בראשון במרץ 2023 אושרה במליאת הכנסת בקריאה טרומית הצעת "חוק הנבצרות", לאחר שמספר ימים קודם לכן אושרה בוועדת השרים לחקיקה. דברי ההסבר להצעה מטשטשים ככל האפשר את משמעותו של החוק: מדובר בסך הכל ב"הבהרה" של מקרי הנבצרות האפשריים של ראש הממשלה ומי הם הגורמים המוסמכים להחליט על כך.

הודעה לתקשורת שפרסמו ראשי הקואליציה הסבירה כי מדובר בתרופת נגד ל"ניסיון הדחה לא חוקי של ראש ממשלה מכהן, שאינו שונה מהפיכה צבאית". "ניסיון ההדחה" שראשי הקואליציה מתכוננים אליו הוא פסיקה אפשרית של בג"ץ, בתגובה לעתירות שכבר הוגשו לפתחו, כי ראש הממשלה נתניהו צריך לצאת לנבצרות בשל מעורבותו ואחריותו האישית לחיסול עצמאות מערכת המשפט בעת שמנוהל הליך פלילי נגדו.

העיתונאים מדווחים לרוב על הצעת חוק הנבצרות כשם שהם מדווחים על יתר ההצעות בבליץ החקיקה של ממשלת נתניהו השישית – כמעין שדרנים של משחק כדורגל שצריכים לסקר את שתי הקבוצות באופן מאוזן פחות או יותר וליצור מתח בקרב הצופים מי תהא הקבוצה שתנצח. אבל האם חוק הנבצרות הוא באמת חוק הגנת הדמוקרטיה, כפי שטוענת הקואליציה, "הבהרה" תמימה או תגובה לעתירות שהוגשו? במאמר זה אטען כי לאור הניסיון ההיסטורי במדינות אחרות, התשובה היא לא, לא ולא, וכי מדובר במהלך חקיקתי שמטרתו שקופה.

בדומה לפער הבלתי ניתן לגישור בין טענות הממשלה ל"רפורמה משפטית" לבין הניסוחים האנטי-דמוקרטיים של הצעות החוק שהיא מקדמת בעניין מערכת המשפט והיועצים המשפטיים, אשר מתאימים להפיכה משטרית, כך גם ניסוחי הצעת חוק הנבצרות אינם קשורים להגנת הדמוקרטיה אלא להפיכת מדינת ישראל לדיקטטורה.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במליאת הכנסת. לצדו שר המשפטים יריב לוין. 22.2.2023 (צילום: יונתן זינדל)

למעשה, אם חוק הנבצרות ישלים שלוש קריאות, הוא ייזכר בספרי ההיסטוריה כאחד מאבני הפינה שעיגנו את המשטר בישראל כדיקטטורי באופן מלא. לא רק שההצעה מצמצמת את הנבצרות למקרים של אי-מסוגלות פיסית או נפשית של ראש הממשלה למלא את תפקידו, אלא היא גם קובעת שהסמכות להכריז על נבצרות ראש הממשלה תהא נתונה בפועל אך ורק בידי ראש הממשלה עצמו.

אפילו במקרים בהם ראש הממשלה אינו מסוגל להודיע על נבצרות מסיבות פיזיות או נפשיות, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להזיזו מתפקידו, לפי הצעת החוק. לשם כך צריך החלטת ממשלה ברוב מיוחד של שלושה רבעים מחבריה ואישור מליאת הכנסת ברוב מיוחד של תשעים חברי כנסת, רק אז תיכנס נבצרות ראש הממשלה לתוקף.

חוק הנבצרות עלול לאפשר לנתניהו להיהפך לשליט לכל ימי חייו. כל עוד לא ילקה בחולי שינטרל אותו טוטאלית, מותר לו לעבור על כל חוק ולעשות הכל, בין היתר - לבטל את הבחירות. הדבר לא חייב להיעשות באופן ישיר. ניתן לדחות אותן למועד בלתי ידוע באמתלה של "מצב חירום" או "טרור פנימי" (כפי שבנו יאיר הגדיר את ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית), או לשנות את שיטת ההצבעה בהתאם לנוחיות מפלגת השלטון.

