן בבושת פנים והותיר אחריו מפלגה רפובליקאית חבולה ומדממת, התקווה הגדולה שלה הולכת ומסתמנת כלא אחר מאשר אחיו הצעיר, ג'ב...". נו באמת, האמריקאים האלה.
אמריקה זה כאן מזמן: איילה צורף מדווחת ב"דה-מרקר" כי המועצה להסדר ההימורים בספורט משנה את שמה ל"טוטו-וינר". כמה עולה להחליף שם? 60 מיליון שקל. "מיתוג מחדש" קוראים לזה. למה כל-כך הרבה כסף? זה לא הרבה כסף. המועצה – סליחה, טוטו-וינר – מכניסה 1.5 מיליארד שקל בשנה. כסף שמגיע מכיסיהם של פתאים, שרבים מהם מוציאים את הכסף שאין להם כדי להשתתף במשחק האשליות שמוכרים לו בחסות החוק. צורף גם משוחחת עם המנכ"ל החדש של המועצה, עופר פרי. "אנו פועלים לקבלת היתר להימורים על מירוצי סוסים ומכוניות", הוא אומר לה. אמריקה.
בעקבות הפרסום ב"ישראל היום"
העיתון "ישראל היום" חוגג היום על השער: "המבקר חוקר: לאן נעלמו מתנות במשכן. החקירה החלה בעקבות הפרסום ב'ישראל היום'". לפי העיתון, כתבה של מוטי גילת על אי-סדרים במינהל הכנסת הביאה לחקירה של המבקר, והיועצת המשפטית של הכנסת אוסרת על עובדי המשכן לשוחח עם החוקרים מטעמו. בלגן. נו, כנראה שאפשר לעשות רעש גם עם עיתון שמכיל רק ידיעות מקוצצות של 300 מלה. רגע, מוסרים לי שהמדור של גילת משתרע על פני כפולת עמודים. טוב, לוקח זמן לגבש פורמט עיתונאי מנצח.
שפעת החזירים
כדאי לקרוא את הטור של אנשיל פפר, שליח "הארץ" למקסיקו, שמעלה ספקות משכנעים באשר למספרים הרשמיים הנמוכים של נדבקים במחלה שמציגה ממשלת מקסיקו, ועונה למבקרים הטוענים שהתקשורת זרעה פאניקה בציבור: אלמלא הרעש התקשורתי, היו הרשויות מעדיפות לטאטא את העניין מתחת לשטיח. "שווה לסבול קצת עיתונות צהובה בשביל הישגים כאלה", הוא כותב.
שפעת החזירים אולי ירדה מהכותרות והגיעה לשלב הסיכומים, סאגת בנק הפועלים נמשכת, והיום ב"דה-מרקר" מגולל צבי זרחיה את מסכת הלחצים שמפעיל הבנק על חברי-הכנסת בוועדות הכלכלה והכספים ("דני דנקנר מנסה לגייס לצדו את היו"ר החדש של ועדת הכלכלה אופיר אקוניס"). ב"מעריב", לעומת זאת, מביאים את הביקורת החריפה שמטיח הבעלים של קבוצת שטראוס, מיכאל שטראוס, בסטנלי פישר.
חדשות מעולם האמנות
היום במוסף "גלריה" כותבת אביטל בורג על כנס שעניינו כתיבה על אמנות, "צו כתיבה!", שמארגן מגזין האמנות המקוון "מארב", ושיתרחש היום ומחר בחולון. ועוד ידיעה: מוזיאון ישראל בירושלים "נערך לפתיחה מחדש" לאחר שהשיפוצים הגדולים שנערכים שם, בעלות של 100 מיליון דולר, קרובים לגמר. טוב, לא ממש קרובים: הפתיחה מתוכננת למאי 2010.
