שר הפנים אלי ישי (צילום: קובי גדעון)

הצעדים של שר הפנים

אתמול שודר בארה"ב ראיון חשוב שהעניק נשיא ארה"ב לרשת פוקס-ניוז. חשוב מבחינת יחסי הכוחות במפת התקשורת האמריקאית, משום שהיה זה הראיון הראשון לאחר עימות פומבי חריף שנתגלע בשנה האחרונה בין ממשל אובמה לרשת החדשות ההוגנת והמאוזנת. חשוב מבחינת יחסי הכוחות במפת התקשורת הישראלית, משום שבמהלך הראיון התייחס אובמה, לראשונה, לעימות המדיני שהתפתח במהלך ביקור סגנו, ג'ו ביידן.

"ידיעות אחרונות" הוא היחיד מבין עיתוני הדפוס שהצליח לשים לב אתמול לדברי אובמה ולכלול אותם בעיתון טרם ירידתו לדפוס ("ישראל היום" יצא במהדורה שנייה שבה דיווח על דברי אובמה בכותרת הראשית ובכפולה הפותחת). "יש מחלוקת, אין משבר", קוראת הפניה מהשער של "ידיעות אחרונות", ובידיעה שמתפרסמת בכפולה הפותחת מספקת אורלי אזולאי, כתבת העיתון בוושינגטון, כמה משפטים שאמר אובמה בקשר למשבר עם ישראל. יש מקום לשבח את "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" על מאמציהם להביא לקוראיהם את החדשות העדכניות ביותר. אילולא היינו חיים בעולם עם עיתונות מקוונת, אילולא ניתן היה לקרוא משעות הלילה את דברי אובמה על ישראל באתרי החדשות השונים ואף לצפות בה, היה מקום להעתיר על העיתונים הללו שפע של מחמאות.

נקודה אחת בכל זאת פוספסה בדיווח של "ידיעות אחרונות". "שלחתי את ביידן על מנת לתת מסר של תמיכה בישראל", מצוטט אובמה. "הצעדים שעשתה ישראל לא עזרו, ונתניהו התנצל על כך". התרגום אינו מדויק. אובמה אמר כי "הצעדים שננקטו על-ידי שר הפנים של ישראל לא עזרו", ובכך סימן את האחראי, לדעתו, למשבר – השר אלי ישי.

ב"מעריב" אמנם לא הספיקו לכלול את תמצית דברי אובמה בעיתון, אך גם לא היה צורך ממשי בכך. הכותרת הראשית בעיתון זה קוראת הבוקר: "האמריקאים רמזו לישראל: תפטרו את ישי". בן כספית, שבדרך כלל אינו רווה נחת מסיקורי העיתונות באתר זה, מזכיר הבוקר שעיתונות אמיתית אינה היכולת לדחות את הירידה לדפוס כדי להספיק לפרסם התבטאות פומבית בעלת ערך, אלא היכולת להשיג באופן עצמאי מידע פנימי בעל ערך.

יחד עם אלי ברדנשטיין מפרסם הבוקר כספית ציטוטים משיחה שנערכה בשבוע שעבר בין "בכיר אמריקאי לעמיתו הישראלי". על-פי הדיווח, האמריקאי אמר ביחס להחלטה לאשר בנייה בשטחי ירושלים שנכבשו בשנת 1967 בה בעת שסגן הנשיא מגיע לביקור רשמי כי "אילו דבר כזה היה קורה בארה"ב, ראשים היו מתגלגלים", משפט שפורש כדרישה לפטר את שר הפנים. בהמשך הידיעה אף מדווח כי האמריקאי התייחס באופן ספציפי למפלגת ש"ס כשאמר כי "האירוע הזה מוכיח שהברית עם ש"ס חשובה לנתניהו יותר מהאינטרסים האסטרטגיים של ישראל".

