"אני חייב להגיד שאני לא מבין את השאלה". זו היתה תשובתו של ראש הממשלה נתניהו לעיתונאית "וואלה" טל שלו, ששאלה אותו שאלה פשוטה: "זה לא מפריע לך שאת כל ההחלטות שאתה מקבל על גורל המדינה, כל הדיונים שאתה עורך כמעט ואין נשים בחדר?".

שאלה כזו לא נשאלה באף מסיבת עיתונאים ועיתונאיות מאז פרוץ המלחמה, וכנראה גם הרבה לפני כן. אולי בגלל זה ראש הממשלה אמר שהוא לא מבין. זו פשוט הפעם הראשונה שהוא שומע את השאלה הזו. הוא, ואיתו ראשי הממשלה הקודמים, שרי הביטחון והרמטכ"לים שניהלו פה מלחמות ומבצעים צבאיים. זו שאלה חדשה על קונספציה ישנה. אבל ב-7 באוקטובר נשברו כמה קונספציות. גם זו.

יותר ויותר אנשים ונשים כבר לא מוכנים לשאת את העובדה שבשולחנות ובחדרים שבהן מתקבלות ההחלטות על המלחמה ועל המדינה יושבים גברים בלבד.
אנחנו רואות את זה, מבינות את זה ויודעות שזה רע. לכולנו. לכן השאלה של טל שלו היתה השאלה שלנו.

ולא רק של הנשים שבינינו. נראה שאחת מתוצאות המחדל הביטחוני והממשלתי היא שגם גברים רואים ומבינים. כמו בן כספית, שכתב לאחרונה כיצד נפל לו האסימון שחייבים נשים בשלטון, בכל התחומים. הוא לא לבד. הציבור מתעורר ומבין. רק ראש הממשלה שלנו לא מבין.

אנחנו בימים קשים מנשוא, כבר חודשיים בתוך המשבר שהחל בשבת ה-7 באוקטובר, והאופק עוטה ערפל. השאלות רבות ונשאלות כל הזמן, לפעמים יש גם תשובות, רק חלקן מספקות. אך דווקא לשאלה הזו, ששאלה עיתונאית (אחת הנשים היחידות שקיבלו את זכות השאלה באותה מסיבת עיתונאים, ולא רק בה), יכולה להיות תשובה וצלולה.

זו אינה שאלה בפילוסופיה, וגם לא באתיקה, זו שאלה מאד פרקטית הניתנת למדידה. או שיש נשים במוקדי קבלת ההחלטות או שאין. ובמקרה של הממשלה הנוכחית - אין. בקבינט המצומצם יש אפס נשים. בקבינט המורחב יש אישה אחת, השרה מירי רגב. ובכל זאת ראש הממשלה מתעקש לענות שהוא "לא מבין את השאלה".

בדבר אחד ראש הממשלה צודק. לא הוא בחר את נבחרי הציבור שיושבים בקבינט המדיני-בטחוני. אמנם בכל השולחנות האחרים שאת יושביהם הוא כן בחר, גם כן אין כמעט נשים, אבל את חברי המפלגות המרכיבות את קואליציה הזו בחר הציבור הישראלי. קואליציה עם תשע נשים בלבד מתוך 64 חברי כנסת. קואליציה שבה יש שתי מפלגות מדירות נשים, קואליציה שכמעט ואין נשים בכל עמדות המפתח שלה, קואליציה שמדירה נשים. במפלגת השלטון, הליכוד, יש שפל של חמש חברות כנסת בלבד.

הקואליציה הזו פגעה בזכויות נשים עוד לפני המלחמה, ונאבקנו כדי שהפגיעה הזו תיפסק. ואז הגיעה המלחמה והגיבורות בשטח נלחמות ומשאירות את כולנו פעורי פה, הטנקיסטיות הן קצת הקרחון, והן השאירו את הויכוח על נשים בשריון עם תשובה חד משמעית. אבל הטנקיסטיות לא לבד. איתן יש טייסות, מפקדות, חיילות קרקל ועוד.

בשבועות האחרונים נחשפנו גם להתעלמות הפיקוד מאזהרות התצפיתניות, והן הפכו לסמל, סמל עצוב של התופעה המוכרת של השתקת נשים. תופעה שהפעם עלתה לנו בחיים. לא מדובר בפאשלה, מדובר במדיניות. במדינת ישראל נשים לא נמצאות במוקדי קבלת ההחלטות והן פוגשות זלזול על בסיס יומי. כמו העיתונאית שלו שראש הממשלה שלנו עונה לה שהוא "לא מבין את השאלה".

התשובה של ראש הממשלה הייתה עלובה, אך התשובה היותר חשובה תהיה התשובה שלנו, הציבור. מה כל אחד ואחת מאיתנו נעשה כדי שמחצית מהכנסת תהיינה נשים, שמתוכה תיבחר ממשלה שמחציתה יהיו שרות, שמתוכן ייבחר חצי מהקבינט המדיני בטחוני. זו מתמטיקה פשוטה. כנסת של 5050. ממשלה של 5050. קבינט של 5050.

בתוך המשבר הגדול בו אנחנו נמצאים, זה הזמן להחזיר את השאלה של טל שלו - אלינו. אנחנו צריכים לשאול את כל המפלגות המבקשות שנצביע להן את השאלה "מה תעשו על מנת שמחצית מהיושבים במוקדי קבלת ההחלטות על גורל המדינה יהיו נשים?". כן, זה כולל את המפלגות החרדיות, כולל מפלגת הליכוד בראשות נתניהו.

כדי לממש את החזון שבכל מוקדי קבלת ההחלטות מחצית מהחברים תהיינה חברות, צריך להתחיל בכך שלפחות מחצית מהמקומות הריאליים ברשימות של כל המפלגות יהיו נשים. מפלגות של 5050. במדינות בעולם שיש בהן ממשלות של 5050 – אמון הציבור עולה, האלימות והשחיתות יורדות. שותפות של גברים ונשים במוקדי קבלת ההחלטות יכולה להיות הדרך לשיקום של גורל המדינה מהמשבר הגדול ביותר אליו נקלענו. נצטרך מנהיגים ומנהיגות שלא רק מבינים את השאלה, אלא שיש להם תשובה מספקת. בואו נתחיל ב-50% נשים בכל מפלגה ומפלגה. זאת התשובה שלנו.

יעל יחיאלי היא מייסדת מיזם 5050