חיבוק חם
"אולי זה לא נעים לנתח גופות, אבל תראו כמה יהודה היס מרוויח מזה", לשון הפניה בשער "ידיעות אחרונות" לכתבה במוסף "ממון" על "שיאן השכר" פרופ' יהודה היס, מנהל המכון לרפואה משפטית, שזכה בשנת 2008 לשכר הגבוה ביותר בין עובדי המדינה – 66,614 שקל לחודש.
אולי זה לא נעים להתרכז במרוויחים הגדולים ולהתעלם מהבעיות העקרוניות של המשתכרים שכר נמוך בשירות המדינה, אבל תראו כמה עיתונים עושים זאת הבוקר. אתמול פירסם משרד האוצר את דו"ח השכר השנתי בשירות המדינה, וכמדי שנה גם הבוקר התמלאו מדורי הכלכלה בתצלומים וטבלאות של שיאני השכר. קוראים שעקבו אחר ההפניה המצוטטת לעיל, למשל, הגיעו לדיווח מאת גד ליאור ב"ממון", שם נמנים גם יתר החברים בצמרת השכר בשירות המדינה, ורק משפט אחד, המשפט האחרון בדיווח, מוקדש לפער בין השכר הממוצע של הגברים לשכר הממוצע של הנשים העובדות בשירות המדינה.
ב"כלכליסט" מקדישים לדו"ח השנתי את שתי הכפולות הפותחות. הראשונה שמורה לביקורת על המשכורות הגבוהות (בממוצע) במשרד הביטחון, וכוללת גם טור פרשנות תקיף מאת עידן גרינבאום, בגנות בזבוזי המשרד ואי-השקיפות של שכר ארגוני המודיעין. הכפולה השנייה כוללת את טבלת שיאני השכר, מסגרת בולטת על הפער בין שכר גברים לנשים ונתונים על שכרם של ידוענים בשירות הציבורי, כגון מני מזוז ושוקי אורן. מוטי בסוק וטל לוי מדווחים על פני כפולת עמודים ב"דה-מרקר" על נתוני הדו"ח, תוך הדגשת השכר הממוצע הגבוה במשרד הביטחון, וטבלה מתבקשת של שיאני השכר. גם כאן מופיע טור פרשנות, מאת בסוק, בגנות בזבוזי משרד הביטחון.
במוסף "עסקים" של "מעריב" סיקור הדו"ח אינו חריג ומתרכז בשיאנים שבצמרת טבלת המשתכרים, אך בעמודי החדשות של "מעריב" כותבת אפרת זמר על שינויים בשכר המורים בשנה החולפת, העולים מן הדו"ח. "מעריב" הוא העיתון היחיד שסיקור הדו"ח בו חורג מהמדור הכלכלי ומגיע אל עמודי החדשות.
לאור הריטואל התקשורתי השנתי עם פרסום דו"ח השכר בשירות המדינה, כדאי לקרוא את טורו של שי ניב שהתפרסם אמש ב"גלובס". בכפולת עמודים המוקדשת לשיאני השכר ומשכורתם של ידוענים בשירות הציבורי, הדומה למדי לאלה של העיתונים הכלכליים האחרים, כותב ניב טור תחת הכותרת "עזבו את שיאני השכר, תתרכזו בעיוותים".
"הדו"חות שמפרסם הממונה על השכר זוכים לחיבוק חם מהעיתונות הכלכלית, שכל-כך אוהבת את המספרים שהוא מציג. 'חגיגת השכר נמשכת' היא הכותרת הפופולרית ביותר. גם אצלנו", מודה ניב, "אלא שהסיפור האמיתי לא נמצא בטבלת השיאנים, שכוללת בעיקר רופאים ומנהלים בכירים שהיו יכולים להרוויח פי שלושה בארה"ב ובמדינות מערביות רבות. הסיפור נמצא בין השורות של כל טבלה, שם בולטים העיוותים הרבים של מבנה ההעסקה בשירות המדינה".
ניב כותב על הפערים העצומים בין מועסקים בתפקידים דומים, ומדגיש כי "למרות גידול נומינלי של 3.86% בשכר הממוצע של כלל עובדי שירות המדינה בהשוואה לשנת 2007, חלה ירידה ריאלית של 0.70% בשכר העובדים". ניב כותב גם על השכר הזעום יחסית של רופאים מתחילים ועל עובדי הקבלן בשירות המדינה, שכלל אינם מופיעים בדו"ח. "העיוותים הרבים במבנה ההעסקה בשירות המדינה מחייבים רפורמה אמיתית שיכולה לצאת לפועל רק על-ידי שילוב כוחות בין משרד האוצר להסתדרות", מסכם ניב.
