המתקפה על המחאה נגד מדיניות ממשלת נתניהו היא קודם כל מתקפה על האמת ועל העובדות. מתקפה שבאה לשנות את עצם התפיסה שלנו לגבי "אמת" ו"עובדות". הפרסומים המכוונים נגד המחאה והמוחים, במכונת התעמולה המשוכללת שקמה ביוזמת או בהשראת נתניהו, הולכים ומקצינים. מה שפעם היה נתפס כתיאוריות קונספירציה מופרכות לחלוטין, המשגשגות בג'ונגל נטול האתיקה והעכבות של הרשתות החברתיות, הוא כעת כותרות חדשותיות שאנשים המתקראים עיתונאים מפרסמים בכלי תקשורת ארציים.

מכונת התעמולה המשוכללת מורכבת ממגה-מפיצים ויראליים וחובבי קונספירציות כמו יאיר נתניהו, פוליטיקאים מתלהמים בעלי חסינות מתביעות דיבה, אנשי תקשורת מקורבים לשלטון וכלי תקשורת שלם הפועל בהתאם לדף מסרים - ערוץ 14. יחדיו הם יוצרים תיבת הדהוד רעילה ומנותקת מכל מחויבות לבדיקת עובדות או פרקטיקה עיתונאית, הכולאת בתוכה עוד ועוד ישראלים שנחשפים לתמונת מציאות מעוותת ומסוכנת.

ככל שהמחאה מתעצמת וככל שהעימות עם הממשלה מחריף כך גם משתכללת מכונת השקרים שעושה דה-לגיטימציה למתנגדיה בכל מחיר. התופעה עצמה לא חדשה, רק שהפעם ערוצי ההדהוד וההפצה משוכללים ועוצמתיים יותר והנזק בהתאם.

בעידן של הצפת מידע ושל התרסקות האמון בתקשורת, במומחים ובמוסדות, הניסיון להכשיל את המחאה באמצעות תעמולה, קונספירציות וסתם שקרים, מסוכן במיוחד ועלולות להיות לו השלכות ארוכות טווח בלתי הפיכות

רק בשבועיים האחרונים, במשולש המתקפה על התודעה של אנשי ערוץ 14 ורשת המהדהדים שלהם, פירסמו שמפגינים ניסו לבצע לינץ' בשרה נתניהו (הם עמדו מחוץ למספרה ושרו שירים), שה-CIA מעורב במחאה (כשהמגישה בערוץ 14 נשאלה מחוץ לשידור מהיכן היא יודעת זאת, היתממה כי "רק שאלה"), שצמרת המשטרה והשב"כ משתפת פעולה עם המחאה (משום שהמחאה לא דוכאה בכוח), שה"דיפסטייט" של הפקידות הממשלתית מתכננת הפיכה (כי יועצים משפטיים עשו את עבודתם והעניקו ייעוץ משפטי), שמפגינים שורפים ניידות משטרה (הודלקה אבוקה על אי תנועה), שהמפגינים מגיעים כי משלמים להם כסף (כי אחרת למה הם מפגינים?), ששילמו לחברות הובלה לחסום כבישים (המשטרה היא זאת שהזמינה משאיות), שאהוד ברק וגלעד שר הם אדריכלי המחאה (שמעולם לא היתה בישראל מבוזרת, ספונטנית ורחבת היקף ממנה) ועוד ועוד, וזה עוד לפני ההשוואות בין המפגינים לקצינים הנאצים והטענות שאובמה מנהל את ארה"ב (ואת המחאה נגד נתניהו).

כשטירוף מהסוג הזה השתולל במרחב הטוויטר של פעילי פרינג' ביביסטים, עוד היה אפשר לומר שהנזק מצומצם בשל השעיית האמון של הגולשים (ככל שאכן יש כזו). אבל לא כשהוא משוגר מערוץ שידור שמטפס למקום השני בטבלת הרייטינג, ארוז כאייטם חדשותי. בעידן של הצפת מידע ושל התרסקות האמון בתקשורת, במומחים ובמוסדות, הניסיון להכשיל את המחאה באמצעות תעמולה, קונספירציות וסתם שקרים, מסוכן במיוחד ועלולות להיות לו השלכות ארוכות טווח בלתי הפיכות.

שרה ב"ק אומרת בשידור ששמעה כי ה-CIA עומד מאחורי המחאה נגד ממשלת נתניהו, יעקב ברדוגו אומר כי השב"כ הוא בעצם מי שאחראי למחאה, כל זאת על רקע שקופית על ניסיון לינץ' שלא היה; "האולפן הפתוח" של ערוץ 14, 1.3.23 (צילום מסך)

עיתונות, לצערנו, היא פעמים רבות בעייתית, מגויסת, מוטה או מושחתת, אבל היא כן מתנהלת לפי אתוס בסיסי של בדיקת עובדות ולא נוהגת לפרסם באופן שיטתי כזבים וקונספירציות. בינה לבין הציבור ישנו הסכם בלתי כתוב, לפיו לפרסומים בתקשורת ניתן אמון רב יותר משניתן לשמועות או פרסומים אקראיים ברשת. היום פועל בישראל ערוץ חדשות שמאתגר את ההנחה הזו, ופועל במודל של ערוץ "פוקס ניוז" ומתחריו מימין.

בארה"ב התייחסו תחילה בזלזול לתאוריות קונספירציה דיפ-סטייטיות שהפיצו תומכי טראמפ, אבל בסופו של דבר אדם קם ונכנס עם נשק לפיצריה כי באמת האמין שמנוהלת שם רשת פדופיליה על-ידי המפלגה הדמוקרטית. המודל של שידור תעמולה ושקרים ב"פוקס ניוז" הביא כמה שנים אחר כך למתקפה של תומכי טראמפ על הקפיטול.

המתקפה על המחאה מסוכנת במיוחד כי היא לא עוסקת בפרטי הליך חקיקה כזה או אחר או בוויכוח משפטי, חוקתי או פוליטי. במקום זה, היא ממוקדת בהעמקת העימות והשבר בין המחנות הפוליטיים ובכרסום הלגיטימציה והאמון של הציבור במוסדות החשובים ביותר של כל דמוקרטיה - השירות הציבורי, התקשורת ומערכות המשפט ואכיפת החוק.

ככל שהשיח וההאשמות מסלימות אל עבר מחוזות הטרלול כך יהיה קשה יותר לתקן את הנזקים וגדל הסיכוי שיקומו מי שיחליטו לתרגם למעשים את האמירות של אנשי ערוץ 14 וצייצני הליכוד. המגמה הנוכחית של השיח הציבורי והוויראלי נגד המחאה עוד עלולה לגרום לארועי פיצהגייט וההסתערות על הקפיטול להחוויר.

התחזקות התקשורת המזוהה עם הימין היתה יכולה להיות תהליך חיובי ודמוקרטי. גיוון וריבוי דעות בתקשורת הוא מהלך חשוב וטוב. אבל חוקי המשחק והעקרונות של נאמנות לאינטרס של האזרחים ומחויבות לאמת ולעובדות אמורים להיות משותפים לכל מי שעוסק בתקשורת ודעת קהל - וכרגע זה ממש לא המצב. בניגוד לחוקים שאפשר להפוך, אמון ועמדות של קהל רחב קשה הרבה יותר לתקן.