האם האמריקאים מנסים להתערב בפוליטיקה הפנימית של מדינת ישראל? נראה שכן, ולא צריך להזדעזע מכך יתר על המידה. בכל זאת, מדובר במעצמה שיודעת במקרה הצורך להפעיל סוכנים חשאיים כדי להפיל משטרים שנבחרו באופן דמוקרטי, אך אינם ממלאים את רצונה.

חיזוק לתחושה כי האמריקאים מתערבים בפוליטיקה הפנים-ישראלית מתקבל מקריאת פוסט שהעלה השבוע ג'פרי גולדברג, חבר מערכת הירחון ה"אטלנטיק", המסקר זה שנים את המזרח התיכון. בפוסט, שעל תוכנו דווח אתמול ב"ישראל היום", טוען גולדברג כי על סמך שיחות שערך עם מקורותיו בוושינגטון הגיע למסקנה ש"אובמה אינו מנסה להרוס את יחסי ארה"ב עם ישראל. הוא מנסה לארגן קמפיין לראשות הממשלה של ציפי לבני, או לפחות להכללתה בקואליציה רחבה ומרכזית".

הד נוסף עולה מדיווח של איתמר אייכנר ואורלי אזולאי ב"ידיעות אחרונות", המצטטים "בכירים בישראל" שאומרים כי "אם האמריקאים ימשיכו להתעקש על נושא ירושלים, זו הוכחה ברורה שהם רוצים להפיל לו [לנתניהו] את הממשלה". שורה זו, יש לציין, מובלעת בדיווח ארוך ואינה זוכה לכל הבלטה בעיתון.

מקרה מבחן מעניין יתקיים בשבוע הבא, כשנתניהו ולבני יבקרו בו בזמן בארה"ב. ב"מעריב" מדווחים אלי ברדנשטיין ומיה בנגל כי בעוד הפגישות המתוכננות לראש ממשלת ישראל בביקורו בוושינגטון בשבוע הבא טרם אושרו סופית, ההערכה היא "שהפגישות תתקיימנה כמתוכנן". באשר לביקור לבני מדווחים ברדנשטיין ובנגל כי "פגישותיה הרשמיות צומצמו למינימום ההכרחי. האמריקאים נוהגים בזהירות דיפלומטית: הם לא מעוניינים לחבק את לבני בפומבי בשעה שנתניהו זוכה לכתף קרה".

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, לא נוהגים בזהירות דיפלומטית כלל וכלל. איתמר אייכנר ואורלי אזולאי מדווחים כי "דיפלומטים ישראלים בוושינגטון העריכו אמש כי אם לא ייקבעו פגישות לראש הממשלה, זה ייחשב צעד מרחיק לכת נגד ישראל ועלבון. [...] עלבון צורב עוד יותר שעלול לספוג נתניהו הוא תרחיש שבו בכירי הממשל יחרימו את ביקורו, אך ייפגשו עם יו"ר האופוזיציה ציפי לבני. [...] היא לא ביקשה פגישות עם בכירי הממשל כדי לא להביך את נתניהו, אך לא מן הנמנע שהממשל יזמן אותה לפגישות כדי לנקום בנתניהו".

גם אם האמריקאים לא יתערבו בסופו של דבר ברגל גסה בפוליטיקה הפנימית של ישראל, אפשר לסמוך על העיתונות הישראלית שתעשה זאת. הבוקר מתפרסמות השורות הבאות במדור הדעות של "ידיעות אחרונות": "בלא מוצא מהבלגן אי-אפשר, ויש מוצא – ממשלת אחדות [...] בממשלת אחדות עם קדימה הוא יצטרך להתחלק בתפקיד. זה לא עניין של כבוד. מצביעי קדימה, שמספרם גדול ממצביעי הליכוד, ממש לא רצו לראות אותו כראש ממשלה [...] לכן זה הפתרון הטבעי, ההוגן וההגיוני היחיד. פתרון שישקף את רצון הציבור באופן מאוזן וייתן לישראל אשראי בינלאומי שאין לה היום". הכותב: גלעד שרון, בעל טור ב"ידיעות אחרונות", בנו של מייסד קדימה – וחביב העיתון – ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, ואחיו של עמרי שרון, שבראיון איתו שפורסם אתמול ב"ידיעות אחרונות" יצא אף הוא נגד ממשלת נתניהו והחמיא לאחיו כשאמר: "הוא כותב מעולה".