המקרה של הנשיא הפופוליסט אנדרס מנואל לופס אוברדור

נתניהו כבר הוכיח את כשרונו בלישת חוקים, כולל חוקי יסוד, מהשינוי בחוק יסוד הממשלה כדי לכונן את ממשלת החילופים עם כחול-לבן ועד לחוק דרעי 2 שנועד לאפשר לעבריין מורשע לכהן כשר. אבל נתניהו לא צריך להמציא כלום. הוא יכול לחקות מהלכים שעשו מנהיגים אחרים לפניו, על מנת להבטיח את המשך שלטונם.

כך למשל, בימים אלה ממש, במקסיקו, הנשיא הפופוליסט אנדרס מנואל לופס אוברדור פועל כדי לעקוף את החוקה, המגבילה אותו לכהונה אחת בלבד. אוברדור מעוניין למנות אישית את מי שיירש אותו בתפקיד, בבחירות שיתקיימו בשנת 2024. לצורך זה הוא מביא לייבוש כמעט מלא של תקציב ועדת הבחירות, אותה וועדה שהצליחה ב-30 השנים מאז הקמתה לסיים את השלטון החד-מפלגתי של מפלגת ה-PRI (שלטה במשך 71 שנים ברצף) ולקיים בחירות תקינות ועצמאיות. בשל השיבוש החמור שיווצר בפעילות הוועדה, אוברדור יוכל לטעון ש"בלית ברירה" עליו להישאר בתפקיד הנשיא עד שייפתר המשבר (שהוא עצמו יצר) ויהיה ניתן לקיים בחירות תקינות.

נשיא מקסיקו אנדרס מנואל לופז אוברדור (צילום מסך)

מקרה רלוונטי אחר להבנת משמעותו המלאה של חוק הנבצרות הוא זה של הרודן האלג'יראי עבד אל-עזיז בוטפליקה. המקרה של בוטפליקה מלמד כי חוק כמו חוק הנבצרות יאפשר לחברי הממשלה למשול כחברי חונטה. בוטפליקה, ששלט באלג'יריה משנת 1999, עבר ב-2013 שבץ חמור. הופעותיו הפומביות הפכו נדירות, והוא לא נשא נאום או אמר דבר לציבור עד למרץ 2019, כאשר פרצו הפגנות ענק והוא נאלץ "להתפטר" מתפקידו.

בשנים הארוכות עד להודעה הרשמית על ההתפטרות, שלטה הממשלה שנשלטה בפועל על-ידי מקורביו. כ"תחליף" לנוכחותו הפיזית, שהיתה בלתי אפשרית בשל מצבו הרפואי הקשה, הוצבה באירועים פומביים תמונת דיוקן ענקית של בוטפליקה. הצבת התמונה הפכה למופע אבסורדי ושימשה את האופוזיציה בקמפיינים נגד המשטר.

כבר חווינו כאן בישראל מצב בו ראש ממשלה נקלע לתרדמת. אם נתניהו, אדם לא צעיר הנוהג לעשן בקביעות סיגרים, יהיה במצב קבוע של חוסר הכרה, חוק הנבצרות יאפשר להמשיך לקיים ישיבות ממשלה כאשר דיוקנו מונח על גבי כיסא והשרים רגב וקרעי ממשיכים להתחרות בחנופה אליו, בעת שהשרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ משלימים את פרויקט האפרטהייד "מלא-מלא" שלהם.

המקרה של הדיקטטורה של משפחת דובליה

חוק הנבצרות צריך להזכיר לנו גם פרק בהיסטוריה של האיטי. ב-22.9.1957 התקיימו בחירות מפוקפקות באי הקריבי, בהן הוכרז כמנצח פרנסואה דובליה. הוא כבר היה מוכר כאינטלקטואל בולט בסוגית הגזענות והמעמדות בהאיטי, וכן כרופא אשר הוביל את המאמצים להתמודדות עם מגיפת הפטלת, מחלה טרופית זיהומית. עבודתו הציבורית כרופא זיכתה אותו בכינוי "פאפא דוק".