תזזית מטורפת
"עולם הספורט היה אתמול בתזזית מטורפת", כך נפתחת כתבתם של אביעד פוהורילס, אבי אשכנזי ונתיב נחמני ב"מעריב", על התאבדותו של שמעון [מוני] פנאן, לשעבר מנהל קבוצת הכדורסל מכבי תל-אביב.
התזזית כובשת הבוקר את הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", כמו גם את העמודים הראשונים בעיתונים אלה (ב"מעריב" ו"הארץ"תצלום של פנאן מופיע על השער, אך אינו משמש כותרת ראשית).
בלב הדיווחים שמועות על חובות גדולים שצבר פנאן, בין היתר לשחקני הקבוצה, בשל מיזמי השקעה כושלים. ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" יודעים להצביע גם על אשם חיצוני בהסתבכותו של פנאן. השם שעולה בדיווחיהם הוא ניק לוין, המתואר כאיל הון בריטי שנעלם לאחרונה לאחר שצבר חובות בסך מיליוני דולרים, שחלקם, ככל הנראה, גם לפנאן. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים מודי קרייטמן וטל אוריון-גרלוי כי לוין, שהפך ליעד של הסקוטלנד-יארד, נעלם, ומעלים את ההשערה שברח לדובאי. ב"ישראל היום" נכתב [אבי לאון וסוכנויות הידיעות] כי רשת סקאיי דיווחה אתמול שלוין אושפז במרפאה פרטית לבריאות הנפש בלונדון.
ב"מעריב" מדווח פוהורילס כי התאבדותו של פנאן אירעה לאחר נסיון התאבדות כושל לפני ימים אחדים. לפי דיווחו של פוהורילס, ביום חמישי "נטל מוני כמות לא מבוטלת של כדורי שינה ונשכב במיטה". הוא נמצא למחרת במצב מטושטש לאחר שבני משפחתו פרצו את דלת ביתו.
סיקור מותו של פנאן מלווה בשלל טורים אישיים, שלא לומר רגשניים, על האיש ופועלו. יוצא דופן הוא הטור שמפרסם הבוקר איתן בקרמן ב"הארץ". במקום להתמקד באישיותו של פנאן, בקרמן כותב על תולדות העסקים המפוקפקים בהנהלת קבוצת מכבי תל-אביב, ומביע תקווה כי מבקר המדינה ידרוש מהמשטרה לחקור פרשה שנחשפה בדו"ח המבקר כבר בשנת 2006.
שק החבטות
אתמול הקדיש העיתון "גלובס" את כותרתו הראשית, זה היום השני ברציפות, לחשדות לניגודי עניינים של שר הביטחון אהוד ברק.
הפרסום הראשון, שלשום, כלל בעיקר דיווח המשך לתחקיר של "הארץ".אתמול הגיע לכותרת הראשית של "גלובס" מידע חדש שאספו כתביו. "העסקים של עו"ד מיכל ברק עם משרד הביטחון", קראה הכותרת, שהובילה את הקורא לכפולה פותחת שהוקדשה לדיווחים ביקורתיים על ברק והונו. איתי רום וליאור ברון דיווחו כי "משרדה של עו"ד מיכל ברק, בתו של שר הביטחון אהוד ברק, מייצג רשויות מקומיות בהליכי גביית מסים מול משרד הביטחון"; שמוליק שלח דיווח כי "בית-ההשקעות תמיר-פישמן העביר לברק 2–3 מיליון שקל על עבודתו לאחר שמונה לשר"; וסטלה קורין ליבר ליגלגה בטור פרשנות על תוכניות ההתייעלות השונות של משרד הביטחון. במוסף "G" הקרוב, הובטח, תתפרסם כתבה נרחבת על הקשרים בין עו"ד מיכל ברק למשרד הביטחון.
אמנם ממשרד עורכי-הדין של מיכל ברק נמסר כי היא אינה מייצגת תיקים מול משרד הביטחון מאז שאביה מונה לתפקיד השר, ואמנם מבית-ההשקעות תמיר-פישמן נמסר כי התשלום לברק הועבר לאחר קבלת אישור ממשרד מבקר המדינה, אבל אלה הפרטים השוליים. הטון הכללי חשוב מהם פי כמה.
