לפני למעלה מ-60 שנה נזף בית המשפט העליון, בהרכב שבראשו ישב משה לנדוי, באחד מבכירי העיתונאים של "הארץ" באותה תקופה, שבתי טבת, על כתיבה מוטה שייחס לו בפרשת שחיתות בצמרת המשטרה שהעסיקה אז את הציבור.

זה היה בפסק הדין שכתב לנדוי בערעור על פסק הדין בתביעת דיבה שהגיש סגן מפכ"ל המשטרה, עמוס בן  גוריון (בנו של ראש הממשלה), נגד "שורת המתנדבים". הארגון האזרחי, שקם בין השאר כדי להיאבק בשחיתות שלטונית, ייחס לו התנהלות עבריינית. כתבות שפרסם טבת על הפרשה, קבע השופט, נועדו להשפיע על דעת הקהל לטובת בן-גוריון בעוד המשפט מתנהל. "מאמרים אלה הכילו אינפורמציה מגמתית ומסולפת וטענות סרק שהיו עלולות להטעות את הציבור", כתב לנדוי. טבת, שלא היה צד לדיון, לא היה יכול להגן בבית-המשפט על שמו הטוב והתרעם מאוד על קביעותיו של השופט.

"הארץ" דגל אז בהפרדה ברורה בין דיווח לפרשנות, בין עמודי הידיעות לטורי הדעות, וככל שידיעתי מגעת הוא מחזיק בתפיסה זו גם כיום. העיתון מצהיר בגלוי על עמדתו הפוליטית והשקפת עולמו אך הוא חותר להציג לקוראיו תמונת מציאות חפה ככל האפשר משיקולים זרים ומהטיות אידיאולוגיות. לכן חרה כל כך לשבתי טבת התיוג שהדביק לו השופט לנדוי: עיתונאי-מטעם שמהדהד את גרסאותיה של צמרת המשטרה בפרשה שגורמת לה מבוכה רבה.

נזכרתי באפיזודה ההיא למקרא "הארץ" בשבועות האחרונים שבהם מתייצב העיתון בחזית המאבק להגנת הדמוקרטיה הישראלית כשהוא עושה זאת לא רק ככלי תקשורת מדווח ומפרש אלא כשחקן פעיל: "הארץ" לא רק מסקר את ההתרחשויות אלא משתתף במאמץ לבלום את ההפיכה המשטרית שמחוללים נתניהו, לוין, רוטמן, סמוטריץ' ושלוחיהם. "הארץ" שותף לארגונם של כנסי מחאה ומפרסם סטיקרים ומודעות חוצות הקוראים להרחיב את מעגל ההתנגדות למעשי השלטון ונועדים לחזק את רוחו של ציבור המוחים.

בקצרה, התנהלותו של "הארץ" מעידה שהוא רואה את עצמו, בהקשר הנוכחי, לא רק ככלי תקשורת אלא כשחקן אזרחי, גורם ציבורי, שחש צורך להיחלץ להגנת הדמוקרטיה.

זו תופעה שלא היתה כמוה והיא ראוייה לציון. כמו השופטים בדימוס, האלופים במיל., אנשי הרוח, האקדמאים, אנשי העסקים, יזמי ההייטק, בעלי המקצועות החופשיים ושאר מנהיגי המגזרים שנרתמים למערכה להצלת הדמוקרטיה, גם "הארץ" חש חובה להיות מעורב בה – ולא להסתפק בסיקורה. ההחלטה הזו מציבה לו אתגר לא פשוט מבחינה מקצועית: כיצד הוא מסקר את ההתרחשויות?

מבט על גיליונות "הארץ" בשבועות האחרונים מלמד שבטורי הפובליציסטיקה, בעיקר במאמרים הראשיים, העיתון מתייצב כמי שמשמיע קריאת כיוון: הוא מזהה נכון את משמעותם של הצעדים שבהם נוקטת ממשלת נתניהו ומצביע על הדינמיקה המסוכנת שהם מחוללים ועל התהליכים ההרסניים שאליה הם מובילים.

יום לאחר השבעת הממשלה, ב-30 בדצמבר, כבר הזהיר מאמר המערכת של "הארץ" כי אם היא תממש רק חלק מאלפי הסעיפים הדראקוניים שנכללו בהסכמים הקואליציוניים, ישראל תשנה את פניה ללא הכר ותתרוקן סופית משאיפת מייסדיה לכונן כאן דמוקרטיה ליברלית.

בעקבות תזכיר החוק ל"רפורמה המשפטית" שהגיש יריב לוין קבע מאמר המערכת של ה-13 בינואר כי שר המשפטים מבקש להניף גרזן על שיטת המשטר הקיימת "לא באופן מאוזן, לא באופן הדרגתי. במכה אחת, ובצורה הקיצונית ביותר האפשרית" וקרא להתגייסות ציבורית רחבה לצדו של בית המשפט העליון שהוא היעד לדורסנות הממשלה.

העיתון גם זיהה את כוונת המשטר החדש להגביל את חופש הביטוי ולהשתלט על ערוצי הטלוויזיה (17 בינואר) ובמקביל קרא לנשיא הרצוג לא להסתפק בתפקיד המתווך אלא לנקוט עמדה ו"לגייס את כל כובד משקלו של מוסד הנשיאות כדי להציל את מדינת ישראל מפני קואליציה משולחת רסן... [אחרת] תיזכר תגובתו הרפה לדיראון עולם" (15 בינואר).

בעמודי הכתבות של העיתון ניכר מאמץ להמחיש לקוראים את המשמעות המעשית של התוצאות הצפויות להפיכה המשטרית. כך פורסמו ראיונות עם אזרחים מן השורה שבג"צ הגן על זכויותיהם בפסיקותיו והובאו רשמים של אזרחי מדינות זרות שחוו מהפכים משטריים מסוג זה שמבצעת עתה ממשלת נתניהו.

בצד מאמרים רבים, פרי עטם של מומחים והוגי דעות חיצוניים ושל פרשני העיתון, שמתנצחים עם גרסאות השלטון ומבקשים להפריכן, מגיש "הארץ" פרספקטיבה ארוכת טווח על פניה הצפויים של ישראל תחת המשטר החדש. זה סיקור של ההווה מתוך ראייה היסטורית ויש בו תועלת רבה בהמחשת העתיד. גם הגרפיקה של העיתון גויסה להבליט את הזעקה ולעורר שימת לב מרבית לגודל הסכנה האורבת למדינה כתוצאה ממהלכי הממשלה.

ועדיין לא אמרנו מלה על הפיל שבחדר: האם הסיקור המגוייס הזה לא פוגע באתוס של "הארץ" כעיתון החותר להגיש לקוראיו תמונת מציאות הוגנת, חפה משיקולים זרים? אין ספק ש"הארץ" של התקופה הזו אינו מתיימר להשקיף על ההוויה הישראלית כפי שנהג בעבר. כיום הוא כלי תקשורת הנלחם על נשמת המדינה.

מישהו אמר פעם שמדינת ישראל בלי "הארץ" כמוה כמדינה בלי בית המשפט העליון. אין זה מקרה ש"הארץ" מצטרף בימים אלה בכל כוחו לקרב על הצלת המערכת השופטת.