זמן קצר לאחר תפיסתו את השלטון, היה ברור כי מדובר בדיקטטור מסוג חדש בהאיטי, כזה שאין לו גבולות או קווים אדומים. פאפא דוק יצא במהרה למסע חיסול של כל מתנגדיו, האמיתיים או המדומיינים. בחוקה החדשה שהביא לאישורה כבר ב-1957, הורחבה באופן משמעותי זכותו להכריז על מצב חירום שיצדיק הקפאה של הזכויות האזרחיות והפוליטיות, לא רק בעת פלישה של כוחות זרים להאיטי, אלא גם בזמן "אי שקט אזרחי ("civil disturbances") בתוך האיטי. ההגדרה היתה עמומה בכוונה, כדי שתוכל להתאים כמעט לכל דבר – הפגנות, שביתות, התקוממות ואפילו רק שמועות על התקוממות.

פרנסואה "פאפא דוק" דובליה, רודן האיטי, תאריך לא ידוע (צילום מסך)

ב-2.5.1958 הכריז פאפא דוק על מצב חירום שהיה בתוקף במשך מרבית 29 השנים של דיקטטורת משפחת דובליה, והשעה את הזכויות האזרחיות והפוליטיות במדינה. הטירוף של פאפא דוק, שייתכן שלאחר התקף לב במאי 1959 גם נבע מבעיה רפואית של ממש, לובה על-ידי שורה של ניסיונות כושלים להפיל את משטרו. לאחר כל ניסיון נפל כזה, פאפא דוק יצא למסע נקם חסר פרופורציות.

הוא בנה מערכת ביטחון שחומשה על ידי מדינת ישראל, הטילה טרור והפעילה אלימות באכזריות ובהיקפים שלא היו כדוגמתם מאז האיטי השיגה את עצמאותה מצרפת. לאף קבוצה בחברה לא היתה חסינות מפני הרדיפה, והוא סימן כמטרות פעילי זכויות אדם, סטודנטים, עיתונאים, אנשי רוח ואקדמיה, חברי האליטות הפוליטיות, הכנסייה והצבא.

פאפא דוק חשש כי גורמים בצבא ינסו לבצע הפיכה צבאית נגדו, כפי שקרה פעמים רבות בעבר בהאיטי. לכן, הוא החליט בשיטת "הפרד ומשול" להחליש את מעמד הצבא ולבנות מערכת ביטחון של יחידות מקבילות שונות, אשר כולן היו תחת פיקודו וכל אחת התחרתה בשנייה. פאפא דוק סגר את כל העיתונים העצמאיים בהאיטי, אסר על התארגנויות עובדים וארגונים חברתיים, ואפילו הוציא מחוץ לחוק את תנועת הצופים.

ב-14.6.1964 ביצע פאפא דוק משאל עם לתיקון נוסף של החוקה כדי לקבוע אותו כ"נשיא לכל ימי חייו". על פתק ההצבעה היחיד שהיה ניתן לקבל היתה כתובה המילה "כן". במקביל, הוא קידם פולחן אישיות גרוטסקי, כולל חובה לקרוא תפילה לשלומו והצבת שלט ניאון על ארמון הנשיאות בו נכתב "אני הוא דגל האיטי, אחד ובלתי ניתן לחלוקה - פרנסואה דוביליה" ("I am the Haitian flag, One and Indivisible – Francois Duvalier"). על-פי החוקה החדשה משנת 1964, נקבע כי בית הנבחרים של האיטי יהיה פעיל רק במשך שלושה חודשים בכל שנה, בין אפריל לאוגוסט.

פרנסואה "פאפא דוק" דובליה, רודן האיטי, לצידו "מאמא דוק", תאריך לא ידוע (צילום מסך)

הדיקטטורה התחזקה, אך האיטי קרסה כלכלית. פאפא דוק בנה מערכת הונאה משוכללת לבזיזת קופת המדינה הדלה וכספי הסיוע ההומניטרי, כדי לממן את אורח החיים היוקרתי של אשתו, ילדיו ומשפחתם המורחבת, ושל בכירים בשלטון הדיקטטורה, בכוחות הביטחון ובמיליציות שלהם.

כך למשל, בשנת 1966, פאפא דוק עשה עסקה עם הרפובליקה הדומיניקנית השכנה, שתשלם מס עבור כל פועל מהאיטי שיעבוד בפרך במטעי הסוכר אצלה, וכן תפקיד חלק מהשכר הזעיר של הפועלים בחשבון בנק של הדיקטטורה, שיישמר לפועלים עד לאחר שישובו להאיטי. במציאות, הפועלים מהאיטי עבדו בתנאי עבדות ברפובליקה הדומיניקנית, וכאשר שבו להאיטי גילו שהכספים שהופקדו נעלמו.

