תביעת מיליון שקלים שהגישה החברה שמוציאה לאור את "מעריב" נגד "דה-מרקר" נדחתה ברובה. השופט אבי כהן קבע כי הפיצויים יעמדו על אחוז אחד בלבד מהסכום המבוקש: 10,000 שקל, ללא צו להוצאות, ומתח ביקורת על הצדדים.

בית-המשפט קיבל את הטענה שעמדה בבסיס התביעה, ולפיה ב"דה-מרקר" פורסם מידע כוזב שעשה עוול ל"מעריב", ואף מתח ביקורת על הכתב נתי טוקר – אך גם הטיל דופי במניעי התביעה, גינה את הבחירה להשמיץ את טוקר מעל דפי "מעריב" והצביע על פגמים בעדויות של צמד עורכיו הראשיים.

ברקע לתביעה עומד גל פיטורים שיזמה הנהלת "מעריב" במחצית הראשונה של 2019. המידע הראשוני על כך התבסס על עדויות של עיתונאי "מעריב" ודווח לראשונה באתר "העין השביעית". למחרת פורסמה ב"דה-מרקר" ידיעה בחתימת טוקר שלפיה לא מדובר בגל פיטורים שגרתי אלא בצעד דרסטי שיוביל לסגירת דסק החדשות של היומון ויכלול פיטורים של עשרות עובדים, קביעה שהתבררה כשגויה. ב"מעריב" פוטרו עיתונאים בהיקף מצומצם יותר ודסק החדשות לא נסגר.

התביעה הוגשה לבית-משפט השלום בתל-אביב ביוני 2019. התובעת, חברת "ג'רוזלם פוסט" של מו"ל "מעריב" אלי עזור, דרשה לפסוק לטובתה פיצויים בסך מיליון שקל ולחייב את "דה-מרקר" לפרסם התנצלות שבה יוכחש תוכנו של הדיווח המקורי. ב"ג'רוזלם פוסט" טענו שהדיווח הוא חלק מ"קמפיין חיסול" שמנהלת קבוצת "הארץ-דה-מרקר" במסגרת "תחרות עסקית עזה" שיש בינה לבין קבוצת עזור. מלבד "דה-מרקר" וטוקר כללה רשימת הנתבעים את "הארץ" ואת המו"ל עמוס שוקן, עורך "דה-מרקר" דאז אבי בר-אלי ועורך האתר דאז גלעד לוי.

מו"ל "הארץ" עמוס שוקן (צילום: אורן פרסיקו)

בפסק הדין, שניתן בשבוע שעבר, השופט כהן אמנם קיבל את התביעה, אך "באופן חלקי ביותר", כהגדרתו, לנוכח התנהלותה של התובעת, שאותה הגדיר כמעוררת תמיהה ובלתי הגונה. השופט קבע שלא ניתן לחלוק על כך שידיעה שקובעת באופן נחרץ ומובלט ש"מעריב" עומד בפני "משבר" שכולל את סגירת דסק החדשות ופיטורים של עשרות עובדים אכן פוגעת בשם הטוב של העיתון ושל החברה שמוציאה אותו לאור: "הדיבור על אותו משבר פוגע בתדמית העסקית והאיכותית של 'מעריב', ומצייר את העיתון ככזה הנתון במצוקה כלכלית/מסחרית גדולה שתשפיע לרעה על איכות המוצר העיתונאי שהעיתון יספק לקוראיו".

לדבריו, האפקט של הידיעה עשוי היה לפגום באטרקטיביות של "מעריב" בעיני מפרסמים וקוראים, ובכך לפגוע בהכנסותיו. "הדיבור בכתבת טוקר על כך שהעיתון היומי המודפס יתבסס אך ורק על חומרים קודמים שפורסמו כבר באתר האינטרנט משמעו שהעיתון היומי המודפס יהיה נטול ערך חדשותי מקורי ועדכני משל עצמו, אלא רק הד ממוחזר של מהדורת האינטרנט", פירט השופט.

ב"הארץ" ניסו לשכנע את בית-המשפט שבידיעה דווח רק על שינוי ארגוני ו"צעדי התייעלות". השופט דחה את הטענה וקבע שהיא אינה משכנעת. הוא ציין שהמונח "צעדי התייעלות" הופיע רק בכתבת המשך שפִרסם טוקר, שבה גם צוין במובלע שב"מעריב" מכחישים את תוכן הדיווח המקורי. השופט התרשם שהידיעה השנייה נועדה לרכך את הרושם השגוי שיצרה קודמתה.

