ארגוני העובדים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה נגד חוק התקשורת החדש של שר התקשורת שלמה קרעי: חמישה ארגונים המאגדים קשת רחבה של בעלי מקצוע בתחום הטלוויזיה והקולנוע, הגישו חוות דעת מנומקות היוצאות נגד החוק.
חוק התקשורת שקרעי מעוניין להעביר משנה את הפיקוח הממשלתי על הטלוויזיה המסחרית, והארגונים מתמקדים בשינוי המתוכנן בחובת הפקות המקור. קרעי הצהיר בעבר כי הוא כלל אינו מעוניין בעידוד היצירה הישראלית באמצעות הטלת חובת מימון על גופי הטלוויזיה. בחוק אמנם נכללת הצהרה הפוכה, אולם בפועל הוא מוריד באופן דרמטי את אחוזי המימון ומעלה את הרף הנדרש לחיוב של גוף טלוויזיה במימון יצירה ישראלית.
"תזכיר חוק התקשורת (שידורים) מתיימר לשמור על היצירה הישראלית, אולם מקריאת נוסחו עולה כי התוצאה עלולה להיות הפוכה לחלוטין", כותבים בארגון אקט, איגוד העובדים הגדול ביותר בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל, המייצג כ-950 צלמים, מעצבים, תאורנים, אנשי קול, מלבישים, מאפרים ועוד.
"השוק הישראלי דובר העברית הוא קטן במיוחד, ולכן אסדרה של חובת השקעה בהפקות מקומיות ושמירה על עובדי התעשייה הישראליים קריטית שבעתיים"
"תעשיית הפקות הטלוויזיה והקולנוע הישראלית נסמכת, כמו רוב התעשיות בעולם, על רגולציה שתכליתה להתמודד עם כשלי שוק, במטרה, בין היתר, להבטיח השקעה מינימלית בתוכן מקומי, כדי לקיים את התעשייה המקומית ועובדיה, ולשמור על איכות יצירתית", כותבים יו"ר האיגוד גלי רשף והמנכ"ל גיורא ואלה.
"השוק הישראלי דובר העברית הוא קטן במיוחד, ולכן אסדרה של חובת השקעה בהפקות מקומיות ושמירה על עובדי התעשייה הישראליים קריטית שבעתיים. וכראייה ש'השוק החופשי' אינו מספק תמריצים להשקעה, ספקי תוכן (מקומיים ובינלאומיים) שאינם נכללים ברגולציה הנוכחית, אינם משקיעים ביצירה המקומית".
באקט טוענים כי כבר כעת, הרגולציה הקיימת אינה מספקת מענה הולם לצרכי התעשייה: "השינויים שנוצרו עם השנים, דוגמת שידורים באינטרנט, שידורי VOD (ולא רק שידורים חיים), הכנסת כסף זר לתעשייה והוצאת צילומי הפקות לחו"ל – כל אלו מחייבים התייחסות רגולטורית מתאימה, כדי להבטיח את התכלית של שמירה וחיזוק התעשייה המקומית ועובדיה".
אלא שהחוק שמציע קרעי, "לא רק שאינו מתקן את העיוותים הרגולטוריים הפוגעים כיום בתעשיית הפקות המקור הישראלית, אלא שהוא אף מחריף אותם". החוק אמנם מתקן את המצב הקיים כיום ומכליל בתוך חובת הפקות המקור את כלל הגופים, כולל גופים בינלאומיים וגופי שידור מקוונים שכיום פטורים כליל מחובה זו, אולם בפועל הוא מוריד באופן דרמטי את סך ההשקעה ביצירה הישראלית.
החוק מעניק "הגנת ינוקא" לגופים שהכנסתם מאספקת תכנים אינה עולה על 300 מיליון שקל, כך שבפועל גופי הטלוויזיה הפטורים כיום מחובת השקעה ברגולציה ימשיכו להיות פטורים
ראשית, בשל "הורדה גורפת של שיעור ההשקעה החלה היום על השחקנים המפוקחים", מטווח של 8%-15%, לטווח של 2%-12%. שנית, "מתן פטור דה-פקטו למגוון ספקי תוכן וערוצים 'קטנים'". החוק מעניק "הגנת ינוקא" לגופים שהכנסתם מאספקת תכנים אינה עולה על 300 מיליון שקל, כך שבפועל גופי הטלוויזיה הפטורים כיום מחובת השקעה ברגולציה ימשיכו להיות פטורים. החוק גם מבטל את החובה לכלול לפחות 40% הפקות מקומיות בלוח השידורים.