לנוכח מצבו הבריאותי המידרדר לאחר מספר התקפי לב, פאפא דוק קיים משאל עם נוסף בפברואר 1971, לתיקון החוקה כך שגיל המינימום לנשיאות יהיה 18, וכי בנו ז'אן-קלוד יחליפו בתפקיד נשיא לכל החיים. באורח פלא, כל הבוחרים הצביעו פה אחד בעד. פאפא דוק נפטר זמן קצר לאחר משאל העם, ב-21.4.1971. הדיקטטור החדש, שכונה בייבי דוק, מונה לנשיאות בגיל 19 וירש את מערכת הביטחון של אביו, כולל מאות אלפי חברי המיליציות, מרכזי העינויים וכן עצירים פוליטיים רבים שהוחזקו חלקם במעצר למעלה מעשר שנים ללא משפט.

ז'אן-קלוד "בייבי דוק" דובליה, רודן האיטי, תאריך לא ידוע (צילום מסך)

כספי סיוע הומניטרי ומיסים שנגבו מייצוא ומייבוא סחורות, הועברו לחשבונות בנק סודיים של משפחת דובליה בחו"ל. בדומה לפאפא דוק, שנתן לבתו מארי-דניס את השליטה והרווחים מייצוא הקקאו מהאיטי, בייבי דוק נתן בהמשך לאבי אשתו את המונופול על ייצוא הקפה מהאיטי.

אחת מפרשיות השחיתות המפורסמות היתה החברה שהקים שר הפנים והמשטרה וראש מילייצית ה"טונטון מקוט", לוקנר קמברון. החברה עסקה במכירת מנות דם של תושבי האיטי לחברות תרופות ולמעבדות מחקר אמריקאיות. כמו-כן, החברה מכרה לבתי ספר לרפואה בארה"ב גופות טריות מהאיטי. כדי לעמוד בביקוש, גופות היו נעקרות מקברים טריים. הונאה נוספת של משפחת דובליה היתה גיוס תרומות לנטיעת עצים. במקביל לנטיעת עשרות מיליוני עצים מכספי סיוע, המשפחה מכרה רישיונות לכריתת כמות גדולה של עצים.

ב-27.5.1980 התחתן בייבי דוק עם מישל בנט. עתה משפחת בנט הצטרפה לביזה יחד עם משפחת דובליה, והוסיפה למשטר פרנסה גם מעסקי מכירת סמים. החתונה של הזוג נכנסה לשיאי גינס כאחת משלוש החתונות היקרות בהיסטוריה. בין היתר, מישל בנט התקינה טלוויזיות צבעוניות בכל רחבי האיטי כדי שהתושבים העניים יוכלו לצפות בטקס.

משפחת דובליה רשמה לעצמה שיקים פתוחים מרשויות המדינה. בין היתר, ממשרד האוצר, רשות ייצור הטבק, תחנות הקמח, סוכנות הלוטו של האיטי, סוכנות ביטוח הרכב של האיטי, חברת החשמל, חברת המלט הלאומית, חברת התקשורת והטלפונים הלאומית, הבנק הלאומי ורשות המיסים.

המשפחה הקימה קרנות הומניטאריות פיקטיביות על שם מאמא דוק, בייבי דוק ומישל בנט. חלק מהכסף הועבר בהעברות בין חשבונות בנק וחלקו עבר במזוודות על-ידי מקורבים של המשפחה והופקד פיזית בחשבונות סודיים בצרפת, בשוויץ ובארה"ב. חלק מהכסף שימש לרכישת חפצי אמנות נדירים, ולרכישת בגדי מעצבים במסעות הקניות של מישל בנט באירופה ובארה"ב.