שלושה ציטוטים
"שנות ה-80 הן עשור מוקצן, תגובת-נגד למושגיות חמורת-הסבר של שנות ה-70. במחזור התנועה הקבוע של רוח הזמן ברור שלאחר עשור מסוגף, חסר הומור, קפוץ וקונספטואלי כל-כך, יגיע משב קליל, מרענן, ניהיליסטי והולל. בשנות ה-80 חגגנו את ה'קלישאה (ה)נהדרת', את ה-Neo וה-Retro השארנו מאחור (Post) וצירפנו את תקדימי העבר אל המסע קדימה. 'אמת' ו'רגש' קיבלו פרצוף חדש, זיוף הפך לכנות. זהו העשור של הניו-אימג', של חזרת האקספרסיה, של שלטון הכוח (רייגן, תאצ'ר) של הגל-החדש, של הניאו-גיאו, של הניאו-גותיקה, של הניאו-רומנטיקה, של הסמיתס, של ג'ף קונס וקיפפנברגר, של תרבות המועדונים – כל המולטי-רהב הרוקוקואי, הטווסי".
[מתוך רשימה של אפרת מישורי על אוסף השירים החדש של חזי לסקלי, "ברוכים הבאים לגן העדן של הגיהנום", מוסף ספרים של "הארץ"]
"יש לא מעט אנשים שסבורים שפניו של איל הנדל"ן ומי שעומד במרכז סדרת הריאליטי האמריקאית 'המתמחה', דונלד טראמפ, הם פניה של ההצלחה, התגלמותו של החלום האמריקאי. אם קביעה זו נכונה, אז ספרו של טראמפ (שאותו כתב ביחד עם ביל זנקר) מציג תמונה עלובה ודוחה באשר לתפישת עולמו ואורח חייו של מי שהגשים את אותו החלום והפך עשיר".
[יובל דרור כותב על הספר "לחשוב בגדול ולהצליח בגדול בעסקים ובחיים", באותו מוסף]
"אינני רוכשת ספרים. אני קונה כמו שקונים לחם. אני דואגת תמיד לשלושה-ארבעה ספרים שימתינו לי על המדף".
[ש. שפרה, משוררת ומתרגמת משומרית ואכדית, מספרת לורד לי על הספרייה שלה, מדור "ספריות", עדיין באותו מוסף]
ענייני תקשורת
איך יודעים שיישום אינטרנטי תופס? כשמצטרפים אליו אנשים כדי להשמיץ אותו. נראה שזה מה שקורה לטוויטר, ונראה שזה מה שחושבים באפל שקורה בטוויטר, שכן לפי "דה-מרקר", "אפל במגעים לרכישת אתר טוויטר ב-700 מיליון דולר". זאת אחרי שהרשת החברתית פייסבוק "הציעה לרכוש את טוויטר בנובמבר 2008 תמורת 500 מיליון דולר". אם כן, מעתה אמרו: הופעה אצל אופרה וינפרי שווה 200 מיליון דולר. הידיעה, של הכתבת רונית דומקה, מבוססת על ידיעה בבלוג הטכנולוגיה טק קראנץ', שאמינותו אינה חקוקה בסלע (ואגב, קצת מצחיק לכתוב "השבוע נודע כי גם הבית הלבן פתח חשבון באתר". אחרי הכל, לא מדובר במידע מסווג). כמה כסף מכניס טוויטר? אף לא אגורה.
עוד ב"דה-מרקר": "משרד התקשורת רוצה לבטל התמלוגים על שידורי כבלים ולוויין ב-2010" (אופיר בר-זהר ואמיתי זיו).
האם שר התקשורת הנכנס, משה כחלון, הולך בדרכו של שר התקשורת היוצא, אריאל אטיאס, ששם דגש מיוחד על טיפול בצד הצרכני של עולם התקשורת? כך נראה לפי הכותרת היום במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות": "שר התקשורת: אטפל בקנסות היציאה של חברות הסלולר".
תחת הכותרת "אין קץ למיחזור" מדווח היום לי-אור אברבך כי "מעתה ייחשבו גם שידורים חוזרים של סרטים ישראליים כיצירה מקומית, במסגרת השינויים ברגולציה". אחרי המשבר הכלכלי הבינו פתאום כל חסידי היד הנעלמה שצריכים רגולטור חזק. מעניין מתי זה יקרה בתעשיית הטלוויזיה, היכן שהיד הנעלמה כבר מזמן פשטה את הרגל.
על שער מוסף "עסקים" של "מעריב" מופיעה, שוב, מודעה מקוממת של חברת הונדה.