בפסק הדין נמתחה ביקורת אישית על טוקר. השופט ציין שבהתכתבות עם דורון כהן, אחד משני עורכי "מעריב", טוקר הודה שלא דייק: "יכול להיות שהידיעה נוסחה באופן נחרץ מדי, אתה יודע איך זה עובד. היה גם כנראה בדסק מישהו שהתלהב וניסח כותרת ופוש חריף". על בסיס זה קבע השופט שטוקר היה מודע ל"בוטות" ול"מגמתיות" של נוסח הידיעה ול"סטייתה מהאמת".

השופט כהן טען גם שטוקר "הסתבך בעדותו" כשעימתו אותו עם העובדה שהדסק לבסוף לא נסגר. טוקר הגיש לבית-המשפט התכתבות פנימית של עובדים שבה נטען שמחלקת ריכוז הכתבים של "מעריב" תיסגר. אף על פי כן, השופט התרשם שטוקר לא החזיק במידע קונקרטי שעל בסיסו יכול היה לדווח על סגירת הדסק ועל "עשרות" מפוטרים. השופט טען שהיה עליו להדגיש שהעובדים זומנו לשימוע, וטרם פוטרו, משום ש"קיים הבדל ידוע וברור בין השניים – הבדל שהכתבה, ולמצער הכותרת שלה, התיימרה לטשטשו ולהעלימו".

השופט קבע גם שלנתבעים לא עומדת הגנת תום הלב, וזאת משום שבידיעה נכלל "מידע מהותי קשה, חמור ובלתי נכון" – ו"באופן מודע ומכוון". לדבריו, המידע הוצג כאילו מדובר בעובדה מוגמרת אף שבזמן הפרסום לא היה בידי טוקר מידע "מלא, מוסמך וסופי" באשר להיקף הפיטורים הצפוי והאפשרות שדסק החדשות של "מעריב" ייסגר.

בכך, טען השופט, טוקר חרג מ"סטנדרטים של עיתונאות אחראית, זהירה והוגנת". לפי פסק הדין, העיתונאי היה צריך להתנסח בצורה זהירה יותר ולדווח על "חשש" שקיים בקרב עובדי "מעריב" – כפי שנעשה בידיעה שפורסמה באתר "העין השביעית".

השופט על "מעריב": תבעו סכום מופרז, לא הוכיחו נזק

לצד הביקורת הנרחבת שמתח השופט על טוקר, פסק הדין כולל גם ביקורת על אנשי "מעריב". השופט ציין שב"ג'רוזלם פוסט" לא הציגו ראיות או עדויות לגבי נזקים קונקרטיים ברמה הנדרשת להצדקת סכום הפיצויים – כאמור, מיליון שקל – שהוא לפיכך "מופרז ומנופח מאוד". כמו כן ציין השופט שבניגוד למה שנטען בכתב התביעה, הידיעה של טוקר לא פורסמה במהדורה המודפסת של "דה-מרקר" אלא רק באתר – סיבה נוספת לדחיית סכום הפיצויים המבוקש.

השופט הוסיף ששני עורכי העיתון, דורון כהן וגולן בר-יוסף, מסרו לבית-המשפט "עדויות סותרות לגבי כמות העובדים שפוטרו בתקופה הרלבנטית". כהן הגיש תצהיר שלפיו בפרק זמן של חודשיים ב-2019 זומנו לשימוע תשעה עובדים, ושישה מהם פוטרו. ואולם, בעדותו אישר שהיו עוד "שניים-שלושה" עובדים שפוטרו באותה שנה ולא הוזכרו בתצהיר.

לעומתו, העורך גולן בר-יוסף הכחיש שהיו באותה שנה פיטורים מעבר לאותה שישייה. "הדעת לא נוחה מכך", כתב על כך השופט, "גם בשים לב לכך שהתובעת בחרה שלא לחשוף מידע מלא ומפורט על כמות וזהות כל העובדים הרלבנטיים שזומנו לשימוע ושפוטרו".

השופט מתח ביקורת גם על ההימנעות של בעלי תפקידים בכירים אחרים ב"מעריב" להופיע בפניו. מנכ"לית "ג'רוזלם פוסט" בעת הגשת התביעה, רונית חסין-הוכמן, זומנה להעיד בשני מועדים שונים – ובשניהם לא התייצבה. מנכ"ל "מעריב" דאז, מוטי בר-זיו כלל לא זומן להעיד – מצב שהשופט כינה "מחדל צורם ומביך".

בר-זיו היה הגורם שאליו פנה טוקר כדי לקבל את תגובת העיתון לידיעה. "אין תגובה", מסר בר-זיו, במקום לתקן את המידע השגוי.