חוק קרעי פוגע ביצירה הישראלית בדרכים נוספות, טוענים באקט, "התזכיר אינו מספק כלים לאכיפת חובת העסקת אנשי צוות ישראליים בהפקות מקומיות, מה שמאפשר תופעה גוברת של זליגת ימי צילום מישראל וצילומם באתרי צילום בחו"ל בעזרת צוות טכני-הנדסי זר".
מימין: מנכ"ל אקט גיורא ואלה, יו"ר אקט גלי רשף, מנכ"ל איגוד המפיקים צביקה גוטליב ויו"ר איגוד המפיקים אדר שפרן (צילום: אקט)
החוק גם מוריד את שיעור הישראלים הנדרשים לעבוד בהפקות מקומיות מ-75% ל-50%, ומבטל את ההבחנה בין המקצועות השונים, המבטיחה שמירה על מגוון מקצועות הטלוויזיה. "ביטול ההבחנה בין הקבוצות תביא בוודאות גבוהה לפגיעה בעובדות ובעובדי הסט, אנשי הצוות הטכני-הנדסי וצוות ההפקה, להם תחליפים זולים בארצות זולות בחו"ל".
חוק קרעי פוגע גם בתאגיד השידור הישראלי באמצעות הטלת החובה למסור את תכניו בחינם לכל דורש ומניעת האפשרות לשדר פרסומות (המתוכננת בהמשך החקיקה). "תאגיד השידור הישראלי מהווה מקור להשקעה אדירה בהפקות מקור ישראליות, במגוון ובאיכות משמעותיים", כותבים באקט, "פגיעה זו בתאגיד השידור הישראלי תפגע קשות בהשקעה בהפקות המקומיות ובציבור הצופים, באופן בלתי מוצדק ובלתי ראוי".
חוק קרעי פוגע גם בהפקות התעודה, מאחר שהוא מבטל את החלוקה לסוגות שונות בהפקות: "ביטול החובה להשקעה לפי סוגות, בדגש על ההשקעה בהפקות תעודה, עלולה להביא להכחדתן לחלוטין, או למצער, למיסחורן ולהכפפתן לשיקולים עסקיים שמקומם לא יכירנו בסוגה זו". באיגוד עובדי הטלוויזיה קוראים לקרעי לבטל את השינויים הללו.
קרעי מחסל את היצירה הישראלית
גם איגוד המפיקים מתנגד לחוק קרעי. "כל ממשלות ישראל עד היום פעלו מתוך עיקרון חשיבות השמירה על היצירה הישראלית המקורית", כותב עו"ד צביקה גוטליב, מנכ"ל האיגוד, "מדובר בכשל שוק בשל העובדה שאין ערך מסחרי להפקת יצירה ישראלית, אך יש לה ערך תרבותי לשמירה על השפה העברית, לציבור הישראלי, להנגשה של תרבות ותוכן לכלל ישראל ממטולה עד אילת, ולכן חיוני לשמור עליה בחוקים השונים. אם ברצוננו לקיים תעשיית תוכן עצמאית, בדומה למדינות אחרות בעולם, שיש להן שפה ייחודית (צרפת, דנמרק, נורבגיה) הרגולציה חייבת לשמור על התרבות והיצירה המקומית, שמבטיחה כי הגופים המשדרים יחויבו להפיק תוכן מקומי בעברית".
גם באיגוד המפיקים מעירים שההצהרה בחוק על הצורך "לקדם השקעה ביצירה ישראלית אֵיכותית", הינה מן הפה ולחוץ, אם לא שקרית ממש. באיגוד מצטטים ממסמך שאלות ותשובות שהתפרסם באתר משרד התקשורת לפיו "אין צורך בחיוב הפקות מקור, כי זה כבר יגיע לבד". ואכן, כותבים באיגוד, "החוק לא רק שאינו 'מקדם השקעה ביצירה ישראלית איכותית' אלא פשוט מחסל אותה".