במסגרת תרגילי ההונאה של משפחת דובליה, מישל בנט הקימה ביום הולדתה בתאריך 15.1.1982 קרן הומניטרית על שם עצמה, כאשר בהמשך היא גנבה את הכספים שנתרמו לקרן כדי לממן את אורח חייה הראוותני. אחד הפרויקטים של הקרן היה הקמת בית החולים Bon Repos שנועד לטפל במישל ובמקורביה, ובית המרקחת שלו שימש לאחסון מאות קילוגרמים של קוקאין שהמשפחה סחרה בו.

למרות שנים של דיכוי קשה ועל רקע הפגנות ענק ובלחץ ארה"ב, ב-5.2.1986 משפחת דובליה נאלצה בלית ברירה לעזוב את האיטי. בייבי דוק הודיע לראש הצבא כי בתוך שעות ספורות הם יעזבו את האי, ובמקביל החל לנהל משא ומתן עם ארה"ב על תנאי עזיבתו לצרפת. האמריקאים דרשו שהם לא יעלו למטוס נשק, יישאו רק שתי מזוודות, ויעברו בידוק ביטחוני דרך גלאי מתכות.

המשפחה התנגדה והאמריקאים חששו שהם יתחרטו שוב ולכן הסכימו לפשרה – הם יוכלו לשאת נשק בארגזים סגורים, בני הזוג לא יעברו בידוק בעצמם, והם יוכלו לקחת איתם עוד מזוודות אם יצמצמו את מספר הנוסעים במשלחת שלהם. בני הזוג הסכימו לפשרה והחליטו להשאיר בהאיטי מקורבים, ביניהם סבא וסבתא של מישל, בתמורה לעוד כמה מזוודות בהן היא ארזה חפצי אמנות ובגדים שגנבה בשווי מאות אלפי דולרים, וגם רובה עוזי תוצרת ישראל.

החובה להשוות וללמוד מההיסטוריה

החוקים הדיקטטוריים שממשלת נתניהו מקדמת והשתקת האופוזיציה בכנסת; הטענות הבדיוניות שהוכחשו על-ידי המשטרה והשב"כ על מזימת התנקשות ברעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, שמפיצים היא עצמה, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וערוץ התעמולה הממשלתי; הדה-לגיטימציה למפגינים וכינויים "אנרכיסטים" ו"טרוריסטים" על-ידי נתניהו, שרים בממשלתו ותועמלנים בשירותו, והאלימות ההולכת וגוברת מצד המשטרה כלפי פעילי האופוזיציה תוך הסתה קבועה של השר בן גביר ושרים אחרים בממשלה - הם סימנים ברורים לתהליכים שקרו גם בהיסטוריה של מדינות אחרות.

"נשיא האיטי לכל ימי חייו", מתוך התרגום העברי של ספרו של פאפא דוק

בישראל ידועה המימרה לפיה "אסור להשוות", אולם הישראלים אינם זן מיוחד ויוצא דופן מכל עמי העולם ומדינת ישראל אינה ישות נבדלת ושונה מכל מדינה אחרת בעולם. לא רק שמותר להשוות אלא חייבים להשוות – אף אם הפרטים, הנסיבות והדמויות אינם זהים באופן מוחלט אלא רק באופן חלקי. זאת משום שההיסטוריה חוזרת וההשוואה עוזרת לנתח את המציאות ביעילות לצורך פיתוח כלים אפקטיביים להתמודדות עם הסכנות שהיא טומנת בחובה.

ב-1966, ככל הנראה כדי להתחנף לפאפא דוק, מדינת ישראל שחימשה אותו גם החליטה לתרגם לעברית את ספרו "בעיית המעמדות בתולדות האיטי". מי שתרגם את הספר היה שמשון ענבל, עובד בכיר במשרד החוץ. באחד העמודים הראשונים בספר נדפסה תמונה של פאפא דוק ומתחתיה הכיתוב "נשיא האיטי לכל ימי חייו".

כדי שבספרי ילדים בישראל לא תופיע תמונה של נתניהו עם כיתוב "ראש מממשלה לכל ימי חייו", צריך להתנגד עכשיו ולעורר אנשים אחרים, אחרת במוקדם או במאוחר ישראל תחצה את נקודת האל-חזור למשטר דיקטטורי. מי שבציבור הישראלי ובתקשורת הישראלית מסרבים להבין את גודל הסכנה, לא רק יקבלו את פאפא ביבי אלא גם אחר כך את שלטונו של בייבי ביבי.