בשביל מה אנחנו פה

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מעידה אף היא על מאמצי עורכיו וכתביו לספק את החדשות המעודכנות ביותר. בעוד "הארץ" ו"ישראל היום" (במהדורתו הראשונה) מדווחים בכותרותיהם הראשיות על דיונים מתמשכים של פורום השביעייה, מספקים צח שפיצן ואלי שמעוני ל"ידיעות אחרונות" את הכותרת הבאה: "חשד: מנהלי פסגות אישרו את ההונאה".

ההונאה, נזכיר, היא הונאת הנוסטרו שהתקיימה, על-פי החשד, לאורך כשנתיים ובמהלכה השפיעו סוחרים של בית-ההשקעות הגדול בישראל, באופן שאינו נחשב לראוי, על שערים של ניירות ערך. על-פי הדיווח הבוקר, מנכ"ל פסגות, רועי ורמוס, היו"ר אריק שטיינברג ומנכ"ל פסגות ניירות ערך, שי ירון, נחקרו אמש באזהרה על-ידי רשות ניירות ערך. "החשד הנחקר", כך מדווח, "הוא כי ורמוס, ירון ושטיינברג קיבלו בזמן אמת דיווחים שוטפים אודות הנעשה בחשבון ואף אישרו חלק מהפעילות האסורה". האתרים הכלכליים מדווחים על כך הבוקר בהרחבה, אך בעיתונים הכלכליים, שנסגרים מוקדם יחסית, אין דיווחים על הפרשה. גם מדורי החדשות של העיתונים המתחרים אינם כוללים דיווח על החקירה, פרט לאזכור קצרצר בכפולה הפותחת של "ישראל היום".

במוסף "כלכליסט" מתפרסם ראיון שערכה קרן צוריאל-הררי עם עורך "האקונומיסט" ג'ון מיקלתוויט. בתשובה לשאלה על האחריות של העיתונות הכלכלית לזהות מראש בועות אשראי מסוכנות, אומר מיקלתוויט כי בעיתונו הצביעו על בועת האשראי כמה פעמים, ומוסיף כי "הטעות של התקשורת היתה בכך שלא הבינה את האופי המערכתי של המשבר".

ביחס להצלחה היחסית של ה"אקונומיסט" לעומת עיתונים מודפסים אחרים (בעשור האחרון עלתה תפוצתו ב-97%; בשנת 2009, בעוד עיתונים אחרים נאבקים על קוראים, המשיכה תפוצתו לצמוח ועלתה בשיעור של 6%), אומר מיקלתוויט כך: "אני מאמין שלאורך זמן, עיתונים שינסו לתת לקורא את מה שהוא רוצה ייתקלו בקשיים. אנחנו מנסים לחשוף בפני הקורא שלנו דברים חדשים שמשפיעים על חייו ויעניינו אותו".

משמח לגלות שגישה המציבה מחשבה עצמאית על פני כניעה ל"דרישות ההמון" מספקת הצלחה עסקית, ולא רק תוכנית. אולי השורה התחתונה החיובית תשכנע גם בכירים בעיתונות הישראלית לשנות כיוון וללכת בעקבות מיקלתוויט. בהחלט יש דרך ארוכה לעשות. מכותרת לראיון – "איך אומרים CALCALIST באנגלית?" – ניתן ללמוד שיש דמיון לא רק בין שמות העיתונים, אלא גם בתוכן המתפרסם בהם והערכים העיתונאיים שבבסיסם. אך המציאות מלמדת על מרחק מה בתפיסות העולם של שני כלי התקשורת הללו. עידן גרינבאום, המכהן כסגן עורכת העיתון שבמוספו מתפרסם הבוקר הראיון עם מיקלתוויט, אמר לפני כמה חודשים במסגרת כנס שנערך בקריית-אונו כך: "אתם רוצים לקרוא על הצלחות כלכליות [של מיעוטים] יותר מאשר על כשלונות או על עיריות שלא משלמות משכורות, ואנחנו פה בשביל לתת את זה".