באיגוד טוענים גם כי חובת ההשקעה צריכה להיות "מהשקל הראשון" ולא תלויה במבחני הכנסה, "כך הדבר מתנהל בצרפת, בבריטניה, בפולין, בקנדה, באיטליה ובכל מדינה מתוקנת אחרת, במטרה לשמור על התרבות והשפה המקומית, ולהנגיש תוכן מקומי לאזרחי המדינה. וכך ראוי שימשיך להיות גם בישראל".
נייר העמדה מתייחס למדרגות ההשקעה שבחוק, מציין כי הן נעשו ללא כל בדיקה כלכלית רצינית וכי הם כלל אינם ישימים: "תזכיר החוק מופרך ואינו מבוסס על כל בסיס כלכלי ענייני".
"כך למשל, נקבע בתזכיר כי גוף זר, אשר הכנסותיו יעלו על 300 מיליון ש"ח, יחוייב ב-2% השקעה. מה המשמעות של מספר זה? ובכן, אם נניח כי לנטפליקס 500 אלף מנויים, המשלמים כל אחד 50 ש"ח לחודש, הכנסותיה השנתיות מסתכמות ב-300 מיליון ש"ח, ש-2% מהם הם 6 מיליון ש"ח. לשם השוואה, הפקה של סדרת טלוויזיה אחת עולה כ-8-10 מיליון ש"ח. כלומר, אפילו נטפליקס הגדולה לא תוכל להפיק סדרה אחת בסכום זה! וכל זאת כאשר ההפקות הישראליות נחשבות בכל העולם כדלות תקציב! סכום זה הוא תקציב הכיבוד של סדרה אמריקאית".
הפגיעה של חוק קרעי במימון הפקה ישראלית מקורית, לפי איגוד המפיקים (מתוך נייר העמדה)
כאמור, קרעי לא הציג כל נתונים או מחקר כלכלי בצמוד לחוק, אולם באיגוד המפיקים אוספים את הנתונים שהתפרסמו ומסכמים אותם בטבלה (לעיל), לפיה החוק החדש עתיד לחתוך כ-75% מההשקעה של גופי הטלוויזיה ביצירה ישראלית מקורית.
השפה העברית תיעלם מהמסכים
עוד הגישו התנגדויות לחוק איגוד העורכים ומקצועות הפוסט, המאגד כ-400 שכירים, עצמאים ובעלי חברות העוסקים בפוסט-פרודקשן, אנימציה והדמיה; הפורום הדוקומנטרי, המאגד יותר מ-400 יוצרות ויוצרים שעיקר עיסוקם בז'אנר הדוקומנטרי; ואיגוד מקצועות האנימציה.
באיגוד העורכים מזהירים כי "בלי חובה משמעותית של הפקות מקור על כל גופי השידור בכל הפלטפורמות, השפה העברית תיעלם תוך שניים שלושה דורות מהמסכים ומהמדינה בכלל [...] המעשה היחידי שישמור על השפה העברית כשפה יומיומית ושימושית במדינת ישראל הוא קביעה כי כל גוף שידור ישדר לפחות 70% מתכניו שאינם אקטואליה - בשפה העברית".
"טבען של הגנות ינוקא להישאר גם כשהעולל מגדל שער פנים ושולט בהוריו ואם הדאגה היא לגופי שידור שעוד לא נולדו וירצו להיכנס לשוק, אנו בטוחים כי אלו יהיו מגובים בכיסים עמוקים של בעלי אינטרסים וטייקונים"
גם באיגוד העורכים יוצאים נגד קביעת מבחני הכנסה לחיוב במימון הפקות מקור וקובעים כי היא "מגוחכת לאור חוזקם ועוצמתם של הגופים שיקבלו הקלות – נטפליקס, הרווחית בכל העולם; אפל, מהמניות החזקות ביותר בעולם; סלקום ואורנג', שכבר מכירות ופועלות לפי הרגולציה הישראלית ואינן 'ינוקא' כלל וכלל ואחרות. טבען של הגנות ינוקא להישאר גם כשהעולל מגדל שער פנים ושולט בהוריו ואם הדאגה היא לגופי שידור שעוד לא נולדו וירצו להיכנס לשוק, אנו בטוחים כי אלו יהיו מגובים בכיסים עמוקים של בעלי אינטרסים וטייקונים ואין סיבה בעולם לא לדרוש מאלה לתרום ליצירה העברית ולשמירת העברית".
