הסיפור הגדול של השבוע בתחום המדיה הוא ללא ספק פרשת הפלגיאט שבה מצאה את עצמה מעורבת מאורין דאוד, בעלת הטור הנודעת של ה"ניו-יורק טיימס". בטורה מיום ראשון האחרון (17.5.09) עשתה דאוד שימוש בכמה שורות שנלקחו מבלוג האקטואליה "Talking Points Memo", ולא נתנה קרדיט לג'וש מרשל, האיש שכתב אותן.
דאוד הנבוכה התנצלה, ואמרה שזה היה בטעות, ומרשל האבירי כתב בבלוג שלו שמבחינתו מדובר במים מתחת לגשר. ובכל זאת, התקשורת חגגה את הסיפור הזה לדעת. הסיבה? במשך תקופה ארוכה ה"טיימס" מתלונן על כך שהאינטרנט בוזז את חומריו. עכשיו, כשה"טיימס" סוף-סוף נתפס בוזז חומר שמקורו באינטרנט, האינטרנט פשוט לא יכול היה להתאפק מלפצוח בחגיגות.
דאוד נתפסת על חם על-ידי קורא ערני של ג'וש מרשל >>
דאוד מתנצלת ואומרת שזה לא היה בכוונה >>
ג'וש מרשל סולח לדאוד בבלוג שלו >>
ווג וגמרנו
ענף הירחונים ממשיך לגסוס. דו"ח שמסכם את המחצית הראשונה של 2009 פורסם השבוע ומלמד שמגזיני אמריקה סובלים מירידה של 23% בהכנסות ממכירת מודעות לעומת אשתקד. רק שמונה ירחונים, מבין 118 שנכללו בדו"ח, דיווחו על עלייה כלשהי בהכנסות (רובם עוסקים בכושר, אחד עוסק בחקלאות, ואחד בציד).
הסובלת הגדולה מכולן היא ענקית המגזינים Conde Nast, שצפויה להפסיד השנה מיליוני דולרים. זו החברה שמוציאה, בין השאר, את "ווג", "GQ" ואת ה"ניו-יורקר". בין הירחונים של החברה שנמצאים במצב הגרוע ביותר אפשר למצוא את "Wired", שאצלו חלה ירידה של 50% במספר המודעות. מו"ל העיתון סיפר ל"ניו-יורק טיימס" שהתוכנית שלו להצלת הספינה מטביעה כוללת בעיקר תפילה וציפייה לנס.
נא לשים את המטבעות בכובע
מגזין אחר שאיום סגירה ממשי מרחף מעל ראשו הוא "Paste", מגזין מוזיקה שיוצא באטלנטה ורואה אור ברחבי העולם בכ-200 אלף עותקים בחודש. במאמץ אחרון להציל את מקום העבודה שלהם פנו העורכים לקוראיהם כשהם, פחות או יותר, מתחננים לתרומות. לעזרת "Paste" נחלצו 75 אמנים, וביניהם להקות ידועות דוגמת The Decemberists, Indigo Girls ו-She & Him, שהסכימו לתרום משיריהן לקוראים שיכניסו יד לכיסם כדי להציל את העיתון.
שכר סופרים, אבל הפוך
נמצא מודל כלכלי שיציל את העיתונות: גברת אמידה העונה לשם לואיסה שילמה 13 אלף דולר כדי לכתוב בלוג ב"הפינגטון פוסט". התפקיד הנחשק נמכר במכירה פומבית, והכסף ייתרם לצדקה. מדוע הסכימה לואיסה לשלם עבור התפקיד? "אריאנה הפינגטון היא האלוהים שלי, ואני משתחווה לה", סיפרה לאתר הרכילות "Gawker". "חוץ מזה, ה'הפינגטון פוסט' נראה כמו מקום טוב להתחיל בקריירת כתיבה". אם עוד כמה עשירים משועממים ילכו בעקבותיה, אפשר יהיה להתחיל לדבר על היחלצות מהמשבר.
הצד הדוקר של הטוויט
טרנד הטוויטר עדיין מסרב לגווע, וכעת, משפשט ואחז גם בעיתונות המסורתית, נשאלת השאלה: על-פי אילו קודים אמורים לנהוג עיתונאים מכובדים בעודם מעדכנים את המזדנבים שלהם בזוטות שאורכן לא יותר מ-140 תווים?
על-פי ממצאיו של ג'ו סטראפ, שהתפרסמו ב"אדיטור ופבלישר", בין העיתונים שנוהגים חומרה יתרה עם כתביהם בכל הנוגע לכתיבה בפלטפורמות בלתי רשמיות אפשר למצוא את ה"וול-סטריט ג'ורנל", ה"וושינגטון פוסט" וה"לוס-אנג'לס טיימס". ה"ניו-יורק טיימס", לעומת זאת, מחמיר פחות. כתוצאה מכך, מספר סטראפ, כבר הספיק העיתון לסבול מכמה מקרים שבהם דלף לטוויטר מידע מישיבות המערכת.
מאמרו של סטראפ ב"אדיטור ופבלישר" >>
מה הלאה, חינמון מעליות?
אחרי עיתוני ה"מטרו", מגיע תורו של עיתון ה"טקסי". בהודו הושק השבוע "MumBaee", עיתון חדש שיוצא לאור בלמעלה מ-30 אלף עותקים על-ידי איגוד נהגי המוניות של מומבאי, ומחולק חינם לנוסעי צי הרכב העצום שלו.
A lying sack of dog mess
חביב המדור, איש התקשורת הפופולרי גלן בק, שנוטה לזרוע היסטריה, להפיץ תיאוריות קונספירציה ולפרוץ בבכי במסגרת תוכניתו בערוץ פוקס ניוז, התארח השבוע בתוכנית "The View" וקיבל על הראש מחבורת הקצ'קעס שיושבות בפאנל.
בין השאר כונה בק על-ידי וופי גולדברג "A lying sack of dog mess", שזו הדרך האמריקאית להגיד למישהו בטלוויזיה שהוא חתיכה של חרא. משם זה רק הלך והידרדר.