משבר בפינת הקפה של מדור חדשות החוץ

לעיתון שחולל מהפכה בשוק התקשורת הישראלי אמנם קוראים "ישראל היום", אך גם לאירועים המתרחשים מחוץ לישראל היכולת להשפיע על אזרחיה. ובכל זאת, מדור חדשות החוץ של "ישראל היום" ממשיך לא לכבד את העיתון החינמי שבו הוא מתפרסם ואת הקוראים שאינם משלמים אגורה שחוקה אחת כדי לקרוא בו. הבוקר, מבין 64 עמודי "ישראל היום", מחזיק מדור חדשות החוץ פחות ממחצית העמוד וכולל שלוש ידיעות שבינן ובין מדור חדשות חוץ ראוי לשמו המרחק רב. הידיעה שבראש העמוד עוסקת בשחזור "ניסוי מילגרם", במסגרת סרט תיעודי ששודר בערוץ צרפתי. הידיעה השנייה במדור מדווחת על מחקר שנערך בסקוטלנד ולפיו "נשים מעדיפות חנונים". כותרת הידיעה השלישית במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" קוראת: "משבר בנישואי סנדרה בולוק".

ידיעה על שחזור "ניסוי מילגרם" מתפרסמת הבוקר בהבלטה גם במדור חדשות החוץ של "הארץ", אך לצד ידיעה זו ניתן לקרוא שם, בין היתר, על תוצאות הבחירות בעיראק והמתח הגואה בין טורקיה לארה"ב. במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מדווח, בין היתר, על פעולה של המחתרת הבאסקית בצרפת. בקונטרס החדשות של "מעריב" אין הבוקר מדור חדשות חוץ. גם זו אפשרות לגיטימית. יש לה אפילו יתרונות על פני מדור חדשות חוץ מצומצם שרובו הבל ורכילות.

זוטות

הכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת ברובה לדיווח [מאיר תורג'מן] על שחרורו של וודלי אליזה, ילד בן שש מהאיטי, מבית-חולים בארץ לאחר שעבר ניתוח מסובך. עוד בכפולה המרכזית – ידיעה מאת ניר גונטז' תחת הכותרת "מכות ב-H&M".

הכפולה המרכזית של "מעריב" מוקדשת ברובה לדיווח [סוכנויות הידיעות] על כך שפרק בסדרת האנימציה "משפחת סימפסון" כולל ביקור של המשפחה המאוירת בכותל המערבי.

בכפולה השנייה של עיתון "הארץ" מדווח אנשיל פפר כי מפקד חטיבת כפיר לשעבר, שהצדיק אלימות נגד פלסטינים, יתמנה למפקד קורס מג"דים.

אור קשתי מדווח באותו עמוד כי בלחץ הימין, הסיר האתר "מגינים על זכויות אדם", שרואה אור מטעם משרד החינוך, כל התייחסות לפליטים פלסטינים מ-1948.

בתחתית עמ' 10 של "הארץ" מופיע דיווח מאת מזל מועלם שכותרתו: "החוק האוסר לציין את יום הנכבה עבר בקריאה ראשונה".

יהיה עוף לשבת

אתמול קראה הכותרת הראשית במוסף "עסקים" של "מעריב" כך: "מחירי העוף מזנקים ב-25%". כותרת המשנה לידיעה, שקיבלה את החותמת "חשיפת 'עסקים'", הסבירה כי "משווקי העופות החליטו לחגוג על חשבון הקונים הנערכים לסדר, והקפיצו את המחירים לשמים. למה? כי הם יכולים". בעמוד השער הודפס תצלום של תרנגולת. אלא שכבר אתמול הבין מי שקרא את הדיווח מאת נורית קדוש ודליה מזורי, ולא הסתפק בכותרת הראשית, כי עליית המחירים לא תשפיע ישירות על הצרכן. "ברשתות השיווק [...] נערכים לספוג חלק ניכר מעליות המחירים", נכתב.

