במשך שבועיים סיקרה העיתונות את אירוע קרן הארנונה העסקית - מבלי להבין מה באמת הקרן עושה. גם אחרי שמשרד האוצר פרסם נתונים, היחס של כלי התקשורת למידע היה כאל אמת מוחלטת, ללא שום ביקורת או בקשה למידע מפורט יותר, או תשובה לשאלה הפשוטה: כמה כסף נכנס לקרן כל שנה?
כמי שמחזיק בדעה מבוססת נתונים בנושא, לא פעם נדהמתי מכמות המלל שמילאה את עמודי העיתונים, ללא פיסת מידע מסודרת על המשמעות של הקרן – לא מידע שהגיע מהשלטון המקומי, לא מידע שהגיע מהאוצר ולא מידע שהפיקו גופי התקשורת בעצמם.
ערימות של מילים נזרקו לאוויר, תוך קבלת אמירות מסוימות כאקסיומות. למשל, שהקרן מפלה בוחרים של האופוזיציה. באופן מפתיע מסתבר ש"ישראל השנייה" גרה גם בתל-אביב וברמת-גן ושערי קואליציה מובהקות כמו באר שבע ונתניה מכניסות לא מעט מארנונה עסקית. העיתונות גם לא הראתה שום ניסיון להתייחס באופן ענייני לאמירות של פוליטיקאים בנושא. למשל, יאיר לפיד, שיצא נגד חוק הארנונה אך שכח לציין שהחוק היה קיים גם בגרסת חוק ההסדרים של ממשלת לפיד-בנט.
יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני מצביע בדיוני הוועדה, 15.5.23 (צילום: יונתן זינדל)
קרן הארנונה קודמה בוועדת הכספים כבר מתחילת החודש. הדיונים התקיימו מיום פתיחת מושב הכנסת ב-30 לאפריל ונמשכו עד ה-15 במאי, מועד אישור החוק שעלה לקריאה שניה ושלישית. הכותרות החלו לזרום מיד, המידע המוצק - פחות.
כל דיון משך תשומת לב תקשורתית בגלל אירוע או אמירה שנאמרו במהלכו. כך למשל בדיון השני אמר ח"כ אליהו רביבו (ליכוד) כי "יש קורלציה טראגית בין הרשויות החזקות, שברובן מייצגות התנגדות לרפורמה המשפטית הצודקת, לבין ההתנגדות לקרן הארנונה", והאמירה גררה התייחסות ישירה בחלק מכלי התקשורת. בהמשך השבוע משך המבצע בעזה את תשומת הלב וכך התקיימו להם עוד שני דיונים "תחת אש", כשהרבה מהמידע על הנעשה בדיוני הוועדה מגיע מהרשתות החברתיות, מדיווחי ראשי הערים ומראיונות של ראשי ערים ברדיו ובתקשורת המקומית.
איפה הכסף, וכמה?
בכל אותם ימים של דיונים גורליים, לא פורסם בעיתונים כמה כסף הקרן תחלק לרשויות המקומיות. גם בעקבות הדיון הסוער שהתקיים ב-14.5, יום שבמהלכו פורסמו לא פחות מ-30 (!) דיווחים ומאמרים בנושא בעיתונים המרכזיים, טרם פורסם מידע שמאפשר לקוראים, ולשלטון המקומי, לדעת מאיפה מגיע הכסף (וכמה) ולאן הוא הולך. הפרסומים, שכללו טורי דעה רבים, התרכזו בשביתה שקידם השלטון המקומי ובשאלה האם היא מוצדקת או לא.
רק ביום ההצבעה עצמו, ב-15.5, החלו להופיע פרסומים בהם סופקו נתונים בנוגע להעברות "נטו" לרשויות השונות (כלומר כספים שיתקבלו לאחר העברתם לקרן ושיפוי על היתרי יחידות דיור). המקור לכל הפרסומים האלה היה משרד האוצר, שלאחר שבועיים של דיונים שחרר את המידע אף שהיה בידיו עוד טרם החלו הדיונים.
זה לא שהעיתונאים החליטו להתעמק פתאום. האוצר פירסם את הנתונים כדי שישמשו כמנוף לאישור החוק כלשונו. באוצר ביקשו להראות כי רוב הרשויות מקבלות כספים והפגיעה ברשויות החזקות אינה משמעותית.
ב-15.5 נסקה ההתייחסות התקשורתית לקרן הארנונה, ולמחרת אפילו עורכי "ויקיפדיה" החליטו להצטרף לחגיגה עם יצירת ערך חדש, יום לאחר אישור החוק בוועדת הכספים. שאריות מהחגיגה התקשורתית עוד היה ניתן לקרוא בעיתוני סוף השבוע, שהציעו טורי דעה וניתוחים שבדיעבד.
מתוך הדיונים בוועדת הכספים, 15.5.23 (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)
השתלשלות הדיונים על קרן הארנונה היא עוד אירוע אופייני בדיוני חוק ההסדרים – האוצר מציע הצעה, המתנגדים (במקרה זה השלטון המקומי) עושים הרבה רעש, יש מו"מ מחוץ לחדר הוועדה, האוצר משחרר נתונים לקראת ההצבעה ובסופו של דבר המשמעת הקואליציונית מנצחת.
אם התקשורת הייתה פועלת לקבל מידע מפורט, או אפילו מדווחת כי מסרבים לתת לה את המידע, היה ניתן להבין את התמונה הכוללת או לפחות לנסות. אפשר היה לבדוק אם נתוני האוצר נכונים ומדוייקים, או להבין שמדובר על קרן שבכלל לא פותרת את הבעיה של גרעוניות התושבים, לא מייצרת צדק חלוקתי ולא באמת נותנת מענה למשבר הדיור, על אף שבמהלך הדיונים האוצר טען שמבנה הארנונה הוא "גורם מרכזי למשבר הדיור" (מבלי להביא לכך הוכחות).
והסיפור הזה חוזר בכל סוגיה או חוק שהממשלה מביאה לאישור הכנסת. הסיבה לכך פשוטה – את התקשורת מעניינות כותרות מפוצצות, אמירות לא מבוססות וכל רצף מילים שיכול למלא את העמודים שבין הפרסומות. נתונים והעמקה בפרטים? ערעור מבוסס נתונים על אמירות שנזרקות לחלל האוויר? לא בעיתונות הישראלית.
התוצאה במקרה זה היא אחת משתי אפשרויות - חלק מהציבור לא מתעסק בכלל בנושא חשוב שמשפיע ישירות על חייו, והחלק שכן, עושה זאת בלי מידע שיאפשר לו להבין את התמונה באמת.
יוגב שרביט הוא יועץ כלכלי לרשויות מקומיות