זכור לרע, משירותי הצבאי ביחידה קרבית, מג"ד שמינה קצין כושל וחסר כריזמה לתפקיד מ"פ. המג"ד ידע היטב כי ככל שהמ"פ הזה יהיה נלעג ושנוא על חייליו, תלותו במי שמינה אותו תהיה מוחלטת, והוא יהיה מוכן לבצע עבורו כל משימה, מופרכת ובזויה ככל שתהיה. דפוס הפעולה הזה היה תמיד תוכנית עבודה בסיסית אצל בנימין נתניהו.
בכל קבוצת אוכלוסין, אלו שנותרו בתחתית הסולם מסיבות שונות, לרוב לא באשמתם, נוטים לפתח רגשי נחיתות, מרירות ותסכול. נתניהו היה תמיד "הראשון לזהות" ולנצל אנשים כאלו, במיוחד אם הם גילו כישורים להתבטאות קולנית, רגשנית ומתריסה, כמאמר הפסוק "ויתקבצו אליו כל איש מצוק, וכל איש מר נפש". בכוונת זדון, הציב נתניהו תמיד אנשים בלתי ראויים בתפקידים בכירים, ובכך כלא אותם במלכודת דבש של מחויבות אבסולוטית לו ולמשפחתו.
כך למשל במהלך ציני מינה נתניהו את מירי רגב לתפקיד שרת התרבות. לא צריך דמיון פרוע כדי לנחש שבכל יום בתפקיד הזה היא עברה השפלה אישית. יש להניח כי מאישה בעלת חושים מחודדים כמוה, לא נעלמו הצחקוקים מאחורי גבה, מבטי הזלזול מאמני ישראל וההתבטאויות המעליבות מצרכני התרבות במדינה. התלות המוחלטת שלה במי שמינה אותה הכריחה אותה להשפיל את עצמה בחנפנות אינסופית לו ולאשתו קבל עם ועולם. תא"ל (מיל) מירי רגב עוברת זובור יומיומי כמשרתת אישית של הגברת הראשונה ובעלה שמתייחסים אליה כפי שקולוניאליסטים בריטים בהודו נהגו להתייחס למשרתיהם.
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, השבוע במליאת הכנסת. לצדו השרה מירי רגב (צילום: יונתן זינדל)
כאשר מינה נתניהו את דודי אמסלם לשר הדיגיטל הלאומי, הממונה על מערך הסייבר הלאומי, הוא ידע בדיוק איך יתייחסו אליו אנשי ההייטק בכל הארץ ואילו בדיחות יספרו עליו מאחורי גבו. ההשפלה התעצמה כאשר נאלץ לצרוח בשפה עילגת את דפי המסרים האידיוטיים שתקע הבוס לגרונו. דמו של כבוד שר הסייבר רתח בכל פעם שהוא נאלץ לשחק בתפקיד מוקיון המלך.
דודי אמסלם איננו בור ועם הארץ. למרות שבא מרקע סוציואקונומי נמוך, הוא בנה את עצמו, רכש תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת בר אילן והתקדם במגזר הציבורי. הוא חלם להיות וזיר בממלכת הסולטן ביבי. אבל לסולטן היו תוכניות אחרות. הוא ליהק אותו לתפקיד מוקיון החצר, אחד מתוך להקת הליצנים שתפקידם לדרבן המוני מצביעים להצבעה קבוצתית ואמוציונלית. דודי אמסלם איננו מתוגמל על כישוריו המקצועיים, אלא על הופעותיו הנלעגות ונאומיו המגוחכים. וזוהי כנראה הסיבה לכך שהוא נראה כל הזמן כמי שדמו רותח.
ואכן, נאומיו בכנסת ישראל, הם תקדימיים, אפילו בהשוואה לטקסטים של המוקיונים האחרים. "עאלק שופט! אמרתי – אם לא שתה, לפני שכתב, איזה בקבוק ויסקי – אל תקרא לי דודי". הוא משדר סערת נפש, מנסה להעצים את המותג שנקרא "דודי", אבל המותג הזה נכתש בבוץ כל יום בידי מי שרודה בו. זוהי מצוקה איומה שקשה לחיות עמה. הוא יודע כי ברגע שתורגש אצלו עייפות בעוצמת הדציבלים ובזיופי הרגשנות, הוא יוחלף באומלל אחר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ח"כ דודי אמסלם בכנסת, 26.2.2018 (צילום: יונתן זינדל)
בנאומים מביכים, פורק אמסלם שנאה ותסכול כלפי פריבילגים אשכנזים עלומים. באורח פלא, תיאורם של מושאי השנאה שלו מתאים בדיוק לנתניהו, אשתו ובנו, "האירופאים העדינים" שרודים בו בבוז, כפי שהם רודים בעובדים האומללים האחרים של קיני הקוקייה הקרויים מעונות ראש הממשלה. אמסלם וחבריו נאלצים לצרוח מעל כל במה אפשרית את ארבעת השקרים המרושעים שעליהם רוכב הקיסר ביבי כל הדרך לקלפי.
שקר ראשון על אשכנזים ומזרחיים: במדינה התקבצו עולים מכל תשע התרבויות העיקריות שבעולם. התרבות האשכנזית היא רק אחת מהן, והיא שונה לחלוטין מהתרבות הרוסית-אורתודוקסית, תרבות אמריקה הלטינית, התרבות ההודית או האפריקאית. אפילו בקרב יוצאי תרבות האסלאם קיימת רבגוניות רבה. יוצאי עיראק ופרס שונים לחלוטין מיוצאי תימן. יוצאי צפון אפריקה שונים מיוצאי ספרד, הבלקן או טורקיה.
שקר שני על עם ואליטות: העם היהודי הוגדר במשך אלפי שנים כעם הספר, לפני שליצני נתניהו הגדירו אותו מחדש כאוסף של פיליסטינים, בורים, וולגרים, שונאי השכלה ומתעבי אמנות וספרות. הערכים המשותפים שאתם הגיעו לכאן יהודים מכל תשע תרבויות העולם, היו נאורות, חינוך ועיסוק אינטלקטואלי אינטנסיבי. כולם נחשבו לאליטות בארצות מוצאם, לפני שמירי רגב ואריה דרעי הגדירו את חלקם כאספסוף ואת השאר כאליטות בזויות.
רה"מ בנימין נתיהו וח"כ דוד אמסלם, 10.10.18 (צילום: יונתן זינדל)
שקר שלישי על חילונים ודתיים: חיים בקרבנו יהודים אמיתיים בעלי 50 גוונים של זיקה לדת, והרשימה לא כוללת את אלו שסוחרים בדת לפרנסתם.
שקר רביעי על ימנים ושמאלנים: קווי המחלוקת בפוליטיקה הישראלית כבר מזמן אינם על אידאולוגיה כלשהי, אלא על מידת התמיכה בארגוני הפשע שהשתלטו על מפלגות הקואליציה הנוכחית.
כל משרתי המשפחה הקיסרית, כולל רגב, אמסלם ורבים אחרים, זוכרים היטב מחוויות ילדותם ומהסיפורים ששמעו מהוריהם, את ערכי האמת של עם ישראל. לכן צורבת שבעתיים השפלתם היומיומית, כאשר הם נאלצים לשעשע את הקהל כדובי קרקס עם שרשרת לצווארם ולצרוח את ארבעת השקרים הנ"ל עד שגרונם ניחר. ההשפלה הזאת תלווה אותם עד סוף ימיהם. מצוקתם אמיתית וזעקתם נוגעת ללב, ולכן ראויה לרחמים.
אהוד קינן הוא פרופסור בפקולטה לכימיה, הטכניון