התכתבות בין כתב "דה-מרקר" נתי טוקר למנכ"ל "מעריב" מוטי בר-זיו, 7.5.2019 (מתוך מסמכי התביעה, לחצו להגדלה)

השופט ציין שתוכן הידיעה נוגע ישירות לתחום האחריות של המנכ"ל בר-זיו, ש"בחר באופן מחושב, מכוון ומוסמך להימנע מלהגיב עניינית לדברים. בנסיבות כאלה אין לצפות מכתב להמשיך להתרוצץ ולהתחנן אל מול גורמים נוספים מטעם עיתון 'מעריב'". בכך דחה טענה של התובעת שלפיה טוקר היה צריך לפנות לגורמים נוספים בטרם פרסום הידיעה.

השופט ציין שגם העורך כהן, שהתכתב עם טוקר לאחר פרסום הידיעה, נמנע מלציין בפניו מה בדיוק שגוי בדיווח: "זו הידיעה הכי שקרית שקראתי בשנה האחרונה", כתב כהן לטוקר, והוסיף ש"שום דבר שם לא נכון".

שיקולים עלומים

חלק לא מבוטל מפסק הדין הוקדש לטענות על נקמה הדדית בין הצדדים ועל היחס של "מעריב" לטוקר לאחר פרסום הידיעה על הפיטורים. בקבוצת "הארץ" טענו שמדובר ב"תביעת נקמה" שהוגשה מטעם המו"ל אלי עזור מ"מניעים שקשורים בעובדה שתביעת לשון הרע קודמת" שהוגשה על-ידי חברה שבה הוא שותף, חברת שידורי הספורט צ'רלטון, נדחתה על הסף "תוך רמיזה שאותו אלי עזור עשה שימוש פסול במסך ההתאגדות".

השופט קבע שבקבוצת "הארץ" לא הוכיחו זאת, והוסיף שזוהי "השערה חמורה וקיצונית מאוד" ש"יש בה כדי להטיל דופי קשה בתובעת, כי היא משתמשת כביכול באופן פסול באישיותה המשפטית ובכוחה למטרות נקמה של אדם פרטי".

כותרת טורו של רון קופמן. "מעריב", 8.5.2019 (לחצו להגדלה)

ובכל זאת, בהמשך פסק הדין קבע השופט שב"מעריב" כן ניסו לפגוע באופן פסול בטוקר וב"דה-מרקר". שעות אחדות לאחר פרסום הידיעה של טוקר עלה לאתר "מעריב" טור חריף מאת רון קופמן שנשא את הכותרת "אין גבול: השקרים של טוקר מ'דה-מרקר'". למחרת פורסם הטור גם במהדורה המודפסת. כעבור שלושה ימים, במהדורת סוף השבוע, פִרסם קופמן טור נוסף ברוח זו.

"אני מתרשם כי בפרסום כתבות אלה", כתב השופט על הטורים, "התובעת ניצלה היטב את הבמה העיתונאית שעמדה לרשותה על מנת להפריך את כתבת טוקר ולהוקיע את הנתבעים. אני מתרשם כי התובעת עשתה זאת באופן משתלח, פוגעני ומעליב מאוד, שאינו ראוי בהתאם לסטנדרטים של עיתונאות אחראית, הוגנת וזהירה שהתובעת מצפה להם מצד הנתבעים – אופן המרמז על עניינים/חשבונות אישיים משני הצדדים גם יחד".

השופט הוסיף בהקשר זה כי התרשם שצמד העורכים, כהן ובר-יוסף, "אינם מרגישים בנוח" לעמוד מאחורי ה"כתבות" של קופמן, אף שכעורכי העיתון הם "אישרו אותן ועומדים מאחוריהן, כאשר מכלול השיקולים והנסיבות לכך נותרו עלומים". לסיכום קבע ש"מעריב" העניק לטוקר יחס "תמוה וקיצוני".

על רקע הביקורת החריפה שמתח על אנשי "מעריב" קבע השופט כהן שסכום הפיצויים יהיה נמוך במיוחד ויעמוד, כאמור, על 10,000 שקל בלבד – ובלי לחייב את "דה-מרקר" לפרסם הודעת תיקון או התנצלות, דרישה שממנה נסוגה התובעת במהלך המשפט. "בנסיבות כולן", כתב השופט, "נוכח הפער העצום שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, וגם לנוכח התנהלותה הבעייתית הנ"ל של התובעת, איני פוסק הוצאות לטובת התובעת, וכל צד יישא בהוצאותיו".

את קבוצת "הארץ" ייצגו בשלבים הסופיים של ההליך עורכי-הדין תמיר גליק וירון חנין. את "ג'רוזלם פוסט" ייצגו עורכי-הדין רז בן-דור וטל שמראל.

28384-06-19

* * *

לעיון בפסק הדין המלא

להורדת הקובץ (PDF, 312KB)