באיגוד מתייחסים גם לדרישה של קרעי כי תאגיד השידור ימסור את תכניו בחינם לחברות מסחריות: "הרעיון שתכנים של גופי שידור ציבוריים או כאלה המופקים בתמיכת כספי ציבור יחולקו לכל דורש, הגיוני כמו הרעיון שפטנט על תרופה שפותחה במעבדות אוניברסיטה שנתמכת מכספי ציבור יוענק לכל חברות התרופות בעולם".
על הקמת רשות תקשורת שתישלט בפועל בידי שר התקשורת, כותבים באיגוד: "אנו ממליצים לשלטון הנוכחי לזכור כי חקיקה המאפשרת שליטת הממשלה ברשות המוצעת, בתכנים המשודרים ובחופש העיתונות תפגע באמון הציבור ולא תעשה יותר מלאפשר לשלטון הבא להשתמש בשליטה הזאת לצרכיו".
מסמכי ההערות של הפורום הדוקומנטרי ושל איגוד מקצועות האנימציה מתייחסים גם הם לשני הכשלים המרכזיים בחוק: הקמת רגולטור חדש בעל גוון פוליטי והקיצוץ החד בחובת הפקת יצירה מקורית.
בעוד החוק עצמו מצהיר על החשיבות ביצירה תיעודית ישראלית ועל כשל השוק המחייב טיפול, הרי ש"בפועל הוא עושה את ההיפך המוחלט ולמעשה מאפשר לכל ספק תוכן ולכל ערוץ לא להשקיע בסוגה התיעודית אף לא שקל אחד", כותבים במסמך של הפורום הדוקומנטרי.
"ברור לכל כי לא לכך התכוון המחוקק בבואו לשמור על שמורת הטבע של הסרט התיעודי ומכאן שההגדרה אינה עושה את עבודתה כנדרש"
בפורום מעירים בין היתר על הבעייתיות בכך שמבחני ההכנסה הקבועים בחוק מוגבלים רק להכנסה מאספקת תכנים, ומחריגים הכנסות מתשתית: "ברור וידוע שאין משמעות לאספקת תכני צפייה ושמע ללא התשתיות עליהן מועברים התכנים. אף לא אחת מהשחקניות הגדולות בשוק (יס, הוט, פרטנר, סלקום) היתה הופכת לספק תכנים אלמלא היתה גם ספק תשתיות ושאר השחקנים עושים שימוש באותן תשתיות ממש. לפיכך אנחנו סבורים שבחישוב ההכנסות יש לחשב גם את רכיב התשתיות עליו מועבר התוכן. כמו כן, אין דרך להפריד בתוך המנוי את חלק התשתית מחלק התוכן והחברות בהחלט מנצלות את הלקונה הזאת לטובתן ולרעת ההשקעה ביצירה המקורית".
נקודה נוספת אליה מתייחס הפורום היא ההגדרה בחוק של יצירה תיעודית, הנשמרת מהחוק הקודם: "תכנית העוסקת בתיעוד של תופעות חברתיות, תרבותיות או פוליטיות, או בתיעוד תופעות או תגליות בטבע או במדע, והיא אינה תכנית בענייני היום". לפי הפורום, מדובר בהגדרה בעייתית, שאיפשרה להכליל תוכניות ריאליטי ובישול תחת ההגדרה של סרט תיעודי. "ברור לכל כי לא לכך התכוון המחוקק בבואו לשמור על שמורת הטבע של הסרט התיעודי ומכאן שההגדרה אינה עושה את עבודתה כנדרש".
בפורום מציעים לכן את ההגדרה הבאה: "סרט דוקומנטרי הינו סרט המספר את סיפורם של אנשים אמיתיים, אירועים, מקומות, תהליכים או תופעות ממשיות באמצעות פרשנות אמנותית. זוהי יצירה בעלת אופי מתבונן, חקירתי או ביקורתי, המאורגנת סביב נקודת מבט מובחנת או מספר נקודות מבט, ומתבססת על חומרים מן המציאות; חומרי ארכיון, צילומי שטח, או חומרי אודיו/וידאו מקוריים, ראיונות או עדויות, המחזות או המחשות של אירועים אמיתיים".