הבוקר מפרסמת קדוש ידיעה במוסף "עסקים" של "מעריב" ולפיה "הקרב על פסח מתחמם". כותרת הגג שואלת, "האם מלחמת העופות מתחדשת?". על-פי הדיווח, מחיר העוף ברשתות שונות יעמוד על חמישה שקלים לק"ג, ואף פחות.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי המוסף היומי של "מעריב" עתיד להיסגר ולהשתלב בקונטרס החדשות של העיתון. עוד דווח כי העורך הנוכחי של המוסף, נעם עינב, סיים את תפקידו.

הבוקר הקרדיט לעינב עדיין מופיע במוסף "מעריב". בכפולה הפותחת, במסגרת מדור הדעות, מבכה מבקר הקולנוע של העיתון, מאיר שניצר, את "דעיכתו של המדיום הפילמאי", המתרחשת בד בבד עם דעיכת מעמדו של מבקר הקולנוע ("לפני עשרה ימים פוטר בבת אחת כל הצוות הנרחב של מבקרי הסרטים ביומון ההוליוודי 'וראייטי'", הוא כותב). על-פי שניצר, "יוקרה ומקצוענות לחוד, וביזנס חם לחוד [...] סוחרי הסרטים אינם נזקקים עוד לאנליטיקנים – או בשמם העממי יותר: 'מבקרי קולנוע' – כדי לפלח את אוכלוסיית הצריכה המהירה".

ועוד במוסף – מדור ביקורת הקולנוע של שניצר. עמוד שלם שבמרכזו ביקורת קטלנית על זוכה האוסקר הטרי, הסרט "מטען הכאב". היא נפתחת במשפטים: "הזכייה הסיטונאית בפסלוני האוסקר גרמה למפיצי 'מטען הכאב' בישראל לסגת בחופזה מהחלטתם הראשונה, הנבונה והשקולה, שלא להקרין סרט זה בארץ. והנה כי כן, סרט חנפני ושקרני זה נקלע בכל זאת אל האקרנים, רק כדי להוכיח שההחלטה המקורית על גניזתו היתה הראויה". יש לקוות כי למדור של שניצר יישמר מקום בקונטרס עמודי החדשות של "מעריב", ושלא ייתנו לו ליפול קורבן לביזנס החם.

כתבת השער במוסף "סופשבוע" של "מעריב" [רונן טל] מוקדשת ליאיר לפיד ולכניסתו האפשרית לפוליטיקה. הכתבה, המתפרשת על פני 16 מתוך 128 עמודי המוסף, מסכמת את כל מה שידוע על כוונותיו של לפיד, את כל מה שניתן להעריך לגבי סיכויי הצלחתו, ואת כל מה שאפשר לנחש באשר לעתידו. "הוא יכול לגייס את רמי קליינשטיין לכתוב את ג'ינגל הבחירות שלו", נכתב בה למשל.

באשר לדרישה מלפיד להצהיר על כוונותיו ולצאת לתקופת צינון טרם כניסתו לפוליטיקה אומרת נורית דאבוש, עד לאחרונה יו"ר מועצת הרשות השנייה, כי "עד שהוא [לפיד] לא מקבל את ההחלטה, חלה חובה על העורך ודירקטוריון החברה לשמור שלא ישתמש במסך כדי לקדם אג'נדה. אני מתרשמת שהוא עומד בכללים האלה". מטעם "ערוץ 2" (לא ברור אם מטעם מערכת "אולפן שישי", קשת או גורם אחר) נמסר לעיתון כי "יאיר לפיד אינו עוסק בפוליטיקה ואין מניעה שימשיך בהגשת 'אולפן שישי'. אנחנו מאמינים אמון מוחלט ביושרתו של יאיר לפיד".