יתר הכותרות
סטיוארט דיוויד נוזט, מדען אמריקאי, נעצר בחשד שהתכוון לרגל למען ישראל. דיווח על כך מצליח להדיח ב"מעריב" את פנאן מהכותרת הראשית, אך לא ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". הבחירה המאכזבת יותר מבין שני האחרונים היא של החינמון, שכן להבדיל מ"ידיעות אחרונות" הוא עשה לעצמו מסורת של מתן דגש לנושאים מדיניים העומדים ברומו של עולם. ב"הארץ", הסיקור נדחק לעמוד 10, ללא הפנייה מהשער.
דניאל בן סימון התפטר אתמול מתפקיד יושב ראש סיעת העבודה. ב"הארץ", עיתונו לשעבר, מקדישים לידיעה את ראש עמוד 3. הידיעה מלווה בתצלום דרמטי [אמיל סלמן] של בן סימון שכמו מציץ מבעד לעננים המתקדרים סביבו. במאמר מיוחד שכתב לעיתון מסביר בן סימון "מדוע התפטרתי". על פי המאמר, בן סימון היה תמים גדול אבל לא הסכים להיות תמים ענק. ב"מעריב", בחרו ללוות דיווח קצר על התפטרות סימון, המתפרסם בתחתית עמוד 14 של העיתון, בלווית שבו הוא נראה כשלשונו משתרבבת מבין שפתיו.
ענייני תקשורת
מנחם גנץ מדווח במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" כי בתוכנית הבוקר של ערוץ 5 האיטלקי, השייך לתאגיד המדיה של סילביו ברלוסקוני, שודרה אתמול כתבה המתעדת את שגרת יומו של השופט שפסק לאחרונה נגד חברה אחרת בבעלות ברלוסקוני. בכתבה נראה השופט "הולך ברחוב, מעשן סיגריה, ממתין בתור במספרה ואחר-כך זוכה לגילוח". שידור הכתבה, מדווח גנץ, עורר זעם בקרב עיתונאים באיטליה.
אתר "הארץ" העלה אתמול ביקורת מאת נעמה שפי על ספרו של דן מרגלית "התפכחות" (הסקירה תודפס ככל הנראה בגליון "ספרים", שיחולק מחר למנויי העיתון). שפי כותבת ביקורת קטלנית למדי על מרגלית, על העיתונות שהוא מייצג ועל הספר עצמו, שבו כתב על יחסיו ארוכי השנים עם אהוד אולמרט. "את הפרקים העוסקים בקשרים שבין מרגלית לבין אולמרט ובניתוצם ראוי לשנן באוזני עיתונאים מתחילים: כך אין לנהוג", כותבת שפי, ובהמשך מבקרת את מרגלית גם על כך שהוא אינו יוצא בספרו נגד פערי השכר בעיתונות.
יעל לביא, לשעבר מפיקה במחלקת החדשות של רשת ABC וכיום עורכת ראשית בדסק המזרח התיכון של הרשת סקיי-ניוז, מתראיינת במוסף "גלריה" של "הארץ". היא מספרת לגילי איזיקוביץ על חוויותיה ברשת החדשות האמריקאית, על הבעיות המאפיינות את תעשיית החדשות הטלוויזיונית ועל העובדה ש"איכשהו כעיתונאית תמיד נפלתי במקומות שבהם משהו מתפוצץ". כעת, כאמור, היא בישראל.
במדור הרכילות במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח ערן סויסה על שיתוף פעולה חדש בין הזכיינית רשת לקבוצת חבס. הקבוצה בונה מגדל דירות שישולב בעלילת סדרה חדשה.
בעקבות ההחלטה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו להוציא את ערוץ 10 למכרז בלי לקבוע תאריך לפרסומו, ותוך הבעת תקווה כי שינויי חקיקה יוכלו למנוע אותו, פירסם אתמול מתן שירם ב"גלובס" מאמר חריף בגנות הרגולטור. הבוקר מצטרף אליו שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט", הקובע כי לאור חדלונה של הרשות, אין עוד הצדקה לקיומה.
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי בשבועות הקרובים יתפרסם מכרז לערוץ מסחרי בערבית.